תבע חצי מיליון שקל על גניבת רעיונות - ובסוף ישלם בעצמו

הסיפור הבא מתחיל בטענות על גניבת רעיונות ברשתות החברתיות, עובר דרך תביעה של חצי מיליון שקל, ומסתיים בכך שדווקא התובע הוא זה שנדרש לשלם. זה בקצרה מה שקרה בפרשה שנדונה והוכרעה באחרונה בבית משפט השלום בקצרין.

התובע, טל איתן, הגדיר את עצמו בכתב התביעה כיועץ אסטרטגי ושיווקי, מרצה, חוקר אקדמי ובעלים של חברת הייעוץ טל איתן בע"מ. הוא מנהל את האתר "כאן עובדים בכיף עם טל איתן" וקבוצת פייסבוק בשם "אסטרטגיה שיווקית בכיף". הנתבעת, איריס אסיה, היא מאמנת לקידום בריאות ומנחת סדנאות עם יותר משלושה עשורים של ניסיון בתחומי השיווק והניהול, שבשנים האחרונות עוסקת בייעוץ שיווקי למטפלים ולקליניקות. נתבעת שנייה היתה "טימי לעסקים, המפעילה שירותי "מעוף מרכז" מטעם הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים של משרד הכלכלה.

לטענת התובע, הנתבעות "העתיקו וגזרו אינספור תכנים" מהקורסים שלו, בהם "כתיבה שיווקית בכיף" ו"יסודות השיווק והאסטרטגיה לעסק הקטן", מבלי לקבל את אישורו ומבלי לתת לו קרדיט. לטענתו, התכנים שולבו בקורס של הנתבעת שנקרא "קורס הקמה ושיווק הקליניקה למטפלים", שהועבר בזום בפורמט לייב. גורם מסייע לכך לטענתו, הוא העובדה שהנתבעת רכשה ממנו בעצמה קורסים ב-2019, ולכן היתה לה גישה לחומרים.

• חברת הדפסות תפצה אמן שעיצב חולצות לחיילים
• תביעה ייצוגית נרחבת נגד OpenAI ומיקרוסופט – האם הבינה המלאכותית "גונבת" יצירתיות אנושית?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בכתב התביעה הציג איתן דוגמאות להעתקות לטענתו. כך, ממאמרו על "אסטרטגיית אוקיינוס כחול": "היכולת של עסקים ויזמים לזהות, להגדיר ואף ליצור אזורים חדשים לפעול בהם", ולעומת זאת בקורס של הנתבעת נכתב: "המטרה - לגרום לעסקים לזהות, להגדיר ואף ליצור אזורים חדשים לפעול בהם". דוגמה נוספת: שקף מהקורס שלו בנושא "הסיבות להימנעות מכתיבה" שכלל ארבעה קשיים: "אין לי על מה לכתוב", "כתבו את הכל כבר לפני", "למי אכפת" ועוד, שלטענתו הופיע בצורה דומה מאוד בקורס של הנתבעת, בשלושה שקפים נפרדים. בסך הכל דרש התובע פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בסכום של 500 אלף שקל, וכן צו מניעה קבוע.

הנתבעות דחו את הטענות

הנתבעת דחתה את הטענות מכל וכל, וטענה שיצרה את הקורס שלה בצורה עצמאית לחלוטין, בהסתמך על מאות שעות מחקר, קריאה מקצועית, האזנה לפודקאסטים ועיון בספרות ענפה - בעיקר באנגלית, שפת האם שלה. לטענתה, מדובר בתכנים גנריים הנחלת הכלל בעולם השיווק, ולא ביצירה מוגנת. "זה דברים בסיסיים," היא העידה בחקירה הנגדית. "שהם אין בהם שום מקוריות, זה הנחיות, זה טיפים, זה עובדות יבשות, זה שברי משפטים". עוד היא העידה כי, "אני לא יודעת להסביר מאיפה הדמיון, אני יכולה רק להגיד שהחומר הוא חומר שפיתחתי ויצרתי". טימי, הנתבעת השנייה, טענה שאין לה כל קשר לתוכן הקורס, וכי היא רק מנהלת את פעילות מעוף ואינה אחראית לתכנים שמרצים מביאים מיוזמתם.

• רשות המיסים עשויה לדרוש מיליארדים נוספים בעסקת Wiz - בשל הקניין הרוחני
• העליון מחפש איזון בין הסכנה בשימוש של פדופיל באינטרנט לבין חיוניות הגישה לרשת
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האחים חילקו ביניהם דירות - העירייה דרשה כסף

השופטת ברכה לכמן מצאה פגמים קריטיים בתביעה כבר בשלב הראיות. התובע לא הגיש לבית המשפט את מלוא התכנים של הקורסים שלו - לא ההקלטות, לא כל השקופיות ולא כל הפרסומים, אלא קטעים בלבד. בחקירתו הוא אף הודה בכך. כפי שקבעה השופטת: "התובע לא הציג לבית המשפט את מלוא הקורסים ותכני הקורסים, כך שלא ניתן ללמוד מהי היצירה הנטענת שהיא הקורסים... הצגה חלקית של היצירה מהווה מכשול של ממש בדיון הדורש הוכחת הפרת זכות יוצרים".

מעבר לכך, השופטת קבעה כי הדמיון שהוצג בדוגמאות אינו מוכיח העתקה, אלא נובע מעצם העיסוק באותו תחום. גם התובע וגם הנתבעת הסתמכו, למשל, על ספרם הידוע של קים ומאוברן "אסטרטגיית אוקיינוס כחול" - ספר שתורגם ל-41 שפות. השופטת ציינה כי "מדובר בעיסוק בנושא זהה המושתת על רעיונות כלליים המשותפים לכל מי שעוסק בנושא השיווק".

לגבי הנתבעת עצמה, השופטת מצאה את עדותה מהימנה: היא עוסקת בשיווק עשרות שנים, דף הפייסבוק שלה נפתח עוד ב-2017, והיא הציגה ביבליוגרפיה ארוכה של מאמרים וספרים ששימשו אותה בהכנת הקורס. "התרשמתי מעדות הנתבעת שהיא השקיעה בבניית קורס שיווק למטפלים," כתבה השופטת, "ראיות אלה מעידות על יצירה עצמאית המונעת הוכחת העתקה".

התביעה נדחתה - וגם התובע שילם

בפסק דין שניתן באחרונה, דחתה השופטת לכמן את התביעה במלואה כנגד שתי הנתבעות. היא קבעה שהתובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, ולא הוכיח שהנתבעת הפרה את זכויות יוצריו. בנוסף לדחיית התביעה, חויב איתן לשלם לנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 25 אלף שקל.

השופטת גם לא נמנעה מלהתייחס לטון שנקט התובע ברשתות החברתיות: "אמירת התובע ברשתות החברתיות המטילה דופי בנתבעת 'היא ליטרלי עלתה מאשפתות להיות מרצה מבוקשת' - מביישות את האומר/התובע, יותר מאשר את הנתבעת".

המקרה הזה ממחיש עד כמה קשה להוכיח הפרת זכויות יוצרים כשמדובר בתכנים שיווקיים שמבוססים על רעיונות כלליים. כדי לזכות בתביעה שכזו, צריך  להגיש לבית המשפט את היצירות המלאות לשם השוואה מעמיקה, ולהוכיח שהדמיון בין היצירות אינו פרי העיסוק המשותף בתחום אלא תוצר של העתקה ממשית. ללא ראיות מלאות - אין הפרה, ואין פיצוי.