הסוחר שמותו הצית גל מחאה בעולם הערבי וסדרת הטלוויזיה שהפכה לתופעה

17 בדצמבר 2015 - נעצר מעצר מרטין שקרלי, מנכ"ל טיורינג פארמה, בחשד להונאת ני"ע

ב-17 בדצמבר 2015 עצרו סוכני ה-FBI את מרטין שקרלי, מייסד ומנכ"ל חברת התרופות טיורינג פארמה, במנהטן, ניו יורק. האישום המרכזי נגע להונאת ניירות ערך שביצע בעת שהיה מנהל קרנות הגידור MSMB Capital ו‑MSMB Healthcare, ובהמשך גם במסגרת פעילותו בחברת הביוטק רטרופין. לפי כתב האישום, שקרלי השתמש בכספי משקיעים לצרכים פרטיים, הציג נתונים כוזבים על ביצועי הקרנות, והסב כספים בין הגופים שבשליטתו ללא גילוי הולם. בנוסף, נטען כי שילם חובות של חברה אחת באמצעות מניות ומזומנים של אחרת, תוך פגיעה בבעלי מניות ובמשקיעים.

שקרלי נודע בציבור זמן קצר לפני כן, לאחר שחברת טיורינג פארמה רכשה את התרופה Daraprim, המשמשת לטיפול בזיהום טוקסופלזמוזיס, והעלתה את מחירה בבת אחת מ13.50 דולר ל-750 דולר לכדור, עלייה של 5,455%. המהלך עורר סערה ציבורית רחבה, וגרר גינויים מצד גורמים רפואיים, פוליטיים ורגולטוריים. למרות שהעלאת המחיר לא הייתה חלק מהאישומים הפליליים, היא השפיעה על האופן שבו נתפס המנכ"ל בתקשורת ובמערכת המשפטית.

שקרלי שוחרר בערבות של 5 מיליון דולר. בהמשך, בשנת 2017, הוא הורשע בשלושה סעיפים מתוך שמונה, ונגזרו עליו שבע שנות מאסר, קנס של 75 אלף דולר, החרמת נכסים בשווי 7.4 מיליון דולר, וצווי מניעה שמונעים ממנו להחזיק תפקיד ניהולי בתאגיד ציבורי. פרשת שקרלי שימשה אות אזהרה במערכת הפיננסית ובתעשיית התרופות לגבי חשיבות השקיפות, ניהול סיכונים ורגולציה אתית של פעילות עסקית.

• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

17 בדצמבר 2010 - מוחמד בועזיזי מצית את עצמו בתוניסיה ומצית גל מחאות אזורי

ב-17 בדצמבר 2010, בעיר סידי בוזיד בתוניסיה, הצית את עצמו מוחמד בועזיזי, סוחר רחוב בן 26, לאחר שעגלת הפירות שלו הוחרמה בידי רשויות מקומיות בטענה שאין לו רישיון מסודר. בועזיזי, שהשתמש בעגלה לפרנסת משפחתו, טען כי הוכה והושפל על ידי שוטרת, וכשניסה להגיש תלונה - נדחה. במחאה על הפגיעה החוזרת בפרנסתו ועל חוסר היכולת להתפרנס בכבוד, הוא שפך על עצמו דלק והצית את גופו מול בניין ממשלתי. הוא פונה לבית חולים ונפטר מפצעיו ב-4 בינואר 2011.

המעשה של בועזיזי התרחש על רקע מצוקה כלכלית נרחבת בתוניסיה, כולל אבטלה של כ-30% בקרב צעירים באזורים פריפריאליים, אינפלציה ביוקר המחיה, פערים אזוריים וחסמים רגולטוריים. תוך ימים ספורים החלו הפגנות בערים שונות בתוניסיה, שצברו תנופה והובילו לבריחתו של הנשיא בן עלי מהמדינה ב-14 בינואר 2011. באותה תקופה, נרשמו ירידות במדדי בורסה אזוריים, קיפאון בתיירות לתוניסיה, בריחה זמנית של הון זר וירידה חדה באמון משקיעים.

האירוע הפך לגפרור שהצית שורת התקוממויות במדינות נוספות - מצרים, לוב, תימן, סוריה ובחריין - במה שכונה "האביב הערבי". ההשלכות הכלכליות האזוריות כללו תנודתיות במחירי נפט, ירידה חדה בתיירות, פגיעה בתשתיות, והקפאת פרויקטים ציבוריים. 

• דיסני בעסקה הגדולה ביותר שלה ואחד הארגונים הבינל' הכי משפיעים יוצא לדרך
• הענקית ששינתה את חיי כולנו יוצאת להנפקה ומה קרה היום לפני 10 שנים
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• האחראי על הונאת הפונזי הגדולה אי פעם מתוודה: הכול היה שקר

17 בדצמבר 2005 - מהומות בהונג קונג במהלך ועידת ה־WTO על רקע מתחים סביב סחר חופשי

ב-17 בדצמבר 2005 התפתחו מהומות אלימות בהונג קונג במהלך ועידת השרים של ארגון הסחר העולמי (WTO), שהתקיימה בין 13 ל-18 בדצמבר בהשתתפות 148 מדינות. המהומות נרשמו מחוץ למתחם הכנסים באזור וונג צ’אי, וכללו ניסיונות לפרוץ למחסומי המשטרה מצד אלפי מפגינים, בהם חקלאים מדרום קוריאה, פעילי איגודים ומובילי מחאות נגד גלובליזציה. לפי ההערכות, השתתפו בהפגנות כ-10,000 איש. כוחות הביטחון השתמשו בגז מדמיע, גומי וכליאה זמנית של כ-900 מפגינים.

הנושאים המרכזיים בוועידה כללו הסרת מכסים בתחום החקלאות, ביטול סובסידיות יצוא, פתיחת שווקים לשירותים וחיזוק המו"מ הרב-צדדי בסבב דוחה. מדינות מתפתחות התנגדו להצעות שסברו כי יפגעו בפרנסת החקלאים וביכולת הגנה על תעשייה מקומית. מנגד, מדינות מערביות דרשו גישה חופשית יותר לשווקים.

במהלך יום זה לא נרשמה התקדמות במשא ומתן, והמהומות גברו. המשבר הדגיש את הפער בין צרכים מקומיים של מדינות מתפתחות לבין לחצי ליברליזציה כלכלית גלובלית. במקביל, עלו ספקות לגבי יכולתו של ה-WTO לשמש מסגרת הסכמה אוניברסלית לניהול סחר, בעיקר כאשר השווקים הופכים מורכבים ומקוטבים. הוועידה הסתיימה ללא פריצת דרך משמעותית.

17 בדצמבר 2002 - ענקית הביטוח קונסקו פושטת רגל

ב-17 בדצמבר 2002 הגישה חברת קונסקו בקשה להגנה מפני נושים לפי צ'פטר 11 בבית משפט פדרלי בשיקגו. קונסקו הייתה אז אחת מחברות הביטוח והשירותים הפיננסיים הגדולות בארה"ב, עם נכסים מוצהרים של כ-52 מיליארד דולר וחובות של כ-6.5 מיליארד דולר. החברה פעלה בתחומי ביטוח חיים, ביטוחי בריאות, וניהול השקעות, וצמחה במהירות במהלך שנות ה-90 באמצעות רכישת חברות רבות. הגורם המרכזי למשבר היה רכישת Green Tree Financial בשנת 1998 בעסקה בשווי כ-6.5 מיליארד דולר, מהלך שהוביל את קונסקו לחשיפה גבוהה לתחום אשראי צרכני מסוכן.

בעקבות מיתון כלכלי בתחילת שנות ה-2000, התחילו ירידות בערך תיקי האשראי, עלייה בהפסדי אשראי, והידרדרות מהירה ביחסי ההון של החברה. בנוסף, חברות דירוג אשראי הורידו את דירוג החוב של קונסקו לרמה ספקולטיבית, מה שהוביל להיעדר נגישות למקורות מימון חדשים ולהחמרה ניכרת במצב הנזילות. מניית החברה, שנסחרה בעבר בעשרות דולרים, ירדה לפחות מדולר אחד ליחידה לפני הגשת הבקשה לצ'פטר 11.

הארגון מחדש כלל מיזוג חובות, מכירת נכסים, והמרת חלק מהחוב להון. במסגרת ההסדר הועברה השליטה בפועל לנושים מוסדיים. פשיטת הרגל של קונסקו נחשבה לאחת הגדולות בענף הביטוח האמריקאי, והובילה לבחינה מחודשת של מדיניות הצמיחה הממונפת של חברות פיננסיות ולחיזוק הפיקוח הפדרלי על סיכוני אשראי מובנה.

17 בדצמבר 1989 - פרק הבכורה של "משפחת סימפסון" משודר ומשיק מותג כלכלי 

ב-17 בדצמבר 1989 שודר לראשונה בארה"ב הפרק הראשון של הסדרה "משפחת סימפסון" ברשת FOX. הסדרה, שהייתה מבוססת על קטעי אנימציה קצרים ששולבו קודם לכן בתוכנית The Tracey Ullman Show, הושקה כתוכנית עצמאית בפריים טיים ונחלה הצלחה מיידית. כבר בעונתה הראשונה צפו בפרקים מעל 20 מיליון צופים בממוצע, והסדרה הפכה לתופעה תרבותית בעלת פוטנציאל מסחרי יוצא דופן.

במהלך שנות ה-90 צמח המותג למערכת שלמה שכללה הכנסות מפרסום, מכירת זכויות שידור לשווקים בינלאומיים, מרצ’נדייז, משחקי מחשב, ספרים, צעצועים ומוצרים ממותגים. עד סוף העשור, ההכנסות המצטברות מהמותג חצו את רף המיליארד דולר. פוקס המשיכה לשדר עונות נוספות והסדרה הפכה לאחת הארוכות בהיסטוריה. ב-2007 הופק גם סרט קולנוע שגרף מעל 500 מיליון דולר בקופות ברחבי העולם.

"משפחת סימפסון" הפכה לנכס קניין רוחני של תאגיד פוקס ובהמשך של דיסני (לאחר רכישת פוקס), והציגה מודל לפיתוח מוצרי מדיה עם פוטנציאל רווחי נרחב מעבר לפלטפורמה המקורית. לאורך השנים שימשה הסדרה דוגמה לאופן שבו תוכן תרבותי עשוי להפוך לעוגן כלכלי רווחי, ולאבן יסוד במודל עסקי של רשתות טלוויזיה ותאגידי מדיה.