עברון: האירו יבחן השבוע שוב את ההתנגדות ב-1.33

בטווחי המסחר הצפויים לשבוע הקרוב: 1.310 עד 1.340 דולר לאירו, 103 עד 106 ין לדולר. אין שינוי בהערכה, כי מגמת החלשות הדולר שהחלה בשנת 2002 צפויה להתחדש

בימים הקרובים, כך נראה - האירו צפוי לבחון פעם נוספת את קו ההתנגדות המצוי ברמה של 1.33 דולר. בסיומו של מסחר תנודתי, הדולר האמריקני רשם בשבוע שעבר בשווקי העולם שחיקה בשיעור 0.2% מול סל מטבעות ה-DXY. בכל ימי המסחר בשווקי המטבעות בעולם בשבוע שעבר, להוציא את יום שישי, רשם הדולר התחזקות - ביום המסחר האחרון לשבוע, דווקא על רקע פרסומו של דו"ח תעסוקה חיובי - סבל הדולר מלחץ של מוכרים, שהובילו אותו להינעל ברמות הנמוכות מהשערים בהם פתח את המסחר.

הסבר אפשרי לכך, שנתוני התעסוקה החזקים מהצפוי גררו ביום שישי האחרון להיחלשות הדולר, יכול לנבוע מן העלייה המקבילה והמפתיעה שנרשמה בשיעור האבטלה. כמו כן, אפשר כי הציפיות בקרב מספר גופים גדולים היו אופטימיות במיוחד, כך שהן היו אף גבוהות מהדיווח החיובי כשלעצמו שפורסם בפועל, מה שגרר בעקבותיו אכזבה ומימושי אחזקות הנקובות בדולר.

האינדקס הדולרי (DXY) ננעל ביום ו' בניו יורק ברמה של 82.52 (82.66 בשבוע שעבר), המשקפת החלשות ממוצעת בשיעור 0.2% של הדולר האמריקני מול סל המטבעות הכלולים בו (אירו, ין, ליש"ט, דולר קנדי, כתר שבדי ופרנק שוויצרי). מתחילת השנה ההתחזקות הממוצעת בדולר כורסמה כעת לכדי 2.0%.

הדולר הניו זילנדי, הנהנה מאטרקטיביות עקום התשואה (6.2% תשואה שנתית באג"ח ממשלתיות ל- 10 שנים), רשם השבוע התחזקות בשיעור של 1.5% והיה בכך לשיאן השבוע. הפר"ש איבד 0.6% משווי ורשם בכך את שיעור ההיחלשות המרבי מול הדולר.

האירו נסחר ביציבות, לאחר שרמת התמיכה של 1.31 דולר החזיקה מעמד, ואילו הליש"ט התחזקה מול הדולר בשיעור של 0.2% - על רקע ציפיות להמשך ייקור הריבית המוניטרית המצויה ברמה של 4.75%, שהיא הגבוהה בקרב המדינות התעשייתיות הגדולות.

הין היפני התחזק ב-0.4% מול הדולר האמריקני על רקע הערכות, כי המיתון שנרשם בכלכלתה במחצית השנייה של 2004 נסתיים וכי זרם ההשקעות הזרות לכיוונה של יפן צפוי להתגבר. דיווחים רשמיים על אומדני גידול, מפתיעים בהיקפם, שנרשמו בחודש ינואר במכירות הקמעונאיות (5.7%) ובתפוקה התעשייתית (2.1%), תמכו השבוע באופטימיות המשקיעים, והובילו נוסף על התחזקות המטבע המקומי גם לעליות בשיעור שבועי של 1.8% במדד הניקיי.

אין שינוי בהערכה, כי מגמת החלשות הדולר האמריקני שהחלה בשנת 2002 צפויה להתחדש בעיקר על רקע: 1. גירעונות גבוהים וגדלים בחשבון השוטף במאה"ת האמריקני. 2. גירעון תקציבי תופח. 3. סיכון גיאו-פוליטי אותו יש לייחס למטבע האמריקני. 4. עמדת משרד האוצר האמריקני כי יש להימנע מהתערבויות בשוק המט"ח.

בטווחי המסחר הצפויים לשבוע הקרוב: 1.310 עד 1.340 דולר לאירו, 103 עד 106 ין לדולר.

בכל שנת 2005 יש לצפות לתנודתיות גבוהה יחסית, במסגרתה יושגו היעדים שלהלן: 1.38 עד 1.44 דולר לאירו, 96 עד 100 ין לדולר, 1.97 עד 2.04 דולר לליש"ט, 1.10 עד 1.12 פר"ש לדולר, 1.11 עד 1.13 דולר קנדי לדולר, 0.82 עד 0.84 דולר אוסטרלי לדולר, 0.75 עד 0.77 דולר ניו זילנדי לדולר.

* הכותב - רפאל עברון הוא אנליסט ראשי במט"ח ובניירות ערך זרים ומנהל מחלקת שווקים בינלאומיים בחטיבה להשקעות של לאומי.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

ניצחון לביטוח הלאומי בבג״צ - עתירת חברות הסיעוד בדרך למחיקה

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.