יואב קוטנר חגג 60. כאן צריך לבוא המשפט: "האיש הקטן מהרדיו חגג 60". אבל הוא בכלל בן 42 - הוא אומר, בגלל התאונה ההיא בגיל 18 והזיכרון שאבד. והגוף? הוא כבר בן 60, הוא צוחק, לך תסביר לו שאתה רק בן 42.

לכבוד היומולדת העגול ערכו לו מסיבת הפתעה בבארבי, עם הופעות של איפה הילד, יהודה עדר, נעם רותם ואיחוד של תסלם. הפתיעו אותו, בטח שהפתיעו.

-לא קיבלת התקף לב?

"רציתי לביים להם התקף לב, שיראו מה זה".

אבל הוא מרגיש טוב מאד, טפו טפו טפו. עובד מסביב לשעון, 3 תכניות בגל"צ (מוזיקה היום, התכנית הסודית, תכנית על שנות ה-70 בשבת), תכנית ברדיו הקצה, ערבי וידיאו באוזן השלישית, "פסקול ישראלי, תכנית ראיונות בחינוכית, ועכשיו הוא מתחיל לעבוד על סדרה דוקומנטירת חדשה ל-yes על אריק איינשטיין (נורמה הפקות) עם הבמאי אבידע ליבני (שאיתו עבד על פרויקט "האלבומים" לערוץ 8), ובמקביל על ספר על איינשטיין בעריכת עליזה ציגלר להוצאת ידיעות אחרונות.

"כשעשינו את אלבומים היה לנו חלום לעשות פרק עם אריק אינשטיין" הוא אומר, "אבל הוא הלך אז לעשות אלבום עם אברהם חלפי. התחלנו לדבר על זה. והוא אמר: "עזוב אותך", זה היה דיבורים חסרי תכל'ס. אריק תמיד היה אומר לא. ואז הוא היה מסכים. האיש הזה, כולם אהבו אותו. ואחרי שהוא נפטר חשבנו מה, ולא יהיה דומה ל'אלבומים'. השאלה היא איך עושים תכנית עם בנאדם שאיננו, ולא להראות שוב מ'שבלול' ומ'לול'. אז החלטנו ללכת על המוסיקה והשירים. ודרך זה להגיע לסיפור".

• NRG מתחזק: לאחר 10 שנים ב'מעריב' - העיתונאי אביעד פוהורילס מצטרף לאתר
• חצי שנה לאחר מותו: קוטנר עובד על סדרת דוקו ל-yes על אריק איינשטיין
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

-מה זאת אומרת?

"נגיד חשבנו על התאונה שהיתה לו שאחריה הוא יצר את "שביר", הוא כתב על עצמו. רצינו להבין מה קרה לבנאדם. הוא היה מאד מעודכן. הוא קרא לזה ה'שפגט'. מצד אחד מנסה להיות מעודכן מבחינת הסאונדים והאנשים שעבד איתם שהיו הכי בעניין, אבל תמיד היה לו רגל אחת בעבר. גם בשבלול - באלבום הכי מהפכני, היתה לו את הבלדה "יואל מוישה סלומון", תמיד היה לו גם עם געגוע לעבר. יש כל מיני דרכים לעשות עליו סרט. אנחנו רוצים לתת את הצד של היצירה. אני לא רוצה להתעסק בצהוב - האם הוא רב עם האמרגן ההוא, אלא בדברים היותר פנימיים. שזה לא יהיה סרט דוקומנטרי שיגרתי - שזה יהיה מסע דרך אנשים שיצרו איתו. אז יהיה פרק אחד עם שלום חנוך ואחד עם מיקי גבריאלוב ואחר עם יוני רכטר וגם עם שם טוב לוי וקלפטר ופרק אחרון עם הצעירים שהוא עבד איתם בעשרים השנים האחרונות".

-ויוצרות?

"מה לעשות שהוא לא עבד עם יוצרות. עם זמרת כן, אבל לא עם יוצרות. דווקא האלבום הראשון שלו היה עם דפנה אילת אבל זה לא בתקופה שאנחנו עוסקים בה".

-כשחשבתם על פרק באלבומים דיברת איתו על זה?

"אני כבר עושה עליו מופע באוזן, והזמנתי אותו, והוא אפילו אמר שהוא לא יבוא...הוא אמר "אין לי חניה לווספה". הראיה שלו מאד הידרדרה, אני לא פסיכולוג אבל היה לו קשה להסתובב בחוץ. בגלל זה הוא דיבר עם אנשים כמוני 15 פעם ביום. זה יכול להיות מעצבן, אבל אריק אינשטין מתקשר באחת בלילה לברר משהו בקשר לאיזה שיר, לא תדבר איתו?".

-למה הסדרה הזאת בעצם לא הוצעה לערוץ 8, שם שודרה אלבומים?

"זאת סדרה של נורמה הפקות, והיא הוצעה ל-yes. חוץ מזה, בערוץ 8 התחלף הכל. ושמעתי שמישהו ב-HOT אמר "אצלנו לא יהיו סדרות פטפטניות כמו 'סוף עונת התפוזים'".

• האם תוכן מקורי ואיכותי יכבוש את הפריים טיים?
• מאסטר שף בראש כל רצועות השידור
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• המהדורה המרכזית של חדשות 14 מזנקת ל-300 אלף צופים

-מה השתנה מבחינתך בעשייה טלוויזיונית מאז 'סוף עונת התפוזים'?

"'סוף עונת התפוזים' היתה משהו חדשני. לא עשו עד אז סדרה על הרוק הישראלי, לא מבחינת העשיה אלא עצם העובדה שעושים. מאז, התחום של הדוקו המוזיקלי פורח. מצד שני, זה היה קשור לערוץ הראשון ולארכיון שלו וזה נותן המון אפשרויות. כל מה שאני עושה אחרי זה, זה דברים עצמאיים שמצריכים לקנות את החומרים הארכיונים".

"מה שעוד השתנה זה שמ'סוף עונת התפוזים' יצאתי בדיכאון מוחלט. הרגשתי שאתה אף פעם לא מספיק את כל מה שאתה רוצה ויש כאלה שנשארים בחוץ. ואז יש כאלה ששואלים למה אין פרק על נשים או למה לא מדברים על מוזיקה מזרחית. מאז למדתי שאי אפשר להכניס הכל וצריך לעשות בחירות".

"גם אחרי 'האלבומים' היו טענות כאלה, כמו למה אין מספיק נשים באלבומים - הרבה נעלבו. 'איך זה שעשית על הלהקה הזאת ולא עלינו. היתה פרזנטציה של הסדרה במועדון התאטרון ומישהו מהקהל צעק 'למה לא עשית על היהודים?'. אמרתי לו - 'אין בעיה, תעשה פרק על היהודים' כמו שאריק אמר לי בראיון מ-89' - תשיר אתה! השיקולים בסדרה הם לא רק של טעם. אני מטפח כבר שנים להקות חדשות, אבל סדרה היא לא תכנית רדיו, יש מספר מוגבל של פרקים ואתה חייב לעשות בחירה. וזה מה שהבנתי: שאני לא יכול לספק את כולם. לא יכול להיות שכולם יאהבו אותי. ואולי זאת התבגרות".

-קשה לך עם הביקורת?

"היה פעם מבקר בידיעות אחרונות שכל שבוע היה כותב איך הוא היה עושה את הפרק של 'סוף עונת התפוזים' יותר טוב. דיברתי על זה אז עם אריק אינשטיין והוא אמר: 'ממנו אני אפילו לא מתעלם'.

-יש לך תחושת שליחות כשאתה יוצר סדרות כאלה?

"אני כל החיים עושה מה שאני אוהב. משלב פרנסה ותחביב יחד. תוך כדי אני גם מחפש משמעות. לא סתם להשמיע שירים. גם לעודד דברים חדשים, גם להסתכל על ההיסטוריה. במיוחד עכשיו, כשכל הזמן מתעדכנים. שליחות? אני אגיד לך: בכל שנה מפעל הפיס מבקשים שאייעץ להם במה להשקיע. לפני שנתיים שלש הצעתי להם הצעה - קחו את כל הוותיקים, חלקם מתו בינתיים - חיים חפר, נחום היימן, יורם טהר לב - הכנתי להם רשימה של 23 אנשים - צלמו אותם, תקשיבו למה שיש להם להגיד. לא הכוכבים של ימינו, אלא ליצור תיעוד. הרגשתי שזה הזמן לעשות את זה. לקחתי מצלמה ועמדתי מאחוריה וראיינתי את האנשים האלה, והפרויקט נמצא באתר של מפעל הפיס, פרויקט הזמר העברי".

-מה למדת מהראיונות האלה?

"הפתיע אותי שחלק גדול מהם עדיין יוצרים והם רוצים לדבר על מה שהם עושים היום. זה נותן תקווה לאנשים מבוגרים. בנאדם מתחדש כל הזמן. אריק איינשטיין לא היה נשכח, אבל האנשים האלה אולי כן".

-אתה המון שנים ברדיו ברדיו אבל הרדיו השתנה. אתה מרגיש את זה?

"הכוח של השדר הבודד ברדיו השתנה. פעם אם אהבתי את רדיוהד והשמעתי אותם כשאף אחד אחר לא עשה את זה, ככה הם בסוף הגיעו לארץ. היום זה לא ככה. מה שקובע היום זה גלגלצ והגופים הגדולים. התחנה קובעת. לא השדר. אני חושב שיש מקום גם לאנשים שמנסים להיות אלטרנטיבה, לא מבחינת המוסיקה, אלא מבחינת הטעם. עכשיו שמים פקידים להשמיע מוסיקה".

"פעם התפקיד שלי היה בעיניי להיות ברז של דברים חדשים. התגובה לא היתה מיידית, אבל עד היום באים ואומרים לי 'גדלתי עליך'. הגדרתי את התפקיד שלי כתפקיד כפול: מצד אחד מדריך תייריים. הייתי עם הבת שלי בטיול בת מצווה בפריז, היה שם מדרך אמריקאי שעשה לנו טיול אופנים ואמרתי לעצמי, אתה יכול לקרוא על פריז באינטרנט, אבל מדריך נותן לך את ההקשר, והתיווך הוא שעושה את זה. יש מיליארד שירים שאתה יכול להוריד, אבל אם יש לך מישהו שמדריך ואומר משהו שלא מופיע בכתובים - זה ההבדל. וזה התפקיד שלי. אני מגיע היום לפחות אנשים, למרות כשאני מעלה לאייקסט יש 600 אלף האזנות, אבל ברור שזה לא קוטנר של שנות התשעים".

-איזה עוד תפקיד יש לך?

"מה שאני הכי אוהב לעשות זה לתת את ההקשר. כל שבת בצהרים יש לי את התכנית של שנות ה-70. אם אני שם שיר של שלמה גרוניך ומספר שהוא כתב אותו תוך כדי מלחמת יום כיפור - זה אחרת מרק לשמוע את השיר. אותו דבר על שיר של פורטיס.."

-מה באמת דעתך על ההליכה של פורטיס לפריים טיים של ערוץ 2?

"פורטיס הלך בדרכו ולא ויתר, לא הפך להיות מיינסטרים. הוא בגילי... אם הוא עכשיו עושה מזה כסף - שישלמו. לו ריד אמר פעם בראיון על פרסומות: סוף סוף מוזיקאים מקבלים כסף על העבודה שלהם. מההורדות מפסיקים לקבל, הוא אמר, ומפרסומות עשיתי בוכטה. גם בוב דילן עשה פרסומת לוויקטוריה'ס סיקרט. אז כל עוד פורטיס מופיע ולא בוגד בעצמו - למה לא.

-בוא נדבר רגע על ערוץ 24. אתה בעצם הכנסת לשם את המוסיקה המזרחית

"קשה לי לדבר על ערוץ 24, כי זה לא אתי לדבר על משהו שעזבתי. נכנסתי לערוץ ב-2002, לפני שהוא עלה. ב-2003, עד אז עשיתי רק מה שבא לי ולמזלי אנשים אהבו את מה שעשיתי. היום, עורכי מוזיקה לא יכולים לעשות את זה, והטעם שלהם מתבטא מעט מאד. כשהגעתי לערוץ המוזיקה הבנתי שהתפקיד הוא שלי הוא שונה, שצריך לתת שם ביטוי לכל סוגי המוזיקה הקיימים. גם לדברים שלא הכרתי כל כך, כמו היפ הופ. זה לא דיבר אלי אבל התחלתי לשמוע יותר. במוזיקה מזרחית הכרתי את הדברים הגדולים ובהתחלה היתה לנו את 'הבמה המרכזית' - 5 במות של כל מיני סוגי מוזיקה, גם אלג'ירוגם קובי פרץ, והחלום היה לערבב. הייתי שם 5 שנים וחלום הערבוב נכשל. קיוותי שמי שאוהב את אביב גפן יפתח לקובי פרץ. אבל הרייטינג היה נמוך ואחרי שעזבתי הלכו על מה שפופולרי, כמו התכנית של איל גולן. ורוב המוזיקה הפופולרית היא מזרחית".

"כמו בכל המוזיקה, הרוב זה ג'יפה, גם בפופ. אנחנו במין שלב ביניים - תמיד מעניין השלב הבא יותר. גם אהוד בנאי וברי סחרוף ופורטיס נפתחים למוזיקה מזרחית. כשברי עושה מוזיקה זה חפלה, גם בום פם מערבבים סוגי מוזיקה".

-זה מתסכל שחלום הערבוב נכשל?

"לא. אני לא מיואש מהמצב. היום אתה רוצה שיר אתה הולך ליוטיוב. בכלל, העולם היה נגדי בכל דבר שעשיתי..."

-מה זאת אומרת?

בשנת 2000 הקמנו גיא בהר ואני את אתר מומה, אתר על המוזיקה הישראלית. שנתיים אחרי זה המציאו את ה'וויקיפדיה'. 90 אחוז ממה שיש שם על מוזיקה ישראלית זה מה שאני כתבתי. הייתי ממקימי ערוץ המוזיקה - דקה אחרי זה הומצא היוטיוב.

-גם הרדיו כבר לא אותו רדיו. אתה יכול לערוך לעצמך את המוזיקה שלך ברדיו אינטרנטי

"כשאתה הולך לאפילקציה כמו ג'נגו, זה אוטומטי, לא בנאדם עורך לך. אם אתה רוצה שמישהו יערוך בשביל או יפתח לך את הראש, אתה צריך תיווך. אני משדר גם בגל"צ - בתכנית הסודית, במוזיקה היום או בקצת אחרת בשנות ה-70, אבל גם ברדיו אינטרנטי. לפני שנתיים הקימו קוואמי ונדב רביד את תחנת רדיו הקצה שמשדרת כל יום שעתיים לייב, ולאט לאט זה מתרחב. יש לי שם תכנית קבועה. אני נותן את העבר - 50 תכניות על רוברט וויאט, קינג קרימזון, פיטר גבריאל, הקלטות מיוחדות ונדירות.

-מה דעתך על רדיו אינטרנטי?

"רוב תחנות האינטרנט הן בעיני לא רדיו, יכול להיות שעורכים את זה אנשים ולא אלוגריתם. אבל בעיני, כשמישהו מדבר ומציג את השירים זה מה שהופך את זה לרדיו. בקול הקמפוס אני מייעץ לפעמים לסטודנטים על עריכה מוזיקלית ואני אומר להם שלמאזין חשוב לדעת על השירים ורדיו עושה את זה. רדיו זה שיחה בין אנשים. בטלוויזיה, 90% מהתגובות זה 'השתנית, הזדקנת, התאורה לא טובה, אתה נראה עייף', ברדיו מקשיבים. התיווך חשוב אבל אני לא היוצר".

-גל"צ עוברת שינויים מאז שמונה ירון דקל. זה מדאיג אותך?

"אני מקווה שאשאר במקום הזה. את רוב מי שאני עובד שם אני מכיר יותר משאני מכיר את אשתי והילדים, ואפילו את ההורים אני רואה פחות. התחתנתי, התגרשתי, התחתנתי שוב, עזבתי חזרתי - וכל הזמן כמעט אני שם. יש מגמה להצעיר את התחנה. אני מקווה שהם בודקים צעיר לפי התוכן ולא רק לפי הגיל. מה זה צעיר. צעיר זה מתעניין..."

-אתה גם כותב ב'ישראל היום', פעם כתבת ב'ידיעות' - המאבק בין 2 העיתונים מעסיק אותך?

"זה לא משנה לי. מבחינה פוליטית אני לא מזדהה עם העיתון, אבל הם נותנים לי לעשות מה שאני רוצה ומשלמים טוב ומגיעים להמון אנשים. אם זה היה העיתון הפוליטי היחיד, אולי זה היה משנה משהו. אבל אני כותב על מה שאני רוצה ולא מרגיש שאני בוגד בעצמי. יכולתי לכתוב גם במכביתון. ממליא רוב הקהל שלי קורא מכביתון..."

יומיים לפני ההופעה של הרולינג סטונס הוא אומר לי שאני צריכה ללכת להופעה כדי לעשות 'וי' וכדי לספר לנכדים שפעם היתה להקה אגדית ושראיתי אותה בדשא אבל מיד אחרי הוא מסכים שזה מאד לא נוח ללכת לפארק בחום, ולהצטופף עם המון אנשים מהחניה הרחוקה ועד הדשא אי שם במרחק אדיר מהבמה.

בשבוע שעבר הוא היה בהופעה של הסטונס באוסלו כשליח 'ישראל היום' וגם כתב על זה, רגע לפני שנחתו פה. והוא הלך להופעה בפארק, בטח שהלך.

-היית רוצה לראיין את מיק ג'אגר?

אם היו מסדרים לי פגישה אחרי ההופעה מאחורי הקלעים, מה זה היה נותן? אני עם האנגלית המשובחת שלי והוא היה אומר משפטים שהוא מדקלם כל הזמן ברגעים כאלה. כשפול מקרטני הגיע לארץ, עשרות גופי תקשורת מהעולם ראיינו אותי - הרי אני עובד בביטלס כבר 40 שנה. מקרטני הסכים לתת ראיון אחד ונתנו את זה לדידי הררי ולא לי, כי היה לו יותר רייטינג. את מתארת לעצמך איזו קנאה? הנה יש לך סקופ!".