האם ביקשה 6,120 שקל מזונות לפעוטה - ותקבל 608 בלבד

מאחורי הדלתות הסגורות של בית המשפט לענייני משפחה מתנהלים לעתים קרובות הקרבות הכי טעונים שיש - לא על חברות או עסקים, אלא על פרנסה, משפחה, ובעיקר על ילדים קטנים. כך גם במקרה שנדון בפני השופט פליקס גורודצקי, בהחלטה שניתנה באחרונה: בקשה למזונות זמניים עבור פעוטה שנולדה ב-2023, חודשים ספורים לאחר הנישואים האזרחיים של הוריה. במרכז ההחלטה עמדה דרישה חד־משמעית של האם: האב צריך להשתתף בסכום גבוה בהרבה מזה שהוא משלם כיום. לטענתה, אחרי שההסכם הזמני בין הצדדים פקע עם סיום שכירות הדירה המשותפת ביולי 2025, היא נותרה כמעט לבדה עם הילדה, בעוד שהאב מקיים זמני שהות מצומצמים. היא והקטינה עברו להתגורר בבית הוריה, הסבים, ביחד עם אחיה, בדירה שבה הוקצה להן חדר אחד בלבד. לדבריה, היא משלמת להורים 500 שקל בחודש "עד שתוכל לקבל מזונות עבור הקטינה", ומקווה שאחרי פסיקת מזונות תוכל לשכור דיור חלופי.

אלא שהאם לא הסתפקה בדרישה למזונות סטנדרטיים. היא הציגה לבית המשפט תמונה רחבה של צרכים חודשיים, הכוללת גם מדור ואחזקתו וגם טיפול לילדה. לטענתה, הוצאות המדור והאחזקה מגיעות לסכום של 2,670 שקל בחודש, וצורכי הקטינה ללא מדור מגיעים לסכום של 7,700 שקל בחודש, מתוכם טיפול בסכום של 2,500 שקל. בסך הכל, כך נטען, מדובר בצרכים בהיקף של 10,370 שקל לחודש. בחישוב היחסי של יכולת ההשתכרות, היא טענה כי הכנסת האב גבוהה משלה בכ-3,000 שקל לפחות ולכן עליו לשאת ב-59% מצורכי הקטינה, כלומר 6,120 שקל לחודש.

מנגד, האב הגיש תגובה חריפה כמעט באותה מידה. לטענתו, מדובר בבקשה "קיצונית וחסרת כל בסיס", עבור מזונות בסכום של יותר מ-10,000 שקל עבור ילדה אחת, "מבלי שצורפו אסמכתאות לביסוס עתירה זו". הוא טען כי מצבו הכלכלי חלש בהרבה מהנטען וכי הכנסת האם היא דווקא גבוהה יותר. בין היתר נטען כי הכנסת האם מגיעה ל-15.5 אלף שקל בחודש, בעוד ששכרו ניצב על 8,472 שקל בלבד. גם ביחס למגורים אצל הסבים, הוא טען כי אין שם שכירות אמיתית: התשלום שנראה כהעברה של 2,500 שקל, שמגלמת כביכול חמישה חודשי שכירות, הוא לדבריו "תשלום מלאכותי הצופה פני תביעה למזונות".

האב הוסיף וטען כי הוא משלם כבר כיום מזונות בסכום של 1,200 שקל בחודש, וכי למעשה הסכום הזה צריך לכלול את כל צורכי הקטינה, כולל השתתפות במדור ואחזקתו ומחצית מעלות הגן הציבורי. גם על נושא החינוך היתה מחלוקת: האב טען כי האם מסרבת לרשום את הילדה לגן אחר למעט מסגרת מסוימת, בעוד שלטענתו עלות גן מסובסד אמורה להיות כ-1,200 שקל, כך שמחצית הנטל עליו היא כ-600 שקל. לבסוף הוא ביקש שבית המשפט יטיל על האם הוצאות לדוגמה.

• ניסה לתבוע את גרושתו על 100 אלף ש' - וקיבל הפתעה
• גבתה מהגרוש פעמיים, וכעת חויבה להחזיר לו כסף
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הקשר בין האב לבתו מצומצם ביותר

כאן נכנס בית המשפט לתמונה, והסוגיה נהפכה לשאלה רחבה יותר: איך בכלל קובעים מזונות כשהדין האישי לא חל על הצדדים? השופט גורודצקי הדגיש כי מכיוון שהאם חסרת דת, המזונות נקבעים לפי סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959. עם זאת, הוא הסביר שהחלוקה לפי יכולת כלכלית אינה מתקיימת בחלל ריק, משום שלא ניתן להתעלם גם מהנטל הטיפולי ומזמני השהות. כלומר לדבריו, "גם לסוגיית הנטל וחלוקת זמני השהות עם הקטין יהיה משקל בקביעת חיוב הורה במזונות ילדיו". ואף שהצדדים לא פירטו מתכונת מסודרת לחלוקת זמני השהות, השופט הסיק מהטענות ההדדיות שהקשר בין האב לקטינה מצומצם ביותר. האם טענה שהאב בקושי נמצא, האב טען שהאם מונעת קשר, אבל בשורה התחתונה בית המשפט קבע כי "ניתן להסיק כי הקשר בין המשיב לקטינה הוא מצומצם ביותר, כך שנטל גידול הקטינה נופל על כתפי המבקשת".

ואז הגיע השלב שבו בית המשפט בדק את המספרים עצמם, של שני ההורים. כאן, באופן מובהק, התמונה התהפכה. השופט קבע כי לצורך מזונות זמניים יש לפסוק לפי שכר ריאלי במקום עבודה קונקרטי, ולכן הוא אימץ את שכרה של האם לפי ספטמבר 2025 - 7,317 שקל. אבל זו היתה רק ההתחלה. השופט הפנה לשתי הפקדות בחשבון הבנק של האם, 14 אלף שקל ביוני ו-12 אלף שקל באוקטובר, וקבע כי מדובר בהכנסה נוספת "מכל מקור שהוא", שיש להביא בחשבון. לפי חישובו, מדובר בתוספת ממוצעת של 6,500 שקל בחודש, כך שהכנסתה הכוללת של האם נקבעה על 13,817 שקל. לעומת זאת, האב הצליח לשכנע את בית המשפט באסמכתאות שהציג. השופט קיבל את טענתו וקבע כי הכנסתו החודשית היא 8,472 שקל. מתוך כך נקבע יחס הכנסות ברור: 62% לאם ו-38% לאב.

מכאן ניגש השופט לשאלה המרכזית ביותר: מה הם באמת צורכי הקטינה. הוא ציין כי האם קבעה את צורכי הילדה ללא מדור על 7,700 שקל בחודש, אך כתב בצורה ברורה כי מדובר בסכום "שאיננו מתיישב עם הפסיקה העדכנית בעניין צרכי הקטינים". בהיעדר אסמכתאות, למעט אסמכתה אחת לגבי הגן, הוא קבע שהצרכים ייקבעו "על דרך אומדנה". השופט הזכיר כי בפסיקה נקבע כי מלוא צרכיו של קטין אחד מוערכים בדרך כלל בסכום מינימלי של 1,600 עד 1,900 שקל לחודש, ללא מדור וללא חינוך ורפואה. במקרה הספציפי הזה, לאור העובדה שהאם והילדה מתגוררות בדירת הסבים יחד עם בני משפחה נוספים, הוא החליט להציב את הצרכים ברף הנמוך: 1,600 שקל בלבד.

• אנגלמן: לא ייתכן שעדיין אין מתווה פיצויים לעסקים על המלחמה באיראן
• ביהמ"ש הורה לבן-גביר לקדם את רב-פקד סבן בתוך חמישה ימים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ביה"ד: הביטוח הלאומי לא יממן את שריפת גופתו של חבר בארי...

וכאן מגיע המשפט שמזקק את פער התוצאה. אם צורכי הקטינה נקבעו על 1,600 שקל בחודש, ויחס ההכנסות מחייב את האב להשתתף ב-38% בלבד, הרי שמדובר ב-608 שקל. כלומר לפי השופט, "בהתאם ליחס ההכנסות על המשיב לשאת ב-38% מצרכי הקטינה, דהיינו סך של 608 שקל לחודש". כך שלמעשה האם ביקשה מהאב 6,120 שקל בחודש, אך השופט פסק 608 בלבד - עשירית כמעט מדויקת מהסכום שנתבע. ההחלטה גם קבעה שהמזונות ישולמו עד ה-10 בכל חודש עבור החודש השוטף, החל מינואר 2026, כשהם צמודים למדד ומתעדכנים אחת לשלושה חודשים. בנוסף, האב יחויב לשאת ב-38% מהוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות, ובית המשפט הדגיש כי הוא אינו מקבל את טענת האב שיש לחשב את הגן לפי מסגרת ציבורית, כאשר "הוכח, לכאורה, תשלום בגין הגן בפועל".

התשלום לסבים מעלה תהיות

ומה לגבי המדור, אותו רכיב שהיה חלק מהסכום הגבוה שהוצג בבקשה? כאן השופט היה נחרץ. הוא קיבל את הטענה שהתשלום לסבים בסכום של 2,500 שקל, שבוצע בסמוך להגשת התביעה, מעלה תהיות, וקבע כי כל עוד האם והקטינה מתגוררות בדירת הסבים, לא ייפסק רכיב מדור כלל. אלא שהחלק החריג ביותר בהחלטה הגיע דווקא בסוף, תחת הכותרת הוצאות משפט. האב ביקש הוצאות לדוגמה, והשופט, בניגוד למקרים רבים שבהם בתי המשפט נזהרים מלהחריף, קיבל את הבקשה באופן ברור. הוא הזכיר כי בפסיקה נקבע כבר ב-2012 כי "ניכר כי בימינו אנו, השאלה האם יש להחיל את עקרון תום הלב על תביעה למזונות הינה מיותרת וידועה מראש", והוסיף שהמצב המשפטי לא השתנה ושחובת תום הלב קיימת גם כיום, ואף מוגברת בהליכי משפחה.

השופט לא הותיר מקום לספק מה דעתו על הבקשה שהוגשה. הוא קבע כי "העמדת צרכי הקטינה על סך של 7,700 שקל ללא עלות המדור - דהיינו פי 4 מהסכומים שנפסקים בדרך כלל למזונות קטין שמתגורר בבית אחד - מתוך מטרה להגדיל את סכום המזונות, היא חוסר תום לב". ואז הוא גם פירט את הסיבה הנוספת לביקורת: אי הגילוי של ההכנסה הנוספת שקיבלה האם. השופט כתב בהחלטתו "כי היה על המבקשת לגלות כי היא מקבלת הכנסה מהעמותה, ולהבהיר את טיב ההכנסה. המבקשת לא גילתה עובדה זו ואי־גילויה מהווה חוסר תום לב". בסופו של דבר, לצד פסיקת מזונות נמוכה בהרבה מהדרישה, השופט חייב את האם בהוצאות משפט בסכום של 2,000 שקל לטובת האב.

למה בכלל זה הגיע למצב שהאמא ביקשה סכום כל כך גבוה?
מכיוון שהיא ניסתה לשכנע את בית המשפט שההוצאות על הילדה הן עצומות, ושאין לה אפשרות להסתדר בלי שהאב ישלם הרבה יותר. היא הציגה צרכים חודשיים גבוהים מאוד, כולל טיפול, מדור והוצאות נוספות, וטענה שהיא כמעט לבד בגידול הילדה.

למה השופט לא קיבל את המספרים שהיא הביאה?
משום שמבחינת השופט, המספרים פשוט לא נראו הגיוניים ביחס למה שבתי משפט בדרך כלל פוסקים לילד אחד בגיל כזה. הוא קבע שהסכום שהיא הציגה "לא מתיישב עם הפסיקה", בייחוד כשהיא לא הביאה מספיק מסמכים שמוכיחים באמת הוצאות כאלה.

מה זה אומר מזונות זמניים? זה כמו פסק דין סופי?
לא. מזונות זמניים זה פתרון מהיר, כזה שנותנים בינתיים, עד שיתברר כל התיק בצורה מלאה יותר. זה אמור לתת שקט זמני, כדי שהילדה לא תישאר בלי כסף, אבל זה לא סוף פסוק, יכול להיות שבהמשך, כשיישמעו ראיות בצורה עמוקה יותר, הסכום עוד ישתנה.

למה בכלל השופט הסתכל על ההכנסה הנוספת של האמא? זה קשור למזונות?
כן, ועוד איך. כשקובעים מזונות לפי יחס הכנסות, חייבים להבין כמה כסף באמת נכנס לכל אחד מההורים. במקרה הזה השופט בדק את חשבון הבנק של האמא, ראה הפקדות גדולות, וקבע שזה כסף שחייבים להכניס לחישוב - גם אם זה לא בדיוק משכורת רגילה.

למה זה כזה משמעותי שהאמא לא סיפרה על ההכנסה הזאת?
מפני שבית המשפט מצפה שכשאדם מבקש כסף בהליך משפטי, בייחוד כשזה סעד זמני, הוא יבוא בידיים נקיות. זאת אומרת שהוא יגיד את כל מה שחשוב, גם אם זה לא נוח לו. כאן השופט קבע שהעובדה שהאמא לא גילתה את ההכנסה הזו היא בעיה רצינית, וזה גם חלק מהסיבה שהוא כתב במפורש שמדובר בחוסר תום לב.

למה האמא גרה אצל ההורים שלה? למה זה מוריד את המזונות?
מכיוון שכשאמא והילדה לא שוכרות באמת דירה, אלא גרות בבית המשפחה, בית המשפט לא תמיד יפסוק מדור כאילו יש שכירות מלאה בחוץ. השופט הסתכל על המצב הזה ואמר בשכל עוד הן שם, אין סיבה לחייב את האב להשתתף במדור כאילו מדובר בדירה שכורה רגילה.

למה השופט בכלל התייחס לזה שהאב כמעט לא רואה את הילדה? זה לא אמור לגרום לו לשלם יותר?
באופן כללי, כשאבא נמצא פחות עם הילד, האמא נושאת ביותר הוצאות יומיומיות, וזה כן יכול להשפיע על החישוב. אבל במקרה הזה, אף שהשופט ציין שהנטל על האמא, הוא עדיין חישב את המזונות בצורה יחסית להכנסות, כי לפי החוק במקרה כזה, מרכז הכובד הוא יחס ההכנסות, והצרכים הבסיסיים של הילדה.

מה ההיגיון בזה שהאמא גם חויבה לשלם 2,000 שקל הוצאות משפט? זה לא נדיר?
זה לא קורה בכל תיק, אבל זה קורה כשבית המשפט חושב שמישהו פעל בצורה לא הוגנת. כאן השופט קבע בצורה מפורשת שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב, גם בגלל הסכומים המנופחים וגם בגלל מה שהוא ראה כאי גילוי של ההכנסות. לכן הוא גם חייב אותה בהוצאות לטובת האב, כדי להעביר מסר ברור שאי אפשר לנפח מספרים ואז לצפות שלא תהיה לזה תגובה.