סנטר1
צילום: גוגל

נושי חפציבה כמעט מכרו נכס ב-12 מיליון שקל, בפועל הנכס שווה 36 מיליון שקל

עורכי הדין של אגרות החוב של חפציבה לצד המנהל המיוחד והמשקיף מטעם אגרות החוב, הצליחו למנוע מכירה של נכס  - גג השקם בירושלים ב-12 מיליון שקל ולמכור את הנכס ב-36 מיליון שקל - הנה השתלשלות העניינים (הבלתי נתפסת)
מורן ישעיהו |

13 שנה עברו מאז חפציבה, קבוצת חברות הנדל"ן של בועז יונה, קרסה. יונה ברח לרומניה, והתברר כי מה שהוצג בדוחות של החברות הציבוריות לא היה נכון - החברה היתה בברוך פיננסי גדול, בשעה שהדוחות סיפרו סיפור אחר לחלוטין. בנוסף, היו כספים שעברו מחברה לחברה, מכיס לכיס, ובסוף נחתו בכיס של יונה. כלומר, הונאה על גבי הונאה.

מי שילם את המחיר? כמובן - מחזיקי המניות ומחזיקי האג"ח של החברות בקבוצה. בעלי המניות לא ראו שקל, מחזיקי החוב דווקא קיבלו, כתלות בסדרת האג"ח ובחברה עצמה. אגב, יש דווקא מחזיקי אג"ח שהרוויחו הרבה. איך זה יכול להיות? הבורסה קיימה ימי מסחר בודדים באגרות חוב לפני הפסקת מסחר מוחלטת. בשלב הזה, גופים גדולים מיהרו למכור כדי לא להישאר עם ניירות לא סחירים במשך שנים.

כמו כן, היו אגרות חוב שירדו לרמת מחיר של אגורות בודדות. זה היה נמוך מדי - בכל זאת יש נכסים בחברות, ויש גם שעבודים חזקים יותר על חלק מסדרות האג"ח. בשורה התחתונה, מחזיקי האג"ח שקנו במחיר מלא כמובן הפסידו, אבל מי שהשכיל לקנות בכמה אגורות (ועשה את החשבון כמו שצריך לצד בחינת הסיכונים) עשה רווחים שלא ייאמנו - יש אגרות חוב שהחזירו פי 7 מההשקעה וזה עוד לא נגמר. 

איך נפלה חפציבה?

יש הרבה אשמים בנפילה של חפציבה. בראש וראשונה יונה עצמו, אבל לא רק - יש הנהלה של חברות, יש דירקטוריון, יש רואי חשבון - אבל אף אחד לא ראה, לא שמע ובטח לא התריע.

המנהל המיוחד עו"ד יצחק מולכו מנסה לקבל כמה שיותר מכל המעורבים כדי להעשיר את קופת הנושים. הוא מצליח, אבל לנושים זה עולה המון כסף - שכר הטרחה שלו בשמיים (גם ביחס לשכר הטרחה של עורכי הדין של הנאמן למחזיקי האג"ח והמעורבים האחרים).

הכספים שמגיעים לקופה הם גם מימוש של נכסים וגם מתביעות נגד מעורבים בפרשה. ממש לאחרונה התעשרה הקופה ב-36 מיליון שקל ממימוש נכס - גג השקם בירושלים, בזכות התעקשות של המנהל המיוחד מולכו (באמצעות עו"ד יעקב מלצר), הכנ"ר (באמצעות עו"ד ציפי סלומון) בזכות עורכי הדין של נאמני האג"ח (הרמטיק ומשמרת) עדי פיגל ודוד פרץ, ובזכות המשקיף מטעם אגרות החוב - אדוארד קלר. 

הסיפור שלא ייאמן - ערנות של עורכי הדין מנעה נזק של עשרות מיליונים

הסיפור מתחיל ב-2006. אז רכשה חפציבה במסגרת מכרז את גג בניין השקם (לשעבר). מדובר בנכס שנמצא בסמוך לתחנה המרכזית ולבנייני האומה בכניסה לעיר. הוא כולל זכויות בנייה על גג השקם, בהן זכתה חפציבה דרך מכרז אך לא הספיקה לממשן.

קיראו עוד ב"נדל"ן מסחרי"

הנכס הוצע למכירה, היה מו"מ ממושך, כשלבסוף נסגרה עסקת מכירה בתמורה לכ-12 מיליון שקל. העסקה הזו ב-2018 היתה שנים לאחר ההתדיינות האחרונה בתיק. מבלי להיכנס לעובי הקורה, נקבע כי 40% מהנכס יהיה בידי נושים אחרים (שטענו לזכויות בנכס), כך שהתמורה לקופת הנשייה לרבות מחזיקי החוב ובנק הפועלים (הנושה העיקרי) היתה אמורה להיות בסדר גודל של כ-7-8 מיליון שקל. 

בנק הפועלים עמד מאחורי העסקה עם כונס נכסים מטעמו, ונראה היה שהיא הולכת להיסגר. המנהל המיוחד ומשרד עורכי הדין פיגל פרץ, התנגדו לעסקה וערערו, אלא שהערעור לא התקבל, והם נאלצו לעלות לערכאה גבוהה יותר, בטענה כי אין הערכת שמאי. העליון מסרב לעכב את ביצוע פסק הדין, וביוני 2019 כונס הנכסים מבקש שוב לעכב את ההליכים ובית המשפט מסרב.

כונס הנכס של חפציבה ג'רוזלם, אילן שביט־שטריקס לצד עו"ד חן אמסטר, מתחילים בהליך של התמחרות, אך בחודש דצמבר 2019 גורם שקשור לרוכשת - סנטר1 מבקש לעכב את ההתמחרות. עורך הדין של נאמן האג"ח מתנגד לעיכוב ההתמחרות, אך בית המשפט מאפשר את ההתמחרות. השופט אלכסנדר רון עצר את העסקה. ולבסוף - כונס הנכסים קיבל מחיר של 36 מיליון שקל על הנכס. בשלב הזה, כבר ברור שהמחיר שנקבע לפני כן אינו כלכלי או הגיוני. אז מדוע בנק הפועלים דחף לעסקה? לא ברור.

בשורה התחתונה, ניתן לומר שמדובר במזל גדול לנושים - העסקה עוכבה, עד שלבסוף התברר שאכן הנכס שווה הרבה יותר - פי 3, לצד רווח לקופת הנשייה - לבנק הפועלים ולמחזיקי האג"ח. 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מתחם הבורסה ברמת גן
צילום: יחסי ציבור

מתחם הבורסה ברמת גן - עוד מגדלים, אבל למה לא מגורים?

התוכנית להרחבת מתחם הבורסה ברמת גן נמצאת בישורת האחרונה, אבל קיימים בתכנית פגמים שעדיין ניתן לתקן - אי הכללת דירת מגורים ותמרוץ לא מדויק של תוספת אחוזי הבנייה
גיל מעין |
בימים אלה נמצאת התוכנית המסקרנת להרחבת מתחם הבורסה ברמת גן (רג/1800) בישורת האחרונה של שלב ההפקדה, לפני שתאושר באופן סופי ותיכנס לתוקף. התוכנית, שהוגשה לאחר תקופה ממושכת של הכנה והיערכות, מאפשרת גידול משמעותי בהיקפי הבנייה במתחם ומביאה עמה בשורה אמיתית של התחדשות עירונית. במסגרת התוכנית תתאפשר בניית מגדלים רבי קומות לשימושי תעסוקה ומסחר תוך מתן תמריצים לפינוי מבני המלאכה הישנים.   ואולם בתוכנית המושקעת קיימים לדעתי מספר פגמים, אשר עדיין ניתן להתייחס אליהם לעוד תקופה קצרה, ולנסות להשפיע במסגרת האפשרות להגיש התנגדויות מטעם הציבור.   אי הכללת דירת מגורים במתחם הפגם הראשון הוא אי הכללת דירת מגורים בשטח הבורסה – טעות פטאלית לדעתי אשר תפגע ביכולת של היזמים לפתח את השטח וכן תמנע מהאזור להפוך למתחם שוקק גם בשעות הערב.    בשנים האחרונות התבססה התפיסה של הצורך בעירוב שימושים במדינות רבות, כאשר הכוונה היא לאפשר סביבה ורסטילית שבה ניתן לקיים עבודה, בילוי, מגורים ומבני ציבור בכפיפה אחת. מתחם המשופע בעירוב שימושים יהיה מגוון מבחינה אורבנית, יאפשר ניצול טוב יותר של המרחב התכנוני בכל שעות היום, הקטנה של שימוש בכלי רכב, הגברת הביטחון, סינרגיה טובה של אוכלוסיות ומקורות כלכליים ראויים לפיתוח ותחזוקה.   דא עקא, התוכנית המופקדת מגבילה את השימושים ואינה מאפשרת כמעט כלל, הכללת מגורים בתחומה. אי הכללת מגורים עלולה להנציח את המצב הקיים היום במתחם ובאזורי תעסוקה אחרים בישראל, ובו בשעות הערב ובסופי השבוע, האזור נטוש באופן יחסי והתנועה בו דלילה. לבורסה עצמה אמנם יש אופי תעסוקתי עד מאוד, אבל היא מוקפת בשכונות מגורים. כמו כן, רק מעבר לכביש ניתן למצוא כיום שורה של מגדלים שביניהם מידטאון ומגדלי הצעירים, אשר יוסיפו אלפי תושבים לאזור.   דעתי היא כי ניתן ואף רצוי לערב במתחם הבורסה שימושי מגורים תואמים לאופי הסביבה אשר נדרשים מאד, כגון יחידות דיור קטנות היכולות לתת מענה לסטודנטים הלומדים בסמיכות – שנקר, מכללת רמת גן ואחרים. דבר דומה נעשה בפועל באזור התעסוקה של הרצליה אשר בו שולבו אפשרות של דירות קטנות לצד העצמת הזכויות למשרדים ומסחר.   תמרוץ לא מדויק של תוספת אחוזי הבנייה הבעיה השניה היא תמרוץ לא מדויק של תוספת אחוזי הבנייה האפשרית, עם העדפה למגרשים גדולים מ-5 דונם וחוסר תשומת לב מספקת למגרשים מעט קטנים יותר.   ההיגיון הפנימי של מתכנני התוכנית היה שיש לתמרץ בהיקפי בנייה משמעותיים יותר, מגרשי בנייה מאוחדים בשטחי קרקע גדולים, כדי לאפשר פינוי המבנים הישנים ויצירת שפה עירונית חדשה ויצירת השינוי המתבקש. כך בהכללה, ככל שהמגרש המאוחד גדול יותר, גדלות זכויות הבנייה ועשויות להגיע עד כדי 3,000% בנייה!   ואולם חרף הכוונה הטובה, תקנון התוכנית מייצר טווח ביניים גדול מידי לעניין מדרג זכויות בנייה, במגרשים שגודלם בין 1.5-5 דונם המיועדים לאיחוד חלקות, כמפורט בטבלה הבאה:  *רלוונטי לאזור בסיווג A, לאזור בסיווג C נדרש שטח מינימלי של 2 ד'. באופן המוצג לעיל, אין תמריץ אמיתי בשכבה השנייה, לייצר מתחם קרקע מעבר לרף המקנה את הזכויות המועצמות של 2000% בנייה, (לפחות 1.5 דונם באזור A או מעל 2 דונם באזור (C, כך שלעניין מטרות התוכנית נרשמת כאן החמצה מסוימת.   כדי לממש את מטרות התוכנית שהן בין היתר, פינוי המבנים הישנים ובינוי הומוגני ללא מבנים חריגים בגודלם מסביבתם, כדאי לשקול יצירת מדרג תמרוץ רחב יותר, שכולל רמת תמרוץ נוספת כמפורט בטבלה להלן: בצורה כזו יוכלו היזמים והרשות לנצל באופן המיטבי את הקרקעות הזמינות ולבנות שטחי תעסוקה ומסחר, גם אם אין ברשותם חלקות נדירות יותר של 5 דונם, המחייבות במקרים רבים איחוד שיכול להגיע לעשרות רבות של בעלי נכסים בחלקה אחת. הכותב הינו גיל מעין, שמאי מקרקעין ומנכ"ל חברת הניהול והאחזקה מיקדן