מנהלי/שמירה על זכויות וביטחון תושבי ה'אזור'/עליון

עובדות וטענות: עניינה של העתירה שלפנינו הוא בזכות הגישה של תושבי חמישה כפרים ערביים באזור יהודה ושומרון (להלן: האזור) לאדמותיהם החקלאיות. על פי הנטען בעתירה, המשיבים – מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון ומפקד מחוז שומרון ויהודה במשטרת ישראל מונעים שלא כדין מאת חקלאים פלסטיניים, תושבי הכפרים העותרים, להגיע לאדמותיהם החקלאיות ולעבדן. בכך, לטענתם, נגדע מקור הפרנסה העיקרי עליו נסמכים תושבי הכפרים העותרים ובכך נגרמת לתושבים פגיעה קשה. בין היתר נטען, כי סגירת השטחים בפני הפלסטינים נעשית דרך קבע בלא שהוצא צו סגירה פורמאלי מכוח סעיף 90 לצו הוראות הביטחון ועל כן, מניעת הגישה לאדמות אינה מעוגנת בצו כדין. כן נטען בעתירה, כי המשיבים אינם פועלים על מנת למנוע תקיפות והתנכלויות המבוצעות ע"י תושבים ישראלים בשטחי יהודה ושומרון כנגד חקלאים פלסטינים וכי אין הם אוכפים את החוק על התושבים הישראלים.

דיון משפטי: כב' הש' ד' ביניש: עתירה זו העלתה לדיון תופעה חמורה ביותר של פגיעה בזכויותיהם הבסיסיות של התושבים הפלסטינים באזור יהודה ושומרון ושל מחדלים משמעותיים מצד המשיבים בכל הנוגע לשמירה על הסדר הציבורי באזור. בענייננו, אין חולק על עצם סמכותו של המפקד הצבאי אלא על האופן שבו הוא מנחה עצמו בהפעלת סמכותו. המשיבים טוענים, כי סגירת השטחים נעשית לתכלית של שמירה על הסדר והביטחון באזור. במסגרת תכלית-על זו, ניתן להבחין בקיומם של שני פנים נפרדים, האחד נוגע לביטחון הישראלים באזור והאחר לביטחון התושבים הפלסטינים. הזכות לחיים ולשלמות הגוף היא הזכות הבסיסית העומדת במרכז הדינים ההומניטאריים שנועדו להגן על האוכלוסיה המקומית באזור המוחזק על פי דיני התפיסה הלוחמתית. זכות זו מעוגנת גם במשפט החוקתי הישראלי בסעיפים 2 ו-4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואין ספק כי מדובר בזכות הנמצאת ברמה הנורמטיבית הגבוהה ביותר. העתירה שלפנינו עוסקת בשטחים חקלאיים הנמצאים בהחזקתם של התושבים הפלסטינים ואשר נסגרים בהוראת המפקד הצבאי. לפיכך, אל מול הזכות לביטחון ולהגנה על שלמות הגוף נמצאים מן הצד האחר, השיקולים הנוגעים להגנה על זכויותיהם של התושבים הפלסטינים ובהתחשב במהות הענין, הרי שמדובר בעיקר בזכות לחופש תנועה ובזכות לקניין. בשיטתנו המשפטית הוכר חופש התנועה הן כזכות יסוד העומדת על רגליה, הן כזכות הנגזרת מהזכות לחירות, ויש אף הגורסים כי מדובר בזכות הנגזרת מכבוד האדם. אין מדובר בתנועה של תושבים פלסטינים באזורים בלתי מסוימים ברחבי יהודה ושומרון, אלא בגישה של התושבים לאדמות השייכות להם. בנסיבות אלו, כאשר התנועה מתבצעת במרחב פרטי, יש ליתן משקל רב במיוחד לזכות לחופש תנועה ולצמצם למינימום את המגבלות המוטלות עליה. בענייננו, אין חולק כי מדובר באדמות חקלאיות ובגידולים חקלאיים אשר לעותרים זיקה קניינית אליהם. מניעת גישת העותרים לחלקותיהם מהווה פגיעה חמורה בזכותם לקניינם וביכולתם ליהנות ממנו. הנה כי כן, מערכת השיקולים שעל המפקד הצבאי להביא בגדר שיקוליו כוללת מהצד האחד את שיקולי ההגנה על ביטחון התושבים באזור ומהצד האחר את השיקולים שעניינם ההגנה על זכויותיהם של התושבים הפלסטינים. אין ספק, כי במצבים בהם מימוש זכויות אדם יוצר וודאות קרובה להתרחשותו של נזק חמור וכבד לשלום הציבור, וכאשר קיימת הסתברות גבוהה לפגיעה בביטחון האישי, כי אז נסוגות זכויות האדם האחרות מפני הזכות לחיים ולשלמות הגוף (בג"ץ 292/83 נאמני הר הבית נ' מפקד משטרת מרחב ירושלים). עם זאת, קיומם של סיכונים לשלום הציבור אינו מצדיק בכל מקרה שלילה מוחלטת של זכויות האדם ויש לקיים את האיזון הנכון בין החובה להגן על הסדר הציבורי ועל הביטחון האישי לבין החובה להגן על מימושן של זכויות האדם. ההגנה על ביטחון התושבים הישראלים: לטענת המשיבים, בעידן בו מתקיימות פעילות טרוריסטית אכזרית וחסרת מעצורים, נדרשת סגירת שטחים הסמוכים לישובים הישראלים מפני כניסת פלסטינים. אכן האמצעי של סגירת שטחים הסמוכים לישובים ישראלים הוא בעל קשר רציונלי למטרה של השגת ביטחון לתושבי יישובים אלה. קירבתן של האדמות החקלאיות הפלסטיניות לישובים הישראלים, המנוצלת על ידי גורמי טרור עוינים, מציבה סיכון ביטחוני משמעותי לביטחונם של התושבים הישראלים וההתמודדות עם סיכון זה אינה פשוטה. סגירת השטחים, אשר מהם עשויות חוליות הטרור לפעול, כך שהכניסה אליהם תהיה מבוקרת, הינה, אפוא, בגדר פתרון רציונלי לבעיה הביטחונית המתעוררת. באשר למבחן השני של המידתיות – מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה – הרי שעל פי ההערכות המקצועיות, לא הובא אמצעי אחר שפגיעתו תהא פחותה ואשר יהיה בו כדי להשיג את התכלית של שמירה על ביטחונם של התושבים הישראלים. באשר למבחן השלישי של עיקרון המידתיות – מבחן האמצעי היחסי או המידתי – הרי שהיתרון המושג מסגירת השטחים מבחינת הביטחון לתושבים הישראלים עולה ללא ספק על הנזק הנגרם מהשימוש באמצעי זה, ובלבד שהדבר נעשה באופן מושכל. הנה כי כן, המסקנה היא, כי בכפוף להתחייבויות שניתנו על ידי המשיבים, הפעלת הסמכות לסגירת השטחים הסמוכים ביותר ליישובים הישראלים בפני פלסטינים, ככל שהדבר נוגע לצורך להגן על התושבים הישראלים, הינה מידתית. ההגנה על ביטחון החקלאים הפלסטיניים: שימוש בסמכות הסגירה לצורך התכלית של הגנה על התושבים הפלסטינים יש בה כדי לפגוע באופן העולה על הנדרש בזכויותיהם של התושבים הפלסטינים לחופש תנועה ולקנין והיא אינה מקיימת את מבחני המשנה של עיקרון המידתיות. השטחים הנסגרים הם שטחים פרטיים המוחזקים על ידי פלסטינים ואשר בגישה אליהם תלויה פרנסתם. מנגד, האיום הקיים על ביטחונם של הפלסטינים הוא ביצוע מעשי התנכלות מצד מפירי חוק ישראלים. בנסיבות אלו, סגירתם של השטחים האמורים בפני החקלאים הפלסטינים על מנת להתמודד עם האיום האמור אינה רציונלית שכן מדובר בצעד בלתי הוגן באופן קיצוני שמשמעותו היא פגיעה חמורה בזכויות בסיסיות תוך כניעה לאלימות ולמעשי עבריינות. ראוי הוא כי האמצעי המתאים יופעל כנגד הגורם המסכן, דהיינו כנגד אלה המבצעים את התקיפות על החקלאים הפלסטינים. דא עקא, שבבואו להגן על החקלאים הפלסטינים בחר המפקד הצבאי לפעול שוב כנגדם, גם כאשר הם הקורבן להתקפות. לפיכך, שימוש באמצעי זה הוא שימוש שאינו מידתי ושאינו עולה בקנה אחד עם החובות המוטלות על המפקד הצבאי. המשיבים עצמם עמדו בתשובותיהם על אמצעים אחרים בהם ניתן לנקוט על מנת להשיג את התכלית של הגנה על התושבים הפלסטינים בעת שהם מבקשים לעבד את אדמתם. מכאן, שלמעט במקרים של צורך קונקרטי, המתחייב ממידע בדוק או מהתראות ממשיות בשטח, ככלל, על המפקד הצבאי להימנע מלסגור שטחים באופן שישלול מהתושבים הפלסטינים את האפשרות להגיע לאדמותיהם החקלאיות לשם התכלית של הגנה עליהם עצמם. יחד עם זאת, נקבע כי השימוש באמצעי של סגירת שטחים, תוך צמצום למינימום ההכרחי, עשוי להיות מידתי, רק כאשר הוא נעשה לשם הגנה על התושבים הישראלים, בכפוף למגבלות ולתנאים ובתנאי שהמפקד הצבאי יפעיל את סמכותו בהיקף המינימלי ההכרחי ותוך שמירה על הכללים. אכיפת החוק באזור יהודה ושומרון: חלקה השני של העתירה מתייחס לאכיפת החוק. על אף ההתייחסות החוזרת ונשנית לבעיות הקשורות באכיפת החוק באזור, ועל אף הצעדים שננקטו בתחום זה בעבר, עולה מתוך העתירה אוזלת ידם של המשיבים באכיפת החוק כנגד אלה המפרים אותו ופוגעים בגופם של החקלאים הפלסטינים וברכושם. ביטחונם הפיזי של החקלאים הפלסטינים נתון בסכנה של ממש בעת שהם יוצאים לעבוד את אדמתם וזאת בשל מעשי אלימות קשים מצד מתיישבים ישראלים. אין חולק, כי בשל הפרות חוק אלה נשללות מן העותרים זכויותיהם היסודיות לביטחון ולקניין. כן אין חולק, כי חובתם של המשיבים היא למנוע פגיעה זו בביטחון ובסדר הציבורי. העובדות בשטח מדברות בעד עצמן. נקבע כי לא נעשה די על מנת להגן על זכויותיהם של העותרים. מצב זה הינו בלתי נסבל, לא ניתן להשלים איתו ועל המשיבים לפעול לתיקון המעוות באופן מיידי. "אכיפת החוק...היא יסוד מוסד של שלטון החוק...היא אחד התפקידים העיקריים של כל שלטון. הרשויות המוסמכות אינן רשאיות להתנער מתפקיד זה." (בג"ץ 551/99 שקם בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ). אשר על כן, על אף הקושי במתן הנחיות שיפוטיות בסוגיה זו עומד בית המשפט באופן כללי על העקרונות שראוי כי ינחו את המשיבים בטיפול בסוגיה האמורה. ראשית, יש לפעול להבטחת ביטחונם של החקלאים הפלסטינים המגיעים לעבודה החקלאית וככל שהדבר נדרש, להגן עליהם בעת שמתבצעת העבודה החקלאית. את ההגנה על החקלאים הפלסטינים יש לפרוש תוך מינימום הפרעה לעבודה החקלאית. שנית, יש ליתן הנחיות ברורות וחד-משמעיות לכוחות הפועלים בשטח כיצד לנהוג כדי לא למנוע מהתושבים הזכאים לכך גישה לאדמותיהם, אלא בהתקיים בסיס לכך בדין. שלישית, יש להקצות כוחות על מנת להגן על קניינם של התושבים הפלסטינים. רביעית, יש לבחון את התלונות המועלות על ידי התושבים הפלסטינים לגופן ולמצות את החקירה בהקדם האפשרי. יש לפתוח לאלתר בחקירות כאשר מתקבל מידע בדבר מעשה התנכלות ואף ליזום סיורים מטעם כוחות הצבא והביטחון שתכליתם לגלות מעשים כאלה. על המשיבים לפעול באופן עצמאי על מנת לאתר את מפירי החוק, למצות עמם את הדין, ולשקול אילו אמצעים ניתן לנקוט על מנת שהפרות החוק הבוטות לא יישנו.