תומר סילורה (צילום: הרשות השופטת)
תומר סילורה (צילום: הרשות השופטת)

סיפור לא חינוכי: מנהלת בי"ס לשעבר תפצה מורה על לשון הרע

עליזה בטש ייחסה זיוף ותרמית לאורלי אמיתי בדוא"ל ששלחה לבעלה לשעבר, עשר שנים לאחר האירוע, כדי שישתמש בו נגדה בהליך הגירושין. בית הדין לעבודה חייב אותה בפיצוי של 40,000 שקל

איתמר לוין |
נושאים בכתבה לשון הרע חינוך

עליזה בטש, שהייתה מנהלת בית הספר מורשה בפרדס חנה, תפצה ב-40,000 שקל את אורלי אמיתי, שהייתה מורה בבית הספר בשנים 2011-2009, בשל לשון הרע. כך קובע שופט בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, תומר סילורה.

בטש שלחה בשנת 2021 מייל לבעלה לשעבר של אמיתי, אברהם סולטן, בו ייחסה לה זיוף חתימה וקבלה במרמה של כספים על חשבונה של רכזת בבית הספר. סילורה קובע תחילה, בניגוד לטענתה של בטש, כי מדובר היה בפרסום (כמשמעותו בחוק), למרות שנשלח רק לסולטן - שכן די בהעברת המידע לנמען אחד. סולטן השתמש במידע בהליך הגירושין בבית הדין הרבני, וסילורה אומר שאם כוונתה של בטש הייתה שהדברים ישמשו רק בבית הדין הרבני - היה עליה להבהיר זאת מראש. בפועל, סולטן העביר את הפרסום לנמענים נוספים, ואמיתי תבעה אותו בשל כך בבית המשפט למשפחה.

המנהלת ביקשה לפגוע במשרתה של המורה

סילורה אומר: "הפרסום נעשה על מנת לבזות ולהשפיל את התובעת, לא רק בפני מר סולטן ובפני בית הדין הרבני, אלא בפני כל מאן דהוא, שהרי הנתבעת לא שלחה את הפרסום לעיניהם של מי שהפרסום היה מיועד אליו (הטוענים בבית הדין הרבני) במטרה להכפיש את התובעת. זאת ועוד. הנתבעת ביקשה לפגוע במשרתה של התובעת ובמקצועיותה ולגרום לפיטוריה, בהטילה רפש והוצאת דיבה ביושרתה של התובעת וייחוסן של עבירות פליליות לתובעת, של מי ששימשה כמחנכת בבתי ספר שונים".

בטש טענה שדבריה היו אמת, אך סילורה אומר שנטל ההוכחה הוא עליה - והיא לא הרימה אותו. במסמך שכתבה בטש בזמן אמת (בשנת 2011) היא ייחסה לאמיתי דיווח שעות מוטעה ולא תרמית בזדון ולא העלתה טענה של זיוף חתימתה. בטש לא סיפקה הסבר משכנע לסתירה זו וסילורה אומר שאינו נותן אמון בטענות אחרות שלה, לגבי חלקן גם לא הזמינה עדים רלוונטיים.

התערבות גסה בהליך פרטי

סילורה ממשיך ודוחה את טענתה של בטש להגנת תום הלב: "הנתבעת שלחה את הפרסום לבעלה לשעבר של הנתבעת, מר סולטן, מתוך ידיעה שיעשה בו שימוש נגד התובעת בבית הדין הרבני במסגרת הליך הגירושין. מדובר בהתערבות גסה של הנתבעת בהליך פרטי, אישי ומטבע הדברים לא קל שעברה התובעת.

"...לא היתה לנתבעת כל חובה חוקית או מוסרית, חרף נסיונה לטעון אחרת, להוציא את דיבתה של התובעת בפרסום שנשלח למר סולטן, ודאי מקום בו בזמן אמת לא הגישה תלונה במשטרה - כמצופה ממה שסבורה היתה שגנבו מעובדותיה הנאמנות כספים – ואף במכתביה מזמן אמת, לא כינתה את התובעת בשמות הגנאי אותם שמרה לימים גשומים (ולתועלתו של מר סולטן).

"הפרסום ודאי לא נעשה לשם הגנה על עניינה של הנתבעת אלא כדי לשרת צד שלישי, מר סולטן, במלחמתו בתובעת. עוד נציין, כי הפרסום היה מאוד נחרץ במילותיו וניתן היה לנסחו באופן מתון יותר, על דרך של לכל היותר ביסוס חשדות ולא קביעת עובדות מוחלטות".

קיראו עוד ב"משפט"

לגבי גובה הפיצוי מציין סילורה, כי בטש פעלה ללא סיוג וללא בדיקה, וכאשר נשאלה בעדותה האם היא מתחרטת - השיבה בשלילה ואף אמרה שהייתה שולחת שוב את הדוא"ל לסולטן. "התרשמנו כי הנתבעת שיתפה פעולה עם מר סולטן בשמחה, מתוך הבנה שהדברים שנכתבו על ידה בפרסום אינם מדויקים", או לכל הפחות לא בדקה אותם. לצד זאת, בטש ביצעה פרסום אחד בלבד ואת כל האחרים ביצע סולטן. אמיתי אמנם תבעה 100,000 שקל, אך סילורה פסק כאמור 40,000 שקל בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי. בטש גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל. נציגי הציבור אהרון קונפורטי ודליה קוטאי הסכימו עם סילורה. את אמיתי ייצג עו"ד אביתר כהן, ואת בטש - עו"ד יואב סתיו.




הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה