הבוקר פרסמה אוגווינד אוגווינד 0.05%   הודעה על עסקה משמעותית באיטליה - רכישת חברה המחזיקה בזכויות להקמת פרויקט אגירת אנרגיה בהספק של 509 מגה-ואט, המבוסס על סוללות ליתיום (BESS), בשותפות עם קבוצת 7B מקבוצת יהודה לוי. ההשקעה בפרויקט צפויה להגיע לכ-230 מיליון אירו, וההכנסה השנתית מוערכת ב-35 עד 50 מיליון אירו, לכל אחת מ-25 שנות ההפעלה הצפויות. הפרויקט ממוקם במחוז ברינדיזי שבדרום איטליה, וכולל מתקן אגירה בקיבולת של 2-4 ג׳יגה-ואט-שעה (GWh). החברה האיטלקית הנרכשת מחזיקה בזכויות קרקע ובהיתר חיבור מחייב לרשת החשמל, ואוגווינד מתכננת להביא את הפרויקט לשלב ההפעלה המסחרית המלאה בשנת 2029. עם חיבורו לרשת תוכל המוכרת לקבל פרמיית הצלחה של עד 15 מיליון אירו, בהתאם להכנסות ולתנאי הסגירה הפיננסית.

בשביל אוגווינד, שנסחרת כיום בשווי של כ-90 מיליון שקל לאחר ששווייה צנח ביותר מ-95% מהשיא, העסקה באיטליה היא לא עוד פרויקט, זה ניסיון להגדיר מחדש את זהותה. החברה, שהייתה מהחלוצות בתחום אגירת האנרגיה באוויר דחוס (AirBattery), עוד לא הצליחה למסחר את הטכנולוגיה בקנה מידה רחב, וכעת עוברת שינוי ניהולי ואסטרטגי שמטרתו להפוך מחברת מו״פ טכנולוגית לחברת אנרגיה יזמית פעילה באירופה ובדרך להחזיר את האמון של המשקיעים - מה מסתתר מאחורי ה"תכנית האסטרטגית" של אוגווינד?

“אנחנו כבר לא חברת מו״פ אלא חברת אנרגיה מלאה,” אומר בראיון לביזפורטל המנכ״ל טל רז. “איטליה היא רק סנונית ראשונה - אנחנו מסתכלים גם על פולין, גרמניה ובריטניה. נקים קרן ייעודית בשיתוף מוסדיים ישראליים שתממן את ההון העצמי בפרויקטים, כאשר המימון הבנקאי יגיע מגופים מקומיים בכל מדינה.”

גם היו״ר יפתח רון-טל מדגיש כי “העסקה הזו היא לא נקודתית אלא היא חלק מתפיסה רחבה. לצד המשך קידום טכנולוגיית האוויר הדחוס, אנחנו נכנסים לתחום ייזום פרויקטים מסחריים באירופה. זהו שלב ראשון באסטרטגיה שמטרתה להציב את אוגווינד מחדש על המפה”.

• ה"תכנית אסטרטגית" של אוגווינד נחשפת: הנפקה בדיסקאונט למנהלים
• מה מסתתר מאחורי ה"תכנית האסטרטגית" של אוגווינד?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בהנהלת החברה מדגישים כי המימון לפרויקטים לא יגיע מהמאזן, אלא משיתופי פעולה מוסדיים במבנה של קרן GPLP, שבה תחזיק החברה כ-25-30% ותשמש כשותף מנהל. “היתרון שלנו הוא היכולת להביא את המימון,” אומר רז. “אנחנו יודעים לחבר בין הפרויקטים לבין הכסף של השוק המוסדי הישראלי - זה הנכס הכי משמעותי שאנחנו מביאים לשולחן.”

אוגווינד, שהייתה בעבר סמל ההייפ של תחום האנרגיות המתחדשות ונסחרה בשווי של מעל 2 מיליארד שקל, נאלצה להתמודד עם פיילוטים מאכזבים, תוצאות חלקיות מול חברת החשמל ונפילה כואבת במניה. כעת, עם הנהלה חדשה ותוכנית אסטרטגית מעודכנת, היא מנסה להמציא את עצמה מחדש.

בראיון שקיימנו עם היו״ר יפתח רון-טל והמנכ״ל טל רז, ניסינו להבין מה עומד מאחורי הכניסה של אוגווינד לתחום הייזום באירופה וכיצד החברה מתכוונת לממן פרויקטים בהיקף של מאות מיליוני אירו. רון-טל, לשעבר יו״ר חברת החשמל, מביא איתו היכרות מעמיקה עם שוק האנרגיה והרגולציה המקומית, בעוד רז, שכיהן בעבר כמנכ״ל זרוע האנרגיה של אפקון ו-CFO של שיכון ובינוי, מגיע עם ניסיון בניהול פיננסי ובייזום תשתיות.

• קמהדע מאריכה מכרז אספקה בקנדה עד 14 מיליון דולר
• תשובה: "הכלכלה היא המפתח ליציבות אזורית"
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• מיליארד שקל בייבי - עמירם לוין בתשואה חלומית

השניים מסבירים כיצד הם מתכננים למנף את הידע והקשרים שצברו כדי להפוך את אוגווינד מחברת מו״פ טכנולוגית לחברת אנרגיה מסחרית הפועלת גם בזירה הבינלאומית. דיברנו על העסקה באיטליה, על האתגרים במימון פרויקטים בסדר גודל של מאות מיליוני אירו, על טכנולוגיית האוויר הדחוס שהחברה מפתחת כבר שנים, ועל הניסיון למצב את אוגווינד מחדש כחברה שמבקשת לייצר תזרים ממשי ולהחזיר אמון לשוק ההון.

לפני שנטוס לאיטליה - בואו נתחיל מהסוף - מה קורה באוגווינד?

יפתח רון-טל:

“אוגווינד היא חברת טכנולוגיה שעוסקת כבר כמה שנים בפיתוח טכנולוגיה של אגירה על בסיס לחץ אוויר, שאנחנו קוראים לה Air Battery. לפני כחמש שנים, בעיצומה של מהפכת האנרגיה, החברה הייתה שווה מעל שניים וחצי מיליארד שקל. באותה תקופה הייתי יו״ר חברת החשמל, ואפילו חתמנו על הסכם ראשוני לשיתוף פעולה. כבר אז זיהיתי את נושא האגירה כמרכזי במהפכה של האנרגיה הירוקה והמבוזרת - (Decentralized Energy).

"מאז היו עליות וירידות, בעיקר ירידות, והחברה ירדה משווייה הקודם. אני נכנסתי לפני כמה חודשים, כשהשווי היה בערך מאה מיליון שקל, וטל הצטרף די מהר אחריי. יחד הובלנו אסטרטגיה חדשה, מתוך אמונה שהחברה מחזיקה נכס אסטרטגי אמיתי בתחום האנרגיה הירוקה.

"הטכנולוגיה שלנו מאפשרת אגירה לטווח ארוך מאוד - Long Duration Energy Storage. בעוד שסוללות ליתיום מאפשרות אגירה של ארבע עד שש שעות, המערכת שלנו יכולה להגיע ל-100, 200, 300 שעות ואף יותר. מדובר בדרמה של ממש.

"עם זאת, יש עדיין חוסר ודאות לגבי מועד הכניסה לשוק של הטכנולוגיה הזו, ולכן החלטנו לבנות אסטרטגיה רחבה יותר, המבוססת על שלוש רגליים: הטכנולוגיה של האוויר הדחוס, ייזום פרויקטים בתחום אגירת האנרגיה, ופעילות EPC - גם בארץ וגם בחו״ל.

"בשבוע שעבר חתמנו על עסקה ראשונה ומשמעותית מאוד, היקף של 500 מגה-ואט בליתיום, בשותפות עם קבוצת יהודה לוי. מדובר בפרויקט שאין כדוגמתו באירופה, ואני חושב שזה מחזיר אותנו למרכז המפה. במקביל, אנחנו ממשיכים לפתח את ה-Air Battery, שהולכת והופכת מתחום אגירה לתחנות כוח מבוססות לחץ אוויר. זה אירוע אסטרטגי ראשון שצפוי לשנות את פניה של החברה.”

טל רז:

“החברה עוברת שינוי מהותי - ממוקד של חברת מחקר ופיתוח לחברת אנרגיה מלאה. בשונה מחברות גדולות אחרות, אנחנו לא רק יזמים - יש לנו גם טכנולוגיה משלנו.

"לפני כחודש פרסמנו עסקה ראשונה בתחום האוויר הדחוס בבריטניה, במערות מלח (‘Caverns’), בעומק של מאות מטרים מתחת לקרקע. לשם אנחנו דוחסים אוויר בטכנולוגיה שלנו, ומשחררים אותו בעת הצורך. כלומר, דוחסים בזמני ביקוש נמוך ומשתמשים באנרגיה כשמחירי החשמל גבוהים. מבחינת הטכנולוגיה - שלב ה-R&D הסתיים. יש לנו פיילוט שעובד 24/7 ביהל, בדרום הארץ. זה לא הפרויקט שהיה בדימונה. עכשיו אנחנו כבר בשלב המסחור: לא עוד פיתוח, אלא פעילות עסקית בפועל.”

איפה עומדת רמת הנצילות היום, ביחס לעבר?

“לפני כשנתיים-שלוש, רמת הנצילות הייתה נמוכה בהרבה - זו הסיבה שחברת החשמל ביטלה אז את הפרויקט המשותף. מאז החברה חזרה לשולחן השרטוטים. היום אנחנו עומדים על נצילות של קרוב ל-50%, עם מגמה להגיע ל-60%, וזה תואם את הבנצ'מרק של טכנולוגיות אגירה בלחץ אוויר. אם היינו נשארים על 20% נצילות, כמו בעבר, אף שותף לא היה נכנס איתנו היום לעסקאות חדשות.”

אבל עדיין, זה רחוק מהנצילות של סוללות ליתיום.

טל רז:

“נכון, ליתיום מגיע ל-90%, אבל חשוב להבין - שם מדובר באגירה של ארבע שעות. אנחנו מדברים על 200 שעות ומעלה. זו כבר תחנת כוח לכל דבר, לא ‘בטרייה’. בתחומים האלה הנצילות של 50%–55% נחשבת לבנצ'מרק בתעשייה.”

כלומר המערכת יציבה גם בזמן פריקה ממושכת?

טל רז:

“בהחלט. הפריקה יציבה לחלוטין. כדי לשמור על קו זרם ישר, אנחנו משלבים גם סוללות רגילות שמייצבות את הזרם. זה אלמנט טכני בלבד - הסוללות מייצבות, הן לא ‘מגבות’. גם בתחנות אגירה שאובה, כמו בגלבוע, משתמשים בסוללות לייצוב. זה לא פוגע בטכנולוגיה, זה חלק אינטגרלי מהמערכת.”

כמה עובדים יש לכם היום בחברה?

טל רז:

“אנחנו בערך חמישה-עשר עובדים. זה גודל סביר לחברה שנמצאת בשלב ייזום ולא פיתוח. את שלב הפיתוח סיימנו, עכשיו אנחנו בדרך ליזום ולהקים פרויקטים.”

אז מה כולל בדיוק הפרויקט באיטליה?

טל רז:

“חתמנו באיטליה על פרויקט ענק של אגירה בליתיום בהספק 509 מגה-ואט. נפתח אותו יחד עם קבוצת יהודה לוי. העלויות הכוללות צפויות להגיע לכ-230 מיליון אירו. בשלב הראשון נפנה למימון מקומי - בנקים איטלקיים.

"כיום הבנצ'מרק למימון בנקאי הוא בין 65% ל-70% מההשקעה הכוללת. את יתרת ההון העצמי, כמה עשרות מיליוני אירו, נממן באמצעות קרן ייעודית עם גופים מוסדיים ישראליים. זה בדיוק מה שעשיתי באפקון ובשיכון ובינוי - אני מכיר היטב את השוק המוסדי.”

אנחנו לא בדיוק - זה מבנה של קרן GPLP, שבה אנחנו נהיה ה-GP וננהל את הפרויקטים. נכניס לשותפות הזאת מוסדיים מהשוק הישראלי, והיא תכלול לא רק את הפרויקט באיטליה, אלא גם פרויקטים נוספים שאנחנו בוחנים כעת בפולין, גרמניה ובריטניה.”

ואתם תיזמו פרויקטים בליתיום בלבד?

טל רז:

“זו 'הרגל השנייה' שלנו, לצד הטכנולוגיה של האוויר הדחוס. בנוסף אנחנו מקימים גם פרויקטים קטנים יותר של אנרגיה סולארית ואגרו-וולטאית - סככות פוטו-וולטאיות בשיתוף יזמים גדולים. זו פעילות שמייצרת תזרים קבוע ויכולה לממן חלק ניכר מהפיתוח העסקי של החברה.”

אבל באירופה יש כבר שחקנים גדולים מאוד בתחום הליתיום. מה היתרון שלכם?

טל רז:

“אנחנו מביאים שילוב של ניסיון, קשרים, וגישה לשוק ההון הישראלי. יש לנו יכולת לחבר בין פרויקטים לבין מימון מוסדי - להביא ‘כיס עמוק’ לפרויקטים גדולים. השוק המוסדי הישראלי מכיר אותנו ונותן אמון גם בי וגם ביפתח. זה היתרון היחסי שלנו.”

לפי הדוחות, (רבעון שני) יש לכם בקופה פחות מעשרה מיליון שקל במזומן

טל רז:

“לא מדויק. אם מסתכלים גם על הנכסים לטווח ארוך, יש לנו כ-50 מיליון שקל. מעבר לזה, יש לנו בעלי מניות חזקים מאוד ותומכים: צחי חג׳ג׳, קבוצת קנדה ישראל, קבוצת יהודה לוי, ירון יעקובי - כולם מאמינים בחברה ובנו, ומוכנים להכניס יד לכיס.”

אז המימון לפרויקטים לא יבוא מהמאזן?

טל רז:

“לא. המימון להשקעות יגיע ברובו משיתופי פעולה עם גופים מוסדיים ישראליים. אנחנו כמובן נכניס גם הון עצמי, אבל חלק הארי יבוא ממימון חיצוני - ההון מהקרן, והחוב מבנקים מקומיים בכל מדינה.”

וכמה אחוז אוגווינד תחזיק בקרן החדשה?

טל רז:

“אנחנו צופים להחזיק בין 25% ל-30% כשותף בקרן, ולשמש גם כ-GP - הגוף שמנהל את הקרן ואת הפרויקטים. נקבל דמי ניהול ו-Carry, כמו שמקובל במבנים מהסוג הזה.”

אז לסיכום, איך אתם רואים את החברה קדימה. אפשר לצפות לשוויים שראינו בעבר?

טל רז:

“היום החברה נסחרת סביב שווי המזומנים שלה אולי עם פרמיה קטנה. בעבר היא הייתה שווה 2.5 מיליארד שקל - אני לא מכוון לשם, אבל אין ספק שאנחנו נסחרים בדיסקאונט אדיר. ככל שנביא פרויקטים מניבים ונתחיל לייצר תזרים, השוק יצטרך לתמחר אותנו אחרת לגמרי.”

ומה לגבי הלקוח הביטחוני שדיווחתם עליו בספטמבר?

טל רז:

“זה פרויקט צדדי, מבוסס על הטכנולוגיה שלנו, אבל נמצא תחת חיסיון. מדובר בשימושים בלחץ אוויר בתעשייה הביטחונית. זה לא נתיב הליבה של החברה, אלא פעילות נלווית.”

אז בוא תצייר לי איך מתחלקת הפעילות של החברה כיום בין התחומים השונים?

טל רז:

“בערך 50% מהמאמץ מושקע במסחור טכנולוגיית הלחץ-אוויר (CAPP - Compressed Air Power Plant), כ-30% בייזום פרויקטים בליתיום, ועוד כ-20% בפעילות סולארית ואגרו-וולטאית בישראל. הפעילות הביטחונית נכנסת תחת אותה קטגוריה שלישית.”

"אנחנו שואפים להמשיך להרחיב את הפעילות באירופה. איטליה היא רק הסנונית הראשונה. יש לנו כבר כיוונים נוספים במדינות נוספות, ואנחנו מתכננים לבנות פורטפוליו פרויקטים רחב, שייתן ביטוי גם לטכנולוגיה שלנו וגם ליכולות הייזום החדשות.”