הירשמו
  1. ראשי
  2. משפט
תאונה ביטוח אינשורטק
צילום: PIXBAY

נפגעו בתאונה במהירות אפסית - ויקבלו פיצוי מהפניקס

בני זוג טענו כי תאונת דרכים קלה, שהתרחשה במהלך פקק תנועה, גרמה להם לנכויות משמעותיות. הם פנו לטיפול רפואי, ובהמשך התפתחו אצלם תסמינים נוספים, בהם כאבים כרוניים, הגבלות בתנועה ותסמינים נוירולוגיים. בסופו של דבר, הם אובחנו כסובלים מנכויות בשיעור של 15% ו-20%. לדברי השופט, "אמנם מדובר בתאונה קלה מבחינת הנזק לרכב, אך אין בכך כדי לשלול את האפשרות שנגרם נזק גופני משמעותי לנוסעים"

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה תאונת דרכים נזקי גוף הפניקס

​בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, נדונה תביעה של בני זוג שטענו כי תאונת דרכים קלה, שהתרחשה במהלך פקק תנועה בדרום הארץ, גרמה להם לנכויות משמעותיות. בית המשפט קיבל את טענותיהם והורה לחברת הביטוח הפניקס לפצות אותם. ההחלטה הזו מעוררת עניין רב, שכן היא מדגישה את ההכרה המשפטית בהשפעות הפיזיות והנפשיות האפשריות של תאונות קלות לכאורה.​


התובעים, בני זוג בשנות ה-40 לחייהם, נסעו ברכבם בכביש ראשי ב-15 במרץ 2022 בשעות הבוקר. בשל עומס תנועה כבד, הם נאלצו לעצור בעמידה מוחלטת. בעת שהמתינו להתקדמות התנועה, רכב אחר פגע בהם מאחור במהירות נמוכה מאוד. הפגיעה היתה קלה, והנזק לרכבם היה מזערי. עם זאת, בני הזוג דיווחו מיד על כאבים באזור הצוואר והגב העליון. הם פנו לטיפול רפואי באותו יום, ובמהלך החודשים הבאים התפתחו אצלם תסמינים נוספים, בהם כאבים כרוניים, הגבלות בתנועה ותסמינים נוירולוגיים. בסופו של דבר, הם אובחנו כסובלים מנכויות בשיעור של 15% ו-20%, בהתאמה.​


בני הזוג טענו כי אף שהפגיעה היתה קלה מבחינה מכנית, ההשפעה על בריאותם היתה משמעותית. הם הציגו חוות דעת רפואיות שתמכו בטענותיהם לגבי הנכויות שנגרמו להם בעקבות התאונה. מנגד, חברת הביטוח הפניקס טענה כי לא ייתכן שתאונה במהירות אפסית תגרום לנכויות, וכי התובעים אינם זכאים לפיצוי.​


בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו בפניו, והחליט לקבל את גרסת התובעים. השופט מנחם (מריו) קליין ציין בפסק הדין שלו כי, "אמנם מדובר בתאונה קלה מבחינת הנזק לרכב, אך אין בכך כדי לשלול את האפשרות שנגרם נזק גופני משמעותי לנוסעים". עוד הוא הוסיף כי, "הספרות הרפואית מכירה במקרים שבהם גם תאונות קלות יכולות לגרום לפגיעות משמעותיות, במיוחד באזור הצוואר והגב".​


בית המשפט גם הדגיש את חשיבות ההסתמכות על חוות דעת רפואיות מקצועיות, וציין בפסק הדין שפורסם כי, "חוות הדעת שהוגשו מטעם התובעים היו מבוססות ומשכנעות, ולא נסתרו באופן מהותי על ידי הנתבעת".​


לאור הממצאים, בית המשפט הורה להפניקס לפצות את בני הזוג בגין הנכויות שנגרמו להם, כולל הוצאות רפואיות, אובדן הכנסה וכאב וסבל, בסכום כולל של 367.5 אלף שקל - מתוכם 48.5 אלף שקל הוצאות ומשפט ושכר טרחת עורך דין. השופט קליין ציין בהכרעת הדין שלו כי, "על חברות הביטוח להכיר בכך שגם תאונות שנראות קלות על פניו עשויות לגרום לנזקים משמעותיים, ואין לדחות תביעות כאלה על הסף".​


פסק דין זה מהווה תקדים חשוב בתחום דיני הנזיקין והביטוח, בכך שהוא מכיר באפשרות שנזקים גופניים משמעותיים עלולים להיגרם גם בתאונות קלות. הוא מדגיש את החשיבות של בחינה מעמיקה של כל מקרה לגופו, והסתמכות על ראיות רפואיות מקצועיות.​

קיראו עוד ב"משפט"


האם בית המשפט הסתמך רק על חוות דעת רפואיות מטעם התובעים, או שהוזמנו גם מומחים מטעם בית המשפט?

בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו, שבדק את התובעים וקבע כי יש קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכויות שהתפתחו אצלם. חוות הדעת הזו היוותה גורם משמעותי בהחלטת השופט.


כיצד הסביר בית המשפט את העובדה שהתאונה התרחשה במהירות נמוכה מאוד, אך בכל זאת גרמה לנכות?

השופט הדגיש כי פגיעות צוואריות, הידועות בשם "צליפת שוט" (Whiplash), יכולות להתרחש גם במהירויות נמוכות. בנוסף, הספרות הרפואית מכירה בכך שכל גוף מגיב אחרת לטראומה, ולכן אין לשלול פגיעות רק בגלל עוצמת הפגיעה הנמוכה.


האם לתובעים היו היסטוריות רפואיות קודמות שהיו עלולות להשפיע על הפסקת הפיצוי?

חברת הביטוח ניסתה לטעון כי התובעים סבלו מבעיות רפואיות קודמות, שעלולות היו להשפיע על מצבם. ואולם בית המשפט קבע כי אין הוכחה לכך שמצבם הרפואי הקודם הוא שגרם לנכויות, והעדיף את עמדת המומחה הרפואי שקשר את הפגיעות לתאונה.


האם בית המשפט התייחס לכך שחברות ביטוח נוהגות לדחות תביעות המבוססות על תאונות קלות?

בהחלט. בפסק הדין צוין כי, "אין לדחות תביעות באופן אוטומטי רק בשל עוצמת הפגיעה הנראית לעין", וכי על חברות הביטוח לבחון לעומק כל מקרה לגופו ולתת משקל משמעותי לראיות הרפואיות.


כיצד השפיעה התנהלות חברת הביטוח על החלטת בית המשפט?

בית המשפט טען כי הפניקס לא הציגה ראיות רפואיות חזקות מספיק כדי לסתור את חוות הדעת של התובעים, ולא שלחה אותם לבדיקה רפואית מטעמה בזמן סביר. הדבר פעל לרעת החברה, ותרם להחלטה לחייבה בפיצוי.


במקרה נוסף, קבע בית משפט השלום בצפת במאי 2024 כי צעיר שרכב על אופנוע ללא ביטוח, ובמהלך הנסיעה התנגש במכונית שיצאה מחניה, יפוצה בסכום של כמעט מיליון שקל. חברת הביטוח מנורה, שביטחה את הרכב, לא זימנה למתן עדות את הנהג של הרכב כדי להפריך את גירסת התביעה, שלפיה הוא האשם בתאונה, ואף הסכימה לשאת בנזקי הרכוש שנגרמו לרוכב האופנוע. בעקבות כל אלה החליטה השופטת רביע ג'באלי לחייב אותה לשלם פיצויים גם עבור נזקי הגוף שלו. מדובר בתאונת דרכים שאירעה לפני כחמש שנים בשטח עירוני. לפי טענתו, התובע (35) רכב על האופנוע שלו בנתיב הימני של הכביש. לפתע התפרץ מתוך חניית בניין רכב הנתבע, היישר אל הנתיב שלו, ומכיוון שלא היתה לרוכב האופנוע אפשרות לחמוק ממנו, כך לטענתו – הוא נחבט בו בעוצמה. במועד התאונה לא היה לרוכב ביטוח בתוקף, ולכן הוא הגיש תביעה נזיקית נגד הנהג של המכונית ומנורה שביטחה אותה. לדבריו, הוא נהג כחוק ובמהירות המותרת, בעוד שנהג המכונית פעל בצורה לא תקינה בכך שהתפרץ לנתיב שבו הוא היה בצורה מסוכנת, כך שהאחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו לו בעקבותיה רובצת במלואה עליו. מנגד, טענה מנורה כי הרוכב הוא שה שהאחראי לתאונת הדרכים, ומשכך היא פטורה מלפצות אותו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מס שבח
צילום: Freepik

המסמכים הישנים הכריעו: נדחתה בקשה למס שבח היסטורי

מחלוקת על מועד רכישת זכויות חכירה בנכס ותיק בתל אביב הובילה לעימות בין האלמנה והיורשת של המוכר לרשות המסים. ועדת הערר קבעה כי אין די בזיכרונות מאוחרים ובשחזורים בדיעבד, וכי מסמכים ודיווחים בזמן אמת הם אלה שמכריעים בשאלת הזכאות לשיעור מס מופחת

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה מס שבח רשות המסים מיסוי מקרקעין

כמעט שישה עשורים לאחר שנחתמו ההסכמים הראשונים ביחס למגרש קטן ברחוב הפלך בתל אביב, מצאה את עצמה ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין נדרשת לשאלה שמעסיקה לא מעט בעלי נכסים ותיקים ויורשיהם: מתי בעצם נרכש הנכס. השאלה הזו, שנראית לעתים טכנית בלבד, עשויה להיות שוות ערך לעשרות ולעתים למאות אלפי שקלים במס שבח, בעקבות ההבחנה שעושה החוק בין נכסים שנרכשו לפני 31 במרץ 1961 לבין כאלה שנרכשו לאחר מכן. במקרה שנדון, הפער הכספי הגיע לכ-90 אלף שקל, אך ההשלכות העקרוניות רחבות הרבה יותר.

ההליך עסק בזכויות חכירה במקרקעין הידועים כגוש 7087 חלקה 86, נכס תעשייתי ותיק ביפו, שנמכר ב-2018 על ידי יצחק אברט ז"ל. לאחר המכירה, התגלעה מחלוקת בין המוכר - ולאחר פטירתו, אלמנתו והיורשת שלו יפה אברט - לבין מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב, סביב השאלה האם המכירה זכאית לשיעור מס שבח מופחת, המכונה "שיעור מס היסטורי". הזכאות לשיעור שכזה מותנית בכך שיום הרכישה של הזכות במקרקעין היה עד ה-31 למרץ 1961.

לטענת העוררת, שורשי הזכויות בנכס נעוצים עוד בראשית 1961. היא הסתמכה על כך שבבסיס חוזה החכירה שנחתם עם עיריית תל אביב ב-1964 עמד הסכם מוקדם יותר, מ-29 בינואר 1961, שאושר בידי משרד הפנים. לשיטתה, די בכך כדי לראות את יום הרכישה כיום המוקדם, ולהחיל את שיעור המס ההיסטורי. מנגד, רשות המסים טענה כי יצחק אברט נכנס לתמונה רק ב-1970, כשרכש זכויות מאחד השותפים האחרים, ולכן הוא לא עומד בתנאי החוק.

ועדת הערר, בראשות השופט הרי קירש ולצדו רו"ח מיכה לזר ועו"ד דן מרגליות, נדרשה לפרק לגורמים מסכת מסועפת של מסמכים, חלקם בני יותר מ-60 שנה. כבר בראשית פסק הדין הבהיר השופט קירש כי ההכרעה תישען על "הרשום במסמכים (הרבים) שהוגשו", וכי גם אם יינתן משקל כלשהו לעדות המאוחרת של העוררת, אין בה כדי לשנות את התמונה העולה מן הראיות הכתובות.

בהסכם החכירה הראשון אין אזכור לאברט

המסמך הראשון שנבחן היה הסכם פיתוח מ-28 בינואר 1961, שנחתם בין עיריית תל אביב-יפו לבין אדם בשם נסים בכר. ההסכם התיר לבכר לתפוס חזקה זמנית במגרש לצורך הקמת מבנה תעשייתי, וקבע כי אם הוא יעמוד בתנאים, תיערך עמו בהמשך חכירה. אישור משרד הפנים להסכם ניתן במרץ 1961. אלא שכבר כאן קבעה הוועדה ממצא ברור: להסכם היו שני צדדים בלבד - העירייה ובכר, ואין בו שום אזכור ליצחק אברט או לשותפים האחרים שטענו לזכויות מוקדמות. "דבר אחד עולה בבירור מהמסמך הראשון: היו לו שני צדדים בלבד - העירייה ונסים בכר", נכתב בפסק הדין.

להמשך הכתבה לחץ כאן
צוואה
צילום: canva

האחות ביקשה מחצית מהירושה - השופט לא הבין למה

אשה תבעה בדרישה להכיר בזכויותיה במחצית מדירה ומגרש בתל אביב שירש אחיה למחצה מהורי אמו. אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע כי עילת תביעה לא היתה ברורה, מחק אותה וחייב את התובעת ב-100 אלף שקל הוצאות משפט: "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין"

עוזי גרסטמן |
נושאים בכתבה צוואה ירושה דיני ירושה ועיזבון

זה התחיל בסיפור משפחתי ישן, כזה שנפרש על פני עשרות שנים, עם יחסי קרבה מורכבים, ירושה אחת גדולה והרבה תחושות לא פתורות. אשה, אחות למחצה מצד האב, פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב וביקשה שיכירו בכך שמחצית מנכסי מקרקעין יקרי ערך - דירה בתל אביב ומגרש בשדה דב - שייכים לה. הנכסים, כך לא היתה מחלוקת, רשומים כולם על שם אחיה למחצה, שירש אותם מהורי אמו. אלא שבית המשפט, בפסק דין חריף וחריג בנימוקיו, קבע כי התביעה כולה לוקה בכשל יסודי: העילה המשפטית שעליה היא נסמכת אינה ברורה כלל. התוצאה היתה מחיקת התביעה וחיוב התובעת בהוצאות משפט בסכום של 100 אלף שקל.

פסק הדין, שניתן על ידי סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, השופט יהורם שקד, אינו עוסק רק במחלוקת רכושית בין אחים למחצה. הוא מתעכב באריכות על האופן שבו נוסחה התביעה, על הבלבול בין טענות עובדתיות ומשפטיות, ועל הקושי - כמעט חוסר האפשרות - של בית המשפט להכריע בסכסוך כשגם לאחר שמיעת כל העדים והסיכומים, לא ניתן להבין מהי בדיוק עילת התביעה.

הרקע העובדתי אינו שנוי במחלוקת. התובעת היא אחותו למחצה של הנתבע מצד האב. בילדותה היא אומצה על ידי אמו של הנתבע, לאחר שזו נישאה לאביהם המשותף. הנתבע, מצדו, ירש מסבו וסבתו מצד אמו דירת מגורים בתל אביב וכן זכויות במגרש בשדה דב. הסב נפטר ב-1988 והסבתא ב-1994. אביהם של שני האחים התגורר בדירה עד פטירתו ב-2017. הזכויות בנכסים נרשמו לאורך כל השנים על שם הנתבע בלבד. אלא שהתובעת טענה כי חרף הרישום, בינה לבין אחיה התקיימה הבנה אחרת. בכתב התביעה המקורי נטען כי בין השניים נכרת "הסכם שותפות ונאמנות", שלפיו מחצית מהזכויות בנכסים שייכות לה, והנתבע מחזיק בהן בנאמנות עבורה. על בסיס זה היא עתרה לסעד הצהרתי שיקבע כי היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ובמגרש.

"מעשה שהושלם"

כבר בשלב מוקדם של ההליך התברר לבית המשפט כי כתב התביעה מעורר קשיים. בדיון קדם משפט ביקש השופט להבין מהי עילת התביעה, ובא כוח התובעת השיב כי מדובר בנאמנות, שותפות ויחסים מסחריים משותפים. בהמשך אותו דיון אף הודה עורך דינה של התובעת כי "הראיות שקיבלתי לפני יומיים שינו לי את התמונה העובדתית", וביקש זמן לשקול מחדש את עמדתו. לבסוף הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו שונתה התשתית המשפטית של התביעה באופן מהותי. בכתב התביעה המתוקן כבר לא דובר על שותפות ונאמנות בלבד. הפעם נטען כי הנתבע העניק לתובעת את מחצית הזכויות בנכסים כמתנה שהושלמה. "עסקינן בהענקה שבוצעה באופן מוצהר, מחייב סופי ומוחלט", נכתב, תוך הדגשה כי הצדדים שינו את התנהלותם לאורך עשרות שנים בהסתמך על אותה הענקה. בהמשך אף נטען במפורש כי מדובר ב"מעשה שהושלם".

אלא שכאן בדיוק החל להיווצר הסדק המרכזי בתביעה. הנתבע, בכתב ההגנה, הכחיש מכל וכל את קיומו של כל הסכם, הבטחה או הענקה. לדבריו, לא היתה שום מתנה, לא בכתב ולא בעל פה, וממילא לא בוצע שום רישום כנדרש בדין. לטענתו, מדובר בתביעת סרק נטולת עילה, שהוגשה לאחר שנים רבות של לחצים משפחתיים. במהלך ההוכחות והסיכומים העמיק הקושי. השופט שקד תיאר בפסק הדין חילופי דברים ארוכים שניהל עם בא כוחה של התובעת, בניסיון להבין האם הטענה היא לגבי מתנה שהושלמה, או שלהתחייבות לתת מתנה. "זה לא ניואנסים, זה העיקר", אמר השופט באחד הרגעים, ואף הוסיף כי, "בסוף אני כותב פסק דין על מה שיש, לא על מה שאין".

להמשך הכתבה לחץ כאן