הוויתור של האשה בגירושים מנע ממנה מיליונים

כשהם חתמו על הסכם הגירושים, האופציות כמעט שלא תפסו מקום בשיחה. הן היו שם, על הנייר, רשומות כחלק מהנכסים, אבל אף אחד לא באמת חשב שהן שוות משהו. החברה שבה עבד הבעל נחשבה אז חברה מדשדשת, כזו שנאבקת על הישרדותה, והעתיד שלה נראה רחוק מלהיות מזהיר. שנה בלבד לאחר מכן, המציאות התהפכה. עסקת מיזוג ענקית עם חברה אמריקאית הפכה את האופציות של הבעל לרווח של מיליונים, והאשה, שנותרה מחוץ לאקזיט, מצאה את עצמה פונה לבית המשפט בטענה אחת מרכזית: לא ידעתי, הוטעיתי, ויתרתי על משהו שאף אחד לא גילה לי את ערכו האמיתי.

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחה את התביעה באופן חד וברור. בפסק דין ארוך ומפורט, קבעה השופטת שני כ"ץ כי האשה ידעה על קיומן של האופציות, ויתרה עליהן במפורש במסגרת הסכם הגירושים שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, ולא ניתן לפתוח מחדש את ההסכם רק משום שבדיעבד התברר שהוויתור היה כלכלית שגוי. "ניסיון התובעת לאחוז את החבל בשני קצותיו - הותרת הסכם הגירושין על כנו מחד גיסא, ודיון מחדש באחד מרכיביו בלבד מאידך גיסא - אינו ראוי ואינו מתיישב עם ההלכה הפסוקה", כתבה השופטת בהחלטתה.

בני הזוג נישאו ב-2004, נולדו להם שני ילדים, ובמהלך שנות הנישואים עבד הבעל בתפקיד בכיר בחברת טכנולוגיה פרטית. במסגרת עבודתו הוקצו לו אופציות למניות החברה - נכס נפוץ בעולם ההייטק, אך כזה שערכו תלוי כמעט לחלוטין באירועים עתידיים שלא ניתן לחזות אותם. כשהיחסים ביניהם עלו על שרטון, פנו בני הזוג להליך גישור והחליטו להסדיר את כל ענייניהם - גירושים, ילדים, מזונות ורכוש - בהסכם כולל אחד.

כחלק מההליך מונה אקטואר מוסכם, שבחן את הזכויות הסוציאליות, הפנסיוניות והנכסים השונים. האופציות נכללו בחוות הדעת, אך האקטואר קבע כי בשים לב לכך שמדובר בחברה פרטית ולא ציבורית, "הסיכוי לממש את האופציות הוא לוט בערפל". בהתאם לכך, ובמסגרת ההסכם שנחתם ביוני 2020, נקבע ויתור מפורש של האשה על כל טענה עתידית לגבי האופציות. סעיף ההסכם קבע כי לאחר ביצוע האיזונים, "לא יהיה לאחר העברת סכום זה כל דרישה ו/או טענה... בעניין זכויות סוציאליות ו/או מוניטין ו/או אופציות".

• רווח של מיליארד דולר לעובדי טבע - הזינוק במניה הקפיץ את ערך ההטבה
• זו ההטבה שבעזרתה סטארטאפים מגייסים בכירים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לאחר שנחשפה לכתבה בנושא, פנתה האשה לביהמ"ש

ההסכם אושר בבית המשפט, קיבל תוקף של פסק דין, ובוצע במלואו. האשה קיבלה סכומים משמעותיים עבור היוון זכויות פנסיוניות, ורכשה את חלקו של הבעל בבית המגורים המשותף. שנה לאחר מכן, ביולי 2021, אירעה נקודת המפנה. החברה נמכרה לחברה אמריקאית בעסקה בהיקף של עשרות מיליוני דולרים, והאופציות, שנראו קודם לכן חסרות ערך, נהפכו לרווח כספי משמעותי עבור הבעל. רק אז, לאחר שנחשפה לכתבה בעיתון כלכלי, פנתה האשה לבית המשפט. לטענתה, הבעל ידע בזמן הגירושים על הפוטנציאל הגלום באופציות, הסתיר מידע מהותי, והציג מצג שווא כאילו מדובר בנכס חסר ערך. היא הדגישה כי אילו ידעה את מה שהתברר בדיעבד, לא היתה מוותרת על חלקה. עם זאת, היא הקפידה להבהיר כי אינה מבקשת לבטל את הסכם הגירושים כולו, אלא רק לקבל מחצית משווי האופציות.

כאן בדיוק נעצרה התביעה. בית המשפט קבע כי אי אפשר לבחור סעיף אחד מהסכם גירושים כולל, לבטל אותו בדיעבד ולהשאיר את שאר ההסכם על כנו. "הסכם הגירושין הוא חטיבה אחת שלמה של התחייבויות", ציטטה השופטת מהפסיקה, והוסיפה כי מי שטוען לפגם של הטעיה או חוסר תום לב, הפתרון שעומד לרשותו הוא ביטול ההסכם, לא תיקון נקודתי שלו בדיעבד. מכיוון שהתובעת עצמה הדגישה שאין לה טענה לגבי תוקפו של ההסכם, נקבע כי היא מנועה מלתבוע איזון נוסף של האופציות.

מעבר לשאלה העקרונית, בית המשפט בחן גם את הטענות לגופן. השופטת קבעה כי האשה ידעה על קיומן של האופציות במועד החתימה, על אף ניסיונה לטעון אחרת בעדותה. בפסק הדין צוין כי עדותה בעניין זה היתה רצופת סתירות, וכי עצם קיומן של האופציות הופיע במפורש הן בחוות דעת האקטואר והן בהסכם עצמו. עוד נקבע כי לא הוכח שהבעל הסתיר מידע מהותי כלשהו, או שלא העביר לאקטואר מסמכים שנדרשו לצורך הערכת המצב.

• יבואנית תקבל 315 אלף שקל מתוך תביעה של 2.2 מיליון
• דרש לבטל הסכם גירושים בטענה שלא הבין עברית - ונדחה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מכר דירה, ביקש לבטל את העסקה - ונדחה בבית המשפט

העדים של האשה חיזקו דווקא את הבעל

שלושה עדים בכירים מהחברה, שהוזמנו על ידי האשה עצמה, חיזקו דווקא את גרסת הבעל. כולם העידו כי בתקופה הרלוונטית מצבה של החברה היה קשה, שהיא היתה על המדף שנים ארוכות, וכי איש לא צפה אקזיט או עסקת ענק כלשהי. אחד מהם תיאר את האופציות ככרטיס לוטו, ואחר אמר כי הערכת שווי של מאות מיליונים נראתה אז דמיונית לחלוטין. העדויות האלה הובילו את בית המשפט למסקנה ברורה: הצלחת החברה היתה בלתי צפויה, ולא ניתן להשליך לאחור מהאקזיט על מצב הדברים בזמן הגירושים.

גם הטענה שלפיה האשה לא קיבלה תמורה כלשהי עבור הוויתור נדחתה. השופטת קבעה כי ההסכם בכללותו העניק לה יתרונות כלכליים משמעותיים, ובהם היוון זכויות פנסיוניות בהיקף של מאות אלפי שקלים והאפשרות לרכוש את חלקו של הבעל בבית המגורים. "הסכם גירושין כולל אינו דורש תמורה שקולה לכל רכיב ורכיב", צוין בפסק הדין שפורסם, והודגש כי צד אחד רשאי לוותר על זכות ממונית גם מבלי לקבל תמורה ישירה עבורה, כל עוד הוויתור נעשה באופן מפורש וברור.

בסופו של דבר, בית המשפט דחה את התביעה במלואה וחייב את האשה בהוצאות משפט בסכום כולל של 45 אלף שקל. פסק הדין משאיר מסר חד וברור לכל מי שנמצא בעיצומם של גירושים בעידן ההייטק והאופציות: ויתור שנחתם בהסכם גירושים הוא ויתור סופי, גם אם בדיעבד מתברר שהוא היה החלטה כלכלית שגויה. האקזיט אולי הגיע, אבל הדלת המשפטית - כך נקבע בהכרעת הדין - נותרה סגורה.

למה בעצם אנשים מוותרים על אופציות בהסכמי גירושים, אם יש סיכוי שהן יהיו שוות הרבה כסף?

מכיוון שברגע הגירושים אופציות הן בדרך כלל משהו מאוד לא ברור. הן לא כסף בבנק ולא נכס שאפשר למכור מחר בבוקר. הרבה פעמים מדובר בחברה פרטית, בלי שווי ידוע ובלי תאריך מימוש. במצב כזה, אנשים מעדיפים כסף ודאי עכשיו - בית, מזומן או זכויות פנסיוניות - ולא הימור על עתיד לא ידוע.

האם זה אומר שכל מי שוויתר על אופציות תמיד מפסיד?

ממש לא. ברוב המקרים אופציות לא מתממשות בכלל. הרבה חברות נסגרות, נמכרות במחיר נמוך או פשוט לא מגיעות לאקזיט. במקרה הזה התוצאה היתה יוצאת דופן, ולכן היא בולטת. בית המשפט הסתכל על ההחלטה לפי מה שהיה ידוע אז, לא לפי מה שקרה בדיעבד.

אם האשה היתה מתעקשת בזמנו להשאיר לעצמה זכות עתידית לאופציות, זה היה אפשרי?

כן. אפשר לנסח בהסכם סעיף שקובע שאם האופציות ימומשו בעתיד, תהיה חלוקה ביניהם. אבל זה דורש הסכמה של שני הצדדים, ולעתים גם מורכבות טכנית ומיסויית. במקרה הזה, בית המשפט קבע שלא נחתם סעיף שכזה, ולכן אין מה להפעיל בדיעבד.

למה בית המשפט הקפיד כל כך על סופיות ההסכם?

מפני שאם כל הסכם גירושים ייפתח מחדש בכל פעם שאחד הצדדים מרוויח בדיעבד, לא תהיה יציבות. הסכמי גירושים נועדו לסגור פרק, לא להשאיר אותו פתוח לשנים. בתי המשפט נזהרים מאוד שלא ליצור מצב שבו הצלחות עתידיות ייהפכו לעילה לתביעות חדשות.

האם העובדה שמדובר בהייטק ובאקזיט שינתה משהו ביחס של בית המשפט?

לא באמת. בית המשפט התייחס לאופציות כנכס כלכלי כמו כל נכס אחר, כזה שערכו בזמן החתימה הוא מה שקובע. האקזיט עצמו נתפש כאירוע מאוחר ובלתי צפוי, לא כמשהו שהיה באוויר בזמן הגירושים.

האם האשה היתה יכולה לפחות לטעון שזו טעות קשה ולא הטעיה?

גם טענה שכזו היתה מובילה לאותה בעיה משפטית: כדי לבטל טעות יסודית צריך לבקש לבטל את ההסכם כולו. אי אפשר להשאיר את כל מה שנוח, ולבטל רק את מה שהתברר כלא משתלם. בית המשפט הבהיר שהחוק לא עובד כך.

למה בית המשפט נתן משקל לעובדה שהאשה קיבלה בית וזכויות פנסיוניות?

מפני שזה מראה שההסכם היה עסקת חבילה. האשה לא יצאה מהגירושים בידיים ריקות. להפך, היא קיבלה נכסים משמעותיים ובחרה ביציבות כלכלית מיידית. זה חיזק את המסקנה שהוויתור על האופציות היה בחירה מודעת, לא כפייה או הטעיה.

האם במקרה הפוך, אם האופציות היו מתאפסות - הבעל היה יכול לתבוע את האשה?

לא. וזה בדיוק ההיגיון של פסק הדין. סיכון עובד לשני הכיוונים. מי שוויתר על נכס עתידי לקח סיכון, אבל גם מי שנשאר עם האופציות לקח סיכון שהן לא יהיו שוות כלום. בדיעבד, רק אחד מהם צדק, אבל זה לא משנה את הכללים.