מלחמת השבעה באוקטובר היתה עבור רבים לא רק אסון לאומי ואישי כבד, אלא גם פתח לחשבון נפש ובדיקה עצמית בתחומים רבים, וביניהם גם בנושא הניהול הפיננסי. רבים מצאו את עצמם מפונים ללא קורת גג, אחרים נותרו ללא פרנסה, ובצר להם פנו למכשיר הנזיל הפיננסי היחידי שברשותם - קרנות ההשתלמות.

אלו שלא עוקבים באופן שוטף אחרי התשואות, הופתעו הפעם במיוחד, חלקם לטובה וחלקם לרעה. בתי ההשקעות שמוטים מניות נמצאים בראש הרשימה עם תשואה כללית אדירה של 50% ו-70% בחמש השנים האחרונות. יש גם כאלו שסיפקו פחות מכך, אבל הם דווקא היו הטובים בתקופות קודמות, וזה מוביל אותנו לעניין ה"מיצוע", ככל שמשקיעים לתקופה ארוכה יותר, כך התשואות בין הגופים קרובות יותר אחת לשנייה.

הפערים האלו נראים דרמטיים - משקיע שמחזיק כחצי מיליון שקל בקרן ההשתלמות, יכול היה "להפסיד" תשואה (בהשוואה לקרנות המובילות) של כ-200 אלף שקל, אבל האם תשואה נמוכה היא סיבה לעזוב את הקרן? לדעתי כן. המבחן הוא על פי התשואות. השאלה החשובה יותר היא טווח הבדיקה - האם בודקים חמש שנים אחרונות או עשר שנים אחרונות? הרחבת טווח הבדיקה מביאה לקרבה בין התשואות של מנהלי ההשקעות. הבחירה שלכם בגוף שינהל את הכסף חשובה, אבל קשה מאוד לבחור את המנצח.

 

קרנות השתלמות - מוצר מצוין, אבל לא בזכות התשואות

זהבולט במיוחד בקרנות ההשתלמות הכלליות שמנהלות את רוב הכסף בקרנות ההשתלמות (כ-70%). הקרנות האלו כוללות אגרות חוב ומניות, והן מספקות תשואה של כ-5% בחמש השנים האחרונות. התשואה לטווח ארוך גבוהה יותר, אבל לא בהרבה, וכשמשווים למדדים של השווקים בארץ ובעולם, מבינים שקרנות ההשתלמות לא מספקות תשואה גבוהה, במיוחד כשמורידים את דמי הניהול בשיעור של 0.6%-0.7% בשנה.

• מה צפוי ב-S&P 500 - האם יצא מספיק אוויר מהבלון?
• פנסיה במסלול S&P 500 - ההגנה שלא מדברים עליה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

קרן השתלמות היא מוצר עם הטבות מס גדולות, אבל תשואה מאכזבת. אם תחלקו את ההרכב של השקעות הקרן למניות ואג"חים ותפזרו בארץ ובחו"ל לפי אותו יחס והרכב של תיק ההשתלמות, תקבלו לרוב תשואה גבוהה יותר מאשר התשואה נטו של מנהלי ההשתלמות. 

אז מה עושים? אף אחד לא יעזוב את קרנות ההשתלמות בגלל תשואה לאפיק אחר לגמרי. הטבות המס גדולות מדי. אבל כדאי לעקוב אחרי מגמה של מנהל הקרן ולבחון תשואות ומדדי ביצועים עם קופות אחרות. זיהוי מגמה ומעבר בין קרנות השתלמות יכול להיות נכון לחוסכים. מצד אחד, התשואה על פני זמן ממושך קרובה בין הגופים, אבל מצד שני - יש חשיבות לבחירה לטווח קצר, אז אם הצלחתם להמר על גופים מובילים, ולזוז בזמן מאחד לשני, תייצרו תשואה עודפת.  

 

פיזור סיכונים - תחסכו דרך מספר מנהלים

הכי חשוב בהשקעות לפזר סיכונים. בתלמוד הבבלי נכתב כי "לעולם ישליש אדם את מעותיו: שליש בקרקע, שליש בפרקמטיא (מסחר – ר.ק.) ושליש תחת ידו". כלומר, אסור לשים את כל החסכונות במקום אחד, אלא יש לפזר, לפחות בשלושה מקומות שונים, כך ממליץ התלמוד...

• דירוג הפנסיה - מי הקרן המובילה ומי המאכזבת?
• סמנכ"ל כלל ביטוח: "חברות הביטוח יותר אטרקטיביות מהבנקים"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• דירוג הפנסיה - מי הקרן המובילה ומי המאכזבת?

דרך נוספת היא להוציא את שיקול הדעת מידי מנהל ההשקעות. בעת האחרונה יש רבים שבוחרים מסלולים עוקבי מדד S&P 500, ובכך כספם מוצמד לביצועי 500 המניות המובילות בבורסה האמריקאית, ללא שיקול דעת של מנהל ההשקעות. המתוחכמים יותר (ובעלי הידע המתאים) בוחרים מסלולי IRA, שהם מסלולים בניהול עצמי. 

שלישית, לעקוב באופן שוטף אחר התשואות, ולא להתבייש לעבור מסלול או בית השקעות אם מרגישים שהקרן אינה מתנהלת באופן משביע רצון. לא כל כך מסובך להשוות תשואות, ואתר הגמלנט הממשלתי מאפשר השוואה נוחה בין כמה קופות, ולאורך שנים. 

דעתי האישית, ואפשר לחלוק עליה: לא ללכת שבי אחר 'כוכבים' תורנים בשוק ההון, שצצים מדי פעם, אלא לחפש מנהלי השקעות שמביאים תשואות טובות לאורך שנים, גם אם הם לא תמיד ניצבים בראש הטבלה. כי מי שמוביל את הטבלה הוא מי שפעל באופן חריג ביחס לשוק, ומי יודע, אולי ה'חריגות' הזו היא גם זו שתפיל אותו בשנה הבאה. אלטשולר-שחם, במקרה דנן, הוא דוגמא לא רעה.