הפרשה הבאה החלה בדצמבר 2012, כשאהרון אפלבאום, תושב הצפון ואב לבן שהיה חבר בעמותת בני ברוך, שלח מכתב חריף למנכ"לית משרד החינוך דאז דליה שטאובר, לשר החינוך דאז גדעון סער ולגורמים נוספים במשרד. במכתבו הוא טען כי עמותת קבלה לעם היא "כת לכל דבר", הפועלת בשיטות של שליטה, ניתוק, מניפולציה וגיוס כספים. "בדומה לכתות אחרות," כתב אפלבאום, "‘הקבלה לעם’ מביאה את מאמיניה לחיים של תלות ושעבוד... הקרע בין ‘אנחנו’ ו‘הם’ מביא לניתוק של החברים בכת מבני משפחותיהם". לדבריו, מדובר בארגון "המסתתר מאחורי מסכה חייכנית של ערבות הדדית ואהבה", שבפועל "שולח זרועות ארוכות אל מערכת החינוך בדומה לסיינטולוגיה". המכתב נשלח, לדבריו, כ"פנייה אזרחית אחראית" לרשויות, אך כפי שציין בית המשפט, נוסחו החריף, ההאשמות הקשות ואופן הפצתו לגורמים רבים חרגו בהרבה מהגבולות של תלונה לגיטימית.

עמותת בני ברוך, המפעילה מערכי לימוד והפצת חכמת הקבלה בארץ ובעולם, טענה בתביעתה כי מדובר ב"עלילה חמורה ושקרית" שנועדה לפגוע בשמה הטוב, ושנכתבה מתוך מניע אישי הקשור לסכסוך של אפלבאום עם בנו, שחבר בתנועה. "הנתבע בחר להשמיץ את העמותה בזדון, תוך ידיעה שדבריו שקריים", טענה התובעת.

בית המשפט קיבל את גרסתה במלואה. השופט אריאל ברגנר כתב כי אפלבאום אמנם הודה ששלח את המכתב, אך ניסה להצדיקו בטענה שמדובר היה בפנייה לרשות מוסמכת וב"הבעת דעה לגיטימית" על גוף ציבורי. אלא שהשופט דחה אחת לאחת את כל טענות ההגנה האלה. השופט הדגיש כי מדובר בפרסום מובהק של לשון הרע. לדבריו, "המונחים שבהם השתמש הנתבע - ‘כת’, ‘חיים של תלות ושעבוד’, ‘מותר לשקר’, ‘חדירה למערכת החינוך’, ‘בדומה לסיינטולוגיה’ - מציגים את התובעת באור שלילי שיש בו כדי לבזותה ולהפוך אותה למטרה לשנאה ולבוז". הוא קבע כי בעיני האדם הסביר, הכינוי "כת" נושא משמעות שלילית ביותר, ולעתים אף פלילית.

המרכז לנפגעי כתות קיבל תרומה מהתובע

בהמשך פסק הדין ציין השופט כי השאלה האם בני ברוך היא כת או לא נהפכה לאחד מצירי הדיון המרכזיים. אלא שאפלבאום, שבתחילה טען כי בידיו הוכחות לכך, זנח בהמשך את הטענה ולא הצליח להציג אף ראיה ממשית. "למושג כת אין כל הגדרה בחוק", ציין ברגנר, "ולא הובאה כל חוות דעת מקצועית שתראה כי מתקיימים בעמותה אותם מאפיינים כיתתיים שעליהם דיבר הנתבע". השופט סקר בהרחבה את עדויות המומחים שהובאו מטעם שני הצדדים. מטעם הנתבע העידו מנהלת המרכז לנפגעי כתות, רחל ליכטנשטיין, והפסיכולוג נחמן אלון, שטענו כי לעמותה יש מאפיינים של כת. ואולם בית המשפט מצא כי עדותם מוטה וחסרת משקל. ליכטנשטיין, כך התברר, קיבלה תרומות מאפלבאום, והמרכז שבראשו עמדה אף סייע לו בכתיבת המכתב עצמו. "העדה לא גילתה לבית המשפט את ניגוד העניינים החמור שבו היתה מצויה", כתב ברגנר בהכרעתו. "עדותה אינה אמינה, מוטה ומגמתית".

• השם של אביגדור ליברמן נפגע - כמה הוא שווה?
• תשלם לנהג המונית: הערעור של גוטליב נדחה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לעומת זאת, העדים והמומחים מטעם העמותה, ובהם פרופ’ מאסימו אינטרווינה, סוציולוג איטלקי מוביל לחקר תנועות דתיות חדשות, ופרופ’ ג’ון גורדון מלטון מארה"ב, שללו לחלוטין את האפשרות שמדובר בכת. אינטרווינה העיד כי בבדיקות שערך בארץ ובאיטליה לא מצא סימנים כלשהם לתלות, ניתוק משפחתי או שליטה נפשית בקרב חברי הקבוצה. לדבריו, "הדלת פתוחה - מי שרוצה יוצא, מי שרוצה נשאר", והוסיף כי, "מדובר בקבוצה שאינה מסיונרית ואינה מפעילה כפייה". גם חברי הקהילה עצמם העידו על חופש מוחלט. אחד מהם, טייס חיל האוויר לשעבר ארז הררי, העיד כי הוא אדם עצמאי לחלוטין, עובד באל על, ומעולם לא חווה כפייה כלשהי מצד הארגון. עו"ד חנוך מילביצקי, כיום חבר כנסת מטעם הליכוד, העיד כי "לא נאמר לי עם מי להיות בקשר או כיצד לחיות - אילו היה כך, לא הייתי חלק מהעמותה".

לעומת העדויות האלה, מצא בית המשפט כי עדי ההגנה של אפלבאום, ובהם בנו תומר ואשה בשם אילנית יזרסקי, לא היו אמינים. השופט כתב בפסק הדין שפורסם כי עדות יזרסקי, "היתה רצופה סתירות, אמירות כלליות וחסרות בסיס, עדות מתחמקת שאינה אמינה". גם עדות הבן תומר נדחתה: "לא ניתן לסמוך על גרסתו, שהתגלתה כבלתי עקבית וכחסרת יסוד אמיתי".

"התובע לא פעל ממניעים טהורים"

לגבי טענת ההגנה שלפיה המכתב נשלח "בתום לב לרשות מוסמכת", קבע השופט כי רק חלק מהנמענים - גורמים במשרד החינוך - יכולים להיחשב כאלה. ואולם מכיוון שהמכתב נשלח גם למרכז לנפגעי כתות, גוף שאין לו סמכות חוקית לחקור או לטפל בתלונות, ההגנה אינה חלה. מעבר לכך, ציין השופט, אפלבאום לא פעל בתום לב: הוא לא בדק את נכונות טענותיו לפני המשלוח, ואף הצהיר בחקירתו כי רצה "לגרום לסגירת העמותה ולכך שלייטמן ייכנס לכלא". "מדובר בהתנהלות אובססיבית שמטרתה לפגוע", כתב ברגנר. הוא ציין כי הנתבע המשיך גם לאחר משלוח המכתב לפרסם דברים נגד העמותה ואנשיה, ואף ניהל נגדם הליכים משפטיים נוספים ופרסם ברשת קובלנות פליליות שנדחו. "הנתבע עשה לעצמו משימה לגרום נזק לתובעת, ולא ניתן לומר כי פעל ממניעים טהורים", כתב השופט בהכרעת הדין.

• בעלה של שקמה ברסלר תובע מיליונים בגין לשון הרע
• שתי דירות, משפחה אחת: האם יזכו לפטור מהיטל השבחה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

בית המשפט דחה גם את הטענה כי מדובר בהבעת דעה לגיטימית. השופט הסביר כי המכתב לא הציג דעה אישית, אלא קביעות עובדתיות נחרצות. לדבריו, "כאשר אדם כותב ש’הקבלה לעם היא כת המביאה לתלות ושעבוד‘, הוא אינו מביע דעה - הוא קובע עובדה. העובדות הללו הוכחו כלא נכונות".

לאחר דחיית כל טענות ההגנה, קבע בית המשפט כי אפלבאום ביצע עוולת לשון הרע חמורה. "הוא פעל בחוסר תום לב, ללא בדיקה וללא ביסוס, ופרסם דברי שקר שנועדו להוקיע את התובעת בעיני הציבור", נכתב בפסק הדין. בשל חומרת הדברים ומניעי הפגיעה, החליט השופט לפסוק פיצוי כפול מהסכום הקבוע בחוק - 168 אלף שקל, וכן הורה לאפלבאום לפרסם מכתב התנצלות בעיתון "ישראל היום" בגודל חצי עמוד. בנוסף, הוא הותיר לבית המשפט את הסמכות להטיל הוצאות משפט נוספות.

בפסק הדין, שניתן לאחר יותר מ-12 שנות התדיינות ושמיעת עשרות עדים, כתב השופט כי מדובר באחת התביעות הארוכות והמפורטות שהתנהלו בפניו. "הפגיעה אינה מסתיימת ביום הגשת התביעה", הוא הדגיש. "היא נמשכת כל עוד הנתבע ממשיך בהתנהלותו. יש בכך כדי להחריף את הנזק לשמה הטוב של התובעת". לסיכום קבע בית המשפט באופן חד וברור כי, "דבריו של הנתבע במכתבו היו שקריים, פוגעניים ונכתבו בזדון. הם חרגו מכל אמת, חרגו מכל תום לב, והם בגדר לשון הרע מובהקת. הנתבע חצה את גבול הביקורת הלגיטימית אל מחוזות ההשמצה האישית והכוונה לפגוע".

למה בעצם כתב אפלבאום את המכתב נגד עמותת בני ברוך?

אפלבאום טען שבנו הצטרף לעמותה, והוא ראה בכך ארגון שפועל בצורה "כתית" ומרחיק אנשים ממשפחותיהם. בגלל זה הוא החליט לכתוב למשרד החינוך כדי למנוע, לדבריו, חדירה של העמותה לבתי ספר.

האם הוא התכוון לפרסם את הדברים בציבור?

לטענתו לא. הוא טען שמדובר במכתב פנימי לרשויות בלבד. ואולם בפועל, בית המשפט קבע שהמכתב הופץ למספר רב של גורמים, כולל כאלה שלא מוסמכים לקבל תלונות, ולכן זה נחשב "פרסום" לכל דבר לפי חוק לשון הרע.

למה השופט ראה את זה כל כך בחומרה?

מכיוון שבמכתב היו ביטויים קשים כמו "כת המביאה לתלות ושעבוד", "ניתוק ממשפחה" ו"דמיון לסיינטולוגיה". השופט הסביר שהמלים האלה יוצרות דימוי שלילי מאוד בעיני הציבור, ושהן אינן בגדר ביקורת אלא האשמות עובדתיות חסרות בסיס.

אז מה בעצם ההבדל בין ביקורת לגיטימית ללשון הרע?

ביקורת מותרת כשהיא מבוססת על עובדות אמיתיות ונאמרת בתום לב. במקרה הזה, השופט קבע שאפלבאום לא בדק דבר, כתב מדמיונו או משמועות, ועשה זאת כדי לפגוע בעמותה ובמנהיגה. ולכן אין מדובר בביקורת אלא בהכפשה.

השופט באמת נכנס לשאלה מה זו כת?

כן, וזה היה אחד החלקים המעניינים. הוא כתב שאין בישראל הגדרה חוקית למלה כת, ושאין קונצנזוס מקצועי לגביה. גם המומחים שהובאו מטעם הנתבע לא הצליחו להציג קריטריונים ברורים. לעומת זאת, המומחים מטעם העמותה - כולל סוציולוגים מהעולם - טענו שבני ברוך אינה כת אלא קבוצה ללימוד קבלה.

היה קשר אישי בין אפלבאום לבין המרכז לנפגעי כתות?

בהחלט. התברר שאפלבאום היה תורם מרכזי למרכז הזה, ואף קיבל מהם סיוע בכתיבת המכתב. השופט כתב שמדובר בניגוד עניינים חמור, ושעדות מנהלת המרכז לא היתה אמינה בגלל הקשר הזה.

איך התייחס בית המשפט לבנו של הנתבע, שתמך בגרסת האב?

הבן תומר אפלבאום העיד נגד העמותה, אבל עדותו נמצאה לא אמינה. הוא שינה גרסאות, הודה שהוא חייב לאביו כסף, והסתבך בסתירות לגבי הסיבות שעזב את הקבוצה. השופט קבע שמדובר בעדות "חסרת בסיס אמיתי".

ומה עם הטענה שהעמותה לוקחת כסף מחבריה?

בית המשפט קבע שמדובר בתרומות מרצון, בדומה לתרומת "מעשר" מקובלת בדתות אחרות. לא הוכח שקיימת כפייה או ענישה כלפי מי שלא תורם, וגם לא הוצגו ראיות להעברת כספים למנהיגים.

למה השופט חייב את אפלבאום גם להתנצל בעיתון ולא רק לשלם כסף?

מפני שהוא רצה לוודא שהנזק לשם הטוב יתוקן גם בפומבי. המכתב פורסם ברבים, ולכן גם ההתנצלות צריכה להגיע לציבור. נקבע שעליו לפרסם התנצלות על חצי עמוד בעיתון "ישראל היום".