השכר הממוצע ברעננה קרוב ל-22 אלף שקל וכמה מרוויחים בערים אחרות?

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מפרסמת מדי חודש נתונים על השכר הממוצע. ביטוח לאומי החליטו לפרסם גם את הנתונים כשהם מוספים גם את השכר החציוני. נתוני ביטוח לאומי מלמדים על שכר ממוצע של 14.65 אלף שקל ושכר חציוני של 10.4 אלף שקל. הנתונים של השכר הממוצע עולים ב-1.1 אלף שקל על נתוני הלמ"ס. בביטוח לאומי פרטו את השכר לפי ערים, הנתונים מעניינים, אך רגע לפני - על ההבדל בין שכר ממוצע לחציוני ולמה בפועל החציוני חשוב יותר. 

השכר הממוצע מחושב כסך כל השכר חלקי מספר העובדים, אך הוא מושפע ממשכורות קיצוניות, במיוחד של מיעוט המרוויחים סכומים גבוהים. לעומתו, השכר החציוני מציין את הנקודה שבה מחצית העובדים מרוויחים פחות ומחצית מרוויחים יותר, וכך משקף טוב יותר את מצבו של "העובד הממוצע". בישראל, הפער בין השניים בולט: השכר הממוצע עומד על 14,657 ש"ח, בעוד החציוני היה 10,368 ש"ח – פער של 41%. השכר החציוני מבטא נכונה יותר את המצב הכלכלי של עמישראל. 

עוד עולה מהנתונים וזה כמובן צפוי שככל שעולים בגיל כך השכר עולה. בגילאי 30-39 השכר הממוצע הוא 15.7 אלף שקל, בגילאי 40-49 השכר הממוצע הוא 19 אלף שקל, ובגילאי 50 עד 59 השכר הוא 19.5 אלף שקל. בגילאי 60 פלוס השכר יורד כי גם נכנסים לתקופת הפנסיה. מבדיקת ביזפורטל גם עולה כי השכר לא כולל תגמולים הוניים. כלומר מניות ואופציות שניתנים לעובדים וממומשים לאחר מכן לא מופיעים במסגרת השכר ומדובר על כמות של כ-200-250 אלף עובדים שנהנית מתגמול הוני ובפועל השכר וההטבות שלה עולות על זה שמופיע בתלוש השכר. נלך לדוגמה הקיצונית מכולן - באנבידיה יש קרוב ל-3,000 עובדים מיליונרים בזכות המניות בשעה שבתלוש שלהם (שהוא כמובן גם מדהים) יש "רק"  40-60 אלף שקל ברוטו. 

על פי הדוח של ביטוח לאומי - רעננה מובילה עם שכר ממוצע של 21,534 ש"ח לחודש, הרבה מעל הממוצע הארצי. הדו"ח, שמבוסס על דיווחי טופס 100 החודשיים שהפכו לחובה מאז נובמבר 2021, מספק תובנות מפתיעות ומדגיש את המורכבות של שוק העבודה הישראלי.

• השכר הממוצע באפריל - 13,194 שקל; וכמה מרוויחים בהייטק?
• האם גם התלוש שלכם עלה החודש ב-1,000 שקל?

רעננה והרצליה בראש

רעננה, השוכנת בלב אזור המרכז, ממשיכה להוביל כעיר עם השכר הממוצע הגבוה בישראל. השכר החודשי הממוצע בעיר, 21,534 ש"ח, משקף את הריכוז הגבוה של חברות הייטק, משרדים של תאגידים בינלאומיים וענפי מידע ותקשורת, שבהם השכר הממוצע עולה על 32 אלף שקל. קרבתה של רעננה לתל אביב, לצד תשתיות מפותחות ואוכלוסייה ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, תורמים למעמדה כמובילה. אך רעננה אינה לבד בראש הטבלה. 

הרצליה, עם שכר ממוצע של כ-20,800 ש"ח, נהנית מפארק ההייטק ומחברות סטארט-אפ שמושכות עובדים מוכשרים. מודיעין-מכבים-רעות, עם כ-19,500 ש"ח, ותל אביב, עם כ-18,900 ש"ח, משלימות את רשימת הערים המובילות, כאשר האחרונה נשענת על מעמדה כמרכז כלכלי המשלב הייטק, פיננסים ותעשיות יצירתיות.

מנגד, הדו"ח חושף פערים משמעותיים בערים אחרות, שמשקפות אתגרים כלכליים וחברתיים. מודיעין עילית, עם שכר ממוצע של כ-9,200 ש"ח, ובני ברק, עם כ-9,500 ש"ח, נמצאות בתחתית הרשימה, מושפעות משיעור גבוה של תעסוקה חלקית וריכוז במקצועות עם שכר נמוך, במיוחד בקרב אוכלוסיות חרדיות. 

• כ-45% מהנקלטים לעבודה בירושלים ב-2024 - חרדים
• אנבידיה מגייסת בישראל 80-100 עובדים בחודש
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

 גם רהט ונצרת, שבהן השכר הממוצע נמוך מ-10,000 ש"ח, סובלות מריכוז בענפים כמו מסחר, שירותים ואירוח, שבהם השכר הממוצע עומד על 6,286 ש"ח בלבד. ערים נוספות מציגות תמונה מגוונת: ירושלים, עם שכר ממוצע של כ-14,200 ש"ח, מושפעת ממגזר ציבורי גדול ואוכלוסיות מגוונות; חיפה, עם כ-15,300 ש"ח ובאר שבע, עם כ-12,800 ש"ח.

הפערים בין הערים נובעים משילוב של גורמים. ריכוז של תעשיות מתקדמות, כמו הייטק בערים המובילות. לעומת זאת, ערים עם דומיננטיות של ענפים כמו אירוח ומזון נמצאות בתחתית. גם דמוגרפיה משחקת תפקיד: אוכלוסיות עם שיעור תעסוקה נמוך או תעסוקה חלקית, כמו במגזר החרדי או הערבי, מורידות את הממוצע. המיקום הגיאוגרפי משפיע אף הוא – ערים במרכז נהנות מקרבה למרכזים כלכליים, בעוד ערים בפריפריה מתמודדות עם פחות הזדמנויות.

גברים מרוויחים 17.4 אלף שקל - ב-54% יותר מנשים

מעבר לפערים בין ערים, הדו"ח חושף תמונה מורכבת של שוק העבודה. השכר הממוצע הארצי, 14,657 ש"ח, גבוה ב-1,143 ש"ח מהנתון שפורסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), שעמד על 13,514 ש"ח. ההבדל נובע משיטת המדידה: בעוד הלמ"ס מתבססת על ממוצע שכר למשרה, הביטוח הלאומי מתמקד בדיווחים פרטניים על כל עובד, מה שמספק תמונה מדויקת יותר. עם זאת, הפער של 41% בין השכר הממוצע לחציוני (10,368 ש"ח) מדגיש כי רוב השכירים מרוויחים פחות מהממוצע, תופעה שמושפעת ממשכורות גבוהות של מיעוט.

הדו"ח גם מדגיש פערים מגדריים חדים. גברים מרוויחים בממוצע 17,386 ש"ח לחודש, לעומת 11,288 ש"ח לנשים – פער של 54%. גם בשכר החציוני הפער משמעותי ועומד על 40%. התופעה בולטת במיוחד בקרב הורים בגילאי 50–59, שם "קנס האמהות" מגיע לשיאו, ככל הנראה בשל פערים בהיקף המשרה ובבחירת מקצועות. תחום נוסף שזוכה לתשומת לב הוא עובדים עם משרות מרובות. כ-298 אלף שכירים, רובם נשים (180 אלף לעומת 116 אלף גברים), מחזיקים בשתי משרות או יותר. אך בניגוד לציפיות, שכירים אלה מרוויחים פחות מעובדים עם משרה אחת, שכן רובם עובדים במקצועות עם שכר נמוך ומנסים להשלים הכנסה. לעומתם, בעלי ארבע משרות או יותר, כמו רופאים ועורכי דין ממקצועות חופשיים, נהנים מהשכר הגבוה ביותר.

הדיוק של הדו"ח נובע משיטת איסוף הנתונים, המבוססת על טופס 100 החודשי, שהפך לחובה לאחר משבר הקורונה. הדיווחים כוללים מידע מפורט על מספר השכירים בארגון והשכר ששולם לכל אחד, בניגוד לנתוני הלמ"ס שמתמקדים במשרות. עם זאת, הדו"ח גם מעלה אתגר: שלושה גופים – הביטוח הלאומי, הלמ"ס ושירות התעסוקה – מפרסמים נתוני תעסוקה בשיטות שונות, מה שעלול ליצור פרשנויות סותרות. כך, למשל, בעוד הלמ"ס מדרגת את ענף המידע והתקשורת כמוביל, הביטוח הלאומי מצביע על ענף אספקת חשמל, גז וקיטור כבעל השכר הגבוה ביותר.