החיים השניים: כמה באמת צריך לצבור כדי לצאת מהמרוץ בגיל 50?

הפנטזיה לפרוש בגיל 50, כשאנחנו עדיין בשיא הכוח והבריאות, הפכה בשנים האחרונות לטרנד עולמי ולאחת השאיפות המרכזיות של ישראלים רבים. אבל במציאות הכלכלית, המעבר מסטטוס של "עובד" ל"חוסך שחי על הונו" הוא אתגר אריתמטי מורכב. מי שבוחר לצאת לפנסיה בגיל 50 נדרש לממן את עצמו במשך כ-17 שנים ארוכות, בלי לגעת בקרן הפנסיה המוסדרת (או לגעת, אבל אז לפגוע בסכומי הפנסיה והקצבאות מגיל 67 ואילך), וכל זאת תוך כדי התמודדות עם אינפלציה ששוחקת את כוח הקנייה ועלויות בריאות ופנאי מאמירות.

השאלה "כמה כסף צריך" היא לא רק עניין של שורה תחתונה בחשבון הבנק, אלא נגזרת של אורח חיים, בעלות על נכסים והיכולת לייצר הכנסה פסיבית יציבה. אז איך מחשבים את אותו "מספר הקסם" שמאפשר פרישה מוקדמת, כמה הון נזיל נדרש כדי לייצר קצבה עצמית שתחליף את השכר, ומהם המוקשים הסמויים שעלולים לרוקן לכם את הקופה הרבה לפני שתגיעו לגיל הפרישה הרשמי.

עצמאות כלכלית ומבחן ה-4%

הרעיון של פרישה מוקדמת הפך לפופולרי מאוד בעולם בשנים האחרונות, במיוחד בקרב עובדים בענפי הטכנולוגיה והפיננסים. התנועה הזו מוכרת בשם FIRE - קיצור של Financial Independence, Retire Early - כלומר עצמאות פיננסית ופרישה מוקדמת.

הרעיון המרכזי מאחורי הגישה הזו פשוט יחסית: לחסוך ולהשקיע סכום כסף גדול מספיק כך שהתשואה על ההשקעות תאפשר לממן את ההוצאות השוטפות, בלי צורך בעבודה קבועה.

• עצמאות כלכלית - מתי וכמה כסף צריך כדי לפרוש?
• פרישה בלי לעזוב את המשרד: איך אפשר לעבוד פחות בגיל השלישי ולמקסם את הטבות המס?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אחד הכללים המוכרים ביותר בתחום הוא "כלל ה-4%". הכלל מבוסס על מחקרים שבחנו תשואות היסטוריות של שוק ההון לאורך עשרות שנים. לפי הכלל הזה, אדם יכול למשוך מדי שנה כ-4% מתיק ההשקעות שלו בלי לסכן את הקרן לאורך זמן.

המשמעות היא שכדי לממן הוצאה שנתית מסוימת צריך תיק השקעות גדול פי 25 מההוצאה השנתית. לדוגמה, מי שרוצה הכנסה של 20 אלף שקל בחודש - כלומר 240 אלף שקל בשנה - יצטרך תיק השקעות של כ-6 מיליון שקל. 240 אלף חלקי 4% נותן סכום של 6 מיליון שקל. סכום כזה מאפשר למשוך כ-240 אלף שקל בשנה לפי כלל ה-4%.

אבל גם כלל ה-4% רחוק מלהיות "חוק טבע".  יש מצבים ההסכום שנצטרך יהיה גבוה יותר, אבל בפועל הוא לרוב נמוך יותר. נתחיל עם הסיבה שהוא יכול להיות גבוה יותר - אחד הסיכונים הגדולים בגישה של כלל ה-4% נקרא Sequence of Returns Risk - כלומר הסדר שבו מגיעות התשואות. אם אדם פורש בדיוק לפני תקופה של ירידות חדות בשוק ההון, כמו במשבר 2008 או בתחילת הקורונה, משיכות הכסף בשנים הראשונות עלולות לפגוע בקרן בצורה קשה מאוד. כאשר מושכים כסף מתיק השקעות בזמן ירידות, למעשה מוכרים נכסים במחיר נמוך - ואז גם כשהשוק מתאושש, בסיס ההון כבר קטן יותר והיכולת של התיק לצמוח נפגעת. זו בדיוק הסיבה שחלק מהמתכננים הפיננסיים טוענים שכלל ה-4% מתאים בעיקר לפרישה בגיל 60-65, ולא לפרישה בגיל 45 או 50. ככל שתקופת הפרישה ארוכה יותר, כך הסיכון גדל, ולכן רבים ממי שמתכננים עצמאות פיננסית מוקדמת משתמשים בכלל שמרני יותר של 3% או אפילו 2.5% בשנה - מה שמעלה משמעותית את "מספר הקסם" הדרוש לפרישה.

• דירוג קרנות הפנסיה: מי סיפק את התשואות הטובות ביותר והחלשות ביותר?
• דירוג קופות הגמל להשקעה - מי הכי טוב מתחילת השנה ובשלוש השנים האחרונות?
• תוכן שיווקי גידור בנאמנות: הראל Multi-Strategy (4D) מובילה את הטבלה
• דירוג קרנות ההשתלמות - מה עשתה הקרן שלכם במרץ?

בפועל, הסכום שתצטרכו דווקא יהיה נמוך מהסכום שמתקבל מכלל ה-4%. בכלל ה-4% אנחנו לא "אוכלים מהקרן" - אנחנו חיים מהקרן אבל לא נוגסים ממנה. למה בעצם? הרי אנחנו יכולים גם להשתמש בקרן עצמה. מי שפורש בגיל 50 לא בהכרח חייב לשמור את הקרן לנצח. אם מתכננים להשתמש גם בחלק מהקרן לאורך השנים - במיוחד עד גיל הפרישה הרשמי שבו מתחילה קצבת הפנסיה - הסכום הדרוש יכול להיות נמוך יותר. למשל, אדם שמממן לעצמו רק 15-20 שנים עד גיל 67 יכול למשוך סכומים גבוהים יותר בכל שנה ולצרוך בהדרגה חלק מההון. המשמעות היא שהמספר הדרוש לפרישה מוקדמת אינו בהכרח פי 25 מההוצאות השנתיות, אלא לעיתים נמוך משמעותית - תלוי במשך התקופה שיש לממן, בגובה הפנסיה העתידית ובנכסים נוספים כמו דירות להשכרה. לכן עבור חלק מהפורשים המוקדמים, המודל הוא פחות "לחיות מהריבית בלבד" ויותר תכנון מדורג שבו הקרן נשחקת בהדרגה עד תחילת הפנסיה. בפועל, מסתבר שבמקרים רבים מאוד מה שבאמת תצטרכו זה באזור ה-70% מהסכום שיוצא בכלל ה-4%. אבל כל מקרה לגופו.

חיסכון מגיל צעיר: לרתום את אפקט הריבית דריבית

הסיבה שהסכום הדרוש גבוה כל כך היא שתוחלת החיים עולה. אדם שפורש בגיל 50 צריך לממן לעיתים 40 או אפילו 45 שנות חיים. בנוסף יש לקחת בחשבון אינפלציה, תנודתיות בשוק ההון והוצאות בלתי צפויות. לכן פרישה מוקדמת דורשת בדרך כלל שילוב של הכנסה גבוהה, שיעור חיסכון גבוה והשקעות ארוכות טווח. אנשים שמצליחים להגיע לעצמאות פיננסית בגיל צעיר חוסכים לעיתים 30% עד 50% מההכנסה שלהם לאורך שנים.

עובדי הייטק רבים הם דוגמה לכך. שכר גבוה יחסית מאפשר להם לחסוך סכומים משמעותיים מדי חודש ולהשקיע אותם בשוק ההון. כאשר החיסכון נמשך לאורך שנים, אפקט הריבית דריבית יכול להגדיל את ההון בצורה משמעותית.

ריבית דריבית היא אחד הגורמים החשובים ביותר בעולם ההשקעות. כאשר הכסף מושקע לאורך זמן, התשואה שמתקבלת בכל שנה מצטרפת לקרן ומייצרת תשואה נוספת בשנים הבאות.

לדוגמה, השקעה של 10,000 שקל בחודש בתשואה ממוצעת של 7% בשנה יכולה להגיע לכ-5 עד 6 מיליון שקל לאחר כ-25 עד 30 שנה. המשמעות היא שאדם שמתחיל לחסוך ולהשקיע בתחילת הקריירה יכול להגיע להון משמעותי יחסית לפני גיל הפרישה הרשמי.

עם זאת, חשוב לזכור שהמציאות מורכבת יותר מהחישובים התיאורטיים. שוק ההון אינו מספק תשואה קבועה בכל שנה, ולעיתים יש גם שנים של ירידות חדות. בנוסף לכך, הוצאות החיים עשויות להשתנות לאורך השנים.

גם בישראל יש גורמים נוספים שיש לקחת בחשבון. מערכת הפנסיה המקומית בנויה כך שרוב האנשים מקבלים קצבה משמעותית רק מגיל הפרישה הרשמי - כיום סביב גיל 67 לגברים. מי שפורש מוקדם צריך לממן בעצמו את כל השנים עד לקבלת הפנסיה. בנוסף לכך קיימות גם הוצאות בריאות שעשויות לעלות עם הגיל. לכן רבים מהמתכננים פרישה מוקדמת שומרים גם על מרווח ביטחון גדול יותר בתיק ההשקעות.

למרות האתגרים, הרעיון של עצמאות פיננסית ממשיך לצבור פופולריות. יותר אנשים מתחילים להשקיע בשוק ההון, לנהל את התקציב בצורה מחושבת ולהגדיל את שיעור החיסכון שלהם.

עבור רוב האנשים פרישה מלאה בגיל 50 עדיין אינה יעד ריאלי. אך גם אם לא מגיעים לעצמאות פיננסית מלאה, חיסכון והשקעות לאורך זמן יכולים להעניק חופש כלכלי גדול יותר, אפשרות לעבוד פחות שעות או לבחור עבודות שמתאימות יותר לאורח החיים הרצוי.

בסופו של דבר, פרישה מוקדמת היא פחות עניין של גיל ויותר עניין של הון. מי שמצליח לצבור תיק השקעות של כמה מיליוני שקלים יכול להתחיל לשקול עצמאות פיננסית - גם אם הוא עדיין רחוק מגיל הפרישה הרשמי.