ביום חמישי האחרון, בבית משפט השלום בפתח תקווה, נחתם פרק מתוקשר במיוחד של עימות משפטי חריג בין אחד הפוליטיקאים הבכירים בישראל, ח"כ אביגדור ליברמן, יו"ר מפלגת "ישראל ביתנו", לבין מי שהיה בעבר פעיל במפלגתו - יוסי כמיסה. השופט ארז נוריאלי, סגן נשיא בית המשפט, קבע בגזר הדין כי כמיסה הורשע בשלוש עבירות של פרסום לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, וכי מדובר במקרה מהחמורים שנראו בישראל בשנים האחרונות. "מדובר בהכפשה קשה, אשמת שווא אותה טפל הנאשם על הקובל, לפיה שידל אותו לביצוע עבירה פלילית של רצח, שהיא מהחמורות בספר החוקים", כתב השופט.

הפרשה החלה באוגוסט 2022, בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת. אז פרסם כמיסה פוסט בפייסבוק שבו טען כי ליברמן הציע לו סכום של 100 אלף דולר תמורת רצח ניצב במשטרת ישראל. הוא הוסיף באותו פוסט כי בכוונתו "לעשות הכול כדי שאחרי הבחירות האלה אתה תשב בבית סוהר". יום לאחר מכן שיתף אמירות דומות בטוויטר, ובימים שלאחר מכן הופיע גם בתקשורת. בריאיון ששודר בערוץ 13 עם אילה חסון, הוא חזר על הטענות שוב, ובימים שאחר כך התראיין גם ברדיו גלי ישראל אצל שרון גל. בכל אחת מהפעמים חזר כמיסה על הסיפור, וטען כי ליברמן ביקש ממנו לשלם תמורת רצח של ניצב, ואף הוסיף כי "האיש הזה אסור לו להיות בפוליטיקה".

השופט נוריאלי קבע כי אין בסיס כלשהו לטענות האלה, וכי מדובר ב"גרסה כבושה, לא מהימנה, שלא ניתן לה כל הסבר סביר". לדבריו, העדויות שהביא כמיסה רצופות סתירות מהותיות. הוא דחה את הסבריו של הנאשם ואת ניסיונו להציג מסמך שנוי במחלוקת שתומך בגרסתו. "בחינה דקדקנית של המסמך מעלה יותר מתהיות וסימני שאלה באשר לאותנטיות המסמך", כתב בהכרעתו השופט, והוסיף כי קיים לפחות "חשד סביר כי איננו אותנטי".

בית המשפט קבע כי האמירות שפרסם כמיסה לא נאמרו מעולם על ידי ליברמן, כי אין להן כל בסיס עובדתי, וכי מדובר בפרסומים שנעשו "ביודעין, ללא כל יסוד עובדתי, במטרה ברורה לפגוע". השופט הדגיש כי לא מדובר במעידה חד-פעמית, אלא בפרסומים שנעשו "לאחר תכנון מוקדם, במטרה לחבל בשמו ובפועלו של הקובל, ולהציגו כמי שמוכן להביא למותו של אדם אחר".

• ליברמן קורא למוסדיים להשקיע בהייטק הישראלי: האם זה מהלך נכון?
• ממאבק פוליטי - למלחמת הישרדות: מה נשאר מהקרב בין הפועל ת"א לבית"ר?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

פגיעה קשה בשם הטוב

בגזר הדין ניתנה הדגשה מיוחדת לחשיבות ההגנה על שמו הטוב של אדם. השופט נוריאלי ציטט פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, שבה נקבע כי, "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לעתים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר". לדבריו, פגיעה שכזו יכולה לשנות את חייו של אדם מן הקצה אל הקצה - להשפיע על מעמדו, על קשריו האישיים ועל דרכו המקצועית.

בהתאם לכך, קבע השופט כי האמירות של כמיסה היוו "השמצה חמורה כלפי איש ציבור בכיר, שהוצג כאדם מושחת, שידל לרצח והשתמש בקשריו במערכת אכיפת החוק". הוא ציין כי הפרסומים נעשו בעיצומה של מערכת בחירות, מה שהגביר את חומרתם. "תוכן האמירות, הלשון בה נקט הנאשם, אופן הפרסום והיקפו מלמדים כי לנאשם הייתה כוונה לפגוע אישית בקובל ולחבל בסיכויי הקובלים להיבחר לכנסת ישראל", כתב השופט בפסק הדין שפורסם. הוא דחה גם את טענות ההגנה, שלפיהן מכיוון שליברמן הוא איש ציבור, רף ההגנה על שמו נמוך יותר. "גם איש ציבור החושף עצמו למערבולת החיים הציבוריים אינו הופך בכך את שמו הטוב להפקר", הזכיר, כשהוא מצטט מדברי השופטת פרוקצ'יה בעניין נודלמן נ' שרנסקי.

בשלב גזירת העונש, ביקשו הצדדים להגיש ראיות שונות. באי-כוחו של ליברמן ביקשו להציג שורה של פרסומים נוספים שפרסם כמיסה גם לאחר פתיחת ההליך, אבל השופט דחה את הבקשה, בנימוק שאין להוסיף לכך נדבכים חדשים. לעומת זאת, התקבלו מסמכים שונים הנוגעים למצבו האישי של כמיסה - כולל מצבו הרפואי והכלכלי של משפחתו, חובותיו והוצאותיו. מטעם הנאשם העידו חברים וקצינים לשעבר במשטרה, שניסו להציגו באור חיובי ולתאר את תרומתו לביטחון המדינה. ואולם השופט ציין כי ראה בעדויות אלה ניסיון "לנצל את הבמה והמעמד לצורך השגה על ממצאים עובדתיים של בית המשפט, ניסיון שאינו ראוי". לדבריו, העדים לא היו מודעים לפרטי המקרה, וניכר כי הובאו "למטרה מסוימת" על ידי הנאשם.

• מה גובר - מינוי בן ממשיך או צוואה?
• המבוטחת הודתה ששיקרה - וזכתה בכיסוי ביטוחי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה

באי-כוחו של ליברמן עתרו לגזירת עונש חמור במיוחד, שכלל מאסר בפועל שניתן לרצותו בעבודות שירות ופיצוי כספי גבוה. הם הגדירו את הפרשה "עלילת דם של ממש" והדגישו את הנזק הציבורי שנגרם, בייחוד כשמדובר בהאשמות מסוג זה בתקופת בחירות. לדבריהם, "פרסום לשון הרע בגין עבירת שידול לרצח מהווה הלכה למעשה פגיעה חמורה ביותר בשמו הטוב של אדם ובאמון הציבור כולו".

מנגד, טען סנגורו של כמיסה, עו"ד אייל בסרגליק, כי אין מקום להחמיר עם מרשו. לדבריו, ליברמן הוא דמות ציבורית שנמצאת דרך קבע תחת ביקורת, ושמם של הקובלים "לא היה שם טוב במיוחד עוד קודם לפרסום". עוד הוא טען כי הפרסומים לא פגעו במעמדו הציבורי של ליברמן, אלא אולי אף חיזקו את מעמדו הפוליטי. הסנגור ביקש להסתפק בעונש סמלי, תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של כמיסה, במצבו הבריאותי של בנו ובמצבו הכלכלי הקשה. "בעצם ההרשעה נענש דיו", אמר.

החלטת השופט: אין מקום למאסר בפועל, אך נדרש פיצוי משמעותי

לאחר בחינת כלל הנסיבות, קבע השופט נוריאלי כי על אף חומרת המעשים, אין מקום להטיל על כמיסה עונש מאסר בפועל. הסיבה לכך נבעה בין היתר מחלוף הזמן, גילו של הנאשם והיעדר עבר פלילי. יחד עם זאת, הוא הבהיר כי לא ניתן להקל ראש: "מדובר בפרסומים שנעשו ביודעין, מתוך כוונה לפגוע, במועד רגיש ובאמצעי תקשורת רבי תפוצה. מידת הפגיעה בערכים המוגנים משמעותית ומצויה ברף חומרה גבוה".

בית המשפט גזר על כמיסה שישה חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי בסכום כולל של 200 אלף שקל - 190 אלף לליברמן ו-10,000 שקל ל"ישראל ביתנו". השופט דחה את בקשת באי-כוחו של ליברמן לחייב את הנאשם גם בהוצאות משפט, תוך שהדגיש כי יש להיזהר מהטלת הוצאות על נאשם שניהל את משפטו עד תום.

בחלק עקרוני של גזר הדין, התייחס השופט נוריאלי לאיזון שבין חופש הביטוי לבין ההגנה על השם הטוב. לדבריו, חוק איסור לשון הרע "מאזן בין שתי זכויות יסוד בעלות מעמד חוקתי: חופש הביטוי והזכות לשם טוב". הוא ציין כי חופש הביטוי הוא נדבך יסוד במשטר דמוקרטי, אך הדגיש כי "אין חופש הביטוי חופש מוחלט, ויש שהוא מוגבל ונסוג מפני חירויות ואינטרסים אחרים". עוד הוא הוסיף כי כשאדם משתמש בחופש הביטוי כדי לייחס לזולתו מעשים פליליים חמורים ללא כל בסיס, "אין מדובר עוד בביקורת או בדעה, אלא בהרס מכוון של שמו הטוב של האחר". לדבריו, המקרה הזה ממחיש את הסכנה שבהפצת האשמות חסרות יסוד בעידן הרשתות החברתיות: "סביבה אנושית הנשלטת על ידי תרבות של השמצות, גינויים ומתקפות מילוליות שלוחות רסן - סופה שתביא הרס חברתי פנימי".

ליברמן, שעמד בראש "ישראל ביתנו" בעת הפרסומים, הגיש את הקובלנה הפלילית ביחד עם המפלגה, לאחר שהתברר כי כמיסה ממשיך להפיץ את הטענות גם חודשים אחרי שנחשפו כחסרות בסיס. בהכרעת הדין כבר קבע השופט כי ליברמן מסר עדות מהימנה, והתרשם באופן חיובי מהתנהלותו לאורך ההליך. הנאשם מצדו, לא לקח אחריות על מעשיו עד תום. "במהלך טיעוניו לעונש הביע הנאשם תרעומת על הרשעתו וברי כי אינו מפנים את חומרת מעשיו", כתב השופט. הוא הדגיש כי דווקא משום שכמיסה הוא אדם ששירת בתפקידים בכירים במערכת הציבורית, היה עליו לדעת את גודל האחריות המוטלת עליו. "הנאשם אינו אזרח תמים. הוא פעל ביודעין, מתוך מודעות מלאה להשפעת דבריו ולכוחו של הפרסום ברשת", הוא כתב בהכרעת הדין.

השופט נוריאלי חתם את גזר דינו במלים ברורות: "תוכנם של הדברים ודרך הפצתם בתפוצה רחבה בכלי התקשורת וברשתות החברתיות נושאים עמם מטען נזק כבד לשמו הטוב של הקובל, הן כאדם והן כאיש ציבור". לדבריו, העונש שנגזר "משקף את הצורך להגן על ערכים אלה, ולשמור על שיח ציבורי שאינו מדרדר לתהומות של עלילות שווא והשמצות".

למה בעצם ליברמן בחר להגיש קובלנה פלילית ולא תביעה אזרחית רגילה על לשון הרע?

מדובר בצעד חריג יחסית. לפי באי כוחו של ליברמן, חומרת ההאשמות של כמיסה, כאילו הוא ביקש לרצוח קצין בכיר במשטרה - חצתה כל גבול של תביעת לשון הרע רגילה. לכן במקום להסתפק בתביעה אזרחית שבה מבקשים פיצוי כספי, הוגשה קובלנה פלילית, שמטרתה גם להטיל אחריות פלילית על הדובר. המשמעות היא שהנאשם עומד לדין כמו בעבירה פלילית, עם אפשרות לעונש מאסר.

האם המדינה, כלומר הפרקליטות, היתה מעורבת בתיק הזה?

לא. מכיוון שמדובר בקובלנה פלילית פרטית, התביעה לא הוגשה על ידי המדינה אלא על ידי ליברמן בעצמו, באמצעות עורכי דינו. היועצת המשפטית לממשלה לא הצטרפה להליך, והקובל היה זה שניהל את כל המשפט, כולל הבאת העדים והראיות.

למה בית המשפט לא שלח את כמיסה למאסר בפועל, אף שמדובר בעבירה חמורה?

השופט נוריאלי שקל זאת, אבל לבסוף החליט שלא להטיל מאסר בפועל בגלל כמה סיבות: חלף זמן רב מאז הפרסומים, כמיסה נעדר עבר פלילי, הוא במצב כלכלי ובריאותי לא פשוט, ויש לו ילד חולה. השופט ציין שגם אם מדובר במעשים חמורים מאוד, ניתן להשיג את מטרת הענישה - הרתעה - בעונש של מאסר על תנאי ופיצוי כספי גבוה.

איך השופט התייחס לטענות של כמיסה שהוא בעצם אמר אמת?

הוא דחה אותן לגמרי. בפסק הדין נכתב כי הנאשם "הציג גרסה כבושה ולא מהימנה", וכי "המסמך שהגיש מעלה חשד סביר כי איננו אותנטי". כלומר בית המשפט קבע שהנאשם שיקר, לא הציג שום הוכחה אמיתית, וניסה לבסס את הסיפור על חומר מפוברק.

כמה כסף יצטרך כמיסה לשלם לליברמן, ובאיזה אופן?

סכום הפיצוי הכולל נקבע על 200 אלף שקל - 190 אלף שקל לליברמן עצמו ועוד 10,000 שקל למפלגת ישראל ביתנו. בית המשפט קבע שהתשלומים ייפרסו על פני 20 חודשים, בתשלומים חודשיים שווים, החל מינואר הקרוב. אם כמיסה לא ישלם אחד מהתשלומים בזמן, כל החוב ייהפך מיידית לניתן לגבייה מלאה דרך רשות האכיפה והגבייה.

האם בית המשפט חייב את כמיסה להתנצל בפומבי?

לא. השופט כתב שהוא אינו רואה טעם בכך, בייחוד כשכמיסה לא הפנים את חומרת מעשיו ולא לקח אחריות. לדבריו, התנצלות שנאמרת בלי חרטה אמיתית אינה שווה הרבה, ולכן העונש התמקד בפיצוי ובמאסר על תנאי בלבד.

איך התייחס בית המשפט לטענה של הסנגור שלפיה ליברמן כאיש ציבור צריך לספוג ביקורת חריפה יותר מאדם רגיל?

השופט הסכים באופן עקרוני שאיש ציבור נחשף לביקורת, אבל קבע שזו לא ביקורת - זו עלילה. לדבריו, "גם איש ציבור החושף עצמו למערבולת החיים הציבוריים אינו הופך בכך את שמו הטוב להפקר". כלומר, חופש הביטוי לא מעניק היתר לייחס לאדם עבירה פלילית בלי ראיות.

האם היו עוד מקרים בישראל שבהם הוגשה קובלנה פלילית על לשון הרע?

יש מעט מאוד. בדרך כלל תביעות לשון הרע מוגשות במסלול אזרחי רגיל. רק במקרים חריגים מאוד, שבהם מדובר בפרסום קיצוני במיוחד שפוגע באינטרס ציבורי או כולל כוונה לפגוע, מוגשת קובלנה פלילית. השופט עצמו ציין בגזר הדין שמדובר באמצעי "חריג", המוצדק רק במקרים קשים.