אחרי שלוש ערכאות: החברה תקבל 30 מיליון שקל

בתום עשור של סכסוכים ממושכים, קיבלה ס.ב. ניהול מקרקעין את פסק הדין השלישי והאחרון בדרכה המשפטית הסבוכה מול חברת מגדל השעון ביפו, וניתן לומר כי היא יצאה ממנו כשידה על העליונה - גם אם רק באופן חלקי. מדובר במקרה יוצא דופן של התדיינות ארוכת שנים שכללה לא פחות מהתערבות של שלוש ערכאות שיפוטיות, עיסוק בהלוואות בעלים מתקופת טרום האינטרנט, ודילול מניות שנשאר כצלקת עמוקה על מערכת היחסים בין השותפות לשעבר.

תחילת הדרך היתה בשנות ה-90 המאוחרות, כשהתובעת, שהחזיקה ב-20% ממניות הנתבעת - חברה יזמית שנועדה להקים בניין מגורים בן 95 יחידות דיור ברחוב מרזוק ועזר בתל אביב - העמידה יחד עם שותפותיה הלוואות ראשונות לחברה, לצורך רכישת הקרקע. אלא שמה שהחל בשיתוף פעולה נדל"ני, הידרדר למאבק משפטי חסר פשרות, עם תחנות ביניים רבות, כולל פסק דין של בית המשפט העליון, קביעות של בית המשפט המחוזי, וכמה פניות לבית משפט השלום.

בפסק הדין הנוכחי, שניתן על ידי השופט עדי הדר, עסקה התובעת ביתרת הלוואת הבעלים שהועמדה לטענתה לנתבעת. מדובר בסכום של 606.1 אלף שקל, שלפי התובעת נותר כיתרת הלוואה שלא הוחזרה לה על ידי החברה, אף שבית המשפט המחוזי כבר קבע את זכותה לקבל את ההחזר לפי פסיקה מ-2015. הנתבעת מצדה, לא הכחישה את עצם קיומו של החוב, אך טענה מנגד כי לתובעת עצמה יש חוב של 120 אלף שקל שהועבר אליה מהחברה השותפה לשעבר, תינהב חברה לבנייה ופיתוח.

האם אכן עומדת הנתבעת על קרקע מוצקה בטענתה לקיזוז? בית המשפט בחן את טענות הצדדים בעיון. אחת השאלות המרכזיות שנדונה היתה האם תינהב העניקה לתובעת הלוואה ב-2005 לצורך מימון הקצאת מניות נוספות, ואם כן – האם התחייבה התובעת להחזיר את הסכום הזה, והאם החוב הזה התיישן. ברוך סער, מנהל התובעת, טען בעדותו שמדובר בהסכם ישן ולא חוקי, ושמעולם לא התקבל הכסף בפועל. אך מולו עמד מסמך כתוב ומפורט – "התחייבות להשבה", החתום על ידו, שבו נכתב במפורש כי, "תמורת הקצאתם שולמה על ידכם" (כלומר על ידי תינהב).

• מוכרי הדירה הסתירו דבר חשוב מהקונים - וישלמו
• המנוי התחדש ללא אישור, המחירים עלו - וכעת החברה תשלם

בית המשפט לא השתכנע מהכחשותיו המאוחרות של סער, וקבע נחרצות כי, "התובעת לא טענה בעבר... שלא קיבלה ההלוואה שהיא התחייבה בכתב להשיבה". באותה נשימה דחה השופט את הטענה כי מדובר בחוב שהתיישן, וציין כי על פי תנאי ההתחייבות, מועד ההחזר חל רק עם מכירת מניות התובעת - מכירה שהתרחשה בפועל רק ב-2022, במסגרת פסק דין של העליון.

טענה מרכזית נוספת של התובעת היתה כי החוב המיוחס לה נבלע במסגרת ההתחשבנות שקבע בית המשפט העליון בעת שהורה על מכירה כפויה של מניותיה בנתבעת תמורת 25.25 מיליון שקל. אך ביהמ"ש לא קיבל טענה זו. הוא הבהיר כי החוב לא הובא בחשבון בשום שלב במהלך הערכת השווי או הליכי ההיפרדות: "לא נטען ולא הוכח שמעריך שווי המניות... הביא בחשבון את השבת ההלוואה שקיבלה תובעת מתינהב".

גם ניסיונה של התובעת לטעון כי כלל לא ניתן להמחות את החוב או כי הוא הוסכם לקזז אותו כבר ב-2016 נדחה. השופט קבע כי מדובר בזכות מחאה תקפה לפי החוק, ודחה את גרסת יעקב לב, מנהל הנתבעת, שלפיה היתה הסכמה בעל-פה עם סער על קיזוז הדדי. לדברי השופט, גרסה זו עלתה לראשונה רק בחקירה, לא נתמכה במסמכים, והסיכוי להסכמות מסוג זה בין הצדדים – לאור השתלשלות האירועים – אינו סביר.

• העליון: ניתן לחלק גם נכסים מלפני הנישואים
• המריבה על הדירה הוכרעה בעזרת הסכם הממון
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

ומה באשר לסכום החוב? כאן ניצבת שאלה חשבונאית מסובכת, שכן הנתבעת טענה כי כבר שילמה את עיקר החוב, ושנותרה רק יתרת ריבית והצמדה מזערית. אלא שהתובעת הציגה דוחות כספיים מאושרים של הנתבעת ל-2016, בהם צוין מפורשות סכום חוב של 408 אלף שקל בגין הלוואות הבעלים, נתון שבית המשפט אימץ: "הרישום בדו"ח הכספי המבוקר לשנת 16 מחייב את הנתבעת לגבי סכום החוב בסוף שנת 16". אף שהשופט הדגיש כי היה בידי הנתבעת להציג דוחות מאוחרים או מתוקנים, היא לא עשתה זאת – ומכאן נשללה ממנה האפשרות לטעון אחרת.

לגבי ההפרשים, השופט בחר לגשת בגישה שמרנית. הוא קבע אומדן מדוד להצמדה בסך 40 אלף שקל בלבד, במקום לחשב ריבית מלאה מאז 2016, ולפיכך נקבע כי יתרת החוב לתובעת עומדת על 450 אלף שקל. מנגד, קיבל את חישובי הנתבעת לגבי ההחזר המגיע לה מתובעת בגין מימון הקצאת המניות, וקבע אותו על 230,171 שקל. הסכום הזה, כאמור, קוזז מסכום התביעה.

התוצאה הסופית היא כאמור זכייה חלקית לתובעת, כשהנתבעת חויבה לשלם לה סכום של 220 אלף שקל, בתוספת שליש מאגרת המשפט ושכר וטרחת עורך דין של 17.7 אלף שקל. לא מדובר בזכייה מלאה – אך ודאי שהיא מהווה חותמת סופית לתהליך משפטי מייגע ומתוח, שסופו במאזן לטובת ס.ב. ניהול מקרקעין.

כיצד ייתכן שסכסוך עסקי על הלוואה ומניות מתמשך כמעט עשור?

הדבר נובע משילוב של שותפות עסקית רבת שנים שנפגעה, פערי אינטרסים כלכליים והיעדר מנגנונים חוזיים ברורים לפירוק שותפות. ההליכים כללו פניות חוזרות לערכאות שונות, ולעתים, כשאין הסכמות בין צדדים על תנאי הפרידה, כל שלב נגרר שנים. במקרים כאלה, ההכרעה הסופית מתקבלת רק לאחר שפסקי דין מוקדמים יוצרים תשתית לדיון חדש, כמו שקרה כאן.

מה המשמעות של פסיקת בית המשפט העליון שקבעה מכירה כפויה של מניות, בהקשר לפסק הדין הנוכחי?

ההכרעה של העליון יצרה מסגרת כספית - שווי של 25.25 מיליון שקל עבור המניות של התובעת. אך מה שעלה בפסק הדין הנוכחי הוא שהקביעה הזו לא סגרה את כל הקצוות הפיננסיים. חוב פרטי של התובעת לתינהב לא הובא בחשבון בערכת השווי, ולכן ניתן היה לדון בו כעניין נפרד ולקזז אותו מול חוב אחר, כפי שנעשה. זה ממחיש שפסקי דין על שווי מניות לא בהכרח פותרים את כל סוגיות ההיסטוריה החשבונאית בין הצדדים.

מדוע טענת ההתיישנות נדחתה אף שעברו מעל 15 שנה ממועד ההלוואה?

השופט הדגיש שהחוב לא היה חוב רגיל, אלא כזה שתלוי במועד מותנה - מכירת המניות. מכיוון שהמכירה בוצעה רק ב-2022, מנגנון ההתיישנות לא הופעל במלואו קודם לכן. זו המחשה למקרים שבהם מועד ההתיישנות נדחה בהתאם לתנאים שנקבעו במסמך החוב עצמו.

האם הנתבעת יכלה להימנע מהפסד הכספי באמצעות ניהול חשבונאי מדויק יותר?

כן. אחת הקביעות המרכזיות של השופט היא שהנתבעת לא הציגה דו"חות כספיים עדכניים כדי להוכיח שסכום החוב לתובעת פחת מ-2016. במלים אחרות, לו היתה מעדכנת את הדו"חות כראוי, ייתכן שבית המשפט היה מקבל טענה לתשלום נמוך יותר. מדובר בדוגמה מובהקת לחשיבותם של רישומים חשבונאיים אמינים כמכשיר הגנה משפטי.

מהו התפקיד של מסמכים ישנים, כמו התחייבויות חתומות מ-2005, בהכרעות מסוג זה?

תפקידם קריטי. גם אם חלפו שנים רבות, חתימה על מסמך מפורש נותרת בעלת תוקף משפטי, בייחוד כשאין ראיות סותרות ברורות. בית המשפט נטה לקבל את גרסת המסמך על פני טענות בעל-פה שנשמעו רק בדיעבד, וכך הכריע בזכות הנתבעת. זה מדגים את עקרון העל של חזקת המסמך הכתוב, הנאמן יותר מהזיכרון האנושי.

מדוע טענת הקיזוז בעל פה לא התקבלה?

השופט קבע שטענת הקיזוז עלתה רק בעדות בבית המשפט ולא הוזכרה קודם לכן, מה שמעיד על חוסר מהימנות. גם לא הוצגו מסמכים, תכתובות או עדויות נוספות שתומכות בכך. יתרה מכך, היסטוריית הסכסוך המר בין הצדדים לא מתיישבת עם אפשרות שהסכימו ביניהם בשקט על קיזוז – ולכן הטענה נפסלה כחסרת סבירות.

האם פסק הדין חושף תופעות רחבות יותר בתחום ההתנהלות בין שותפים עסקיים?

בהחלט. הסיפור ממחיש את הסיכונים הכרוכים בהשקעות משותפות מבלי להגדיר מראש כללי פרידה ברורים. כמו כן, הוא מבליט את החשיבות של חוזים כתובים, תיעוד עקבי של העברות כספים, ועדכון הדו"חות השוטפים של חברה. כל אלה עשויים למנוע סכסוכים עתידיים או לצמצם את משכם.

האם הפיצוי שנפסק לתובעת נחשב הצלחה מהותית?

משפטית מדובר בזכייה, גם אם לא מלאה. התובעת קיבלה סכום כסף משמעותי, אף שהשופט ביצע קיזוזים על פי עקרונות שמרניים. מבחינתה, פסק הדין משלים מהלך של שלוש ערכאות שמכירות בזכויותיה כלפי החברה שהיתה שותפה בה, ולכן יש בו ערך מעבר לסכום עצמו.