נפגעו בתאונה במהירות אפסית - ויקבלו פיצוי מהפניקס
בני זוג טענו כי תאונת דרכים קלה, שהתרחשה במהלך פקק תנועה, גרמה להם לנכויות משמעותיות. הם פנו לטיפול רפואי, ובהמשך התפתחו אצלם תסמינים נוספים, בהם כאבים כרוניים, הגבלות בתנועה ותסמינים נוירולוגיים. בסופו של דבר, הם אובחנו כסובלים מנכויות בשיעור של 15%
ו-20%. לדברי השופט, "אמנם מדובר בתאונה קלה מבחינת הנזק לרכב, אך אין בכך כדי לשלול את האפשרות שנגרם נזק גופני משמעותי לנוסעים"
בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, נדונה תביעה של בני זוג שטענו כי תאונת דרכים קלה, שהתרחשה במהלך פקק תנועה בדרום הארץ, גרמה להם לנכויות משמעותיות. בית המשפט קיבל את טענותיהם והורה לחברת הביטוח הפניקס לפצות אותם. ההחלטה הזו מעוררת עניין רב, שכן היא מדגישה את ההכרה המשפטית בהשפעות הפיזיות והנפשיות האפשריות של תאונות קלות לכאורה.
התובעים, בני זוג בשנות ה-40 לחייהם, נסעו ברכבם בכביש ראשי ב-15 במרץ 2022 בשעות הבוקר. בשל עומס תנועה כבד, הם נאלצו לעצור בעמידה מוחלטת. בעת שהמתינו להתקדמות התנועה, רכב אחר פגע בהם מאחור במהירות נמוכה מאוד. הפגיעה היתה קלה, והנזק לרכבם היה מזערי. עם זאת, בני הזוג דיווחו מיד על כאבים באזור הצוואר והגב העליון. הם פנו לטיפול רפואי באותו יום, ובמהלך החודשים הבאים התפתחו אצלם תסמינים נוספים, בהם כאבים כרוניים, הגבלות בתנועה ותסמינים נוירולוגיים. בסופו של דבר, הם אובחנו כסובלים מנכויות בשיעור של 15% ו-20%, בהתאמה.
בני הזוג טענו כי אף שהפגיעה
היתה קלה מבחינה מכנית, ההשפעה על בריאותם היתה משמעותית. הם הציגו חוות דעת רפואיות שתמכו בטענותיהם לגבי הנכויות שנגרמו להם בעקבות התאונה. מנגד, חברת הביטוח הפניקס טענה כי לא ייתכן שתאונה במהירות אפסית תגרום לנכויות, וכי התובעים אינם זכאים לפיצוי.
בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו בפניו, והחליט לקבל את גרסת התובעים. השופט מנחם (מריו) קליין ציין בפסק הדין שלו כי, "אמנם מדובר בתאונה קלה מבחינת הנזק לרכב, אך אין בכך כדי לשלול את האפשרות שנגרם נזק גופני משמעותי לנוסעים". עוד הוא הוסיף כי, "הספרות הרפואית מכירה במקרים שבהם גם תאונות קלות יכולות לגרום לפגיעות משמעותיות, במיוחד באזור הצוואר והגב".
- מהפכה בפרסומת, נזיפה מהשופט: ליברה תשלם 100 אלף ש'
- יקבל 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט גם הדגיש את חשיבות ההסתמכות על חוות דעת רפואיות מקצועיות, וציין בפסק הדין שפורסם כי, "חוות הדעת שהוגשו מטעם התובעים היו מבוססות ומשכנעות, ולא נסתרו באופן מהותי על ידי הנתבעת".
לאור הממצאים, בית המשפט הורה להפניקס לפצות את בני הזוג בגין הנכויות שנגרמו
להם, כולל הוצאות רפואיות, אובדן הכנסה וכאב וסבל, בסכום כולל של 367.5 אלף שקל - מתוכם 48.5 אלף שקל הוצאות ומשפט ושכר טרחת עורך דין. השופט קליין ציין בהכרעת הדין שלו כי, "על חברות הביטוח להכיר בכך שגם תאונות שנראות קלות על פניו עשויות לגרום לנזקים משמעותיים,
ואין לדחות תביעות כאלה על הסף".
פסק דין זה מהווה תקדים חשוב בתחום דיני הנזיקין והביטוח, בכך שהוא מכיר באפשרות שנזקים גופניים משמעותיים עלולים להיגרם גם בתאונות קלות. הוא מדגיש את החשיבות של בחינה מעמיקה של כל מקרה לגופו, והסתמכות
על ראיות רפואיות מקצועיות.
- כשהריבית הפכה לנטל בלתי אפשרי: החלטה חריגה בהוצל"פ
- עקב מסרון בעייתי - לא תירש את בן זוגה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה...
האם בית המשפט הסתמך רק על חוות דעת רפואיות מטעם התובעים, או שהוזמנו גם מומחים מטעם בית המשפט?
בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו, שבדק את התובעים וקבע
כי יש קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכויות שהתפתחו אצלם. חוות הדעת הזו היוותה גורם משמעותי בהחלטת השופט.
כיצד הסביר בית המשפט את העובדה שהתאונה התרחשה במהירות נמוכה מאוד, אך בכל זאת גרמה לנכות?
השופט הדגיש כי פגיעות צוואריות, הידועות בשם "צליפת שוט" (Whiplash), יכולות להתרחש גם במהירויות נמוכות. בנוסף, הספרות הרפואית מכירה בכך שכל גוף מגיב אחרת לטראומה, ולכן אין לשלול פגיעות רק בגלל עוצמת הפגיעה הנמוכה.
האם לתובעים היו היסטוריות רפואיות קודמות שהיו עלולות להשפיע על הפסקת הפיצוי?
חברת הביטוח ניסתה לטעון כי התובעים סבלו מבעיות רפואיות קודמות, שעלולות היו להשפיע על מצבם. ואולם בית המשפט קבע כי אין הוכחה לכך שמצבם
הרפואי הקודם הוא שגרם לנכויות, והעדיף את עמדת המומחה הרפואי שקשר את הפגיעות לתאונה.
האם בית המשפט התייחס לכך שחברות ביטוח נוהגות לדחות תביעות המבוססות על תאונות קלות?
בהחלט. בפסק
הדין צוין כי, "אין לדחות תביעות באופן אוטומטי רק בשל עוצמת הפגיעה הנראית לעין", וכי על חברות הביטוח לבחון לעומק כל מקרה לגופו ולתת משקל משמעותי לראיות הרפואיות.
כיצד השפיעה התנהלות חברת הביטוח על
החלטת בית המשפט?
בית המשפט טען כי הפניקס לא הציגה ראיות רפואיות חזקות מספיק כדי לסתור את חוות הדעת של התובעים, ולא שלחה אותם לבדיקה רפואית מטעמה בזמן סביר. הדבר פעל לרעת החברה, ותרם להחלטה לחייבה בפיצוי.
במקרה נוסף, קבע בית משפט השלום בצפת במאי 2024 כי צעיר שרכב על אופנוע ללא ביטוח, ובמהלך הנסיעה התנגש במכונית שיצאה מחניה, יפוצה בסכום של כמעט מיליון שקל. חברת הביטוח מנורה, שביטחה את הרכב, לא זימנה למתן עדות את הנהג של הרכב כדי להפריך את גירסת התביעה, שלפיה הוא האשם בתאונה, ואף הסכימה לשאת בנזקי הרכוש שנגרמו לרוכב האופנוע. בעקבות כל אלה החליטה השופטת רביע ג'באלי לחייב אותה לשלם פיצויים גם עבור נזקי הגוף שלו. מדובר בתאונת דרכים שאירעה לפני כחמש שנים בשטח עירוני. לפי טענתו, התובע (35) רכב על האופנוע שלו בנתיב הימני של הכביש. לפתע התפרץ מתוך חניית בניין רכב הנתבע, היישר אל הנתיב שלו, ומכיוון שלא היתה לרוכב האופנוע אפשרות לחמוק ממנו, כך לטענתו – הוא נחבט בו בעוצמה. במועד התאונה לא היה לרוכב ביטוח בתוקף, ולכן הוא הגיש תביעה נזיקית נגד הנהג של המכונית ומנורה שביטחה אותה. לדבריו, הוא נהג כחוק ובמהירות המותרת, בעוד שנהג המכונית פעל בצורה לא תקינה בכך שהתפרץ לנתיב שבו הוא היה בצורה מסוכנת, כך שהאחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו לו בעקבותיה רובצת במלואה עליו. מנגד, טענה מנורה כי הרוכב הוא שה שהאחראי לתאונת הדרכים, ומשכך היא פטורה מלפצות אותו.
הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?
האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?
במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.
פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.
האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות, ויוצגו על ידי עו"ד אבי גפן. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.
בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.
- הבת הממשיכה ניצחה - אבל האחות תישאר בבית
- צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה
במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.
בית משפט (גרוק)כשהריבית הפכה לנטל בלתי אפשרי: החלטה חריגה בהוצל"פ
זוג קשישים מדימונה, שחובותיו תפחו במשך עשרות שנים ליותר מ-1.5 מיליון שקל, קיבל הקלה דרמטית לאחר שרשם ההוצאה לפועל קבע כי נסיבות חייהם מצדיקות מחיקה מלאה של כלל הריביות. ההחלטה נשענת על תיקון חקיקה חדש ומשרטטת קו תקדימי ביחס לאופן שבו יש לבחון חובות
ישנים, ריבית פיגורים ומצוקה אנושית מתמשכת
במשך שנים ארוכות חיו בני הזוג, תושבי דימונה, עם מציאות כלכלית שהלכה והכבידה עליהם מיום ליום. חובות שנוצרו עוד בשלהי שנות ה-90, חלקם אף קודם לכן, המשיכו ללוות אותם אל תוך גיל הזקנה. עם הזמן, החובות עצמם חדלו להיות לב הסיפור. הריבית, שנצברה בהתמדה לאורך עשרות שנים, היא זו שתפחה ונהפכה את הסכומים למפלצתיים. כשהגיעו בני הזוג לשנות ה-70 לחייהם, הגיעו החובות בתיקי האיחוד שלהם לסכום מצטבר של יותר מ-1.5 מיליון שקל, סכום שמרביתו המכריע אינו קרן אלא תוספות ריבית והצמדה.
ההליך שהביא לשינוי הדרמטי לא החל בבקשה להקלה, אלא דווקא באיום ממשי על קורת הגג האחרונה שנותרה לבני הזוג. אחד הנושים פנה ללשכת ההוצאה לפועל וביקש למנות כונס נכסים לדירת המגורים שלהם בדימונה. מדובר בדירה ישנה, שנבנתה בשנות ה-60, ושוויה נמוך יחסית. עבור בני הזוג, שגילם ומצבם הרפואי אינם מאפשרים התחלה מחדש, המשמעות היתה אחת: סכנה מוחשית לאובדן הבית. אלא שכבר בשלבים הראשונים של ההליך החלו להיחשף הנסיבות החריגות של המקרה, נסיבות שהובילו בסופו של דבר להחלטה תקדימית.
רשם ההוצאה לפועל, איל רוזין, קבע לקיים דיון שבו יוזמנו כלל הנושים, וביקש לבחון לא רק את שאלת מימוש הנכס, אלא גם את האפשרות להפחתת הריביות בתיקי האיחוד. עוד לפני שהתקיים הדיון, הודיע בא כוחו של הנושה כי הוא חוזר בו מבקשת הכינוס. בהחלטתו ציין הרשם כי יש לברך על צעד זה, שנעשה “לאור טיבו של הנכס, הצורך בדיור חלוף וכן לאור מצוקתם האישית של החייבים”. ואולם גם לאחר משיכת הבקשה, הדיון התקיים, והשאלה העקרונית נותרה על השולחן: האם יש מקום להפחית - ואף למחוק - את הריביות שהצטברו לאורך השנים.
16 תיקי הוצאה לפועל, רובם בני יותר מ-20 שנה
מן הנתונים שהוצגו בפני הרשם עלתה תמונה קשה ועקבית. תיק האיחוד של החייב נפתח כבר ביוני 2005 וכולל 16 תיקי הוצאה לפועל, כש-11 מהם נפתחו עוד לפני שנת 2000. החוב הכולל בתיק זה הגיע לכ-1.493 מיליון שקל. החייב, יליד 1956, נפגע בתאונת עבודה ב-1985, פגיעה שהובילה לפגיעה חמורה ביכולתו להתפרנס. רק כעבור שלושה עשורים, ב-2015, הוכר כנכה בשיעור של 54%. מאז, כך עולה מההחלטה, הוא מתקיים מקצבת אזרח ותיק ומשלם באופן קבוע 150 שקל בחודש במסגרת תיק האיחוד.
- מי ישלם? החתימה שעלתה לאח הקטן ביוקר
- דיירת רחוב לשעבר תקבל מחיקת ריביות עבור חובותיה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תיק האיחוד של החייבת נפתח באותו מועד וכולל שמונה תיקים, חמישה מהם מלפני 2001. החוב הכולל בתיק שלה הגיע לכ-470 אלף שקל. החייבת, ילידת 1955, סובלת מבעיות עיניים קשות, כפי שפורט במסמכים הרפואיים שהוגשו. גם היא מתקיימת מקצבת אזרח ותיק ומשלמת 200 שקל בחודש. לשניים יש שלושה ילדים בוגרים, אלא שבניגוד לציפייה הטבעית, הם אינם משענת כלכלית להוריהם, אלא להפך.
