מי ישלם? החתימה שעלתה לאח הקטן ביוקר

ההחלטה שניתנה בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בבאר שבע, על ידי השופט עידו כפכפי, עוסקת בדיוק במתח הזה שבין אחריות אישית, רשלנות חמורה והצורך להבחין בין טעות קשה לבין התנהלות שנעשתה מתוך כוונה לנצל לרעה את דיני חדלות הפירעון. במרכזה עומד צעיר יליד 1994, שנקלע להליך חדלות פירעון לאחר שצבר חובות בהיקף ניכר, בעקבות עסק בתחום אביזרי הסלולר שנרשם על שמו אך נוהל בפועל, לטענתו ולטענת גורמים נוספים, על ידי אחיו הבכור.

צו פתיחת ההליכים בעניינו של כהן ניתן כבר ביולי 2022, אז נקבע לו צו תשלומים חודשי בסכום של 1,300 שקל. במהלך ההליך הוא נישא ואף נהפך לאב, אך שאלת נסיבות הסתבכותו הכלכלית המשיכה להעסיק את בעלי התפקיד. העסק שבמוקד, שהחל לפעול ב-2016 כעוסק מורשה ונהפך בהמשך לחברה בע"מ בשם אנדרו אביזרי סלולר, פעל במשך כחמש שנים, עד לקריסתו ולפתיחת הליך חדלות פירעון נפרד בעניינו של התאגיד, שהסתיים בצו חיסול.

במסגרת בדיקות שערך הנאמן שמונה להליך של כהן, עלו חשדות חמורים ביחס לאופן ניהול החברה. הנאמן אף העלה אפשרות של הברחת נכסים ויצירת חובות במרמה, אך כפי שצוין בהחלטה, העניינים האלה לא נבחנו לעומק במסגרת תיק פירוק החברה, שנסגר מבלי שנערך בירור ממצה של הטענות. בדו"ח הבדיקה פירט הנאמן את גרסתו של כהן, שלפיה אחיו, נדב, ביקש ממנו לרשום את העסק על שמו, משום שהוא עצמו היה מצוי באותה העת בהליך של פשיטת רגל ולא יכול היה להחזיק עסק רשום.

• קיבל הפטר, וחזר לחדלות פירעון עם חובות ב-2 מיליון ש'
• "אין טרמפיסטים": רשם הוצל"פ קבע שמי שפועל, מקבל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

החייב עצמו עבד בעסק כשכיר

לטענת כהן, האח נדב הוא שניהל את העסק בפועל, קיבל את ההחלטות, הוביל את ההתרחבות ופתח סניפים נוספים, בעוד הוא עצמו עבד בעסק כשכיר, אחראי על תחום ההזמנות, והשתכר שכר חודשי קבוע לאורך שנות פעילותו. מנגד, הנאמן התרשם כי התמונה מורכבת יותר, וכי כהן לא היה רק דמות פורמלית, אלא היה מעורב בניהול במידה כזו או אחרת, עד כדי עצימת עיניים ביחס להתנהלות העסקית.

ההליך כלל דיונים ארוכים ושמיעת עדים רבים. באחד הדיונים, שנערך במרץ 2024, הועלו בעיקר טענות של אחד הנושים, שטען כי כהן היה הפרונט של תרמית מתמשכת. דיון נוסף, שנערך במרץ 2025, כלל עדויות של האחים עצמם, של הדוד של שני האחים שמתגורר בארצות הברית ושל גרושתו של נדב. לאחר השלמת הבירורים, הגיש הנאמן את עמדתו המסכמת, שבה קבע כי לא ניתן לתת אמון מלא בגרסתו של נדב, וכי הוא זה שניהל בפועל את העסק, אף שנרשם על שם האח הצעיר.

עם זאת, הנאמן סבר כי משך הפעילות והמעורבות של כהן מצביעים על חוסר תום לב קיצוני, המצדיק את ביטול ההליך. לעמדה הזו הצטרף בתחילה גם החשש כי כהן היה שותף פעיל לניהול וליצירת החובות. מנגד, כהן טען בתגובתו כי לא פעל במרמה, לא ניסה להונות נושים ולא ביקש לנצל את ההליך לטובתו. לדבריו, מי שהוביל את העסק לקריסה היה האח הבכור, ואף עלו חשדות כי הוא עצמו היה מעורב בהברחת מלאי ערב הקריסה. הממונה על חדלות פירעון אימץ את התשתית העובדתית שגיבש הנאמן, אך הגיע למסקנה שונה ביחס לתוצאה. לטענתו, אף שמדובר בהזנחה חמורה ובעצימת עיניים מצד כהן, אין בכך כדי להצדיק ביטול מוחלט של ההליך, אלא יש להאריך את תקופת השיקום הכלכלי ולתת צו שיקום לתקופה ממושכת של 72 חודשים.

• "אני לוקח אותך בבגאז'": כתב אישום נגד תושב שגב שלום בגין סחיטת פועלי בניין באילת
• יבואנית תקבל 315 אלף שקל מתוך תביעה של 2.2 מיליון
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מכר דירה, ביקש לבטל את העסקה - ונדחה בבית המשפט

הדוד: “המוציא והמביא בכל העסק היה נדב”

השופט כפכפי בחן את מכלול הראיות והעדויות, והעניק משקל משמעותי להתרשמות הישירה של הנאמן, אך גם לניתוח העצמאי שלו. בפסק הדין שפרוסם נקבע כי, “מי שניהל בפועל את העסק ולאחר מכן את החברה היה נדב”, וכי לא הובאה ראיה לכך שכהן הוא שקיבל החלטות עסקיות מהותיות או ניהל את החברה בפועל. הנקודה הזו התחזקה, בין היתר, לנוכח פער הגילים בין האחים, ניסיון העבר של נדב בעולם העסקים והעובדה שהוא עצמו היה מצוי בהליך פשיטת רגל בעת פתיחת העסק.בית המשפט אף נתן משקל לעדות הדוד, שהזרים כספים לעסק והכיר מקרוב את התנהלותו, וקבע כי עדותו שלפיה “המוציא והמביא בכל העסק היה נדב” היא עדות מהימנה. גם מעדות גרושתו של נדב עלה, בסופו של דבר, כי היא ראתה בו את המנהל בפועל של העסק.

על רקע ממצאים אלה, קבע השופט כי אין לאמץ את עמדת הנאמן שלפיה יש לבטל את ההליך בשל מחדלו של כהן לפקח על פעילות אחיו. בפסק הדין נכתב כי “אכן יש מימד של עצימת עיניים בהתנהלותו, אולם לא נמצאו אותו מרמה בהתנהלותו, לא הברחת נכסים ולא ניצול משאבי החברה לטובתו”. עוד הודגש כי כהן היה “פסיבי בעיקר ולא נטל חלק פעיל בניהול החברה”. החלטת בית המשפט נוגעת בלב הדילמה שבחוק חדלות פירעון: מתי אופן יצירת החובות מצדיק שלילת האפשרות לשיקום. השופט הזכיר בהחלטתו פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, שלפיה “ניצול ההליך לרעה שלא בתום לב שומט את הקרקע תחת ההצדקה לסייע למי אשר מבקש ליהנות מחסדי המחוקק”, אך הוא הדגיש כי נדרשת יותר מרשלנות נטו. לדבריו, “נדמה כי נדרשת מידת מה של ‘כוונה רעה’ מטעם החייב ולא רק רשלנות באופן יצירת חובותיו”.

במקרה הזה, קבע בית המשפט, לא הוכח כי כהן פעל מתוך מטרה להונות נושים או לנצל את ההליך. ההסתבכות נבעה, בין היתר, מגילו הצעיר, מחוסר ניסיונו ומהקושי לעמוד מול אח מבוגר ודומיננטי ממנו. באיזון שבין חומרת המחדלים לבין הצורך לאפשר אופק של שיקום כלכלי, בחר בית המשפט להותיר את ההליך על כנו ולא לבטלו. בכך, במקום לסגור את הדלת בפני החייב, ניתנה לו האפשרות להמשיך בהליך חדלות הפירעון, בכפוף לתקופה ארוכה ומחמירה יותר של שיקום. ההחלטה משקפת גישה זהירה ומובחנת, המבקשת להבחין בין מי שניצל את ההליך במכוון, לבין מי ששילם מחיר כבד על טעויות קשות, אך לא פעל מתוך כוונה רעה - הבחנה שעשויה להשפיע על מקרים דומים נוספים בעתיד.