בריז'יט בארדו הלכה לעולמה: מה ההון שצברה כוכבת העל?

בריז'יט בארדו, שחקנית, זמרת ופעילה למען בעלי חיים, נפטרה בגיל 91 בביתה בטולון שבצרפת, לאחר אשפוז ממושך בשל מחלה קשה. הון אישי מוערך בכ-65 מיליון דולר בסמוך למותה, בעיקר מקריירת קולנוע, מוזיקה, ספרים והשקעות נדל"ן כמו וילה לה מדראג בסן-טרופז ולה קסטלה בקאן שנמכרה ב-2020 תמורת 6 מיליון אירו. מוסד בריז'יט בארדו אישר את פטירתה, וציין כי היא נותרה פעילה עד ימיה האחרונים בקידום הגנת בעלי חיים, כולל קמפיין נגד ציד צבאים באירופה.

בארדו נולדה ב-28 בספטמבר 1934 בפריז למשפחה בורגנית קתולית שמרנית, עם אב שהיה מהנדס ובעל מפעל. ילדותה עברה בדירה מרווחת בת שבעה חדרים באזור ה-16, אך כללה קשיים כמו אמבליופיה בעין שמאל שפגעה בראייתה. היא למדה ריקוד בלט בקונסרבטוריון של פריז משנת 1949 תחת בוריס קניאזב, והחלה לדגמן בגיל 15 במגזינים כמו "אל" ו"ג'רדן דה מוד", מה שהוביל לכריכה ראשונה ב-1950.

קריירת המשחק שלה התחילה ב-1952 בתפקידים קטנים בסרטים כמו "משוגע על אהבה" ו"מנינה, הנערה בביקיני", אך הפריצה הגיעה ב-1956 עם "והאל ברא את האישה" בבימויו של בעלה הראשון רוג'ר ודים. הסרט, שהציג דמות נשית עצמאית ומשוחררת מינית בעיירה שמרנית, הרוויח 4 מיליון דולר בארצות הברית בלבד – הסכום הגבוה ביותר לסרט זר עד אז – ו-8.5 מיליון דולר בעולם כולו. בארדו קיבלה עבורו שכר של כ-75 אלף דולר, סכום נכבד לתקופה בה שחקניות מובילות הרוויחו פחות מ-100 אלף דולר לסרט. הסרט נאסר בכמה מדינות ונגנה על ידי ועדה קתולית, אך הפך אותה לכוכבת בינלאומית והוביל להצלחות נוספות. ב-1957 כיכבה ב"לה פריזיאן" שהכניס 2 מיליון דולר, וב-1958 ב"לילה שמיים נפלו" וב"במקרה של צרה" שהגיעו יחד ל-13 מיליון צופים בצרפת.

בשיאה, בשנות ה-50 וה-60, בארדו השתתפה ב-47 סרטים, בהם "בבט הולכת למלחמה" מ-1959 שהיה הרביעי הנצפה ביותר בצרפת עם 4 מיליון כרטיסים, ו"האמת" מ-1960 שהגיע למועמדות לאוסקר לסרט זר והכניס 3 מיליון דולר. עבור "רקדו איתי" ב-1959 קיבלה 200 אלף דולר, שיא אישי באותה תקופה. סרטים כמו "ויווה מריה!" מ-1965, בבימויו של לואי מאל, זכו להצלחה מסחרית עם 5 מיליון צופים בצרפת והכנסות של 6 מיליון דולר, והובילו למועמדות לפרס באפט"א. בסך הכל, קריירת הקולנוע שלה הניבה לה הכנסות מצטברות של כ-10 מיליון דולר עד פרישתה ב-1973 בגיל 38, כולל חוזים עם אולפנים כמו MGM וקולומביה. היא הופיעה גם בסרטים אמריקאים כמו "שאלאקו" מ-1968 לצד שון קונרי, שהכניס 2.5 מיליון דולר, אך סירבה להצעות מהוליווד כדי להישאר בצרפת.

• ״אווטאר אש ואפר״ מוביל בעולם, ובוול סטריט בוחנים את דיסני דרך הדוחות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במקביל למשחק, בארדו פיתחה קריירת שירה שהוסיפה להכנסותיה. היא הוציאה מעל 60 שירים, כולל אלבומים כמו "בריז'יט בארדו שרה" מ-1963 שמכר 200 אלף עותקים בצרפת, ו"בוני וקלייד" מ-1968 עם סרז' גינסבורג שהגיע למקום ראשון במצעדים והכניס כמיליון דולר ממכירות. סינגלים כמו "לה סוליי" מ-1966 ו"נואה או סוליי" מ-1970 מכרו מאות אלפים, והיא המשיכה להקליט עד 1986, כולל גרסה מחודשת ל"ז'ה ט'יים... מואה נון פלו" שמכרה 500 אלף עותקים ב-2006. הכנסותיה ממוזיקה הסתכמו בכ-5 מיליון דולר, בעיקר משיתופי פעולה עם מלחינים צרפתים ואיטלקים.

חייה האישיים היו סוערים, עם ארבעה נישואים: לרוג'ר ודים (1952-1957), ז'אק שריה (1959-1962, איתו נולד בנה ניקולה-ז'אק שהתחנך אצל אביו לאחר גירושים), גונטר זקס (1966-1969) וברנאר ד'אורמל (1992 עד מותה). היא הודתה בשתי הפלות והביעה חרטה על אמהות, מה שהוביל לסכסוכים משפחתיים, כולל תביעה מצד בנה ב-1997 על הערות פוגעניות בספר זיכרונותיה "איניציאלס ב.ב." שמכר 4 מיליון עותקים והכניס לה 4 מיליון דולר. היו לה 17 קשרים רומנטיים מתוקשרים, כולל עם ז'אן-לואי טרינטיניאן, סשה דיסטל ובוב זגורי, שתרמו לתדמיתה כסמל לחירות נשית בשנות ה-50, תקופה בה נשים בצרפת עדיין נאבקו על זכויות כמו גירושים חופשיים (שאושרו רק ב-1975).

מעבר לקולנוע, בארדו הפכה לסמל לאומי בצרפת. ב-1969 בחר בה הנשיא שארל דה גול לגלם את מריאן, דמות הרפובליקה, ופסליה הוצבו במשרדים ממשלתיים ועיירות. סטיילה – שפתיים מודגשות, עיניים מעושנות ושיער בלונדיני פרוע – השפיע על אופנת הבוהמה, והיא הופיעה בפסטיבל קאן 1953 כמודל צעירה. אך התהילה הביאה לחצים: בראיון מ-1960 תיארה חייה כ"כלא נעים" בשל פפראצי, והיא סבלה מדיכאון לאחר לידה. ב-1973 פרשה מהקולנוע כדי להתמקד באקטיביזם, והקימה ב-1986 את קרן בריז'יט בארדו להגנת בעלי חיים, שגייסה 3 מיליון פרנק (כ-430 אלף דולר) ממכירת תכשיטים. הקרן תרמה 140 אלף דולר ב-2001 לסירוס כלבים רחוב בבוקרשט, והיא קידמה קמפיינים נגד אכילת בשר סוסים (בויקוט 1994), ציד דולפינים באיי פארו (2010) וסחר פרווה. ב-2011 ספינת "סי שפרד" נקראה על שמה, וב-2013 תמכה במחנות וטרינריים בהודו. עד 2025, הקרן פעלה בתקציב שנתי של כ-5 מיליון אירו, ממומן מתרומות ומכירות.

• וול סטריט בתיקון: מה זה אומר, ומה בדרך כלל קורה אחרי?
• השחקנים נלחמים ב-AI: "מס על דמויות דיגיטליות" בדרך להוליווד
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

מבחינה כלכלית, הון של כ-65 מיליון דולר עד מותה היה צנוע יחסית לכוכבות מודרניות. הכנסותיה מסרטים גדולים כמו "והאל ברא את האישה" (75 אלף דולר) ו"רקדו איתי" (200 אלף) היו גבוהות לתקופה, אך רחוקות משכר כוכבות כיום. למשל, מרגו רובי הרוויחה 59 מיליון דולר ב-2023 מסרטים כמו "ברבי", וג'ניפר אניסטון 42 מיליון, בעוד בארדו הסתפקה בסכומים של מאות אלפים לסרט בשיא. הון כוכבות מודרניות כמו סקרלט ג'והנסון (165 מיליון דולר) או אנג'לינה ג'ולי (120 מיליון) עולה על שלה פי שניים עד שלושה, הודות לחוזי סטרימינג, פרסומות ומותגים. כפי שנראה במאמר על הונם של כוכבי הוליווד כמו קרוז ופיט, שחקנים כיום בונים אימפריות של 450 מיליון דולר מנדל"ן והפקות, בעוד כוכבות העבר הסתמכו בעיקר על שכר סרטים.

בארדו לא חמקה ממחלוקות. היא הורשעה שש פעמים בהסתה לגזענות, כולל קנסות של 5,000 אירו ב-2004 על התבטאויות נגד מהגרים מוסלמים בספרה "קריאה לעזרה", ו-15,000 אירו ב-2008 על הערות דומות. ב-2019 קנסו אותה 20,000 אירו על כינוי תושבי ראוניון "פראים", וב-2021 5,000 אירו על עלבון ציידים. היא תמכה במפלגת החזית הלאומית (כיום התאחדות לאומית), אישרה את מרין לה פן בבחירות 2012 ו-2017, וביקרה פמיניזם בראיון 2025, טוענת כי אוהבת גברים ומגנה תלונות הטרדה. ב-2018 התנגדה לתנועת MeToo, ותמכה בניקולא בדוס וז'ראר דפרדייה נגד האשמות. התבטאויותיה נגד שחיטה כשרה (2014) וציד חתולים באוסטרליה (2015) עוררו ביקורת מארגונים יהודיים ואקולוגיים.

כוכבות העשורים האחרונים מרוויחות הרבה יותר, גם כוכבות שהיו פחות זוהרות, פעילות ונחשבות כמוה כמו קמרון דיאז (200 מיליון דולר) או סנדרה בולוק (350 מיליון) בנו הון גדול יותר מנטפליקס ומפרסומות. בארדו, שפרשה מוקדם, השאירה מורשת תרבותית אך כלכלית צנועה יחסית, עם קרן שממשיכה לפעול בתקציבים גדולים. בצרפת, הנשיא עמנואל מקרון כינה אותה "אגדה של המאה", והארגון להגנת בעלי חיים ציין תרומותיה לשינויי חקיקה נגד ניסויים בבעלי חיים. היא נקברה בסן-טרופז, ליד בעלי חיים שגידלה, בסיום חיים שהשפיעו על מיליונים.