המזגן של השכנים מרעיש - זו אחת הסיבות המרכזיות לסכסוכי שכנים מה אפשר לעשות?
בעיות עם שכנים יכולות להפוך לסיוט גדול. אחד התחומים שגורם לחיכוך גדול בין השכנים הוא רעש. אלו מתלוננים על רעש והאחרים טוענים ש"אין מה לעשות", שהם ישתדלו, שזה לא באמת רועש והבעיה אצל המתלוננים.
בתוך כל הרעש, אחד הנפוצים הוא - רעש ממזגנים. רעשים בלתי פוסקים ממזגן דירה בקומה השנייה בבניין בכפר סבא הובילו למאבק שכנים שהגיע עד לפתחו של המפקח על המקרקעין. תושב הקומה השלישית בבניין, שסבל מהרעש לטענתו, דרש פתרון: או תיקון המזגן או פירוקו המוחלט.
מזגן חדש, בעיות ישנות
לטענת הדייר בקומה השלישית, המזגן הותקן בניגוד לתקנים וגרם למטרד רעש בלתי נסבל שהפריע לאיכות חייו. לאחר שפניותיו למשטרה ולבית משפט השלום לא הניבו תוצאות, הוא פנה למפקח על המקרקעין.
הנתבעים, בעלי הדירה והדייר, טענו להגנתם כי המזגן הותקן על ידי טכנאי מקצועי ובהתייעצות עם התובע עצמו. הם אף הסכימו לשנות את מיקום המדחס בניסיון לשמור על יחסי שכנות טובים.
- מיזוג ממוקד, נוחות מקסימלית: כך תבחרו פתרון מיזוג שמתאים בדיוק לחלל שלכם
- תדיראן תיכנס לתחום הטעינה של רכבים חשמליים? המניה מזנקת ב-8%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכמה שלא הבשילה לפתרון
בשלב מסוים, הגיעו הצדדים להסכמה: בעלי המזגן יגישו אישור מבעל מקצוע המאשר שהמזגן הותקן כראוי, כולל התקנת גומיות להפחתת הרעש. אלא שהאישור שהוצג היה צילום הודעת טכנאי, שלטענתם מאשר את התקנת הגומיות, אך ללא תיעוד רשמי בכתב ובאופן חלקי שאין בו כדי לאשר את האישור באופן מלא.
המפקח מאיר פורת קבע כי המסמך אינו עומד בדרישות ההסכמה, מאחר ולא צוין בו שהמזגן מותקן בצורה שאינה יוצרת מטרד רעש.
הפסיקה: תקן או תפרק
המפקח קבע כי על הנתבעים להציג אישור מבעל מקצוע המאשר שהמזגן מותקן באופן תקין ואינו מהווה מטרד רעש – וזאת בתוך 45 יום. אם לא יוצג אישור כזה, יידרשו הנתבעים לפרק את המזגן בתוך 60 יום ולהציג אישור לפירוק.
המפקח ציין שבאופן כללי תלונות על מטרדי רעש אינן בסמכותו, אך במקרה זה, מאחר והתקנון המוסכם של הבניין קובע כי אסור לבצע פעולות הגורמות לרעש לא סביר, התביעה כן נופלת תחת סמכותו.
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- טלפון של חשוד יישאר בידי החוקרים לעוד 180 יום
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הגג חזר לדיירים: מה מותר בבניינים משותפים?
משמעות הפסיקה: מתי אפשר לפנות למפקח?
המקרה מצביע על אפשרות חדשה עבור בעלי דירות בבית משותף: תביעות הקשורות למטרדי רעש עשויות להיכלל בסמכות המפקח, בתנאי שתקנון הבניין המשותף כולל הוראות מפורשות בנושא.
שאלות ותשובות על סכסוכי שכנים על רעש ממזגן
מה המשמעות של הפסיקה עבור בעלי דירות?
הפסיקה מצביעה על כך שבמקרים של רעש לא סביר, ניתן לפנות למפקח על המקרקעין – כל עוד נושא זה מוסדר בתקנון הבית המשותף.
מה הוחלט לגבי המזגן?
אם לא יינתן אישור רשמי על התקנה תקינה שאינה יוצרת רעש, ייאלצו הנתבעים לפרק את המזגן.
מה ניתן ללמוד מהמקרה?
החשיבות של תקנון ברור בבית משותף. אם התקנון מכסה נושאים כמו רעש, ניתן להיעזר בו לצורך טיפול במטרדים.
מהי הסמכות של המפקח?
המפקח מטפל בסכסוכים בין בעלי דירות בבית משותף על בסיס זכויות וחובות שנקבעו בתקנון הבניין.
- 1.מאיר 28/12/2024 21:32הגב לתגובה זומזגן זה כמו מקרר, מקרר לא מרעיש . אם המזגן מרעיש סימן שמי שהתקין את המזגן לא ביצע את ההתקנה כמו שצריך ,לעיתים נדירות יש בעיית יצרן .
- בוריס 04/01/2025 09:56הגב לתגובה זומקרר מבחינת רעש מיצר פחות דציבל היות והמדחס קטן והמעבה אין לו מאווררים כי המעבה הוא מעבה שמעבה באופן טיבעי. כמו כן היות ומזגנים לרוב בבתים החדשים מותקנים בתוך מסתורי הכביסה אז נוצרת תהודה.
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherהעליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת
המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות
בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב
בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.
המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.
ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.
"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"
העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.
- כולם בחו"ל? לא בדיוק. יותר אנשים בנופש במלונות מאשר לפני הקורונה
- בוקינג: הכתה את תחזיות האנליסטים בשורה העליונה והתחתונה; עולה 4%
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".
נפגע בתאונה וקיבל מימון לחדר פרטי במוסד סיעודי - לכל חייו
גבר ערירי שנפגע קשות לאחר שנדרס במעבר חציה על ידי אופנוע עבר למוסד סיעודי עקב נכות כמעט מלאה. הפול ניסתה לטעון כי עליו לגור בחדר זוגי ואף לשכור דירה מונגשת כדי להקטין את נזקיו, אך בית המשפט דחה את טענותיה. השופט קבע כי, “האלטרנטיבה המתאימה והראויה ביותר
לתובע הינה אשפוז במוסד סיעודי עד סוף חייו”, והורה לפול לממן את חדרו הפרטי במלואו ובאופן שוטף
הבוקר שבו השתנו חייו של התובע, גבר ערירי כבן 71, התחיל כמו כל יום אחר. הוא חצה את הכביש, לבדו, כשהאופנוע שהגיח לפתע פגע בו בעוצמה ושלח אותו אל רצפת האספלט. מאז אותו רגע, שנצרב היטב בתודעתו, הוא לא שב עוד לחיים שהכיר. את השבועות שאחר כך העביר בבתי חולים, בין ניתוחים, טיפולי שיקום ומאבק כמעט יומיומי לחזור ולשלוט בגופו. ואולם השיקום לא הגיע, ומאז הוא מתגורר במוסד הסיעודי גיל־עד שבבית החולים תל השומר - בתחילה בחדר זוגי, ובהמשך בחדר פרטי, שבו הוא שוהה עד היום.
פסק הדין החדש של בית משפט השלום ברמלה, שניתן בידי השופט זיוון אלימי, מציג תמונה כואבת אך גם תקדימית במידת מה: חברת הפול (המאגר לביטוח רכב חובה) ניסתה במשך תקופה ארוכה להימנע ממימון מלא של שהות התובע במוסד הסיעודי, ובייחוד מהחדר הפרטי שבו הוא שוהה. אלא שבית המשפט לא קיבל אף אחת מטענותיה, וחייב אותה לשאת במימון לכל ימי חייו של התובע, לפי העלות המשתנה של חדר יחיד, ישירות למוסד עצמו. מדובר בהחלטה שמחדדת את חובתה של המבטחת להעמיד לנפגע את התנאים שיאפשרו לו חיים בכבוד, גם כשמדובר בנפגע ערירי, ללא משפחה וללא מסגרת תומכת.
השופט אלימי הבהיר כבר בראשית פסק הדין כי הנתבעת, הפול, מודה באחריותה לתאונה, ולכן הדיון התמקד אך ורק בשיעור נזקיו של התובע ובצרכיו לשארית חייו. הפגיעה היתה קשה במיוחד. כפי שנכתב במסמכי בית החולים, מדובר היה ב"חבלה רב־איברית", שבעקבותיה עבר התובע ניתוחים, ובהמשך נזקק לשיקום ממושך. מומחה האורתופדיה מטעם בית המשפט, ד"ר יוסף לייטנר, קבע בתחילה נכות של 80% ברגל שמאל ועוד 10% בכתף. ואולם בבדיקה מאוחרת שנערכה לאחר ניתוח נוסף, החמיר מצבו. לייטנר ציין בחוות דעתו כי שרירי השוק השמאלית "מנוונים וכף הרגל תלויה בתנוחת CAVUS ללא יכולת ליישר אותה", וקבע נכות של 90% ברגל שמאל. בית המשפט אימץ את קביעת המומחה כלשונה וקבע את נכותו הרפואית הכוללת של התובע על לא פחות מ-91%.
תמונה עגומה לגבי התפקוד היומיומי
במקביל, התבררה הסוגיה המורכבת של תוחלת חייו. מאחר שהתובע חלה בעבר במחלת סרטן, מינה בית המשפט מומחים בתחומי האונקולוגיה והרפואה הפנימית, שנדרשו לקבוע האם מחלות הרקע שלו מקצרות את חייו. ד"ר קטן קבע כי הסרטן שממנו סבל ב-2007 “לא גרם לנכות או קיצור כלשהו בתוחלת חייו”. פרופ' משה וינטרוב, מומחה ברפואה פנימית, סבר כי רק היותו של התובע מעשן מקטין את תוחלת חייו, והעריך קיצור של 4.9 שנים. השופט אלימי אימץ גם את חוות הדעת הזו, וקבע כי התובע, בן 75 ושמונה חודשים במועד כתיבת פסק הדין, צפוי להגיע לגיל 83 וחודש.
- הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
- כלל סירבה - נהג משאית יקבל בכל זאת 190 אלף שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לאחר שנקבעו הנתונים הרפואיים, נדרש בית המשפט לבחון את תפקודו היומיומי של התובע. כאן התבררה תמונה עגומה עוד יותר. אחות המוסד הסיעודי, אתי פפיסמדוב, העידה כי התובע אינו יכול לבצע כמעט שום פעולה בסיסית ללא סיוע. לדבריה, הוא "ישן בלילה עם טיטול ועם פנרוז, מתקלח בסיוע אחות, זקוק לעזרה בקימה מהמיטה ובנעילת נעליים", ואינו יכול ללכת לבדו. גם מעבר פשוט מכסא הגלגלים למיטה מסכן אותו בנפילה. השופט תיאר את עדותה כ"קוהרנטית ואמינה", והוסיף כי מדובר באחות מקצועית ששיקפה את המציאות ללא כל הטיה. בתוך כך, ציין בית המשפט כי אף שהתובע עצמו ניסה בעבר להאמין שיוכל לשוב לעצמאות, בסופו של דבר ברור כי “מצבו של התובע אכן לא מאפשר לו לחזור ולהיות עצמאי”.
