הפצצה המושהית: איך מלחמת איראן תגיע לצלחת שלכם — בפיגור של תשעה חודשים

הנפט ממשיך להיסחר במחירים גבוהים יחסית למה שהתרגלנו לאחרונה, בין ה-90 ל-100 דולר לחבית מסוג WTI ומעל 100 דולר לחבית מסוג ברנט, ובכל זאת, לפחות בינתיים, שוק המניות לא מתרשם במיוחד, וימי ירידות מתחלפים עם ימי עליות לסירוגין. האם השוק החליט שהמלחמה תסתיים בקרוב, כפי שמבטיח טראמפ, או שאולי מחירים של 100 דולר לחבית הם לא אסון כזה גדול כמו שחשבנו? אולם מלבד נושא הנפט, ייתכן שההשפעה האמיתית של המלחמה נמצאת בכלל במקום אחר, שיבוא לידי ביטוי במלואו רק בסוף השנה עם איום חדש של התפרצות אינפלציונית שתנבע מחזית חדשה שהולכת ומתגבשת מתחת לפני השטח.

מצר הורמוז: אנטומיה של שיתוק ימי

כידוע, דרך מצר הורמוז עוברים כ-20% אחוזים מאספקת הנפט העולמית. פחות מדברים על כך שגם כ-30% מסחר הדשנים החנקניים העולמי עובר באותם מיצרים. הצטברות של כ-400 כלי שיט במפרץ עומאן נכון ל-14 במרץ הדגישה את קנה המידה של האסון הלוגיסטי. קווי ספנות מרכזיים החלו להסיט ספינות סביב כף התקווה הטובה, מה שהוסיף שבועות לזמני ההובלה והעלה משמעותית את עלויות השילוח. עבור סחורות בעלות שולי רווח נמוכים כמו דשן, עיכובים ועלויות אלו הם לעיתים קרובות ההבדל בין יבול בר-קיימא לבין כישלון יבול מוחלט בשוק היעד.

הסגירה בפועל של נתיב מים זה בתחילת מרץ 2026 יצרה את מה שאנליסטים כינו "נקודת חנק קלורית", שבה החסימה הפיזית של דשנים יוצרת סיכון דחוי אך בלתי נמנע לרעב עבור מדינות התלויות בייבוא הדשנים הללו, ועיכוב ופגיעה בעונת הזריעה ברחבי העולם גם במדינות יותר מבוססות. הדבר עלול לגרום ללחץ מחירים עתידי על מחירי המזון לנוכח תבואות שצפויות להיות נמוכות משמעותית מהצרכים העולמיים.

• המספר היומי - 5,050 דולר לאונקיית זהב. למה הפעם המחיר כמעט לא זז?
• מדינות המפרץ איבדו את הביטחון - איך הן יחזירו את התיירות ואיך זה קשור לישראל?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הקשר בין אנרגיה לדשן: הגז הטבעי כזרז למשבר

הקשר בין אנרגיה לחקלאות בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר דרך ייצור דשנים מבוססי חנקן. גז טבעי, ובמיוחד מתאן, משמש הן כדלק לתהליך העיבוד והן כחומר גלם כימי עיקרי לייצור אמוניה. אזור המפרץ הפרסי יושב במרכז הצומת הזה בשל גישה לגז טבעי במחירים הזולים בעולם ועשרות שנים של השקעות הון במוקדי ייצור בקטאר, ערב הסעודית, איחוד האמירויות ועומאן.

הסכסוך שיבש מערכת זו דרך שני ערוצים עיקריים. ראשית, כאמור, ייצור חומרי הדשן המוגמרים מהמפרץ נעצר כמעט לחלוטין. שנית, ההרס הפיזי של תשתיות אנרגיה הגביל את זמינות חומרי הגלם. ב-2 במרץ, כטב"מים איראניים תקפו מתקני גז קטאריים, מה שהוביל ל"השבתה חסרת תקדים" של קומפלקס ראס לאפן, האחראי ל-20% מסחר הגז הטבעי הנוזלי העולמי. ההשפעה הורגשה מיד בשווקים במורד הזרם. חברות דשנים בהודו, בנגלדש ופקיסטן, התלויות במשלוחי גז נוזלי קבועים מקטאר, נאלצו לצמצם או להשבית לחלוטין את הייצור. זה יצר הלם אספקה משני: גם אם למדינה מסוימת יש מפעלי דשנים מקומיים, היא לא תוכל להפעיל אותם ללא תשומות האנרגיה שנלכדו מאחורי המצור האיראני. התוצאה היא שמלבד זינוק של עשרות אחוזים במחירי הנפט, זינוק שנמצא בכל הכותרות, יש גם זינוק של מעל 30% במחירי האוריאה ומעל 90% במחירי האמוניה.

• השווקים עולים יום שלישי ברציפות, הנפט נחלש - המשקיעים מסתכלים מעבר למלחמה
• אנבידיה חוזרת לסין: מחדשת ייצור שבבי AI - אבל המניה יורדת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• סטארט-אפ ביטחוני ששווה 60 מיליארד דולר וההזמנה הגדולה מצבא...

משבר החנקן: אוריאה ואמוניה

אוריאה היא דשן החנקן המוצק הנפוץ ביותר בעולם ותשומה קריטית ליבולי יסוד כמו תירס, חיטה ואורז. לפי הערכות שונות המפרץ הפרסי אחראי לכ-49% מייצוא האוריאה העולמי ו-30% מייצוא האמוניה העולמי. בתוך השבוע הראשון לסכסוך, מחירי האוריאה זינקו ביותר מ-30% כשהשוק הבין שכשליש מהסחר הימי העולמי לכוד פיזית. אובדן האספקה האיראנית לבדה נאמד ב-4.5 מיליון טונות של אוריאה שנתית. בעוד שארצות הברית מייצרת 94% מהאמוניה שלה בעצמה, היא נותרת פגיעה יחסית לשיבושי אוריאה, כאשר 17% מהצריכה המקומית מקורם ביצואניות מהמפרץ. באסיה ואפריקה, התלות מוחלטת עוד יותר. הודו, למשל, קיבלה 54%  מכלל הדשנים שלה מהמפרץ בשנת 2024, מה שהותיר את המגזר החקלאי שלה ללא חלופה מיידית.

גופרית והפוספט

היבט פחות מדובר אך קריטי באותה מידה של המשבר הוא השיבוש בסחר הגופרית. המפרץ הפרסי מייצר כ-44% מהגופרית הימית בעולם, בעיקר כתוצר לוואי של זיקוק נפט וגז. גופרית היא מרכיב חיוני בייצור חומצה גופרתית, הנדרשת כדי להפוך סלע פוספט לחומצה זרחתית שצמחים יכולים לספוג. תהליך זה חיוני לייצור דשני פוספטים מסוגים שונים. סגירת מצר הורמוז עוררה לכן "אפקט מדורג". יצרני דשנים בסין, מרוקו ואינדונזיה, המסתמכים בכבדות על יבוא גופרית מהמפרץ, מצאו את ייצור הפוספט שלהם מוגבל.

השפעת הלם הדשנים של 2026 אינה אחידה, שכן למדינות דרגות שונות של ייצור מקומי, כושר אחסון ועוד.

מצב החירום של הודו: הודו מייצגת את המקרה החריף ביותר של תלות בדשנים. כיבואנית האוריאה הגדולה בעולם. עיתוי הסכסוך מסוכן במיוחד, שכן הוא מאיים על עונת השתילה המתחילה ביוני עם הגעת גשמי המונסון. עד אמצע מרץ 2026, דווח כי הודו נוקטת ב"צעדים חריגים" כדי להבטיח אספקה, כולל בקשה מסין להקל על מגבלות הייצוא שלה על אוריאה. למרות שיפור בקשרים הדיפלומטיים, סין טרם הקצתה מכסות ייצוא לשנת 2026, כיוון שהיא מבקשת לתעדף את צורכי השתילה המקומית באביב. הפוטנציאל לשיבושים ממושכים בהודו עלול לאלץ הפחתה בתפוקת התבואה, מה שיאיים על הביטחון התזונתי של המדינה המאוכלסת ביותר בעולם.

דרום אמריקה: חשיפת הסויה של ברזיל: ברזיל, מעצמה עולמית בייצור סויה ותירס, מייבאת יותר מ-80% מהדשנים שלה. המדינה תלויה באוריאה מהמפרץ עבור כ-40% מדרישות החנקן שלה. השיבושים צפויים להשפיע על משלוחים לקראת מחזור היבול של 2026-27, המתחיל בספטמבר. בניגוד לשנת 2022, אז מחירי יבולים גבוהים קיזזו את עלויות הדשן, חקלאי ברזיל ב-2026 מתמודדים עם מרווחים שליליים עבור סויה עוד לפני שהמשבר החל, מה שמותיר להם מעט מקום לספוג עליות מחירים (עוד על לחץ המחירים בהמשך).

אפריקה: שבריריות הסאהל ומפרץ גינאה: מדינות מערב אפריקה כמו ניגריה, טוגו וגאנה מסתמכות בכבדות על אוריאה ופוספט מיובאים מאיחוד האמירויות, עומאן ואיראן. מדינות אלו מתמודדות עם לחץ מצטבר: עליהן לנווט בין מחירי יבוא גבוהים יותר, עלויות שילוח עולות (עלייה של 25-30%), ואובדן מימון פיתוח כאשר תורמים מערביים עוברים להוצאות צבאיות. בניגריה, שבה אינפלציית המזון היא כבר לחץ מתמיד, המחסור בדשנים צפוי להפוך את ההישגים האחרונים בביטחון התזונתי ולהגביר את הסיכון לחוסר שקט אזרחי.

האיום הנוסף: שחיקת המרווחים

שוק המוצרים החקלאיים ספג מהלומה דומה עם פרוץ מלחמת רוסיה אוקראינה בשנת 2022, אולם הפעם ישנו הבדל משמעותי שמשנה את התמונה לרעה באופן מהותי. ב-2022, בעוד מחירי הדשנים זינקו, שיבוש סחר התבואות בים השחור דחף גם את מחירי היבולים לשיאי כל הזמנים. חוזי החיטה זינקו ביותר מ-50%  כמו גם מחירי תוצרת חקלאית כמו תירס ואורז, מה שאפשר להכנסות מוגדלות לקזז חלקית את הכאב של עליית עלויות התשומה. בשנת 2026, לעומת זאת, המפרץ הפרסי אינו יצואן מזון משמעותי. לכן, סגירת מצר הורמוז מעלה את עלות הייצור מבלי לייצר עלייה מקבילה במחירי היבולים, לפחות בשלב הראשוני. הסיבה היא שלפחות כעת משלוחי התבואה, שנזרעה לפני פרוץ המשבר, ממשיכים כרגיל, ולא ניכר מחסור בשווקים, ואין עליית מחירים מהותית. התוצאה היא שהחקלאים מתמודדים עם שחיקת מרווחים במובנה המילולי ביותר. כך לדוגמה, ב-2022, זינוק של מחיר הדשן מסוג  DAP  למחיר של מעל 1,000 דולר רוכך על ידי מחיר תירס ב-7 דולר לבושל. ב-2026, חקלאים מתמודדים עם מחירי דשן דומים בעוד התירס נותר תקוע על 4 עד 4.5 דולר בושל. התוצאה היא שפחות משתלם לזרוע, מה שייצור את המחסור במחזור התבואה הבא לקראת סוף השנה.

שיבוש שתילת האביב בחצי הכדור הצפוני

עיתוי פרוץ המלחמה היה הרסני במיוחד עבור חקלאי חצי הכדור הצפוני. לוקח בערך 30-45 ימים למטען אוריאה שנטען במפרץ הפרסי להגיע לנמל ניו אורלינס, ואחריהם עוד 3-4 שבועות להפצה פנימית. כתוצאה מכך, כל אספקה ששובשה בתחילת מרץ תחמיץ את חלון השתילה בשיאו באפריל ובמאי. חקלאים בארה"ב וקנדה שלא ביצעו רכישות עתידיות בסוף 2025 מוצאים את מרכזי הקמעונאות ריקים או מצוידים באספקה במחירים גבוהים מאד. הערכות מצביעות על כך שסוחרי דשנים עלולים להיות בחוסר של עד 35%  מאספקת האביב הרגילה שלהם. לחץ פיננסי זה צפוי להוביל להפחתת השימוש בחומרי הזנה, מה שיוריד ישירות את היבולים של יבולי יסוד כמו תירס, חיטה ואורז, ויגרום בסופו של דבר, גם לעליית מחירים.

ההשפעה הכלכלית של מלחמת איראן 2026 צפויה, אם כן, להיות מורגשת בשני גלים. הגל הראשון, שכבר בעיצומו, הוא הזינוק המיידי בעלויות האנרגיה והתחבורה. הגל השני, שיתממש בעיכוב של שישה עד תשעה חודשים, יהיה תוצאה של יבולים חלשים יותר ומלאי תבואה מצומצם יותר. אינפלציית המזון העולמית צפויה להשתנות בצורה דרמטית. בעוד הממוצע העולמי צפוי לעמוד על 3.2%, מספר כלכלות עומדות בפני זינוקים דו-ספרתיים. איראן בראש הרשימה עם זינוק חזוי של 55.9%, אחריה ארגנטינה עם 33.2% וטורקיה עם 25.1%. באפריקה שמדרום לסהרה, כלכלות כמו מלאווי וניגריה צפויות לראות אינפלציית מזון בין 17% ל-21% כאשר פיחות המטבע מחמיר את עלות התשומות המיובאות.

מחירי הנפט הם הכותרת, אבל ייתכן שהסיפור האמיתי של מלחמת 2026 נכתב עכשיו בשדות שלא יקבלו את הדשן שלהם. בניגוד למשברי עבר, הפעם עלות הייצור עולה בלי שמחירי היבולים מפצים על כך, מה שמבטיח פחות שתילה, יבולים חלשים יותר, ועליית מחירי מזון עולמית שתגיע בדיוק כשהעולם יחשוב שהמשבר כבר מאחוריו. הגל הראשון כבר פגע ובינתיים נראה שהשד אינו נורא כל כך. הגל השני רק מתגבש מאחורי הקלעים, וייתכן שהשפעתו תהיה גדולה יותר.