הזמינה ריהוט יוקרתי מאיטליה, לא נתנה לספק למדוד - ואז תבעה

הסיפור מתחיל בקיץ 2016, כשהחברה חתמה על הסכם עם אלבד מערכות פנים, יבואנית ומפיצה של מוצרי חברות אלבד וקליינס, להתקנת מערכות פנים מותאמות אישית - ארונות, מחיצות ניידות ועוד - בדירה שבבעלותה. ב-25 ביולי 2016 שילמה החברה מקדמה של 68.8 אלף שקל, שהם 40% מסכום העסקה הכולל. השנים עברו, אבל המוצרים לא סופקו. באוגוסט 2019 שלחה החברה מייל לאלבד ובו הודיעה על ביטול העסקה. לאחר שהנתבעת לא הגיבה כמצופה, הוגשה תביעה על סכום של 96,320 שקל - החזר המקדמה, בתוספת פיצוי בשיעור של 40% מסכום העסקה בעקבות הפרת ההסכם.

אלבד מצדה, סיפרה סיפור אחר לגמרי. לדבריה, היא ניסתה שוב ושוב לקדם את ההזמנה, אך הנציג מטעם החברה התובעת, מוריס בן אבו, פשוט לא שיתף פעולה. הדירה, שהיתה בשלבי בנייה, לא היתה מוכנה לביצוע מדידות סופיות - תנאי הכרחי לשליחת ההזמנה למפעל באיטליה. מתכתובות המייל שהוצגו בתיק עולה כי נציגת אלבד, פזית גל, שלחה מייל אחרי מייל לבן אבו, ביקשה אישורים, מידות, אישורי תוכניות. לעתים היא קיבלה תשובה חלקית, ולעתים לא קיבלה תשובה כלל, לפעמים במשך חודשים ארוכים. נציגי אלבד הגיעו לדירה ב-19 ביולי 2018 לצורך מדידות, וגילו שהדירה לא מוכנה. הם חזרו ב-20 בספטמבר 2018. ב-14 במאי 2019, לאחר פגישה שנערכה באולם התצוגה, כתבה פזית לבן אבו שהיא "עדיין ממתינה למידות מדויקות לצורך הוצאת כל המערכות להזמנה אל מול איטליה". ביוני 2019 ביקש בן אבו לבטל פריט מן ההזמנה, ובסוף יוני ביקש לבטל גם את דלת ההזזה.

• לא רק רהיטים: הלכנו לבדוק את המקום ששינה את כל מה שחשבנו על עיצוב הבית בישראל
• ריהוט משרדי יוקרתי – שילוב של עיצוב, נוחות וחדשנות
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופט: "התובעת היא שסיכלה את ביצוע ההסכם"

השופט אריה ביטון לא התרשם מטענות סנט ג'ימס. בפסק הדין הוא כתב כי, "מלכל תכתובות המייל שנערכו בין פזית לבין מוריס, ועד לבקשת מוריס לבטל חלק מן ההזמנה, ניכר כי אי השלמת ההזמנה לא נבע ממחדל של הנתבעת אלא מאי עמידת התובעת בחובתה הראשונית להעמיד את הדירה מוכנה לביצוע המדידות הנדרשות". בנוסף, השופט ציין כי בן אבו לא ידע להשיב בחקירתו הנגדית מתי בדיוק החלה לטענתו ההפרה מצד אלבד, וכי הוא לא פנה בזמן אמת בכל דרישה, התראה, או טענת הפרה כלפי הנתבעת. העובדה הזו, ציין השופט, "אינה מתיישבת עם טענתו כיום כי הנתבעת כשלה במשך שנים בביצוע ההסכם".

אחת השאלות המעניינות בפסק הדין נגעה לסעיף 7 בתנאים הכלליים שבגב טופס ההזמנה, שקובע פיצוי מוסכם של 40% מסכום ההזמנה במקרה של ביטול חד-צדדי. בן אבו טען שמעולם לא ראה את הדף השני של ההזמנה, ואף שהוא חתם מבלי לקרוא. השופט לא קיבל את הטענה. הוא הזכיר את ההלכה המגובשת בפסיקה הישראלית, שלפיה "אדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם". בנוסף, ההזמנה עצמה כללה הפניה מפורשת ומודגשת לתנאים שבגב הדף, ובה נכתב כי "המזמין מאשר כי קרא והבין את תנאי ההזמנה".

סנט ג'ימס אף ניסתה טיעון נוסף, שלפיו מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. גם כאן הטענה נדחתה. השופט קבע שמדובר בהתקשרות בין שתי חברות מסחריות ללא פער כוחות מוכח ביניהן, שסעיף הביטול שקוף וסביר, ושפיצוי של 40% מסכום הזמנת מוצרים יוקרתיים ומותאמים אישית אינו חורג במידה בלתי סבירה מהנזק הצפוי לספק.

• אנגלמן: לא ייתכן שעדיין אין מתווה פיצויים לעסקים על המלחמה באיראן
• ביהמ"ש הורה לבן-גביר לקדם את רב-פקד סבן בתוך חמישה ימים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ביה"ד: הביטוח הלאומי לא יממן את שריפת גופתו של חבר בארי...

בסופו של דבר, קבע השופט ביטון בהחלטתו כי "לא הוכיחה התובעת את הפרת החוזה מצד הנתבעת, ומשעה שהתובעת בחרה לבטל את ההזמנה ואילו הנתבעת פעלה בהתאם לתנאי ההזמנה ולדין, אין התובעת זכאית להשבת דמי המקדמה". סנט ג'ימס לא רק שלא קיבלה בחזרה את ה-68.8 אלף שקל שהוציאה, אלא שנפסקו נגדה גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 18 אלף שקל לטובת הנתבעת. כדי לזכור שכשמזמינים מוצרים מותאמים אישית ולא מאפשרים לספק לבצע את עבודתו, קשה לבוא לאחר מכן בטענות על כך שהוא לא סיפק. ושלפני שחותמים על הסכם כדאי לקרוא את כל הפרטים.