העליון מחפש איזון בין הסכנה בשימוש של פדופיל באינטרנט לבין חיוניות הגישה לרשת

מרכזיותו של האינטרנט בימינו מובילה לכך, שיש לשאוף ככל האפשר שלא להגביל לחלוטין את השימוש בו - גם אם מדובר בעבריין מין שפעל ברשת. כך אומרת שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק-ארז. היא הורתה לבית המשפט המחוזי מרכז לדון באפשרות שהעבריין יוכל להשתמש באינטרנט בצורה מוגבלת מאוד ותחת פיקוח אנושי.

העבריין הורשע בשנת 2014 על פי הודאתו בשורה ארוכה של עבירות פדופיליה: ריבוי עבירות של מעשי סדום ומעשים מגונים בנסיבות אונס בילד מתחת לגיל 14 בידי אחראי, ריבוי עבירות של פרסומי פדופיליה ושימוש בגופו של קטין לשם כך ועוד. הוא נדון ל-12 שנות מאסר. לקראת שחרורו, ביקשה המדינה להטיל עליו מגבלות בהתאם לחוק הפיקוח על עברייני מין, למשך חמש שנים. העבריין לא התנגד לחלק מהן, כולל איסור לינה באותו בית עם קטינים ואיסור נסיעה בתחבורה ציבורית ללא ליווי.

עוד ביקשה המדינה להטיל "איסור על גלישה באינטרנט ו/או שימוש בכל מכשיר המאפשר גלישה לאינטרנט, לרבות מחשב, מחשב נייד, טלפון נייד, טלוויזיה ועוד". היא נימקה את הבקשה במסוכנות הגבוהה הנשקפת מן העבריין ובכך שביצע באינטרנט חלק מן העבירות בהן הורשע. העבריין טען שמדובר במגבלה חריגה שתפגע בשיקומו, והציע להתקין חסמים על גלישה במכשירים בהם הוא משתמש. 

המדינה השיבה, כי הוא יוכל להסיר חסמים אלה ולכן הם אינם נותנים מענה מספק לסכנה הנשקפת ממנו. העבריין השיב באומרו, כי בימינו לא ניתן לקיים אורח חיים שגרתי בלי חיבור לאינטרנט, וכי החוק מחייב להימנע מאמצעי פיקוח אם ניתן להשיג את המטרה בדרך שפגיעתו פחותה.

• ענקיות התיירות הבינלאומיות לא יתחמקו מהדין הישראלי
• אופן ווב חתמה על עסקה עם 4 אתרים ב-20 מיליון דולר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

המחוזי: הנסיבות מצדיקות איסור חריג

השופט עידו דרויאן-גמליאל קיבל את בקשת המדינה (למשך שלוש שנים), כולל איסור מוחלט על שימוש באינטרנט. הוא התבסס על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהעבריין, כמו גם על כך שחלק ניכר מהעבירות שבהן הורשע בוצעו באופן מקוון. לדבריו, חרף הקשיים שמעורר האיסור הגורף על שימוש ברשת האינטרנט, במקרה זה לא ניתן לאיין את מסוכנותו של העבריין על-ידי התקנת חסם. אף שאיסור גורף שכזה ניתן רק במקרים חריגים, נסיבותיו של העבריין מצדיקות זאת, הוסיף דרויאן-גמליאל.

העבריין ערער בטענה שהאיסור המוחלט אינו עומד בדרישת המידתיות שבחוק ומפר את זכויותיו החוקתיות משום שהוא מונע ממנו לקיים שגרת חיים בסיסית ולהשתקם. לטענתו, המקרים הקודמים בהם הוטל איסור גורף, היו לפני שנים - כאשר ניתן היה לקיים אורח חיים מלא בלי חיבור לרשת. עם פרוץ המלחמה הוא הוסיף וטען, שהאיסור מונע ממנו לקבל עדכונים חיוניים מפיקוד העורף; המדינה השיבה, שהוא יכול לרכוש פלאפון כשר - ללא חיבור לרשת אך עם גישה להודעות פיקוד העורף.

העליון: עדיפות למגבלה חלקית, אם אפשר

ברק-ארז אומרת: "נקודת המוצא של באי-כוח העורר דווקא מקובלת עלי. הגבלת גישה לאינטרנט היא מגבלה קשה, אשר בעת הזו פוגעת במישורים רבים של החיים. לא אחת נכתב על חיוניותו של האינטרנט מהיבט ההגנה על חופש הביטוי. מעבר לכך, המקרה דנן מאיר צדדים נוספים של החשיבות הנודעת לאינטרנט מבחינת היכולת לקבל שירותים חיוניים. במלים אחרות, למגבלה על גישה לאינטרנט עשויות להיות השלכות גם על זכויות מחיי היומיום, השייכות למישור החברתי-כלכלי...  על כן, ומבלי להמעיט בעצמת האינטרס שבשמו מוטלת המגבלה, ככל שניתן להסתפק בהגבלה חלקית נודעת העדיפות לכך".

• רשות המיסים עשויה לדרוש מיליארדים נוספים בעסקת Wiz - בשל הקניין הרוחני
• מחיר עלילות השווא הקשות נגד התובעת העירונית: 240,000 שקל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האחים חילקו ביניהם דירות - העירייה דרשה כסף

במקרה הנוכחי, ממשיכה ברק-ארז, "בו הורשע העורר בפגיעות קשות ורבות בקטינים תוך הסתייעות באינטרנט וכאשר אין ערובה לכך שהטלת חסימות היא מספקת - יש טעם רב בעמדת המדינה ביחס לסיכון הטמון במתן גישה לעורר לאינטרנט.  אולם - וזה העיקר - לא התרשמתי שמוצה עד תום הניסיון לאתר חלופה רלוונטית שמחד גיסא תאיין את הסיכון האמור, ומאידך גיסא תביא לפגיעה פחותה בעורר", כפי שמורה חוק הפיקוח.

אין המדובר בבחירה בין שתי אפשרויות בינאריות - חיבור מלא או ניתוק מלא, מדגישה ברק-ארז. "יש אפוא למצוא פתרון מעשי לצורך של העורר בקבלת שירותים מסוימים אשר ניתנים כיום בעיקר באינטרנט, ולא כל שכן בנסיבותיה של המלחמה הנוכחית". לפיכך היא החזירה את התיק למחוזי, כדי שיבחן חלופה מעשית לשימוש מוגבל באינטרנט.

"מבלי לנקוט עמדה, ראוי לכאורה לבחון שימוש מוגבל באינטרנט תחת השגחה של אדם נוסף, או באמצעות מכשיר שלא מצוי אצל העורר דרך קבע", מציעה ברק-ארז. "פתרון מסוג זה אינו מחייב גישה יומיומית של המפוקח לאינטרנט, אך יכול לתת מענה לצרכים שהוצגו כגון גישה מעת לעת לחשבון הבנק או להזמנת תור בקופת חולים"; היא מדגישה שההכרעה - האם יש אמצעי שכזה ומהו - נתונה בידי המחוזי. את העבריין ייצגו עוה"ד  שירן ברגמן ומירי אדוט, ואת המדינה - עוה"ד מוחמד סראחנה.