סייבר האקר
צילום: peshkov CANVA

ישראל מהדקת פיקוח על מידע אישי - ומה זה אומר על כל עסק וארגון

חוק פרטיות מקיף אושר בכנסת לפני כמה חודשים לאחר דיונים ממושכים. החוק מכריז למעשה על חובת מינוי ממונה הגנת פרטיות ועל הטלת סנקציות כבדות על מפרי החוק. מעתה כל ארגון או עסק שמחזיק במידע אישי חייב ליישם שורה של דרישות, או להסתכן בקנסות ועיצומים שיכולים להגיע לאחוזים ניכרים מהמחזור של העסקים והארגונים

עוזי גרסטמן |

תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, שנכנס לתוקפו לאחר חודשים ארוכים של דיונים אינטנסיביים בכנסת, מסמן נקודת מפנה עמוקה בכל מה שקשור לאופן שבו מידע אישי מנוהל בישראל. במשך שמונה חודשים התכנסה ועדת החוקה, בראשות ח״כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) ל-20 דיונים רצופים, שעסקו בעיקר בהיערכות המדינה לאיומי הסייבר הגוברים והצורך לסגור פערים מול מדינות מערביות, שבהן החוקים בתחום מחמירים בהרבה. הדיונים התקיימו ברקע תקופה ביטחונית מתוחה במיוחד, שבמהלכה גברו מתקפות הסייבר והתגבר החשש מפני זליגת מידע רגיש ומניצול פרצות אבטחה בארגונים.

כמעט שנה לאחר פרוץ גל התקיפות המקוון, התגבשה בכנסת הסכמה רחבה על כך שהמצב הקיים אינו מספק וכי יש צורך בשינוי מקיף שיכלול הגדרות חדשות, דרישות אבטחת מידע מחמירות, אחריות מוגברת למנהלים ומנגנוני ענישה אפקטיביים. התוצאה היא רפורמה שמהווה לראשונה קפיצה רגולטורית רחבת היקף, שמיישרת קו עם מדינות בעלות תקנים בינלאומיים גבוהים, ומציבה בפני ארגונים ישראליים רף חדש לגמרי.

אחד ההיבטים הבולטים של התיקון הוא השינוי המהותי בסמכויות הרשות להגנת הפרטיות. עד היום פעלה הרשות תחת מגבלות משמעותיות, ולמרות ריבוי דליפות המידע - מרשתות קמעונות ועד מוסדות רפואיים וחברות טכנולוגיה - יכולת הענישה שלה היתה מצומצמת עד שולית. גם במקרים שבהם דלף מידע אישי רגיש, לרוב לא היה ניתן להטיל על הארגון קנסות משמעותיים, ותחושת הציבור היתה שההרתעה כמעט שלא קיימת. התיקון החדש משנה את התמונה באופן חד: לעיצומים הכספיים יש "שיניים", והם יכולים להגיע לאחוזים ממשיים מהיקף הפעילות של העסק, כך שעסקים קטנים ובינוניים עלולים למצוא את עצמם מתמודדים עם פגיעה אמיתית אם לא יעמדו בדרישות החוק.

עדיין לא הופעלו עיצומים משמעותיים

למרות האיום הגלום בסנקציות, ברשות להגנת הפרטיות מדגישים כי בשלב זה, חודשים בודדים בלבד לאחר כניסת התיקון לתוקף, עדיין לא הופעלו עיצומים משמעותיים. עם זאת, גורמים ברשות מציינים כי הליכי האכיפה כבר קיימים וכי מדובר בתקופת הסתגלות קצרה בלבד. להערכתם, בחודשים הקרובים יתחילו העיצומים להיות מוטלים בפועל, בין היתר משום שהחוק החדש מעניק לרשות יכולת פעולה שלא היתה בידיה בעבר, וזו צפויה להשפיע על כלל השוק.

מהצד החיובי, תיקון 13 מציב את ישראל על מפת המדינות שמעמידות את נושא הפרטיות בחזית ומיישרות קו עם התקנים המחמירים מסוגו של ה-GDPR האירופי. המשמעות היא יצירת ודאות רגולטורית עבור עסקים בינלאומיים, שיכולים כעת לפעול בישראל תוך התאמה לנורמות המוכרות להם בעולם. זהו צעד שבפועל עשוי להיטיב עם חברות טכנולוגיה ועם גופים המבקשים לשתף פעולה עם ארגונים גלובליים, משום שהדרישות האחידות מקלות על פעילות חוצת גבולות.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בצד השני, הארגונים בישראל נדרשים להשקיע משאבים ניכרים ביישום הרפורמה. כל עסק שמחזיק מאגר מידע - בין אם מדובר ברשת מזון, סטארט־אפ, מוסד לימודי, מרפאה, אתר מסחר או אפילו בעל עסק קטן שמנהל מאגר לקוחות - צריך לבדוק מחדש את אופן הפעולה שלו. התיקון מחייב הקמת מערך מסודר הכולל נהלי עבודה מפורטים, הדרכות תקופתיות לעובדים, הקמה או שדרוג של מערכות אבטחת מידע, ביצוע בדיקות פנימיות שוטפות ולעתים גם הסתייעות בייעוץ משפטי וטכנולוגי. עסקים גדולים נדרשים בנוסף להטמיע תהליכים מורכבים יותר, ובהם מינוי בעלי תפקידים ייעודיים בתחום הגנת הפרטיות ויישום פרקטיקות מתקדמות לניהול מאגרי מידע רגישים.

העלויות עשויות להגיע למאות אלפים ואף למיליוני שקלים

העלות הכלכלית של כל אלה משמעותית מאוד, בייחוד כשמדובר בעסקים שפועלים על שולי רווח צרים. ישנם ארגונים שידווחו על השקעות של מאות אלפי שקלים או יותר בשלב ההטמעה, ולפי הערכות בשוק גם יש מקרים שבהם ההוצאה עשויה להגיע למיליוני שקלים, בייחוד בארגונים המתמחים בעיבוד מידע רגיש בהיקפים גדולים. חלק מהעסקים מתקשים לעמוד ברף הגבוה שנקבע, אך החוק אינו מותיר מקום רב לדחייה - הדרישות נכנסות לתוקפן והאכיפה קרבה.

קיראו עוד ב"משפט"

הצורך ביישום מהיר נובע גם מהפער העצום שהיה קיים עד היום בין הסיכון האמיתי לדליפת מידע לבין הענישה בפועל. פרשות שונות בשנים האחרונות הוכיחו עד כמה המרחב הדיגיטלי רגיש, ועד כמה קל לגרום נזק ממשי לציבור כשמידע אישי, כמו מספרי תעודות זהות, כתובות מגורים, מסמכים רפואיים או פרטים פיננסיים - נחשף. התיקון החדש מבקש להתמודד בדיוק עם הנקודות האלה, ליצור מערכת אחידה וברורה ולחייב כל גוף שמחזיק מידע אישי להיות אחראי לו לאורך כל מחזור החיים שלו, מרגע איסופו ועד מחיקתו.

בסופו של דבר, תיקון 13 מציב סטנדרט חדש שמחייב את כל השוק הישראלי לחשוב מחדש על האופן שבו הוא מנהל מידע אישי. עסקים שלא נערכו בזמן יידרשו לעשות זאת כעת, לעתים בלוחות זמנים קצרים. מנגד, מי שיצליח להטמיע את הדרישות החדשות יוכל לפעול בסביבה יציבה יותר, ליהנות מאמון גבוה יותר מצד הלקוחות ולהפחית סיכונים משפטיים שעד כה היו עלולים להפוך למשבר.

הרפורמה אינה מסתכמת רק בשינויי חקיקה. היא מבקשת לעצב תרבות ארגונית חדשה, כזו שמבינה כי שמירה על פרטיות אינה עוד המלצה אלא חובה בסיסית. בעולם שבו מידע אישי הוא אחד הנכסים הרגישים ביותר, ישראל מציבה כעת לעצמה יעד ברור: להפסיק להתנהל כפרצה קוראת לגנב ולהפוך למדינה שמעמידה את פרטיות אזרחיה בחזית. עסקים רבים יידרשו לשלם מחיר על המעבר, אך הרשות להגנת הפרטיות משוכנעת שהשינוי הנוכחי הוא הזדמנות אמיתית להטמיע סטנדרטים מתקדמים, כאלה שמגנים על הציבור ומקדמים שוק דיגיטלי בטוח ובריא יותר.


שאלות ותשובות על הגנת פרטיות ותיקון 13

מהו תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות ומה מטרתו המרכזית?

תיקון 13 הוא רפורמה מקיפה שנכנסת לתוקף אחרי חודשים של דיונים בכנסת, במטרה לחזק את ההגנה על מידע אישי בישראל. הוא נועד ליישר קו עם תקנים בינלאומיים, במיוחד מול ה-GDPR האירופי, ולהגביר את יכולת האכיפה מול גופים שמנהלים מאגרי מידע.

מה הוביל את המחוקק לבצע את התיקון דווקא עכשיו?

הגל האחרון של מתקפות סייבר, דליפות מידע חמורות והתחזקות איומי סייבר ביטחוניים יצרו הבנה רחבה בכנסת שהחקיקה הקיימת אינה מספיקה. במקביל, הלחץ להתקרב לסטנדרטים מערביים הלך וגבר - הן מטעמי רגולציה והן כדי לאפשר שיתוף פעולה עם גופים בינלאומיים.

מה חדש בסמכויות של הרשות להגנת הפרטיות בעקבות התיקון?

הרשות מקבלת כעת שיניים רגולטוריות: סמכות להטיל קנסות משמעותיים, לדרוש עמידה בתקני אבטחת מידע גבוהים ולבצע פיקוח אקטיבי. מדובר בשינוי מהותי, כיוון שעד כה הרשות פעלה תחת מגבלות כבדות והרתעה כמעט לא הייתה קיימת.

מהם העיצומים החדשים שיכולה הרשות להטיל?

לראשונה, קנסות יכולים להיות מחושבים כאחוזים מהיקף הפעילות של העסק - מה שעלול להוביל לפגיעה כספית קשה עבור עסקים קטנים ובינוניים. הסנקציות אינן סמליות, אלא אפקטיביות בפועל.

האם כבר הופעלו סנקציות לפי החוק החדש?

נכון לעכשיו,  עדיין לא. מדובר בתקופת הסתגלות, אך ברשות אומרים שהליכי האכיפה כבר קיימים ובקרוב יתחילו עיצומים בפועל. המטרה כרגע היא בעיקר חינוך שוק ובניית מוכנות.

מי נדרש להיערך לרפורמה - רק חברות גדולות?

ממש לא. כל גוף שמחזיק מאגר מידע אישי נדרש לעמוד בדרישות החדשות. זה כולל חנויות מקוונות, עסקים קטנים, מרפאות פרטיות, מוסדות חינוך, עמותות, מפתחים וסטארט-אפים. אין פטור על בסיס גודל או תחום.

מהם השינויים המרכזיים שעסק צריך לבצע כדי לעמוד בדרישות?

העסק נדרש להקים מערך מסודר הכולל: נהלי עבודה, מערכת אבטחת מידע, הדרכות לעובדים, בדיקות תקופתיות, ועדכון נהלים באופן שוטף. ארגונים גדולים צריכים גם למנות בעלי תפקידים ייעודיים בתחום הפרטיות.

מה העלויות הצפויות ליישום הרפורמה?

משמעותיות. עסקים קטנים יכולים להידרש להוצאה של עשרות עד מאות אלפי שקלים. ארגונים גדולים או כאלה שמנהלים מידע רגיש עשויים להשקיע מיליוני שקלים בתשתיות, הדרכה וייעוץ.

האם קיימות הקלות לעסקים קטנים או לפי ענף?

החוק עצמו אינו מעניק הקלות רוחביות. עם זאת, ברשות שוקלים אכיפה מדורגת ומותאמת לפי גודל וסיכון. ארגון שפועל בתום לב, אך מתקשה לעמוד בכל הדרישות מיידית - עשוי לזכות ליחס גמיש בתקופת המעבר.

כיצד משפיע התיקון על פעילות של חברות בינלאומיות בישראל?

לטובה. הרגולציה החדשה יוצרת ודאות משפטית ומיישרת קו עם נורמות בינלאומיות. חברות טכנולוגיה שפועלות לפי GDPR, למשל, יכולות כעת לפעול בישראל בלי צורך בהתאמות רבות.

האם מדובר רק בשינוי חקיקה או גם בשינוי תרבותי?

מדובר גם בשינוי תרבות ארגונית. הרפורמה מבקשת להחדיר תודעה חדשה - שבה פרטיות היא לא המלצה אלא מחויבות חוקית ומוסרית. זו תפיסה שדורשת השקעה, אך מחזקת את אמון הציבור.

כיצד הרפורמה משפיעה על הלקוחות והציבור הרחב?

הצרכנים צפויים ליהנות מהגנה טובה יותר על המידע האישי שלהם - פחות חשש לזליגה, יותר שקיפות, יכולת לבקש תיקון או מחיקה של נתונים, וזכויות מפורשות מול ארגונים. מדובר בצעד לטובת הציבור.

מה הסיכון עבור ארגון שלא ייערך בזמן?

מעבר לקנסות והסנקציות - ארגון כזה מסתכן באובדן אמון, פגיעה במוניטין, תביעות אזרחיות, עיכוב בשיתופי פעולה עסקיים ואפילו הגבלות רגולטוריות. בשוק גלובלי - זה עלול לעלות לו הרבה יותר מהשקעה בהיערכות מוקדמת.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא כבר היה עם אחרת - וזה המחיר

פסק דין חדש של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב חושף מערכת יחסים שהידרדרה על רקע מחלתה הקשה של האשה, השקעותיה הכספיות הגדולות בדירת המגורים והפירוד שהתרחש בזמן שטיפלה בעצמה ובבית. האשה טענה כי בעוד שפדתה חסכונות ופנסיה כדי להקטין את המשכנתה, בעלה ניהל קשר עם אחרת. אף שחלקו בדירה נרשם כ-25%, קבעה השופטת כי ינוכו ממנו עוד 119 אלף שקל

עוזי גרסטמן |

באוקטובר 2022 התעוררה אשה למציאות חדשה. בן זוגה מזה יותר מעשור הודיע לה שהוא עוזב את הבית. לא היה מדובר בפרידה שמגיעה בהפתעה מוחלטת, אך הזמן שבו התרחש הכל הדגיש, לדברי האשה, פער שנפער בין הצדדים כבר חודשים רבים. בעוד שהיא מתמודדת עם מחלה אוטואימונית נדירה וקשה, לאחר שנאלצה לעבור ניתוחים וטיפולים כימותרפיים, ובעודה מנסה לשמור על הבית ועל התשלומים, הוא החל לבנות לעצמו חיים חדשים - ולפי הראיות שהוצגו לבית המשפט, הוא כבר התגורר אצל אשה אחרת.

פסק הדין, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו על ידי השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר, עוסק בשורת תביעות הדדיות בין שני בני זוג לשעבר: תביעה לפירוק שיתוף בדירה, תביעה לדמי שימוש ותביעה לאיזון רכושי. אלא שמעבר לגבולות המשפטיים הצרים, הוא מציג מערכת יחסים שנשחקה עד דק, הרבה בשל נסיבות החיים המורכבות, ובעיקר מחלתה הקשה של האשה, שהשפיעה על כל תחומי חייה.

הצדדים נישאו ב-2012, לאחר שהכירו במלון שבו עבדה האשה כסגנית מנהל מזון ומשקאות. היא היתה בת 34, והוא בן 22 בלבד, אך ההבדל בגיל לא מנע מהם לקיים זוגיות ארוכה. במשך שנים ניסו השניים להביא ילדים לעולם, עברו טיפולי פוריות רבים ואף שקלו תרומת ביצית, אך ללא הצלחה. ב-2019 פרצה מחלתה של האשה במלוא העוצמה. היא אושפזה ונותחה, ובהמשך נאלצה לקבל טיפולים כימותרפיים שבועיים וטיפול ביולוגי חודשי. בשל כך היא איבדה את יכולתה לעבוד, ובסופו של דבר פוטרה וקיבלה גמלת נכות מהביטוח הלאומי.

רוב סכום הרכישה של הדירה הגיע מהאשה

בתוך כל זה, באוגוסט 2019 רכשו בני הזוג דירה בסכום של 2.975 מיליון שקל. רוב סכום הרכישה הגיע מכספי הירושה של האשה - כ-2.15 מיליון שקל - והיא גם מכרה חלקת קבר של אביה המנוח כדי להשלים את הסכום. לצורך מימון היתרה לקחו בני הזוג משכנתה של 850 אלף שקל, שנועדה לכסות כחמישית ממחיר הדירה. בהסכמה ביניהם נרשמה הדירה 75% על שם האשה ו-25% על שם האיש.

ואולם למרות ההסכמה הרשמית, חיי הזוגיות לא התנהלו עוד בשותפות אמיתית. לפי פסק הדין, במאי ויוני 2020 פדתה האשה כספים ניכרים מחסכונותיה הפנסיוניים כדי להקטין את המשכנתה. "האשה פדתה את הכספים שקיבלה עם סיום עבודתה, בסך כולל של כ-238,150 שקל, לצורך הקטנת סכום המשכנתא", נכתב בפסק הדין שפורסם. הסכומים המדויקים פורטו בפסק הדין, ובסך הכל הופחתה המשכנתה ב-291,275 שקל. האשה טענה כי עשתה זאת לאחר שהאיש שכנע אותה לעשות זאת, בכך שאמר לה כי כך יוכלו לצמצם את התשלומים החודשיים ולהקל על המצב הכלכלי שלהם. לאחר פדיון הכספים, היא נותרה כמעט ללא זכויות פנסיוניות.