בערוב ימיו של המנוח, שנים לאחר שנישא בשנית וערך הסכם ממון מסודר ואף צוואה מפורטת, נדמה היה כי קווי הירושה והרכוש ברורים. אלא שלאחר פטירתו התברר כי הדברים רחוקים מלהיות פשוטים. אלמנתו פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה וביקשה להצהיר על זכויות נרחבות בנדל"ן ובכספים, בטענה לשיתוף רכושי מכוח הסכם הממון שנחתם בין בני הזוג. מנגד, עמדו שלושת ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים, שטענו כי רצון אביהם היה ברור וחד־משמעי, וכי הצוואה וההסכם אינם מותירים מקום לפרשנות שהאלמנה מבקשת לאמץ.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט אורן אליעז, מציג תמונה מורכבת של יחסי משפחה טעונים, פרשנות חוזית קפדנית, ועימות חריף סביב שאלות של ירושה, כבוד וזיכרון. בסופו של יום קבע בית המשפט כי מרבית טענות האלמנה דינן להידחות, וכי אין לה זכויות בדירה שאותה ירש בעלה מהוריו, אין לה חלק בכספים שהיו בחשבונו הפרטי, ואף אין מקום לחייב את ילדיו בהוצאות הקבורה, בין היתר נוכח האופן שבו בחרה להקים את מצבתו.

הזוג נישא ב-1997, כשלכל אחד מהם היו ילדים מנישואים קודמים. כשנתיים לאחר מכן הם חתמו על הסכם ממון שאושר כדין בבית המשפט. בהסכם הוסדרו במפורש נכסים שהיו לכל אחד מהם ערב הנישואים, וכן נקבעו כללים לגבי הרכוש שייצבר במהלך החיים המשותפים. ב-2004 ערך המנוח צוואה, שבה ציווה את מרבית רכושו - ובכלל זה נכסי מקרקעין - לשלושת ילדיו, תוך שהוא מותיר לאשתו השנייה סכום של 100 אלף שקל ומכונית אחת.

לאחר פטירתו ב-2020 ניתן צו לקיום הצוואה, ללא כל התנגדות מצד האלמנה. ואולם כמה חודשים לאחר מכן הוגשה התביעה, שבה ביקשה האלמנה להצהיר כי רבע מהזכויות בדירה מסוימת - שהם מחצית מזכויותיו של המנוח - שייכות לה. הדירה, שהתברר, נתקבלה בירושה על ידי המנוח מהוריו, ונרשמה על שמו בלבד. עוד דרשה האלמנה מחצית מיתרות חשבונות הבנק, רישום המכונית על שמה, תשלום של 100 אלף שקל בהתאם לצוואה, וכן החזר של כ-10,400 שקל בגין מחצית מהוצאות הקבורה והאבל.

• צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
• הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

האלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות

בית המשפט בחן בראש ובראשונה את שאלת הזכויות בדירה. נקודת המוצא היתה רישום המקרקעין, המהווה ראיה חותכת לבעלות. אלא שהאלמנה טענה כי הרישום אינו משקף את ההסכמות האמיתיות, וכי לפי הסכם הממון כל רכוש שנצבר במהלך הנישואים, כולל ירושות, הוא רכוש משותף. השופט אליעז דחה את הטענה הזו מכל וכל. הוא קבע בפסק הדין שפורסם שההסכם כולל הוראות ברורות, שלפיהן שיתוף רכושי חל רק על נכסים שיירשמו על שם שני בני הזוג. סעיף 5 להסכם, כך נקבע, מבהיר כי שותפות נוצרת כשהרכוש "יירשם על שם הצדדים", בין אם בלשכת רישום המקרקעין ובין אם במקום רישום אחר.

לשון ההסכם, קבע השופט, אינה מותירה ספק. "מכלל הן אנו שומעים לאו", הוא כתב בהחלטתו, והוסיף כי דירה שנרשמה על שם אחד מבני הזוג בלבד אינה רכוש משותף. מעבר לכך, סעיף 7 להסכם קובע במפורש כי כל צד רשאי לצוות את רכושו כרצונו, כל עוד הוא לא פוגע בזכויות שהוקנו לצד השני לפי ההסכם. במקרה הזה, מאחר שהדירה לא נרשמה בשותפות, לא נוצרה לאלמנה זכות בה. "לו היתה כוונת שיתוף כזו", ציין בית המשפט בהכרעתו, "הצדדים היו דואגים במרוצת השנים לשנות את הרישום". גם הצוואה חיזקה את המסקנה הזו. המנוח ציווה את מלוא זכויותיו בדירה לילדיו, והותיר לאשתו נכסים אחרים. האלמנה אף הודתה כי היתה מעורבת בעריכת הצוואה - דבר שהקשה עוד יותר לקבל את טענתה כי לא היתה מודעת להשלכותיה. בית המשפט קבע כי אין מדובר בהתנגדות לצוואה, אלא בניסיון לעקוף אותה באמצעות פרשנות מרחיבה של הסכם הממון  - ניסיון שלא צלח.

סוגיה נוספת שעמדה במוקד היתה הכספים בחשבונות הבנק. במהלך הנישואים ניהלו בני הזוג חשבון משותף, אך המנוח החזיק גם חשבון פרטי על שמו בלבד, שבו הצטברו כספים מירושות, מתנות וזכויות קודמות. האלמנה צורפה כשותפה לחשבון זה זמן קצר לפני שהופעל ייפוי כוח מתמשך בעניינו של המנוח, בעת שמצבו הקוגניטיבי כבר היה ירוד. בית המשפט הסתמך על חוות דעת רפואית, שקבעה כי המנוח סבל מדמנציה מתקדמת וכושר שיפוט לקוי כבר חודשים קודם לכן.

• יקבל 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
• ניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

הכספים היו חלק מעיזבונו של המנוח ולא רכוש משותף

בעדותה, ניסתה האלמנה לטעון כי הצירוף לחשבון נעשה ביוזמת המנוח, אך דבריה לא שכנעו. השופט קבע כי, "לא ניתן לקבל את הצטרפותה של התובעת לחשבון המנוח בעיתוי זה, כמעשה שנעשה ביוזמת המנוח". הכספים, כך נקבע, היו חלק מעיזבונו של המנוח ולא רכוש משותף. גם כאן נדחתה התביעה. בעניין המכונית והסכום של ה-100 אלף שקל, קבע בית המשפט כי מאחר שהנתבעים אינם מתנגדים לקיום הוראות הצוואה, אין צורך לדון בכך במסגרת ההליך, והסעד ממילא ניתן בצו קיום הצוואה.

אחת הסוגיות הרגישות ביותר נגעה לדרישת האלמנה להחזר מחצית מהוצאות הקבורה והאבל. האלמנה טענה כי הוציאה כ-20 אלף שקל, ודרשה מילדיו של המנוח להשתתף במחצית. אלא שבית המשפט ציין כי לא הוצגה ולו אסמכתא אחת להוכחת ההוצאות. מעבר לכך, הובאה בפניו תמונת המצבה שהקימה האלמנה על קבר בעלה - מצבה שבה לא הוזכרו כלל ילדיו. על המצבה נכתב: "בעל אהוב, חבר נאמן", לצד מלות פרידה אישיות, אך ללא כל אזכור לצאצאיו.

השופט לא חסך ביקורת. "מקריאת הנוסח הכתוב עליה ניתן לסבור כי המנוח נפטר מבלי שהותיר אחריו צאצאים", הוא כתב בהכרעת הדין, והוסיף כי ההתנהלות הזו "מלמדת לדאבון הלב, על היחס השלילי של התובעת וניסיונה למחוק את זכרם של הנתבעים מחייו של המנוח". בנסיבות האלה, ובהיעדר הוכחות להוצאות, נדחתה גם דרישה זו. לבסוף נותר נושא אחד בלבד שבו קיבלה האלמנה את מבוקשה: כלי הבית והרהיטים שנותרו בדירתה. מאחר שהנתבעים לא חלקו על כך והטענה לא נדונה בהרחבה, קבע בית המשפט כי אלה יישארו בבעלותה.

התביעה נדחתה ברובה המכריע, ובית המשפט אף חייב את האלמנה בהוצאות משפט בסכום כולל של 30 אלף שקל. בנימוקיו ציין השופט כי התרשם שהתביעה הוגשה שלא בתום לב, וכי דמות אחרת - אחיו של המנוח - היתה "הרוח החיה" מאחורי ניהולה. הדברים באו לידי ביטוי גם בעדותה של האלמנה, שהתקשתה להשיב על שאלות בסיסיות והביעה בלבול לגבי עצם היותה התובעת.

למה בעצם אלמנה לא מקבלת אוטומטית חלק מכל רכוש של בעלה שנפטר?

הרבה אנשים חושבים שנישואים יוצרים שיתוף מוחלט בכל מה שיש לבני הזוג, אבל בפועל זה לא תמיד כך. החוק מאפשר לבני זוג להסדיר את היחסים הרכושיים ביניהם בהסכם ממון, ואם הם עושים זאת - ההסכם הוא זה שקובע. במקרה הזה, בני הזוג חתמו על הסכם מפורש שקבע מתי יש שיתוף ומתי לא, ולכן בית המשפט לא יכול היה להתעלם ממנו רק בגלל שמדובר באלמנה.

מה היה קורה אם לא היה הסכם ממון בכלל?

בלי הסכם ממון, המצב היה מורכב הרבה יותר. אז היו נכנסים לתמונה כללים כלליים של איזון משאבים, ובית המשפט היה צריך לבדוק לעומק איזה נכסים נצברו במהלך החיים המשותפים ואיזה לא. גם אז ירושה לא תמיד נחשבת רכוש משותף, אבל לאלמנה היו אולי יותר טענות. במקרה הזה, ההסכם סגר כמעט את כל הפינות מראש.

האם זה חריג שבית המשפט נותן משקל כל כך גדול לאופן שבו נכתבה המצבה?

זה לא עניין יומיומי, אבל במקרים משפחתיים כאלה, כל פרט יכול להעיד על היחסים בין הצדדים. כאן בית המשפט לא קבע זכויות רכוש בגלל המצבה, אלא השתמש בה כדי להבין את ההתנהלות והיחס של האלמנה לילדי המנוח. מבחינת השופט, זה היה עוד סימן לדפוס של הדרה וניסיון למחוק אותם מהתמונה.

למה העובדה שהאלמנה לא התנגדה לצוואה בזמן כל כך חשובה?

מכיוון שצוואה היא מסמך חזק מאוד. אם מישהו חושב שהיא לא משקפת את המציאות או פוגעת בזכויותיו, מצופה ממנו להתנגד לה בזמן. כאן האלמנה לא עשתה זאת, ורק אחרי שהצוואה כבר קוימה ניסתה לקבל חלקים מהרכוש דרך תביעה אחרת. בית המשפט ראה בזה ניסיון לעקוף את הצוואה בדלת האחורית.

האם ילדים מנישואים קודמים באמת מוגנים יותר כשיש צוואה?

כן, בהחלט. צוואה ברורה נותנת לילדים יציבות משפטית, בייחוד כשיש בן או בת זוג חדשים. במקרה הזה, המנוח הקפיד להבהיר מה הולך לילדיו ומה לאשתו השנייה, ובית המשפט כיבד את הבחירה הזו. בלי צוואה, היו עלולות להתעורר מחלוקות קשות הרבה יותר.

למה בית המשפט היה כל כך ביקורתי כלפי העדות של האלמנה עצמה?

מפני שבמהלך החקירות היא התקשתה להסביר מה בדיוק היא תובעת ולמה, ולעתים אפילו אמרה שהיא לא התובעת. בעיני בית המשפט זה לא עניין טכני, אלא סימן לכך שמישהו אחר אולי מנהל את המאבק בשמה. זה פגע באמינות שלה ובמשקל שניתן לגרסה שלה.

האם זה חוקי לצרף בן זוג לחשבון בנק של אדם חולה?

זה חוקי רק אם האדם באמת מבין מה הוא עושה ומסכים לכך מרצונו החופשי. כאן בית המשפט השתכנע שבזמן הצירוף לחשבון מצבו הקוגניטיבי של המנוח כבר היה בעייתי, ולכן קשה לראות בפעולה הזו החלטה מודעת. זו בדיוק הסיבה שהכספים לא הוכרו כרכוש משותף.

למה לא הספיק זה שהאלמנה חיה עם המנוח שנים רבות כדי לקבל חלק מהכספים?

חיים משותפים לבדם לא מבטלים הסכמים כתובים ולא משנים רישום משפטי. המנוח ניהל חשבון נפרד במשך עשרות שנים, וזה נחשב בעיני בית המשפט לבחירה מודעת ומתמשכת. שינוי חד בסוף החיים, בייחוד במצב רפואי מורכב, לא שכנע את השופט אחרת.

האם האלמנה היתה יכולה לפעול אחרת כדי לשפר את מצבה המשפטי?

ייתכן. אם במהלך החיים המשותפים היתה דואגת לרישום משותף של נכסים, או מוודאת שהצוואה משקפת שיתוף רחב יותר, התמונה היתה שונה. אבל בדיעבד, בית המשפט לא מוכן לשנות או לקבל החלטות שלא התקבלו בזמן אמת.

למה הוטלו עליה הוצאות משפט גבוהות כל כך?

בית המשפט ראה בתביעה ניסיון משמעותי לנגוס בעיזבון של הילדים, בניגוד לרצון המנוח. מעבר לדחיית התביעה, השופט רצה להעביר מסר ברור לגבי ניהול הליכים כאלה וחוסר תום לב, ולכן הוא פסק הוצאות ריאליות ולא סמליות.