האם ארה"ב מימנה את "שאגת הארי"? לא ממש

קשה מאוד למדוד את עלותן של מלחמות, ועוד יותר מזה - לקבוע את השפעותיהן הכלכליות לאורך ימים, והללו עשויות להיות סותרות ומבלבלות. למשל: מלחמת העולם השנייה היא שהוציאה את ארה"ב מהשפל הגדול, וגם הובילה לכמעט פשיטת רגל של בריטניה - למרות ששתיהן היו בצד המנצח.

כאשר מדברים על המלחמה האמריקנית-ישראלית נגד איראן, אנחנו מצויים במידה רבה באפילה - גם משום שמטבע הדברים פרטים מהותיים רבים נשמרים בסוד, וגם משום שעדיין אין פרספקטיבה והיא אף עלולה להתחדש בעצימות זו או אחרת. ובכל זאת, ננסה לבדוק האם יש אמת בדבריו של סגן הנשיא ג"ד ואנס לפיהם ארה"ב היא שמימנה את "שאגת הארי", ועל הדרך - לראות כמה עלה "זעם אפי" לאמריקנים עצמם.

לפחות 65 מיליארד שקל

ההערכה עם הפסקת האש בתחילת אפריל הייתה, שהעלות הישירה של המלחמה (כולל נגד חיזבאללה) היא לפחות 65 מיליארד שקל - לא כולל את הפגיעה העקיפה במשק. דובר אז על 50 מיליארד שקל של עלות צבאית, 10 מיליארד שקל של עלות אזרחית ו-5 מיליארד שקל של פגיעות טילים. המספרים המאוד-עגולים הללו מלמדים כמובן שמדובר בהערכות גסות.

לפי חישוביה של לשכת היועץ הכספי לרמטכ"ל, העלות הממוצעת של יום לחימה הייתה מיליארד שקל: 1.8 מיליארד שקל בשבועיים הראשונים והאינטנסיביים של ההפצצות באיראן ושיגורי הטילים לישראל, 800 מיליון שקל לאחר מכן, מיליארד שקל כאשר צה"ל נכנס ללבנון. ראם עמינח, שהיה בעבר היועץ הכספי, העריך שכל שעת טיסה עלתה לחיל האוויר 80,000 שקל, וכל יום מילואים עולה 1,400 שקל.

העלויות האזרחיות היו 2 מיליארד שקל בנזקים ישירים מפגיעות טילים; 7.5 מיליארד שקל כפיצוי לבעלי עסקים ולעובדים שיצאו לחל"ת; מאות מיליוני שקלים לרשויות מקומיות, ליישובי קו העימות, לחקלאים, למשטרה ועוד.

כמה מתוך זה שילמה ארה"ב? ברור שהיא אינה נושאת בעלויות האזרחיות, וגם לא בשעות הטיסה ובימי המילואים. הכסף הגדול מסתתר במערכות ההגנה מפני טילים, שארה"ב מממנת מזה שנים את רוב פיתוחן וייצורן. כך למשל, עד 2008 העניקה ארה"ב 140 מיליון דולר לשנה לפיתוח ה"חץ", ומאז מימנה 80% מההצטיידות; מחירו של טיל מגיע ל-3 מיליון דולר. היא גם העניקה לאורך השנים 2.4 מיליארד דולר לפיתוח ורכש של "כיפת ברזל" (100 מיליון דולר לסוללה, 30,000 דולר לטיל) ושל "קלע דוד" (700,000 דולר לטיל).

שונה בתחילת "חרבות ברזל"

האמריקנים לא עשו זאת מטעמים אלטרואיסטיים. ראשית, היה ויש לארה"ב אינטרס בכך שישראל תהיה חזקה ותוכל להגן על עצמה. גם עם החריקות הנוכחיות ביחסים, מדובר בברית הדוקה ביותר, הבנויה הן על ערכים משותפים והן על כך שישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שארה"ב יכולה להיות בטוחה בידידותה התמידית.

שנית, חלק ניכר מהכסף הושקע ומושקע בתעשיות הבטחוניות האמריקניות. ריית'און מייצרת מיירטים ל"כיפת ברזל" ול"קלע דוד"; בואינג שותפה בייצור ה"חץ". כדאי לזכור, כי גם הסיוע הבטחוני - 3.8 מיליארד דולר בשנה - משמש כולו לרכש בארה"ב. לכן, ארה"ב מקבלת בתמורה מקומות עבודה במפעלים המקומיים, טבילת אש למערכות שלה ושותפות בידע מתקדם ביותר (אם כי לא בטוח שישראל הייתה משלמת הכל מכיסה בלא הסיוע).

מטבע הדברים, איננו יודעים ומן הסתם לא נדע כמה מיירטים הפעיל חיל האוויר נגד הטילים האיראניים במלחמה האחרונה. לכן, אין כל דרך לחשב את התרומה הכספית האמריקנית. אבל בהתחשב בכך שכאמור ישראל מממנת בעצמה חלק ממערכות ההגנה, בהתחשב בכך שאחוז ניכר מהסיוע האמריקני נשאר בארה"ב, בהתחשב בכך שהיו עלויות עתק שברור שרק ישראל נשאה בהן - דומה שיהיה זה מוגזם לומר שרוב המימון הגיע מוושינגטון.

• פיצוץ בראס לאפן: 18 נעדרים ו-54 פצועים במוקד הגז הגדול בעולם
• המלחמה מול איראן מתקרבת לסיום: מה צפוי למניות הביטחון?

המצב היה שונה בתחילת מלחמת "חרבות ברזל". בנובמבר 2023 אישר הנשיא ג'ו ביידן סיוע של 14 מיליארד דולר, אשר כלל בין היתר 3 מיליארד דולר ל"כיפת ברזל" ומיליארד דולר ל"קלע דוד". מכון ווטסון העריך בשלהי 2024, כי ארה"ב העניקה לישראל סיוע ב-22.8 מיליארד דולר, שהיו 70% מהוצאות המלחמה. זאת, בין היתר משום שחלק ניכר ממנה בוצע מן האוויר בפצצות תוצרת ארה"ב. אבל - וזה אבל חשוב מאוד - לא מדובר היה במתנות, אלא ברכש שישראל שילמה עבורו, ושהיווה חלק משמעותי מעלויות המלחמה המוערכות ב-350 מיליארד שקל.

העלות לארה"ב: 132 מיליארד דולר

נחזור למערכה עם איראן. הסיוע לישראל היה חלק קטן ואולי אפילו קטן מאוד מעלותה של המלחמה לארה"ב. כאן יש יותר נתונים. קבוצת מודי'ס העריכה בשבוע שעבר שהמלחמה עלתה למשק האמריקני 132 מיליארד דולר, כולל התייקרות הבנזין ומוצרים אחרים בשל חסימת מצר הורמוז.

הפנטגון מבקש תוספת תקציב של 80 מיליארד דולר, ודי ברור שזו אינה הבקשה האחרונה. כך למשל, סכום זה אינו כולל את השיפוץ של הבסיסים במדינות המפרץ בהם פגעו האיראנים, ואת החלפתם של 42 כלי טיס מאוישים ובלתי מאוישים שנפגעו או אבדו. הוצאת ענק נוספת תהיה הצטיידות מחדש בטילים מתוחכמים: ארה"ב ירתה 1,000 טילי שיוט "טומהוק" (2.5 מיליון דולר כל אחד) ו-1,500 טילי נ"מ, וחידוש המלאי צפוי להימשך שש שנים.

האתר Iran War Cost Tracker טוען שהמחיר הנוכחי הוא 113.3 מיליארד דולר. הדלק לבדו אחראי ל-21 מיליארד דולר: 11 מיליארד דולר בשל התייקרות הבנזין, 10 מיליארד דולר בשל התייקרות הדיזל. כל טיל THAAD עולה 12.7 מיליון דולר, וכל "פטריוט" - 3.7 מיליון דולר. ההערכה היא, שארה"ב השתמשה ב-150-100 מהסוג הראשון; החזרת המלאי לקדמותו תעלה 1.9-1.27 מיליארד דולר.

דונלד טראמפ טען שהמחיר הכלכלי הוא נמוך בהשוואה לאפשרות של איראן גרעינית. בזה הוא צדק. השאלה היא, האם המלחמה הסתיימה במצב בו איראן אכן לא תהיה גרעינית (וזה אם נשים בצד את סוגיות הטילים, השלוחים והפלת המשטר). כמו בנוגע לתוצאות הכלכליות, גם כאן התשובה עודנה טמונה בחיק העתיד.

• כמה שוות התעשייה האווירית ורפאל? ההנפקה של KNDS נותנת רמז
• דמי ההבראה עולים: כמה כסף ייכנס לעובדים בתלוש?