ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל

קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.

צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.

לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.

• בנק ישראל חושף: המוסדיים הם הכוח המניע מאחורי התחזקות השקל
• מהשב"כ לצמרת הבנק המרכזי: יורם כהן מונה למנכ"ל בנק ישראל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח

בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.

בנק ישראל הוא "שחקן לטווח ארוך" וזה מצוין. אך 5 שנים זה זמן מספק לבחינה של ביצועיו אלו. איך אנו יודעים זאת? התיאוריה הפיננסית ואפילו בנק ישראל עצמו מציינים את תקופת הזמן הזו כמספקת לבחינת השקעות לטווח ארוך. תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% היא נמוכה עד כי ניתן היה להשיג אותה כמעט ללא סיכון בהפקדה בפיקדונות בבנקים וזאת בלא להסתכן ולצאת לשוק ההון כלל (מה שנקרא "סיכון מחיר/שוק").

ניתן לבצע השוואה פשוטה: אותם מאפיינים מאד שמרניים קיימים אצל אלו המנהלים את קרנות הפנסיה שלנו – גם הם מסתכלים לטווח ארוך מאד ולכן זה מדויק והוגן לראות מה השיגו. מסתבר שהם השיגו בממוצע תשואה שקלית שנתית של כ-7% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (וגם להם מותר להשקיע בבורסות בחו"ל ובמטבעות זרים, בדיוק כמו בנק ישראל).

• זכיתם בדירה במחיר למשתכן או דירה בהנחה? רשות המסים עלולה לדרוש מכם מס רכישה נוסף
• כמה שווה אושר כהן?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• סוד הנדל"ן: איך הציבור החרדי קונה דירות בלי הון עצמי?

כעת, תחשבו שבנק ישראל הוא המנהל הפנסיוני שלכם, שהשיג תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% בלבד? הייתם נשארים אצלו?

בעיית ניהול הסיכונים של בנק ישראל

פיזור השקעות הוא הגורם החשוב ביותר בניהול סיכונים פיננסיים. ההשקעות של בנק ישראל מפוזרות היטב: 62% בדולר, 20% ביורו, 5% בליש"ט, 5% ביין יפני, 3.5% דולר קנדי, 3.5% דולר אוסטרלי, 1% יואן סיני. לא רק זאת אלא בנק ישראל מפזר היטב גם באפיקי השקעה. נכון לסוף שנת 2024 עמד הרכב הנכסים של יתרות המט"ח על 67% באג"ח ממשלתיות ואחרות + פקדונות בנקאיים,23%  במניות ו10% באג"ח תאגידיות.

אך לאחר עיון בכל הקווים המנחים של אופן ניהול סיכוני היתרות שהם אכן מרשימים וטובים מאד לדעתי, חסרה נקודה אחת, חשובה ביותר: ניהול החשיפה מול ההשקעות בבורסות הזרות עצמן לאור מה שנקרא "סיכון גיאופוליטי" שהוא הגבוה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.

קשה להבין מדוחות בנק ישראל מהו שיעור ההשקעות שחשופות לבורסות, כי זה פרמטר שלא פורסם, אך ניתן להגיע להערכה טובה למדי. בהתאם לסעיף 40ב לחוק בנק ישראל (2010), על הוועדה המוניטרית להתוות את הקווים המנחים למדיניות ההשקעה של היתרות. בחינת הקווים המנחים הבסיסיים שנובעים מהמטרות של החזקת היתרות (סעיף ג') מראה לנו ש"ניהול היתרות ברמה גבוהה של נזילות. חלק גדול מהיתרות יושקע בנכסים הניתנים למימוש מהיר בהתראה קצרה בלי לפגוע בערכן."

מכיוון שהשקעה במניות היא מן הסתם נזילה כמעט לחלוטין וכנ"ל ההשקעה באג"ח תאגידיות, מן הסתם ניתן גם להניח כך לגבי רוב ההשקעה באג"ח ממשלתיות ואחרות. ז"א החשיפה של רזרבות המט"ח של ישראל לנעשה בבורסות זרות עומדת כנראה על קרוב ל-80% מסך התיק (היתר בפקדונות בנקאיים ובפקדונות בבנקאים מרכזיים).

מה הבעיה עם זה? אם הבורסות קורסות, אז 80% מתיק רזרבות המט"ח של מדינת ישראל חשוף לסיכון גבוה ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.

הסינים, הרוסים ושאר ירקות

אוקיי, אבל למה שיקרה תרחיש כזה בכלל? מדוע שהבורסות תקרוסנה עד כדי כך?

קיים תרחיש מרכזי לו גורמי הערכה ומודיעין אסטרטגי ברחבי העולם נותנים סבירות גבוהה למדי: פלישה סינית לטאיוואן ב-2027. נוסיף לתרחיש הזה תרחיש נוסף שגם אותו לוקחים בסבירות לא נמוכה: פוטין מנצל את ההזדמנות שארה"ב עסוקה מול סין ופולש לארצות הבלטיות או לאזור אחר במזרח אירופה. זה גם יכול לקרות ללא קשר לסין, כמובן. במידה והתרחישים הללו מתממשים מה יקרה למחירי המניות והאג"ח בארה"ב וברחבי העולם? מפולות אדירות...

דרכים לגידור הסיכון

איך בנק ישראל מנהל את הסיכון העתידי הזה? הבנק המרכזי שלנו ממשיך כאילו התרחיש הזה לא קיים באופק. איך אנחנו יודעים זאת? מהסתכלות בפוזיציית ההשקעות שלהם - שום דבר לא השתנה.

מה ניתן לעשות? ניתן לצמצם משמעותית את החשיפה לבורסות זרות ולהעביר את כספי הרזרבות של ישראל מהשקעות באג"ח לפקדונות בבנקים, עדיף בנקים מרכזיים.

כמו כן ניתן לרכוש על חשבון חלק מהמניות נכסים אלטרנטיביים שפועלים ללא מתאם עם הבורסות או אפילו עם מתאם שלילי לבורסות. מדובר בעיקר בהשקעות במתכות יקרות או נדירות. לא חייבים לרכוש את הנכס הפיזי, ניתן לרכוש תעודות פיננסיות המגובות בהם.

עיתוי המכירה של ההשקעות הנוכחיות כעת הוא מצוין כי בורסות המניות הן אחרי תקופה ארוכה של תשואה מצוינת וגם לאג"ח היתה שנה טובה.

זהב, כסף, פלטינה ופלדיום

בעבר הרחוק, עד לפני כ-30 שנה, בנק ישראל החזיק זהב מסיבות שונות. אך הוא מכר אותו ובזמנו זה היה מהלך חכם.

בתחילת חודש יולי 2025, כאשר הדולר היה בסביבות 3,100 דולר לאונקיה, כתבתי את הטור: "זהב - המשקיעים המוסדיים והבנקים הגדולים בעולם מגדילים פוזיציות" https://www.bizportal.co.il/globalmarkets/news/article/20019137 . העברתי אותו לגורמים בבנק ישראל. האצתי בהם לפחות לנסות לעורר דיון בנושא. ציינתי שבנקים מרכזיים אחרים רוכשים זהב. בעבר בנק ישראל מאד אהב לעשות את מה שבנקים מרכזיים אחרים עושים, העיקר לא להיות ראשון וחריג (וזה בסדר גמור).

בחודש ספטמבר 2025 כתבתי טור נוסף "בנק ישראל צריך לקנות זהב" https://www.bizportal.co.il/marketopionion/news/article/20021806. הזהב היה אז כבר בסביבות 3,500 דולר לאונקיה. הטור הועבר אף הוא לבנק ישראל.

בסוף נובמבר 2025 השתתפתי בדיון בפורום נכבד ומלומד בו התווכחתי עם נציג בנק ישראל שהבהיר מדוע ניהול הסיכונים של הבנק הוא מעולה ומדוע רכישת זהב אינה בהכרח רעיון טוב. הזהב היה אז כבר ברמות של 3,900 דולר לאונקיה.

בעת כתיבת שורות אלו, סוף דצמבר 2025, הזהב חצה את ה-4,500 דולר לאונקיה.

בנק ישראל לא חייב בהכרח לקנות זהב. ישנן מתכות מעניינות אחרות שבמצבי משבר קיימת סבירות גבוהה שהן תפעלנה בניגוד לקריסת שוקי מניות ואג"ח. מתכות אלו נצברות מזה זמן ע"י הסינים, ע"י הרוסים, ע"י קרנות השקעה אמריקניות ענקיות ונצברות גם ע"י בנקים מרכזיים. על אלו נמנות מתכת הכסף, הפלטינה, הפלדיום ועוד.

נ.ב. רק לשם שקיפות, הח"מ מחזיק בכל סוגי ההשקעות במתכות שהוזכרו כאן.

הכותב הינו ד"ר אדם רויטר - יו"ר חיסונים פיננסים, יו"ר הדג'וויז, מחבר משותף של הספר "ישראל סיפור הצלחה"