
העומס בביהמ"ש העליון הוביל לדחיית ערעור ללא קיום דיון בעל-פה
כבוב יישם את התקנה המאפשרת להכריע על סמך הטיעונים בכתב, בציינו בין היתר את העומס בו מצוי בית המשפט - ואשר גרם לכך שהערעור נקבע לדיון רק ביולי הבא
העומס בבית המשפט העליון, בו מאוישים רק 11 מבין 15 תקני השופטים, הוא אחת הסיבות שהובילו את השופט חאלד כבוב להחליט בצורה חריגה על דחיית ערעור בלא דיון בעל-פה, אלא על סמך הטיעונים בכתב בלבד.
19 מתושבי היישוב טלמון שבמערב בנימין עתרו לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד התוכנית להסדרת בנייה ביישוב; בתיהם של כמה מן העותרים אינם כלולים בתוכנית והוצאו להם צווי הריסה. עתירתם נדחתה והם ערערו לבית המשפט העליון. הערעור הוגש בינואר 2025, נקבע לשמיעה בינואר 2026, נדחה לאוקטובר השנה והמועד המעודכן כעת הוא יולי 2027.
כבוב אומר: "אכן, הדרך המקובלת להכרעה בערעור אזרחי או מינהלי היא שמיעת טיעון בעל- פה במעמד הצדדים, ואילו הכרעה על יסוד הכתובים בלבד היא דרך חדשה יחסית שעוגנה בתקסד"א [תקנות סדר הדין האזרחי] החדשות. ואולם, דרך זאת לא באה לעולם כדי להיוותר כאות מתה עלי תקנות. שימוש מושכל בה, מגלם את התכליות שביסוד התקנות, ובהן קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, וחיסכון במשאב השיפוטי - משאב ציבורי מוגבל מעצם טיבו, שיש לחלקו באופן ראוי בין כלל בעלי הדין הנזקקים לו".
במקרה זה, ממשיך כבוב, קיימים ארבעה נימוקים השלובים בזה בזה ומצדיקים הימנעות מקיום דיון. הראשון הוא חולשתו של הערעור, הניצב בפני משוכה גבוהה: ממצאי השיהוי וחוסר נקיון הכפיים של המערערים שקבע בית המשפט המחוזי, אמת המידה המצומצמת להתערבות שיפוטית בהחלטות מוסדות התכנון ופסק דין מנומק היטב של המחוזי. הנימוק השני הוא, שהצדדים מיצו בטענות שבכתב את הצגת טענותיהם.
מאזן הנוחות המורכב
הנימוק השלישי והעיקרי הוא מאזן הנוחות המורכב: עיכוב התוכנית יפגע בציבור הרחב ובמי שהסתמכו עליה, בעוד דחיית הבקשה לצו ביניים תוביל לכך שהבתים ייהרסו לפני שהערעור יישמע. לכן, מסביר כבוב, דרושה הכרעה מהירה. והנימוק הרביעי, הקשור לשלישי: היעילות הדיונית - "יומנו של בית משפט זה, העמוס לעייפה, אינו מאפשר את הקדמת שמיעתו בעתיד הנראה לעין, שעה שהליכים רבים, חלקם דחופים מאוד, תלויים ועומדים זה זמן ממושך וממתינים אף הם להתברר".
לגופם של דברים, החליט כאמור כבוב לדחות את הערעור בשל השיהוי שדבק בהגשת העתירה המקורית, משום שהעותרים לא פרסו בה את מלוא התשתית העובדתית ומשום שלא הציגו עילה להתערבות שיפוטית חריגה בהחלטות תכנון ובנייה. המערערים חויבו בתשלום הוצאות בסך 16,000 שקל.
השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ הסכימו עם כבוב. את המערערים ייצג עו"ד עמיר דרורי, את המדינה ייצגו עוה"ד שרון הואש-איגר והדס ערן, את הוועדה המקומית בנימין ייצגו עוה"ד שרון אבני ועינת בן-שימול, את ההסתדרות הציונית ייצג עו"ד אהוד עינבר, ואת אגודת נריה - עוה"ד אבי סגל ויעל סינמון.
- 4.הרצל 30/07/2026 11:56הגב לתגובה זומה עוד שהערבי הזה בכלל חשוד סדרתי בניגוד עניינים בקיצור שופט מושחת בדמותו וצלמו של עמית
- 3.אנונימי 30/07/2026 11:54הגב לתגובה זומעבר לפסק דין להשית הוצאות משפט 16000 על מתיישבים כאשר ארגוני שמאל לא מחוייבים ולא מטילים עליהם קנסות מתפלא על 2 השופטים היהודים לידו שאינם עויינים לאפשר קנס הזוי .צריך להחרים את כבוב ומשפחתו הלאומנית קיצונית
- 2.אם היו פלסטינים לא היה דוחה (ל"ת)אנונימי 30/07/2026 11:39הגב לתגובה זו
- 1.שופטי העליון עסוקים בלנהל את המדינה הם לא פנויים לתת שירות לאזרח... (ל"ת)רפורמה עכשיו!!!! 30/07/2026 11:31הגב לתגובה זו