רעש מנתב"ג, 25 שנות מאבק - ובסוף אין פיצויים

כדי להבין מה קרה כאן, צריך לחזור רחוק. כבר ב-2001 הגישו תושבים רבים מהאזור תביעות פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה. זהו החוק שמאפשר לבעלי נכסים לתבוע פיצוי כשתוכנית בנייה גורמת לירידת ערך הדירה שלהם. הטענה: הרחבת שדה התעופה הורידה את ערך הבתים שלהם. ב-2015 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט העליון, בעניין טויטו, שקבע כללים ברורים: מה רמת הרעש שמזכה בפיצוי ומה לא. לאחר פסק הדין הזה, קבוצה אחרת של תושבים - לא אלה שבמקרה הנוכחי - ביקשה לחדש את הדיון בעניינה בפני ועדת הערר לתכנון ובנייה במחוז תל אביב. המבקשים צורפו להליך הזה רק כמשיבים, מבלי שיזמו אותו בעצמם. ועדת הערר מינתה מומחה מוסכם, פרופ' סטיליאן גלברג, מנהל האגף למניעת רעש וקרינה במשרד להגנת הסביבה, בהסכמת אותה קבוצת תושבים ורש"ת, ללא צורך בהסכמת המבקשים.

המומחה הגיש חוות דעת שקבעה כי אין עלייה ברמות הרעש שמגיעה לסף המזכה בפיצוי. בינתיים, המבקשים טענו שצריך לפסול את המומחה, בטענה שהוא היה מעורב בהכנת תמ"א 2/4 עצמה, כלומר הוא נמצא בניגוד עניינים. ועדת הערר לא קיבלה את הטענה, והוסיפה ונתנה למבקשים הזדמנות להוכיח את עמדתם - להגיש מפות רעש מטעמם. ואולם הם לא הגישו.

• הגיעו לדלפק חצי שעה לפני הטיסה - ואיבדו את החופשה
• אושר סופית: וויז אייר תקים בסיס תעופה בנתב"ג
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

"ארבע שנים לאחר פסק הדין - ולא עשו כן"

ועדת הערר דחתה את הערר. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, שאף הוא דחה את הערעור. המחוזי ציין שהמבקשים קיבלו הזדמנות ממש יוצאת דופן. "למבקשים ניתנה רשות, לפנים משורת הדין, להוכיח את טענותיהם בפני ועדת הערר בחודש אוקטובר 2019, ארבע שנים לאחר מתן פסק הדין בעניין טויטו - והם לא עשו כן" נכתב אז בהכרעת הדין של המחוזי.

ועכשיו הם הגיעו לבית המשפט העליון. השופטת ברק-ארז לא רק דחתה את הבקשה, אלא גם הסבירה בפסיקה קצרה וחדה בדיוק למה: "המבקשים לא ניצלו את ההזדמנויות שניתנו להם להוכיח את עילת התביעה שלהם בפני ועדת הערר, ועל כן הם מנועים מלטעון את טענותיהם לראשונה בפני ערכאות הערעור". מה שמחריף את המצב הוא שחלק מהמבקשים אפילו נמחקו מהתיק בשלב של בית המשפט המחוזי, משום שעורך דינם לא הציג ייפויי כוח עדכניים בשמם.

במערכת המשפט הישראלית, כשמגיעים לבית המשפט העליון בנושאים מינהליים, ההליך נקרא גלגול שלישי. כלומר כבר עברת דרך הוועדה ובית המשפט המחוזי. הרף לקבלת רשות ערעור בעליון הוא גבוה מאוד: צריך להראות שאלה עקרונית שחורגת מהמקרה הפרטי, או שנפל עיוות דין של ממש. ברק-ארז קבעה שאף אחד מהתנאים לא התקיים. "עניינם של המבקשים אינו מעלה שאלה עקרונית, בהתחשב בכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי התבסס בעיקרו על נימוקים הממוקדים בהתנהלותם הדיונית של המבקשים בנסיבות העניין", היא קבעה בהחלטתה. כלורמ בית המשפט לא נכנס כלל לשאלה האם יש פה ניגוד עניינים אמיתי של המומחה, כי מבחינתו השאלה הזו פשוט לא רלוונטית יותר: המבקשים איבדו את זכות הטיעון שלהם בגלל התנהלותם.

• האחים חילקו ביניהם דירות - העירייה דרשה כסף
• הבורר הגזים: בוטלה החלטה שחייבה חברה ב-3 מיליון ש'
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• אב הוריש את כל האדמות לבן - האחות תבעה אחרי 47 שנה

גם הטענה שנוספה בשלב מאוחר לא עזרה

המבקשים ניסו להציל את עצמם עם טענה חדשה, שלפיה שהם כן פנו לוועדת הערר אחרי פסק דין טויטו. אבל ברק-ארז לא קיבלה גם את זה. "המבקשים אמנם טענו בבקשתם הנוכחית כי פנו לוועדת הערר לאחר שניתן פסק הדין בעניין טויטו, אולם הם לא העלו טענה זו כלל בשלבי ההתדיינות הקודמים. בנסיבות אלה, לא ניתן להידרש אליה כעת", היא כתבה בפסק הדין שפורסם.

לסיכום הסיפור הזה, שנמשך כמעט 25 שנה, המבקשים חויבו לשלם לרש"ת 4,000 שקל הוצאות משפט. השופטת ציינה שגם זה "לפנים משורת הדין" - הסכום הנמוך משקף כנראה את העובדה שהיה פה מאבק ממשי, גם אם הוא לא היה מוצלח. הלקח שנותר מהפרשה הזו הוא פשוט: בתביעות מקרקעין ותכנון, ההזדמנות לפעול מוגבלת בזמן. מי שמחכה, עלול לגלות שבית המשפט כבר סגר את הדלת.