הבשורה הגיעה כמעט לפתע, כמעט כמו סטירת לחי קרה במרכזו של מסע ההכנות הארוך. חודשיים בלבד לפני המועד שבו תלו בני הזוג גל אלקובי ואוהד פרץ את כל ציפיותיהם, לאחר חודשים של חיפושים וציפייה לרגע המיוחל, נמסר להם כי גן האירועים שבו בחרו בקפידה, זה שהיה אמור להעניק לחתונתם את התחושה הכפרית, הפתוחה והמרגשת, אינו יכול עוד לארח את האירוע. לא היה מדובר בשינוי קטן או בעיכוב טכני. כפי שנכתב בפסק הדין, "משטחי הדשא ואבני המדרך אינם קיימים יותר; מיקום החופה ישונה; ובסמוך לחודש פברואר 2025 נהרס גן האירועים כליל". כך, בבת אחת, התפוררה התמונה שדמיינו. במקומה התייצבה מציאות של חיפושים בהולים, לחץ בלתי פוסק ועלויות שתפחו והלכו.

האירוע תוכנן להיערך ב-26 במרץ 2025 במושב עגור. בני הזוג התקשרו עם ארץ אירועים באוקטובר 2024, לאחר תהליך ארוך שבו ביקשו למצוא מקום שיתאים לרצונם ולסגנון החתונה שתכננו. הם התחייבו לשלם 325 שקל למנה ל-450 מוזמנים, הוצאות תאורה והגברה בסכום של 5,800 שקל ועיצוב בעלות של 3,000 שקל, ובסך הכל כ-155 אלף שקל. באותו חודש הם אף שילמו מקדמה של 15,205 שקל. אלא שב-30 בינואר 2025, זמן קצר לפני המועד המקווה, הודיעה להם הנתבעת על חוסר היכולת לקיים את החתונה בתנאים כפי שהוסכמו ועל הצורך בצמצום מהותי של מספר המשתתפים. זמן קצר לאחר מכן כבר לא היה מה לקיים: הגן נהרס לחלוטין.

מכאן ואילך, תיארו התובעים בכתב התביעתה שלהם מסע מפרך בניסיון לאתר מקום חלופי, כשכל טלפון מעלה שוב ושוב אותה תשובה מאכזבת - תפוס. העומס על אולמות, מכיוון שהתקופה נחשבת מבוקשת, כמעט סתם את הגולל על האפשרות למצוא מיקום חלופי שיארח את החתונה במועד שנבחר. ואולם לאחר מאמץ כאוב ומתמשך, ב-6 בפברואר 2025 הם הצליחו להגיע להסכם עם אולם יורדי הסירה בתל אביב. האולם, כך תיארו, היה שונה באופיו מגן האירועים הכפרי, והבחירה בו היתה מבחינתם פשרה שחרגה באופן ניכר מהתכנון המקורי.

מעמסה כלכלית שלא תוכננה מראש

מצב העניינים החדש הכריח אותם לקבל על עצמם הוצאות גבוהות בהרבה. המנה עלתה 400 שקל במקום 325. לכך הצטרפו תשלומים נוספים: חניה לאורחים, דייל חניה, עלויות עיצוב, ספקים, מנות גלאט כשר ואפילו תוספות לאפטר פארטי. בסופו של דבר הגיעו ההפרשים המצטברים ל-58,088 שקל, סכום שהפך את החתונה למעמסה כלכלית שלא תוכננה מראש. אך מעבר לכסף, בני הזוג תיארו בפני בית המשפט תקופה קשה, שבמהלכה "התקופה שלפני החתונה, שאמורה היתה להיות שמחה ומרגשת, הפכה לחוויה קשה", מלווה "בלחץ נפשי כבד, חוסר וודאות, מתח רב ומריבות תכופות".

• מארגנים חתונה? הנה הדברים שכדאי שלא תשכחו
• מזמינים אטרקציות לחתונה מבלי לקרוע את הכיס
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

התובעים אף הוסיפו וטענו כי הנתבעת הפעילה את גן האירועים ללא רישיון ראוי והסתירה את המידע הזה מהם, וכי התנהלותה לאחר ההודעה על ביטול האירוע, כשסירבה להשיב את המקדמה ודרשה כי יוותרו על טענותיהם, היתה פוגענית והוסיפה על עוגמת הנפש שנגרמה להם. ב-1 ביולי 2025 הוגשה התביעה על סכום של 158,088 שקל: 58,088 שקל בגין ההפרשים הכספיים ועוד 100 אלף שקל בגין עוגמת נפש.

לאחר שהוגש כתב התביעה כדין והנתבעת לא טרחה להגיש כתב הגנה, פנו התובעים לבית המשפט בבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. בהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, נקבע כי בית המשפט רשאי לתת פסק דין על בסיס כתב התביעה בלבד. כפי שנכתב בפסק הדין, ההצדקה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נשענת על ההנחה ש"ניתנה לנתבע ההזדמנות להתגונן, הוא בחר שלא לנצלה, ואין מקום לאפשר לו להכשיל את בירור התביעה ומתן סעד שהתובע זכאי לו באמצעות התעלמות מכתב התביעה".

עם זאת, קבע בית המשפט כבר בהחלטה הראשונה כי אינו חייב לקבל באופן אוטומטי את הסכום שנתבע בגין נזק לא ממוני, אלא עליו לבחון את היתכנותו וסבירותו. לפיכך, הוא הורה בשלב הזה שהתובעים זכאים לפסק דין בהיעדר הגנה רק לגבי הנזק הממוני, ואילו לגבי הנזק הלא ממוני נקבע תחילה כי סכום של 5,000 שקל "די בו" לנוכח אפשרות ההתארגנות החלופית בפרק זמן של כחודשיים. לאחר שהתובעים סירבו להצעתו וטענו כי אינה משקפת את המציאות הקשה שחוו, הציע בית המשפט טווח של 20-10 אלף שקל. גם אז התעקשו התובעים לעמוד על דרישתם ל-100 אלף שקל והגישו תצהירים להוכחת נזקיהם, ומכאן עבר בית המשפט לבחינת התביעה במלואה.

• רשות ני"ע מזהירה: כך תזהו הונאות השקעה בעידן ה-AI
• מתנה או הלוואה? הכרעה במאבק בין החמות לכלה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית

הסכום הנתבע חורג משמעותית מהנהוג במסגרת הפסיקה

במסגרת פסק הדין שפורסם, חזר בית המשפט על ההלכה שלפיה תובע זכאי לפסיקת הסכום הנתבע רק אם בהנחה שכל העובדות המפורטות בכתב התביעה יוכחו, קמה לתובע עילה לסעד. מקום שבו ניכר על פני הדברים שהסכום הנתבע חורג משמעותית מהנהוג במסגרת הפסיקה ומהיקף הנזק המשוער, רשאי בית המשפט להתערב ולפסוק סכום מתון יותר. כפי שנכתב בפסק הדין, "פסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני... אינה ניתנת כדבר שבשגרה בסכומים כה גבוהים, אלא במקרים חריגים במיוחד של הפרה בוטה, זדון או התנהגות מעליבה ופוגענית".

כדי להמחיש את רוח הפסיקה, הציג השופט טל חבקין בהחלטתו שורה ארוכה של פסקי דין שדומים בנסיבותיהם. כך למשל, הזכיר את פסק הדין שבו אירוע בוטל יומיים לפני קיומו בשל שיבוץ כפול, ובו נפסקו 45 אלף שקל בלבד; מקרה שבו צו סגירה מנהלי מנע קיום חתונה שלושה ימים לפני האירוע, ובו נפסקו 40 אלף שקל; מקרה אחר שבו האירוע בוטל חודש לפני מועדו בשל בנייה שלא הושלמה, ובו נפסקו 7,500 שקל בלבד; ואפילו פסק דין בעניין שמלת כלה שנקרעה בזמן אמת שבו נפסקו 15 אלף שקל. בתוך כך, הוא הדגיש כי במקרים שבהם החתונה התקיימה לבסוף במועד ובמתכונת ראויה, גם אם במקום שונה מן המתוכנן, הפסיקה נוטה להעניק פיצוי מתון בהרבה.

ההנמקה המרכזית נגעה לכך שהאירוע של בני הזוג התקיים במועדו וכי נמצאה חלופה ראויה. השופט כתב בהכרעת הדין כי לא הוכח שהחלופה פגעה באופן מהותי בטיב האירוע מעבר לשינוי האופי, ולא הובאו ראיות שלפיהן המעבר אילץ את בני הזוג לטרחה יוצאת דופן מעבר לעוגמת נפש "הטבעית הנלווית לשינויים מסוג זה". עוד הוא ציין כי מדובר בפרק זמן סביר להתארגנות, ועל כן עילת הפיצוי אינה מצדיקה פסיקת סכום גבוה כפי שנדרש.

בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה בחלקה: הפיצוי בגין הנזק הישיר, ההפרשים ששילמו התובעים על מעבר לאולם החלופי, נפסק במלואו - 58,088 שקל. לכך הוסיף השופט פיצוי של 20 אלף שקל בגין עוגמת נפש. "זהו סכום המיטיב עם התובעים והוא על הצד הגבוה", ציין השופט בהכרעתו, והוסיף כי הסכום תואם את רף הסבירות בנסיבות המקרה גם אם הוא נוטה לקצהו העליון לנוכח העובדה שהנתבעת כלל לא התגוננה. לצד זאת, הוא גם פסק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 10,289 שקל.

למה בעצם בית המשפט לא פסק לתובעים את מלוא הסכום שהם ביקשו עבור עוגמת נפש?

מכיוון שבתי המשפט בדרך כלל לא נותנים פיצויים גבוהים מאוד על עוגמת נפש במקרים שבהם האירוע עצמו בסוף כן מתקיים ובמועדו, גם אם זה לא באולם שבני הזוג רצו. השופט הסביר שיש פסיקה די עקבית שמעניקה סכומים מתונים יותר, ורק במקרים חריגים במיוחד מגיעים לפיצויים גבוהים. במקרה הזה האירוע אמנם עבר טלטלה, אבל החתונה התקיימה בזמן ובמקום סביר, ולכן הסכום שנתבע נחשב מוגזם בעיני בית המשפט.

האם העובדה שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה לא היתה אמורה לעבוד לטובת התובעים באופן מלא?

היא בהחלט עבדה לטובתם, אבל לא באופן שמאפשר לקבל כל סכום שרוצים. כשנתבע לא מגיש כתב הגנה, בית המשפט יכול לתת פסק דין על סמך כתב התביעה, אבל רק אם הסכומים שנתבעים מתיישבים עם הדין ועם הפסיקה. השופט עדיין חייב לבדוק אם הסכום הגיוני. במקרה הזה הוא קבע שהנזק הכספי ברור ומוכח, ולכן נפסק במלואו, אבל עוגמת הנפש לא הוכחה ברמה שמצדיקה פיצוי בסכום של 100 אלף שקל.

מה המשמעות של זה שהגן נהרס עוד לפני מועד החתונה?

זה מעיד על כך שלא היה שום סיכוי אמיתי לקיים את האירוע כפי שהובטח, ולכן היתה כאן הפרה ברורה של ההסכם. ההרס הפיזי של המקום גם מדגיש שהנתבעת ידעה שאין לה יכולת לקיים את התחייבותה. מבחינת בני הזוג זה החמיר את תחושת חוסר הוודאות, כי זה לא היה עניין קטן שאפשר לתקן - פשוט לא נשאר מקום לערוך בו חתונה.

האם בני הזוג היו יכולים לדרוש גם פיצוי על העובדה שהגן, לטענתם, הופעל ללא רישיון?

הם העלו את הטענה הזאת, אבל פסק הדין לא קבע ממצאים בנושא ולא פסק פיצוי נפרד על כך. ייתכן שאם הם היו מוכיחים שהיעדר הרישיון הוא זה שגרם לביטול, או שהיתה כאן הטעיה מכוונת, בית המשפט היה מתייחס לכך אחרת. אבל מכיוון שלא הוכחה זיקה ישירה בין היעדר הרישיון לבין הנזק, השופט התמקד בעיקר בהפרת ההסכם.

האם בני הזוג יכלו פשוט לדחות את החתונה במקום לחפש מקום אחר?

תיאורטית כן, אבל בפועל זה היה כרוך בנזקים אחרים, כמו פגיעה בהזמנות, בספקים, בהיערכות של משפחות וארגון של מאות מוזמנים. לכן הם בחרו למצוא מקום חלופי כדי שלא לפגוע במועד המקורי. בית המשפט גם ראה בעובדה שהאירוע התקיים בזמן יתרון עבורם, ולכן העוגמת נפש נבחנה בהתאם.

למה השופט הזכיר כל כך הרבה פסקי דין אחרים?

כדי להראות שהתוצאה שהוא קובע אינה חריגה, ושהסכום שפסק תואם את אמות המידה המקובלות. במערכת המשפטית, השוואה למקרים דומים היא כלי חשוב כדי לשמור על אחידות ועל הוגנות. השופט גם הדגיש שהסכומים שנפסקו במקרים חמורים יותר היו נמוכים משמעותית ממה שהתובעים דרשו.

האם הם היו מקבלים יותר כסף אם היו מצליחים להוכיח שנפגעו בצורה חריגה?

אולי. אם למשל היו מביאים עדויות שמראות שהאירוע החלופי היה כישלון, שהאורחים נפגעו, שהיו ביטולים גדולים, או שהיו הוצאות נוספות בשל בלגן יוצא דופן, ייתכן שהפיצוי היה גבוה יותר. אבל בפועל האירוע התקיים כרגיל, ולא הוצגו ראיות שמראות פגיעה משמעותית באיכות החוויה.

למה בית המשפט אומר שהפיצוי שנתן הוא "על הצד הגבוה"?

מפני שבדרך כלל במקרים דומים של ביטול חתונה חודש־חודשיים לפני הזמן, הפיצויים על עוגמת נפש נעים בין כמה אלפי שקלים לעשרת אלפים. לכן עצם העובדה שהוא פסק 20 אלף שקל מצביעה על התחשבות מסוימת בקושי שחוו בני הזוג, בייחוד כשהנתבעת בחרה שלא להתגונן.