30 טריליון דולר: כך האוכלוסייה המזדקנת של אירופה יכולה להפוך לנכס כלכלי ולהעלות את הבורסות

אירופה במשבר. כולם מספרים לנו על המחסור בילודה, על העלייה בהזדקנות, על המהגרים המוסלמים שמציפים את אירופה. הכל נכון, אבל אולי דווקא האירופאים המבוגרים יהיו אלו שיצלילו את היבשת. טריליונים של פנסיה לא מושקעות במשקל גדול בשווקים ותזוזה לכיוון השווקים עשו לשפר את התשואה לצד השקעה בתשתיות רבות. 

הגיל החציוני באיחוד האירופי עומד כיום על כ-45 שנים, גבוה משמעותית מזה שבארצות הברית או בסין. תוחלת החיים ממשיכה לעלות, שיעורי הילודה יורדים, והתוצאה היא משוואה דמוגרפית לא נוחה: על כל אדם מעל גיל 65 יש פחות משלושה אנשים בגיל עבודה. הנטל על מערכות הפנסיה הציבוריות גדל בהתאם, וההוצאות הציבוריות על פנסיות, בריאות וטיפול בקשישים כבר תופסות כ-20% מהתוצר הכולל של האיחוד.

בספרד ובאיטליה, הוצאות אלה מהוות את הסעיף הגדול ביותר בתקציב המדינה. הבעיה המבנית מגיעה משיטת הפנסיה הרווחת במרבית המדינות הגדולות, כמו גרמניה, צרפת ואיטליה, המכונה "חלוקה שוטפת": תשלומי המסים של העובדים הנוכחיים מממנים את קצבאות הפנסיונרים של היום. כאשר האוכלוסייה מזדקנת והיחס בין עובדים לפנסיונרים מצטמצם, השיטה יוצרת גירעונות הולכים וגדלים. בגרמניה, הגירעון בפנסיה מגיע לכ-2% מהתוצר; באיטליה הוא קרוב ל-6%. ללא שינויים, גירעונות אלה עלולים להגיע לרמות בלתי נסבלות עד שנת 2040.

כשיותר אנשים מושכים מאשר מפקידים

כדי להבין את העומק של הבעיה, אפשר לחשוב על קרנות הפנסיה הציבוריות כחשבון בנק משותף: יותר ויותר אנשים מושכים ממנו כסף, בעוד מספר המפקידים מצטמצם. עובד בן 30 בגרמניה שמפריש כיום כ-18% משכרו לפנסיה צפוי, בעת פרישתו בגיל 67, לקבל כ-50% משכרו האחרון כקצבה חודשית. אולם אם מספר הפנסיונרים יגדל ב-30% בעשורים הקרובים, כפי שצופה האיחוד האירופי, המערכת תידרש למצוא מקורות מימון נוספים כדי לשמור על אותה רמת תשלומים.

• בין הבונקר לקניון: האם הישראלים בחיסכון אובססיבי או בבולמוס קניות של "סוף העולם"?
• קפה אחד פחות בחוץ בשבוע: הרגלים קטנים שעושים שינוי כספי גדול
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

הקושי הפוליטי אינו קטן. בצרפת, מאמץ להעלות את גיל הפרישה מ-62 ל-64 הוביל ב-2023 לשביתות המוניות. הממשלה אמנם אישרה את הרפורמה בסופו של דבר תוך שימוש במנגנון חוקתי מיוחד שעוקף הצבעה בפרלמנט, אך ההתנגדות הציבורית ממחישה כמה קשה לבצע שינויים בתחום זה. בגרמניה, רפורמות דומות נתקלות בהתנגדות פוליטית למרות הגירעון הגובר.

30 טריליון דולר בכוננות

מאחורי האתגר המבני מסתתר פוטנציאל כלכלי שצפון אירופה כבר הוכיחה שניתן לממש. קרנות הפנסיה באיחוד מנהלות כיום כ-5 טריליון דולר, פחות מ-30% מהתוצר. לשם השוואה, בארצות הברית הן מנהלות כ-43 טריליון דולר, המהווים כ-140% מהתוצר, וחלק ניכר מהם מושקע במניות, הון סיכון וחברות טכנולוגיה. אם אירופה תעבור למודל השקעות פעיל יותר, היא עשויה לצבור מאגר הון של עד 30 טריליון דולר, שיאפשר הזרמת מאות מיליארדים לשוקי ההון המקומיים.

הדוגמה הברורה ביותר מגיעה מהולנד ודנמרק. בהולנד, נכסי הפנסיה מגיעים לכ-150% מהתוצר, ובדנמרק ליותר מ-200%. שם, לפחות 20% מהנכסים מושקעים במניות ובנכסי סיכון, לרבות חברות מקומיות ופרויקטי תשתית, מה שמייצר שוקי הון עמוקים ותורם לצמיחה. שוודיה, עם נכסים הקרובים ל-100% מהתוצר, משקיעה חלק משמעותי בהון סיכון. לעומתן, במדינות דרום אירופה ומרכזה הכסף נשאר בעיקר במזומן ואג"ח ממשלתיות.

• החיים השניים: כמה באמת צריך לצבור כדי לפרוש מהמרוץ בגיל 50?
• המלחמה במזרח התיכון מטלטלת את שוק האג"ח האמריקאי
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• החיים השניים: כמה באמת צריך לצבור כדי לפרוש מהמרוץ בגיל 50?

השינויים כבר מתחילים. קרנות פנסיה מצפון אירופה, כמו ABP ההולנדית ו-AkademikerPension הדנית, מפחיתות חשיפה לנכסים אמריקאיים עקב סיכונים גיאופוליטיים ומגבירות השקעות באירופה, במיוחד בטכנולוגיה. הולנד מקדמת מעבר של 11 מיליון משתתפים למערכת תרומות מוגדרות עד 2028, מה שצפוי לאפשר השקעות גמישות יותר ולהפחית את הביקוש לאג"ח ארוכות. פרשנים מעריכים כי רפורמות כאלה, אם יאומצו גם בגרמניה, צרפת, איטליה וספרד, יכולות להזרים כ-4 טריליון אירו נוספים עד 2040, כאשר כחצי מהסכום ישמש להשקעות בתוך היבשת.

אם וכאשר זה יקרה ומסתמנת מגמה, זה ישפיע כמובן על השווקים הפיננסים. כן, האוכלוסיה המבוגרת של אירופה יכולה להיות זו שתרים את השווקים הפיננסים ובמקביל תשפר את הכלכלה המקומית.