הירשמו
  1. ראשי
  2. בארץ
זוג מבוגרים פנסיה
צילום: pvproductions@freepik

מה הסוד של תושבי מודיעין-מכבים-רעות לאריכות ימים?

תוחלת החיים הממוצעת בעיר היא 87.5 - פער של 4.4 שנים מעל הממוצע הארצי; מחקרים מצביעים על שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, ומצביעים על פערים בין מרכז לפריפריה ובין ישובים יהודיים לערביים

ענת גלעד |
נושאים בכתבה תוחלת חיים מודיעין

איפה בישראל קונים עוד 8 שנים של חיים? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנים האחרונות מציבים את מודיעין-מכבים-רעות בראש רשימת הערים בישראל במדד תוחלת החיים, עם ממוצע של 87.5 שנים. זהו פער של כ-4.4 שנים מעל הממוצע הארצי, שעמד בתקופת המדידה על 83.1 שנים. מאז הבדיקה עלתה תוחלת החיים, על פי ההערכות, בכ-0.7 שנים נוספות. על פי OECD, תוחלת החיים בארץ הגיעה ל-83.8 שנים ב-2023, ונותרה יציבה גם ב-2024-2025 למרות אתגרי המלחמה.

העיר מקדימה ערים כמו רעננה (86.7 שנים), הוד השרון (85.7 שנים), גבעתיים (85.4 שנים) וכפר סבא (85.3 שנים). לעומת זאת, בערים כמו אום אל-פאחם תוחלת החיים היא 78.8 שנים, וברהט 79.8 שנים - פערים של עד 8.7 שנים. הפערים הללו משקפים שילוב של גורמים חברתיים-כלכליים, סביבתיים והתנהגותיים, כפי שמעידים מחקרים עדכניים של ארגון הבריאות העולמי, OECD ומכוני מחקר ישראליים.

ישראל במקום הרביעי העולמי - למרות הפערים הפנימיים

תוחלת החיים בישראל עלתה בשנים האחרונות ל-83.8 שנים ב-2023, מה שמציב את המדינה במקום הרביעי ב-OECD, אחרי יפן (84.5 שנים), שווייץ (84.0 שנים) וספרד (83.9 שנים). אצל גברים תוחלת החיים היא 81.7 שנים בממוצע, ובקרב נשים 85.7 שנים בממוצע - פער מגדרי של ארבע שנים שעקבי עם המגמה העולמית. עלייה זו נמשכה למרות השפעות מגפת הקורונה והמלחמה שהחלה ב-2023, אם כי תמותה עודפת בקרב צעירים (כולל חיילים שנפלו בלחימה) השפיעה מעט על הנתון הכללי.

מחקר מרכז טאוב מציין "פלא ישראלי" - תוחלת חיים גבוהה ב-6-7 שנים מעבר למה שצפוי בהתחשב ברמת עושר, השכלה ואי-שוויון. החוקרים מייחסים זאת לשילוב של תרבות משפחתית חזקה, קהילתיות גבוהה, תזונה ים-תיכונית ומערכת בריאות ציבורית נגישה. עם זאת, פערים פנימיים גדולים חושפים אי-שוויון מבני, בעיקר בין אוכלוסיות יהודיות לערביות ובין מרכז לפריפריה - תופעה שמאיימת לשחוק את היתרון הישראלי בעתיד.

הכסף קובע: 60%-80% מהפערים נובעים ממצב סוציו-אקונומי

מחקרים מהשנים 2024-2025 מאשרים כי גורמים בריאותיים מסבירים רק 10%-20% מהשונות בתוחלת חיים, בעוד 60%-80% מהשונות נובעים מגורמים חברתיים-כלכליים. דוח שנת 2025 של OECD מדגיש הכנסה, השכלה, הוצאות רווחה והשקעות סביבתיות כמפתחות מרכזיים. מחקר ב-JAMA מ-2024 מראה שהפרשי הכנסה מתורגמים לפערים של עד 10 שנים במדינות מפותחות, דפוס דומה לישראל עם מתאם של 0.85 בין אשכול סוציו-אקונומי לתוחלת חיים.

יישובים באשכולות גבוהים כמו מודיעין (אשכול 9) מגיעים לתוחלת חיים של מעל 85 שנים, בעוד באשכולות נמוכים כמו רהט (אשכול 2) תוחלת החיים נמוכה ב-5-9 שנים. המשמעות המעשית: תושב מודיעין צפוי לחיות כמעט עשור שלם יותר מתושב רהט, למרות שהם חולקים את אותה מערכת בריאות ציבורית. הבדל זה גדול יותר מהפער בתוחלת החיים בין ארצות הברית למדינות מתפתחות באפריקה.

מחקר של ארגון הבריאות העולמי מ-2025 קובע כי סטרס כרוני מגביר תחלואה קרדיו-וסקולרית ב-30% ותמותה מסרטן ב-15%. סטרס זה נובע בעיקר מחוסר ביטחון כלכלי, חרדה תעסוקתית וקושי לעמוד בהוצאות בסיסיות - גורמים שכיחים הרבה יותר באשכולות נמוכים. בישראל, פערים אתניים בולטים במיוחד: תוחלת החיים באוכלוסייה היהודית גבוהה ב-3-4 שנים מאשר באוכלוסייה הערבית, בעיקר בגלל גורמים סוציו-אקונומיים ופחות בגלל גישה לשירותי בריאות.

קיראו עוד ב"בארץ"

מחקר ב-European Journal of Public Health מ-2024 מציין כי צמצום "מיתות ייאוש" - כלומר מוות כתוצאה משימוש בסמים או אלכוהול או מהתאבדות - יכול להאריך את תוחלת החיים ב-0.6-1.1 שנים, בעיקר באוכלוסיות חלשות. תופעה זו, שתועדה רבות בארצות הברית בקרב מעמד הפועלים הלבן, מתחילה להופיע גם בישראל בקרב אוכלוסיות מוחלשות בפריפריה. מחקר נוסף מ-2025 בכתב העת לחקר מדיניות הבריאות בישראל מדגיש תפיסת השכונה כגורם נוסף, מעבר למצב סוציו-אקונומי אישי - כלומר, גם תושב עשיר באזור ענייה סובל מהשפעות בריאותיות שליליות בגלל הסביבה.

המצב הכלכלי במודיעין: הכנסה של 25,000 שקל ואיכות חיים גבוהה

מודיעין-מכבים-רעות ממוקמת באשכול 9, עם הכנסה חציונית של כ-25,000 שקל למשק בית – 40% מעל ממוצע ארצי של 17,800 שקלים (נתוני 2024). שיעור האבטלה בה עומד על 3.2%, לעומת 5.1% ארצי, ו-72% מתושביה מועסקים בהייטק, שירותים ציבוריים ומקצועות חופשיים - מקצועות עם יציבות תעסוקתית גבוהה וביטחון סוציאלי. מחקר מרכז טאוב מ-2024 מראה כי הכנסה גבוהה מפחיתה סטרס, מאפשרת תזונה מאוזנת (פחות 25% סוכר ומזון מעובד) ונגישות לרפואה פרטית. כמו כן, 45% מתושבי מודיעין מבוטחים בביטוח בריאות משלים, לעומת 28% ביישובים ערבים - הבדל שמתורגם לגישה מהירה יותר למומחים, בדיקות מונעות ותרופות חדישות.

ההכנסה הגבוהה מאפשרת גם אורח חיים בריא יותר: תושבי מודיעין מדווחים על צריכה גבוהה ב-35% של פירות וירקות טריים, שיעור נמוך יותר של עישון (12% לעומת 23% ברהט), ופעילות גופנית סדירה בקרב 58% מהאוכלוסייה לעומת 32% בממוצע הארצי. הגישה לחדרי כושר, בריכות שחייה, מועדונים ספורטיביים ושבילי ריצה משופרים הופכת את הבחירה הבריאה לנגישה וטבעית.

בערים כמו לוד, המשתייכת לאשכול 4, נמצא שיעור גבוה (32%) של משפחות החיות מתחת לקו העוני. הדבר תורם לתחלואה כרונית גבוהה ב-20%, כולל סוכרת סוג 2 (15% מהאוכלוסייה), יתר לחץ דם (22%) ומחלות לב (8%). מחקר שהתפרסם ב-MDPI מ-2024 קובע כי כל עלייה של 1% בהכנסה מאריכה את תוחלת החיים ב-0.05 שנים בממוצע - מה שאומר שהפער ההכנסה של 40% בין מודיעין ללוד מסביר כשנתיים מתוך הפער בתוחלת החיים.

האם יש קשר בין השכלה לתוחלת החיים? התשובה היא כן. בעיר מודיעין-מכבים-רעות, שיעור הזכאות לבגרות גבוה ועומד על 92% לעומת ממוצע ארצי של 74%, ו-58% מהתושבים הם בעלי תואר ראשון ומעלה, לעומת 32% מהאוכלוסייה בשאר הארץ. מחקרים מאוניברסיטת הרווארד מ-2024 מראים כי השכלה גבוהה מפחיתה עישון ב-40%, מגבירה פעילות גופנית ב-25% ומשפרת ניהול מחלות כרוניות - אנשים משכילים נוטים יותר לקחת תרופות באופן סדיר, להגיע לבדיקות מעקב ולזהות סימני אזהרה מוקדם. בישראל, שנת לימוד נוספת מאריכה תוחלת חיים ב-0.7 שנים בממוצע, ודפוס דומה נמצא גם בערים כמו הרצליה והוד השרון.

ההשכלה משפיעה גם על הבנת מידע רפואי והיכולת לנווט במערכת הבריאות המורכבת. מחקר ישראלי מ-2024 מצא שאנשים עם השכלה אקדמית נוטים יותר לתבוע זכויות רפואיות, להתעקש על בדיקות נוספות ולקבל חוות דעת שנייה - התנהגויות שיכולות להציל חיים במקרים של אבחון מוקדם של מחלות.

בטבריה, שבה ממוצע הזכאות לבגרות עומד על 62%, תוחלת החיים היא 80.5 שנים - כ-7 שנים פחות ממודיעין. כמו כן, 12% מהתושבים בה לוקים בסוכרת, לעומת 5% במודיעין, ושיעור ההשמנה בקרב ילדים עומד על 18% לעומת 8% במודיעין. דוח OECD לשנת 2025 מציין כי השכלה מפחיתה אי-שוויון בריאותי, אך בישראל פערי מרכז-פריפריה מגבירים אותו - כלומר, ההשכלה לבדה לא מספיקה אם אין גישה לתשתיות ולמשאבים. מחקר נוסף מ-2025 מדגיש השכלה כגורם מגן מפני מחלות כרוניות בגיל מבוגר, בעיקר דמנציה ואלצהיימר - כאשר כל שנת לימוד נוספת מקטינה את הסיכון ב-7%.

תכנון עירוני וסביבה: תורמים לאיכות ולאריכות ימים

מודיעין כוללת 35% שטחים ירוקים ו-150 ק"מ של שבילי הליכה ואופניים - אחד השיעורים הגבוהים ביותר בישראל. מחקר ב-The Lancet מ-2024 מראה כי מרחבים ירוקים מאריכים את תוחלת החיים בשנתיים-שלוש, מפחיתים סטרס ב-15% ומגבירים פעילות גופנית ב-20%. החשיפה לטבע מפחיתה רמות קורטיזול (הורמון הסטרס), משפרת שינה ומחזקת את המערכת החיסונית. זיהום אוויר במודיעין נמוך ב-25% מתל אביב, מה שמפחית תחלואה נשימתית ב-10% ומפחית את הסיכון למחלות לב וסרטן ריאות.

העיר תוכננה כ"עיר גן" עם דגש על הפרדת תנועת רכב מהולכי רגל, שכונות מקצה לקצה עם מרכזים קהילתיים, ונגישות למוסדות חינוך ובריאות ברדיוס של 10 דקות הליכה. התכנון הזה מעודד הליכה ואינטראקציות חברתיות יומיומיות - שני גורמים מרכזיים לבריאות ואריכות ימים.

בערים כמו נצרת, נמצא כי עומסי תחבורה וזיהום תורמים לתמותה קרדיו-וסקולרית גבוהה ב-18%. ריכוז חלקיקי PM2.5 (חלקיקים זעירים המגיעים לריאות) גבוה פי 2.5 מאשר במודיעין, והחשיפה היומיומית לרעש תנועה מגיעה ל-70 דציבלים בממוצע - רמה הקשורה להפרעות שינה, לחץ דם גבוה ומחלות לב. דוח ארגון הבריאות העולמי מדגיש כי תכנון ירוק מפחית דלקות כרוניות ומשפר תפקוד מערכת החיסון.

קהילה וקשרים חברתיים: סוד נוסף לאריכות ימים

לפי מחקרים מאוניברסיטת סטנפורד מ-2024, סטרס כרוני מגביר תמותה ב-20%-30%. במודיעין דווח על שיעור נמוך של אלימות (2.5 מקרים ל-1,000 תושבים לעומת 8.5 בממוצע ארצי), ובנוסף על יציבות תעסוקתית ושיעור התנדבות של 40% מהאוכלוסייה - הגבוה ב-15% מהממוצע הארצי. נתונים אלה עולים בקנה אחד עם ממצאיו של מחקר ההרווארד המפורסם על התפתחות מבוגרים (Harvard Study of Adult Development), שנמשך 85 שנה וקבע: קשרים חברתיים איכותיים מאריכים חיים יותר מתזונה, פעילות גופנית או הימנעות מעישון.

במודיעין, 68% מהתושבים מדווחים על קשרים חברתיים חזקים עם שכנים, לעומת 42% בממוצע ערים אחרות. שיעור גבוה של השתתפות בפעילויות קהילתיות (55%), חוגים ספורטיביים (32% מהאוכלוסייה) ומועדוני תחביבים יוצר "רשת ביטחון חברתית" שמפחיתה בדידות ומספקת תמיכה נפשית בעיתות משבר.

לעומת זאת, בפריפריה דיווחו רבים על תחושה של בדידות, ובעיקר בקרב האוכלוסייה המבוגרת - 15% מהקשישים דיווחו כי הם בודדים, לעומת 6% במודיעין. על פי המחקר מהרווארד, בדידות כרונית מקצרת חיים כמו עישון 15 סיגריות ביום, ומעלה את הסיכון למחלות לב ב-29% ולדמנציה ב-50%. השילוב של בדידות, אבטלה גבוהה (12% בפריפריה) וחוסר נגישות לשירותים יוצר "מעגל קסמים שלילי" שמקצר חיים.

מחקר מ-2025 שנעשה על תושבי שכונות בישראל מראה כי תפיסת השכונה כחלשה או מוזנחת מעלה את הסיכון לבריאות ירודה ב-23%, גם לאחר התאמה למצב כלכלי אישי. כלומר, גם אדם עם הכנסה גבוהה שחי באזור נתפס כמוזנח יסבול מהשלכות בריאותיות - תופעה שהחוקרים מייחסים לסטרס, לתחושת חוסר שליטה ולפחות משאבים קהילתיים.

פערים אתניים ומגדריים - בישראל, הפער בתוחלת החיים בין יהודים לערבים עומד על 3-4 שנים, אך הפער הזה מוסבר כמעט במלואו על ידי גורמים סוציו-אקונומיים ולא על ידי הבדלים אתניים או גנטיים. מחקר של משרד הבריאות מ-2024 מצא שכאשר משווים ערבים ויהודים באותו אשכול סוציו-אקונומי, הפער בתוחלת החיים מצטמצם ל-0.8 שנים בלבד - פער שניתן להסבירו על ידי הבדלים תרבותיים בתזונה, בשיעורי עישון (גבוהים יותר בקרב גברים ערבים) ובנגישות לשירותי בריאות מונעים.

העובדה שערים ערביות רבות ממוקמות בפריפריה, עם אשכולות סוציו-אקונומיים נמוכים, זיהום אוויר גבוה יותר, פחות שטחים ירוקים ונגישות מוגבלת לשירותי בריאות מתקדמים - היא הגורם המרכזי לפערים. מחקר מ-2025 מצביע על כך שהשקעה ממוקדת בתשתיות בריאות, חינוך ותכנון עירוני באוכלוסייה הערבית יכולה לצמצם את הפער בתוך 10-15 שנים.

הפער המגדרי בישראל (4 שנים לטובת נשים) עקבי עם המגמה העולמית. נשים נוטות לפנות לרופא מוקדם יותר, לקחת פחות סיכונים (תאונות דרכים, עבודות מסוכנות), ולסבול פחות ממחלות לב בגילאים צעירים בגלל הגנה הורמונלית. עם זאת, הפער הזה מצטמצם ומדינות כמו הולנד כבר מדווחות על פער של 2.5 שנים בלבד.

תזונה ופעילות גופנית: ההשפעה המדידה

תושבי מודיעין נהנים מגישה נוחה לשווקי חקלאים (4 שווקים קבועים בעיר), חנויות מזון אורגני (8 סניפים) ומסעדות בריאות. הדבר מתורגם לצריכה גבוהה יותר של תזונה ים-תיכונית - עשירה בשמן זית, דגים, קטניות, פירות וירקות - הקשורה בהפחתה של 25% בתמותה ממחלות לב ו-15% מסרטן.

מחקר ישראלי מ-2024 בדק את ההרגלים התזונתיים של 5,000 תושבים ממודיעין, לוד ורהט, ומצא שתושבי מודיעין צורכים:

הבדלים אלו נובעים גם ממחירים - פירות וירקות טריים יקרים יותר, והתזונה הבריאה "עולה כסף". משפחה ברהט עם הכנסה של 8,000 שקל לא יכולה להרשות לעצמה את אותה תזונה כמו משפחה במודיעין עם הכנסה של 25,000 שקל.

מבחינת פעילות גופנית: במודיעין יש 12 מרכזי כושר, 8 בריכות שחייה, 25 מגרשי כדורסל וטניס, ו-150 ק"מ של שבילי אופניים. 58% מהתושבים מדווחים על פעילות גופנית סדירה (3 פעמים בשבוע לפחות), לעומת 32% בממוצע הארצי. פעילות גופנית קשורה להפחתה של 30% בתמותה ממחלות לב, 25% מסרטן ו-35% מסוכרת סוג 2.

תחזיות ל-2065: 88 שנים אם אי-השוויון יצומצם

באופן מפתיע, תוחלת החיים בישראל נותרה יציבה גם ב-2024-2025, למרות המלחמה ואפילו עלתה מעט. גורמי בריאות בישראל מייחסים זאת להתאוששות מקורונה, שאיפסה חלק מה"חוב התמותה" שנצבר במהלך המגפה. מדיניות הרחבת הביטוח הלאומי בשנים 2023-2024 (כיסוי של תרופות חדשות, הרחבת סל הבריאות) תרמה אף היא ככל הנראה, אך אי-השוויון גדל: הפערים בתוחלת החיים בין האוכלוסייה היהודית והערבית הגיעו ל-4 שנים ב-2024, לעומת 3.2 שנים ב-2019.

מחקרים שהתפרסמו ב-PMC ב-2025 מדגישים סגרגציה מרחבית כגורם בסיסי לפערים אתניים, ומציעים התערבויות שכונתיות - "אזורי בריאות מועדפים" עם השקעה מרוכזת בתשתיות, חינוך ושירותי בריאות. ניסוי דומה באוסטרליה הצליח לצמצם פערים באוכלוסיות אבוריג'ינים ב-2.5 שנים תוך 10 שנות התערבות.

מבחינה כלכלית, פערים סוציו-אקונומיים עולים למדינה מיליארדי שקלים בשנה בהפסדי תפוקה, ימי מחלה, אשפוזים ותחלואה. חישוב של משרד האוצר מ-2024 העריך שצמצום הפער בתוחלת החיים בין מודיעין לרהט לשנתיים בלבד (מ-7.7 שנים ל-5.7 שנים) יחסוך למשק 3.2 מיליארד שקל בשנה בהוצאות בריאות ובאובדן תפוקה. לפי תחזיות הלמ"ס, אם המגמות הנוכחיות ימשכו, תוחלת החיים הממוצעת בישראל תגיע ל-86 שנים בשנת 2040 ול-88 שנים ב-2065. אולם, אם הפערים הפנימיים ימשכו להתרחב, יתכן שנראה "שתי ישראלים": אחת עם תוחלת חיים של מעל 90 שנים (מודיעין, רעננה, הרצליה), ושנייה עם תוחלת חיים של מתחת ל-80 (רהט, אום אל-פאחם, חלק מהפריפריה).

בריאות ותוחלת חיים הם תוצר של מערכת משולבת

בסופו של דבר, ההצלחה במודיעין מוכיחה כי עלייה בתוחלת החיים היא תוצר של מערכת משולבת: הכנסה גבוהה + השכלה + תכנון עירוני ירוק + קהילתיות + גישה לשירותים + תזונה בריאה + פעילות גופנית. אף גורם בודד אינו מספיק, אבל כאשר כולם פועלים יחד, התוצאה היא כמעט עשור נוסף של חיים.

מדיניות שוויונית יכולה לצמצם פערים, אך דורשת השקעה ממוקדת בפריפריה ובאוכלוסיות חלשות. לא מדובר בפילנתרופיה, אלא בהשקעה כלכלית נבונה - כל שקל שהמדינה משקיעה בבריאות מונעת חוסך 4 שקלים בטיפול רפואי בעתיד. השאלה האמיתית היא לא "האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לצמצם פערים", אלא "האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לא לצמצם אותם".



הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה