ראיות/דין מסמכים שהוכנו במהלך מו"מ לשם פשרה/עליון

עובדות וטענות: בנק דיסקונט לישראל (להלן: המבקש) ניהל עבור המשיב מספר חשבונות, במסגרתם בוצעה פעילות השקעה באופציות מעו"ף. בינואר 2001, נפגש המשיב עם מנהלי הסניף בו נוהלו חשבונותיו, והעלה בפניהם לראשונה, טענות ביחס לדרך התנהלות הבנק בפעילות זו, אשר הסבה לו, לטענתו, נזקים כספיים כבדים. המשיב שלח אל המבקש מכתב התראה ובו תבע פיצוי בסכום של 24 מיליון ש"ח בגין הנזקים האמורים, תוך שהתריע כי אי היענות לפנייתו תגרור נקיטת צעדים משפטיים מצידו. בעקבות כך, הועברה הסוגיה לטיפולה של המחלקה המשפטית בבנק, וזו ביקשה חוות דעת מאגף הביקורת של הבנק ביחס לטענותיו של המשיב. אגף הביקורת פרסם את ממצאיו בדו"ח (להלן: דו"ח הביקורת) בעל שני חלקים. במקביל להכנת דו"ח הביקורת, ואף לאחר השלמתו, ניהלו הצדדים מו"מ לצורך יישוב המחלוקת ביניהם מחוץ לכתלי ביהמ"ש ובעקבות כך, נחתם הסדר פשרה ביניהם אשר במסגרתו, חזר בו המשיב מכל טענותיו כנגד הבנק, וזאת כנגד הסכמת הבנק להחזיר לו עמלות בסך מיליון ש"ח שנגבו ממנו תוך כדי פעילות ההשקעה באופציות המעו"ף. מאוחר יותר, וחרף הסדר הפשרה שנחתם בין הצדדים, הגיש המשיב תביעה משפטית כנגד הבנק לתשלום פיצויים בסך 26 מיליון ש"ח בגין נזקיו הנטענים. אגב ניהול התביעה, קוימו הליכי גילוי מסמכים ותשובות לשאלונים, ובמהלכם גילה הבנק למשיב אודות קיומו של דו"ח הביקורת. עם זאת, הבנק סירב לאפשר למשיב לעיין בדו"ח הביקורת בטענה כי חל עליו חיסיון ראייתי, בהיותו מסמך שהכנתו נעשתה לקראת ההליכים המשפטיים שהיו צפויים בין הצדדים. נוכח סירובו של המבקש להציג את הדו"ח לעיון, פנה המשיב לרשם ביהמ"ש המחוזי כי יורה למבקש להעמיד את דו"ח הביקורת לעיונו. זה האחרון נעתר לבקשה בקובעו כי המטרה הדומיננטית לעריכת דו"ח הביקורת היתה בדיקת דרכי התנהלות הבנק לצורך הפקת לקחים מערכתיים וכן לצורך עריכת מו"מ עם הלקוח. בנסיבות אלו, לא חל חיסיון ראייתי על דו"ח הביקורת. על כך הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי אשר אימץ את קביעת הרשם, ומכאן בקשת רשות הערעור. דיון משפטי: כב' הש' א' פרוקצ'יה: הסוגיה הניצבת להכרעה הינה מה טיבו של דין החיסיון על חומר שהוכן במסגרת הליכים ליישובה של מחלוקת בין צדדים בדרך חלופית לניהול משפט. המשפט עומד על גילוי האמת ועשיית צדק, ודיני הראיות נועדו לשרת תכלית זו. הגשמת עיקרון זה מחייבת יישומו של עיקרון הגילוי והחשיפה של כל חומר, מסמכים ונתונים הצריכים לעניין העומד במחלוקת. לפיכך, ערך גילוי האמת ועיקרון הגילוי והחשיפה של חומר רלבנטי הנדרש לצורך כך הם הכלל במשפט. חרף עוצמתו של ערך גילוי האמת בהליך השיפוטי, אין הוא ערך מוחלט. לצדו עומדים ערכים ואינטרסים נוגדים שהמשפט מייחס להם משקל. על ערכים נוגדים אלה, נמנים ערכים שנועדו להגן על זכויות שונות של הפרט, ובעיקר, הגנה על האוטונומיה האישית שלו בהקשרים שונים. התנגשות ערכית זו הביאה את המשפט להכרה בקיומם של חסיונות ראייתיים, המונעים במצבים מסוימים, גילוי ראייה קבילה ורלבנטית בהליך שיפוטי, גם במקום שגילויה אילו הותר, היה עשוי לקדם את גילוי האמת. החסיונות הראייתיים נחלקים לשני סוגים: חסיונות סטטוטוריים בפקודת הראיות, אשר הסדירו את טיבם של החסיונות ואת הכללים להחלתם; בצידם, מוכרים חסיונות הלכתיים, פרי פיתוח של ההלכה הפסוקה, אשר נקבעו לצורך השגת תכליות חשובות שונות, תוך הסדרת הדרכים והתנאים להחלתם. גם בהחלת החסיונות, בין הסטטוטוריים בין ההילכתיים, נקודת המוצא היא כי יש לתת בכורה לערך גילוי האמת, ולהחיל את החיסיון בבחינת חריג, שתחום התפרשותו מצומצם ככל האפשר, וגם משהוכר הצורך בהחלת חיסיון בתחום מסוים, היקפו על פי רוב, מוגבל ויחסי. להוציא מספר חסיונות סטטוטוריים בעלי אופי מוחלט, מרבית החסיונות הסטטוטוריים וההילכתיים הינם יחסיים. אופיים של החסיונות משתקף בהערכה היחסית הנעשית בין הנזק לתועלת העשויים לצמוח מגילוי הראייה. הלכה פסוקה היא כי מסמך שהוכן לקראת משפט נהנה מחיסיון בפני גילוי (ע"א 327/86 זינגר נ' ביינון). מסמך הנערך למטרה עניינית כלשהי, שאינה קשורה במשפט או במשפט הצפוי אינו נהנה מחיסיון, גם אם הוא רלבנטי למשפט, וגם אם הוא עשוי לתרום לבירור סוגיות העולות בו. ביהמ"ש מקבל את קביעת שתי הערכאות קמא, כי המטרה העיקרית להכנת דו"ח הביקורת ע"י הבנק לא היתה הליך משפטי צפוי אלא בחינת התנהלות הבנק בפרשה שהעלה המשיב לצורך הפקת לקחים מערכתיים, וכן ניהול מו"מ לפשרה עם המשיב, שאכן הבשיל לכדי הסדר פשרה מוסכם. עם זאת, נקבע כי הערכאות קמא לא בחנו את השאלה האם על אף זאת, יכול והחומר חוסה תחת חיסיון דומה בהתדיינות משפטית מאוחרת, כנגזרת מאותן תכליות ואותן מגמות העומדות ביסוד החיסיון על חומר הכנה למשפט. מושכלות ראשונים הם כי ניהול משפט איננו הנתיב היחידי ליישוב מחלוקת בין בעלי דין. מעת שנוצרה יריבות בין צדדים, ישנן דרכים שונות ומגוונות להביאה לידי פתרון ויישוב - ובהן - ניהול מו"מ לצורך גיבוש הסדר פשרה, הליך גישור או הליך פישור המנוהל ביד צד שלישי בחסות בית המשפט או הליך בוררות. קיים אינטרס חברתי מובהק בעידוד הפנייתם של בעלי דין ליישוב מחלוקות מחוץ לכותלי ביהמ"ש. ערוצים חלופיים ליישוב סכסוכים מקדמים את תחושת עשיית הצדק אצל בעלי הדין, המגיעים לפתרון המחלוקת בדרך מוסכמת, גם אם תוך ויתורים הדדיים מסוימים; פעמים רבות הליכים חלופיים להליך שיפוטי הינם יעילים יותר ועלותם נמוכה יותר; הם משחררים את בתי המשפט הכורעים תחת עומס ההליכים מדיונים ארוכים ומורכבים שעלותם כבדה בזמן ובממון. מה דינו של חומר הכנה שהכין צד לצורך הליך יישוב סכסוך חלופי? בדיני הראיות נמתחת אבחנה בין קבילות מסמכים (Admissibility) לבין חיסיון מסמכים (Privilege). כלל הוא כי מסמכים ודברים שהוחלפו בין צדדים במהלך מו"מ לקראת פשרה אינם קבילים במשפט. משמעות הדבר היא כי לא ניתן להגיש את המסמך או להציג את הדבר במשפט, ולא ניתן לקבוע על יסודם ממצאים כלשהם. המטרה שביסוד כלל זה הינה עידוד פשרות ומניעת התדיינויות ממושכות בין כתלי ביהמ"ש. מטרה זו נגזרת מן התכלית הכללית לעודד מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים בין בעלי דין. התנאי לאי קבילותם של המסמכים הוא כי יונח בסיס איתן לכך שהמסמך או האמרה הם פרי מגעים אמיתיים לפשרה בין הצדדים. משכך, החיסיון החל על חומר הכנה שהכין צד לצורך משפט או משפט צפוי חל, על פי הרציונל שלו ותכליותיו, גם על חומר הכנה שנועד לשמש בהליך חלופי ליישוב מחלוקת מחוץ לביהמ"ש. במישור החיסיון הראייתי, האבחנה בין חומר הכנה לצורך משפט לבין חומר הכנה לצורך הליך חלופי ליישוב המחלוקת אינה יכולה להתקבל, אפוא. היא עומדת בסתירה לרציונל הבסיסי המשותף העומד ביסוד הערך השואף להגן על חירותו של בעל דין להכין ולגבש את עמדתו לצורך הליך הכרעה בינו לבין יריבו, יהא אשר יהא אופי מנגנון ההכרעה שנבחר; היא עומדת בסתירה למדיניות הציבורית המבקשת לעודד הליכי יישוב מחלוקות בדרכים חלופיות למשפט; היא עלולה להבחין שלא כדין בין חומר הכנה למשפט לבין חומר הכנה לצורך הליך חלופי, מקום שהליכי המשפט וההליך החלופי מעורבים ומשולבים אלה באלה עד לבלי הפרד. לפיכך, החיסיון החל על חומר הכנה במשפט מתפרש גם על חומר הכנה לצורך דרכים חלופיות ליישוב מחלוקות בין בעלי דין. החיסיון הניתן לחומר הכנה לצורך הליך חלופי ליישוב מחלוקת נגזר כענף מהחיסיון הנתון לחומר הכנה לצורך משפט. נובע מכך כי התנאים להחלת החיסיון בשני המצבים דומים בטיבם זה לזה. אלה התנאים לחיסיון בהליך חלופי: ראשית, על פי מבחן "הצפיות", החיסיון על חומר הכנה לצורך הליך יישוב חלופי יחול לא רק על חומר שהוכן שעה שההליך היה תלוי ועומד בפועל, אלא גם מקום שבעת הכנתו של החומר היה צפי של ממש כי אותו הליך אכן יתקיים. הצפי לקיומו של הליך יישוב מחלוקת מתייחס להליך המסוים והמוגדר לקראתו מנתבים הצדדים את יישוב המחלוקת ביניהם. שנית, בדומה לחיסיון על חומר הכנה למשפט, נדרש גם בענייננו, כי המטרה הדומיננטית להכנת החומר היתה לשמש את בעל הדין לצורך הליך חלופי ליישוב המחלוקת, בין אגב מהלכו של ההליך ובין תוך צפי לקיומו. חומר שעיקר מטרתו לא נועדה לתכלית זו, אלא כוונה למטרה אחרת, לא יחסה בצל החיסיון. לצורך העניין, החיסיון יחול בין אם החומר הוכן לצורך הליך חלופי נתון ובין אם לאחר מכן הצדדים בחרו בהליך חלופי אחר, שגם תכליתו היא יישוב המחלוקת בדרך מוסכמת. שלישית, כדרכם של מרבית החסיונות, בין הסטטוטוריים ובין ההילכתיים, ייתכנו מצבים חריגים שבהם אינטרס ציבורי רב משקל עשוי לגבור על ערך החיסיון ההלכתי ולהצדיק גילויו של החומר החסוי. מן הכלל אל הפרט: הרשם, וזאת אף אישר ביהמ"ש המחוזי, קבע בהחלטתו כי "המטרה הדומיננטית של הכנת המסמך היתה בדיקת פעולות הבנק לצרכים עצמיים וכן לצורך המו"מ שהתנהל עם הלקוח". בסופו של דבר, הליך פשרה התקיים ונסתיים בהסדר מוסכם בין הצדדים. הדו"ח דנן מורכב משני חלקים. האחד, הכולל התייחסות מפורטת של הבנק לטיעוניו של המשיב כלפיו. השני, מהווה פירוט הפקת לקחים של הבנק מהאירועים הקשורים במשיב. אופיו של דו"ח הביקורת על שני חלקיו מצריך פיצול באשר לתחולת החיסיון, באופן הבא: חלקו הראשון של הדו"ח חוסה בצל חיסיון המתייחס לחומר הכנה לקראת משא ומתן לפשרה. הוא נועד לסייע לבנק בגיבוש עמדה מושכלת לקראת יישובה של המחלוקת בין הצדדים, ואין להניח כי היה נוצר גם אלמלא נתגלעה המחלוקת ביניהם. חיובו של הבנק לגלות חלק זה של הדו"ח פוגע בציפייתו הלגיטימית להותיר לו חירות פעולה להכין חומר שיסייע לו בגיבוש עמדתו במשא ומתן הצפוי עם המשיב. חיוב כזה עלול להרתיע צדדים אחרים למחלוקת מלפנות לערוצים חלופיים ליישוב מחלוקות, ומלעשות שימוש רציני ויעיל בהליכים חלופיים כאלה. לעומת זאת, חלקו השני של הדו"ח אינו חוסה בצל החיסיון הנוגע לחומר הכנה בשל אופיו, תכליתו ונסיבות עריכתו. חלק זה שם לו למטרה לבחון את תקינות פעולת הבנק ועובדיו על רקע הפרשה הנוגעת למשיב. הוא עוסק בבחינה כללית של התנהלות הבנק לצורך הפקת לקחים מערכתיים. יש להניח כי גם אם חלק זה נוצר על רקע המחלוקת שנתגלעה בין הבנק לבין המשיב, המניע לעריכתו נועד לבחינה כללית של אופן תפקודו של הבנק, כאשר המחלוקת והליך המו"מ לפשרה מצויים אך ברקע העניין ולא במוקדו. משכך, לא נתקיים לגבי חלק זה התנאי המרכזי הנדרש לצורך החלת החיסיון והוא - כי המטרה הדומיננטית לשמה נערך המסמך הינה יישוב המחלוקת בהסדר פשרה. בנסיבות אלה, אין מקום להחלת החיסיון לגבי חלק זה של דו"ח הביקורת.