נפגעו בתאונה במהירות אפסית - ויקבלו פיצוי מהפניקס
בני זוג טענו כי תאונת דרכים קלה, שהתרחשה במהלך פקק תנועה, גרמה להם לנכויות משמעותיות. הם פנו לטיפול רפואי, ובהמשך התפתחו אצלם תסמינים נוספים, בהם כאבים כרוניים, הגבלות בתנועה ותסמינים נוירולוגיים. בסופו של דבר, הם אובחנו כסובלים מנכויות בשיעור של 15%
ו-20%. לדברי השופט, "אמנם מדובר בתאונה קלה מבחינת הנזק לרכב, אך אין בכך כדי לשלול את האפשרות שנגרם נזק גופני משמעותי לנוסעים"
בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, נדונה תביעה של בני זוג שטענו כי תאונת דרכים קלה, שהתרחשה במהלך פקק תנועה בדרום הארץ, גרמה להם לנכויות משמעותיות. בית המשפט קיבל את טענותיהם והורה לחברת הביטוח הפניקס לפצות אותם. ההחלטה הזו מעוררת עניין רב, שכן היא מדגישה את ההכרה המשפטית בהשפעות הפיזיות והנפשיות האפשריות של תאונות קלות לכאורה.
התובעים, בני זוג בשנות ה-40 לחייהם, נסעו ברכבם בכביש ראשי ב-15 במרץ 2022 בשעות הבוקר. בשל עומס תנועה כבד, הם נאלצו לעצור בעמידה מוחלטת. בעת שהמתינו להתקדמות התנועה, רכב אחר פגע בהם מאחור במהירות נמוכה מאוד. הפגיעה היתה קלה, והנזק לרכבם היה מזערי. עם זאת, בני הזוג דיווחו מיד על כאבים באזור הצוואר והגב העליון. הם פנו לטיפול רפואי באותו יום, ובמהלך החודשים הבאים התפתחו אצלם תסמינים נוספים, בהם כאבים כרוניים, הגבלות בתנועה ותסמינים נוירולוגיים. בסופו של דבר, הם אובחנו כסובלים מנכויות בשיעור של 15% ו-20%, בהתאמה.
בני הזוג טענו כי אף שהפגיעה
היתה קלה מבחינה מכנית, ההשפעה על בריאותם היתה משמעותית. הם הציגו חוות דעת רפואיות שתמכו בטענותיהם לגבי הנכויות שנגרמו להם בעקבות התאונה. מנגד, חברת הביטוח הפניקס טענה כי לא ייתכן שתאונה במהירות אפסית תגרום לנכויות, וכי התובעים אינם זכאים לפיצוי.
בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו בפניו, והחליט לקבל את גרסת התובעים. השופט מנחם (מריו) קליין ציין בפסק הדין שלו כי, "אמנם מדובר בתאונה קלה מבחינת הנזק לרכב, אך אין בכך כדי לשלול את האפשרות שנגרם נזק גופני משמעותי לנוסעים". עוד הוא הוסיף כי, "הספרות הרפואית מכירה במקרים שבהם גם תאונות קלות יכולות לגרום לפגיעות משמעותיות, במיוחד באזור הצוואר והגב".
- כלל סירבה - נהג משאית יקבל בכל זאת 190 אלף שקל
- פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט גם הדגיש את חשיבות ההסתמכות על חוות דעת רפואיות מקצועיות, וציין בפסק הדין שפורסם כי, "חוות הדעת שהוגשו מטעם התובעים היו מבוססות ומשכנעות, ולא נסתרו באופן מהותי על ידי הנתבעת".
לאור הממצאים, בית המשפט הורה להפניקס לפצות את בני הזוג בגין הנכויות שנגרמו
להם, כולל הוצאות רפואיות, אובדן הכנסה וכאב וסבל, בסכום כולל של 367.5 אלף שקל - מתוכם 48.5 אלף שקל הוצאות ומשפט ושכר טרחת עורך דין. השופט קליין ציין בהכרעת הדין שלו כי, "על חברות הביטוח להכיר בכך שגם תאונות שנראות קלות על פניו עשויות לגרום לנזקים משמעותיים,
ואין לדחות תביעות כאלה על הסף".
פסק דין זה מהווה תקדים חשוב בתחום דיני הנזיקין והביטוח, בכך שהוא מכיר באפשרות שנזקים גופניים משמעותיים עלולים להיגרם גם בתאונות קלות. הוא מדגיש את החשיבות של בחינה מעמיקה של כל מקרה לגופו, והסתמכות
על ראיות רפואיות מקצועיות.
- “6 שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת
- האב לא ישלם עוד על המגורים של בנו - וזו הסיבה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
האם בית המשפט הסתמך רק על חוות דעת רפואיות מטעם התובעים, או שהוזמנו גם מומחים מטעם בית המשפט?
בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו, שבדק את התובעים וקבע
כי יש קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכויות שהתפתחו אצלם. חוות הדעת הזו היוותה גורם משמעותי בהחלטת השופט.
כיצד הסביר בית המשפט את העובדה שהתאונה התרחשה במהירות נמוכה מאוד, אך בכל זאת גרמה לנכות?
השופט הדגיש כי פגיעות צוואריות, הידועות בשם "צליפת שוט" (Whiplash), יכולות להתרחש גם במהירויות נמוכות. בנוסף, הספרות הרפואית מכירה בכך שכל גוף מגיב אחרת לטראומה, ולכן אין לשלול פגיעות רק בגלל עוצמת הפגיעה הנמוכה.
האם לתובעים היו היסטוריות רפואיות קודמות שהיו עלולות להשפיע על הפסקת הפיצוי?
חברת הביטוח ניסתה לטעון כי התובעים סבלו מבעיות רפואיות קודמות, שעלולות היו להשפיע על מצבם. ואולם בית המשפט קבע כי אין הוכחה לכך שמצבם
הרפואי הקודם הוא שגרם לנכויות, והעדיף את עמדת המומחה הרפואי שקשר את הפגיעות לתאונה.
האם בית המשפט התייחס לכך שחברות ביטוח נוהגות לדחות תביעות המבוססות על תאונות קלות?
בהחלט. בפסק
הדין צוין כי, "אין לדחות תביעות באופן אוטומטי רק בשל עוצמת הפגיעה הנראית לעין", וכי על חברות הביטוח לבחון לעומק כל מקרה לגופו ולתת משקל משמעותי לראיות הרפואיות.
כיצד השפיעה התנהלות חברת הביטוח על
החלטת בית המשפט?
בית המשפט טען כי הפניקס לא הציגה ראיות רפואיות חזקות מספיק כדי לסתור את חוות הדעת של התובעים, ולא שלחה אותם לבדיקה רפואית מטעמה בזמן סביר. הדבר פעל לרעת החברה, ותרם להחלטה לחייבה בפיצוי.
במקרה נוסף, קבע בית משפט השלום בצפת במאי 2024 כי צעיר שרכב על אופנוע ללא ביטוח, ובמהלך הנסיעה התנגש במכונית שיצאה מחניה, יפוצה בסכום של כמעט מיליון שקל. חברת הביטוח מנורה, שביטחה את הרכב, לא זימנה למתן עדות את הנהג של הרכב כדי להפריך את גירסת התביעה, שלפיה הוא האשם בתאונה, ואף הסכימה לשאת בנזקי הרכוש שנגרמו לרוכב האופנוע. בעקבות כל אלה החליטה השופטת רביע ג'באלי לחייב אותה לשלם פיצויים גם עבור נזקי הגוף שלו. מדובר בתאונת דרכים שאירעה לפני כחמש שנים בשטח עירוני. לפי טענתו, התובע (35) רכב על האופנוע שלו בנתיב הימני של הכביש. לפתע התפרץ מתוך חניית בניין רכב הנתבע, היישר אל הנתיב שלו, ומכיוון שלא היתה לרוכב האופנוע אפשרות לחמוק ממנו, כך לטענתו – הוא נחבט בו בעוצמה. במועד התאונה לא היה לרוכב ביטוח בתוקף, ולכן הוא הגיש תביעה נזיקית נגד הנהג של המכונית ומנורה שביטחה אותה. לדבריו, הוא נהג כחוק ובמהירות המותרת, בעוד שנהג המכונית פעל בצורה לא תקינה בכך שהתפרץ לנתיב שבו הוא היה בצורה מסוכנת, כך שהאחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו לו בעקבותיה רובצת במלואה עליו. מנגד, טענה מנורה כי הרוכב הוא שה שהאחראי לתאונת הדרכים, ומשכך היא פטורה מלפצות אותו.
בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא כבר היה עם אחרת - וזה המחיר
פסק דין חדש של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב חושף מערכת יחסים שהידרדרה על רקע מחלתה הקשה של האשה, השקעותיה הכספיות הגדולות בדירת המגורים והפירוד שהתרחש בזמן שטיפלה בעצמה ובבית. האשה טענה כי בעוד שפדתה חסכונות ופנסיה כדי להקטין את המשכנתה, בעלה ניהל
קשר עם אחרת. אף שחלקו בדירה נרשם כ-25%, קבעה השופטת כי ינוכו ממנו עוד 119 אלף שקל
באוקטובר 2022 התעוררה אשה למציאות חדשה. בן זוגה מזה יותר מעשור הודיע לה שהוא עוזב את הבית. לא היה מדובר בפרידה שמגיעה בהפתעה מוחלטת, אך הזמן שבו התרחש הכל הדגיש, לדברי האשה, פער שנפער בין הצדדים כבר חודשים רבים. בעוד שהיא מתמודדת עם מחלה אוטואימונית נדירה וקשה, לאחר שנאלצה לעבור ניתוחים וטיפולים כימותרפיים, ובעודה מנסה לשמור על הבית ועל התשלומים, הוא החל לבנות לעצמו חיים חדשים - ולפי הראיות שהוצגו לבית המשפט, הוא כבר התגורר אצל אשה אחרת.
פסק הדין, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו על ידי השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר, עוסק בשורת תביעות הדדיות בין שני בני זוג לשעבר: תביעה לפירוק שיתוף בדירה, תביעה לדמי שימוש ותביעה לאיזון רכושי. אלא שמעבר לגבולות המשפטיים הצרים, הוא מציג מערכת יחסים שנשחקה עד דק, הרבה בשל נסיבות החיים המורכבות, ובעיקר מחלתה הקשה של האשה, שהשפיעה על כל תחומי חייה.
הצדדים נישאו ב-2012, לאחר שהכירו במלון שבו עבדה האשה כסגנית מנהל מזון ומשקאות. היא היתה בת 34, והוא בן 22 בלבד, אך ההבדל בגיל לא מנע מהם לקיים זוגיות ארוכה. במשך שנים ניסו השניים להביא ילדים לעולם, עברו טיפולי פוריות רבים ואף שקלו תרומת ביצית, אך ללא הצלחה. ב-2019 פרצה מחלתה של האשה במלוא העוצמה. היא אושפזה ונותחה, ובהמשך נאלצה לקבל טיפולים כימותרפיים שבועיים וטיפול ביולוגי חודשי. בשל כך היא איבדה את יכולתה לעבוד, ובסופו של דבר פוטרה וקיבלה גמלת נכות מהביטוח הלאומי.
רוב סכום הרכישה של הדירה הגיע מהאשה
בתוך כל זה, באוגוסט 2019 רכשו בני הזוג דירה בסכום של 2.975 מיליון שקל. רוב סכום הרכישה הגיע מכספי הירושה של האשה - כ-2.15 מיליון שקל - והיא גם מכרה חלקת קבר של אביה המנוח כדי להשלים את הסכום. לצורך מימון היתרה לקחו בני הזוג משכנתה של 850 אלף שקל, שנועדה לכסות כחמישית ממחיר הדירה. בהסכמה ביניהם נרשמה הדירה 75% על שם האשה ו-25% על שם האיש.
- למרות 4 ילדים וחיים משותפים: הנכסים יישארו של הבעל
- אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ואולם למרות ההסכמה הרשמית, חיי הזוגיות לא התנהלו עוד בשותפות אמיתית. לפי פסק הדין, במאי ויוני 2020 פדתה האשה כספים ניכרים מחסכונותיה הפנסיוניים כדי להקטין את המשכנתה. "האשה פדתה את הכספים שקיבלה עם סיום עבודתה, בסך כולל של כ-238,150 שקל, לצורך הקטנת סכום המשכנתא", נכתב בפסק הדין שפורסם. הסכומים המדויקים פורטו בפסק הדין, ובסך הכל הופחתה המשכנתה ב-291,275 שקל. האשה טענה כי עשתה זאת לאחר שהאיש שכנע אותה לעשות זאת, בכך שאמר לה כי כך יוכלו לצמצם את התשלומים החודשיים ולהקל על המצב הכלכלי שלהם. לאחר פדיון הכספים, היא נותרה כמעט ללא זכויות פנסיוניות.
“שש שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת
ויקטוריה בלייבה עבדה לילות ארוכים במאפייה בדרום, בלי תלושי שכר אמיתיים, בלי פנסיה ובלי תוספת שכר עבור עבודתה בלילה. אחרי שש שנים של עבודה מפרכת, היא הגישה מכתב התראה והתפטרה. בית הדין קבע: מדובר בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה יותר מ-390 אלף שקל. “התובעת
הועסקה שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות”, כתבה השופטת רינת סיני־אלוש בהכרעתה
היא עלתה לישראל מאוקראינה בסוף 2016, מצאה עבודה במהרה במאפייה קטנה בדרום, והחלה לעבוד לילות שלמים כדי לפרנס את עצמה. במשך שש שנים עבדה ויקטוריה בלייבה במאפייה שבבעלות עשהאל ידאעי - 12 שעות במשמרת, לעתים יותר, כמעט בלי ימי חופשה, בלי הפקדות לפנסיה ובלי תשלום על שעות נוספות. רק כשהיא הבינה שדבר לא עומד להשתנות, היא שלחה מכתב התראה, ובחלוף שבוע גם מכתב התפטרות. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי מדובר למעשה בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה פיצויים נרחבים על עוולות שנמשכו שנים. פסק הדין, שניתן בידי השופטת רינת סיני־אלוש ביחד עם נציגי הציבור עינב מורדוך ויפה פחימה, מתפרש על פני עשרות עמודים ומתאר סיפור של עובדת שנוצלה בעבודה ממושכת בתנאים קשים, תוך הפרה בוטה של חוקי העבודה הבסיסיים ביותר.
בית הדין קבע כבר בתחילת פסק הדין כי תלושי השכר שהונפקו לבלייבה “חסרי כל ערך”. השופטת סיני־אלוש ציינה כי הם לא שיקפו את תנאי עבודתה או את השכר ששולם בפועל, וכי הנתבע עצמו הודה שהתלושים נערכו “מטעמים שאינם קשורים לתכלית שלשמה הם נועדו - שעניינם התחמקות משתלום מס”. בעדותו בבית הדין, אמר ידאעי במפורש כי, “חטאתי כלפי רשויות המס, נכון, מוכן לתת על זה את הדין”. בפועל בלייבה קיבלה את שכרה השבועי במזומן - 2,000 שקל בתחילת תקופת עבודתה, ו-900 שקל בשבוע בתקופה המאוחרת יותר. “אופן תשלום השכר אינו שנוי במחלוקת”, כתבה השופטת, “והנתבע הודה כי תשלום השכר חושב לפי דו"חות נוכחות שנערכו בזמן אמת, בהתאם לתעריף שנקבע בכל תקופה”.
אחת הסוגיות המרכזיות שעלו במהלך המשפט נגעה לשאלה אם העסק של ידאעי נחשב מאפייה או רק מקום לשיווק מאפים, שכן על פי ההגדרה המשפטית לכך תלוי גם תחולתו של צו ההרחבה בענף האפייה. בלייבה טענה שעבדה במאפייה עצמה, ליד התנור, כשהיא לשה בצקים ואופה פיתות. מנגד, הנתבע טען שעיקר עבודתה היה באריזה ובניקיון. בית הדין בחן את העדויות וקבע כי, “המסקנה היא שעבודתה של התובעת היתה בייצור פיתות, לרבות אפייתן בתנור ואריזתן”. בהתאם לכך, נקבע כי צו ההרחבה בענף האפייה חל על יחסי העבודה, וכפועל יוצא - בלייבה זכאית לתוספת לילה ולגמול שעות נוספות לפי ההסדרים הקבועים בצו.
“עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות"
בלייבה העידה כי עבדה שישה ימים בשבוע, במשמרות שנמשכו בין 12 ל-13 שעות ביום, כמעט תמיד בלילות. היא סיפרה שהיתה מגיעה לעבודה בין 22:00 ל-2:00 בלילה, ועובדת עד שעות הבוקר. בית הדין קבע כי אכן כך היה: “אין חולק שהתובעת הועסקה בשעות נוספות ובשעות לילה, מבלי שקיבלה תגמול על כך". הנתבע לא חלק על כך, ואף הודה כי שולם לה שכר אחיד לכל שעות העבודה, בלי גמול על עבודה מעבר לשמונה שעות ביום. השופטת הדגישה כי הנתבע אף לא הציג את כל דו"חות הנוכחות, אף שהודה כי הם קיימים. “עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות... והדו"חות המצויים ברשותו לא הוגשו לתיק", נכתב בהכרעת הדין. בהתאם לכך, חישב בית הדין את גמול השעות הנוספות ותוספת הלילה לפי דו"חות שנמצאו, ופסק לבלייבה סכום של 82,809 שקל עבור שעות נוספות ו-163,461 שקלים כתוספת לילה.
- בנקאי נורה מחוץ לביתו - והוכר כנפגע בתאונת עבודה
- העובד טען שהוא חולה, נתפס בתערוכת נחשים - ובכל זאת יפוצה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בלב פסק הדין עומדת ההכרעה הדרמטית: האם מדובר בהתפטרות רגילה, או בהתפטרות בדין מפוטרת, המזכה בפיצויי פיטורים. בלייבה טענה כי אחרי שנים שבהן הופרו זכויותיה, היא שלחה לנתבע מכתב התראה וביקשה להסדיר את התשלומים בתוך שבעה ימים, אך הוא התעלם ממנה והשיב לה בזלזול. רק אז היא שלחה מכתב נוסף, ובו הודיעה על התפטרותה. ידאעי טען מצדו כי בלייבה תכננה לעזוב ממילא, משום שהתכוונה לעבור דירה ולעזוב את בן זוגה. אבל בית הדין לא קיבל את גרסתו. השופטת סיני־אלוש קבעה כי, “אין חולק כי נסיבות העניין עונות על התנאי הראשון, בדבר נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו. התובעת הועסקה משך שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות". עוד היא הוסיפה כי, “התובעת הוכיחה כי בזמן אמת לא היה בכוונת הנתבע לפעול לתיקון ההפרות. אי מתן התראה סבירה אינו שולל את זכאותה לפיצויי פיטורים". בהתאם לכך, נקבע כי יש לראות בהתפטרותה של בלייבה כפיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, והיא זכאית לפיצויים בסכום כולל של 44,254 שקל.
