דירה
צילום: depositphotos

השכן עזר לזקנה ערירית בשנותיה האחרונות והיא הורישה לו דירה בת"א - האם זה ניצול?

בית המשפט נדרש להכריע לגבי טענות שהעלה האפוטרופוס הכללי לגבי צוואה שבה הורישה אשה את דירתה לשכן ממול, שהיה עמה בקשרי ידידות. המסר של בית המשפט: תהיו נחמדים לזקנים ערירים אולי תקבלו הון רב
עוזי גרסטמן | (1)

בשנים האחרונות התופעה הזו מתרחבת. זקנים וזקנות שאין להם תמיכה, מקבלים תמיכה משכן, מכר, מאמן הכושר של השכנים, השיפוצניק. מדובר כבר על עשרות מקרים שבסופם אותו עזרה הופכת להיות הון גדול בשביל העוזרים שייתכן שהם בסופו של דבר נצלנים שחמדו בהון של הזקן-זקנה.

בפסק דין מעורר עניין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, דחה השופט ליאור ברינגר התנגדות לצוואה שהגישה המנוחה, בת 88 במותה. המקרה עורר מחלוקת בשל טענות חריגות שהועלו על ידי האפוטרופוס הכללי, לפיהן שכן של המנוחה כפה עליה לכלול אותו בצוואתה באופן שאינו הוגן. השופט ברינגר דחה את הטענות בנחרצות, תיאר אותן כ"מקוממות" ו"כפויות טובה", ואף קבע שהן "הכפשה סתמית ומכוערת". הצוואה, שבמסגרתה הותירה המנוחה את דירתה לשכן שגר בדלת שמולה, נותרה בתוקף.

המנוחה, אשה ערירית בשנות ה-80 לחייה, חיה במשך שנים בדירה קטנה בתל אביב. קשריה עם שכניה היו מוגבלים, אך היא פיתחה יחסי ידידות קרובים עם שכן אחד, שהיה מסייע לה רבות. הוא הביא לה תרופות, סייע לה בניהול משק הבית והיווה עבורה מקור תמיכה יומיומי. ב-2011, החליטה המנוחה לערוך צוואה שבה ציוותה להשאיר את דירתה לשכן, ובמקביל הקימה קרן נאמנות שכללה את יתר נכסיה, במטרה לתמוך בנזקקים.

הצוואה, שבה הורישה המנוחה את הדירה לשכנה, נחתמה בנוכחות שני עורכי דין צילום: depositphotos

הצוואה נחתמה בפני שני עורכי דין, שאישרו את כשירותה המשפטית ואת רצונה החופשי של המנוחה. עם זאת, זמן קצר לאחר פטירתה, עלה טוויסט מפתיע: האפוטרופוס הכללי טען שהצוואה הושגה בכפייה ובהשפעה בלתי הוגנת מצד השכן.

 

טענות האפוטרופוס הכללי נתמכו על ידי עדות עו"סית

האפוטרופוס הכללי, שהחל לפעול בשם היורשים הפוטנציאליים (לא ברור מי הם בדיוק, מפסק הדין), העלה טענות כבדות משקל נגד השכן. הוא טען כי מדובר באדם שפעל ממניעים אנוכיים וניצל את מצב המנוחה לצורך קבלת טובת הנאה משמעותית. הטענות נסמכו, בין היתר, על עדות של עובדת סוציאלית, שלדבריה, המנוחה התלבטה באוזניה בנוגע לתוקף הצוואה ורמזה כי נשקלה האפשרות לשנותה.

"מדובר במצב שבו אדם במצוקה נפשית ובריאותית הופעל עליו לחץ מצד גורם חזק ממנו", נטען בהתנגדות, תוך התמקדות בכך שהמנוחה היתה זכאית לאפוטרופוס בשל מצבה הבריאותי. ממסמכים נוספים עלה כי המנוחה היתה מבולבלת לעתים קרובות - דבר שהוביל לחשש כי לא הבינה את משמעות החתימה על הצוואה.

קיראו עוד ב"משפט"

פסק דינו של השופט ברינגר היה חד וברור. הוא קבע כי לא הוצגו כל ראיות המוכיחות את טענות האפוטרופוס, וכי הטענות על כפייה והשפעה בלתי הוגנת היו "מופרכות ומקוממות". הוא הדגיש כי המנוחה חתמה על הצוואה באופן חופשי, בנוכחות עורכי דין, ושאין בסיס לטענה כי הופעל עליה לחץ פסול.

השופט הדגיש כי הטענות כלפי השכן אינן נתמכות בשום עדות ישירה או ראיה חותכת, ותיאר את הפעולות המשפטיות שננקטו כ"ניסיון להכתים אדם שפעל מתוך דאגה כנה ואנושית כלפי שכנתו". בנוגע לעדות העובדת הסוציאלית, השופט ציין כי גם אם המנוחה הביעה התלבטות, לא היה בכך כדי לשנות את תוקף הצוואה: "רצון חופשי אינו תלוי בשאלות שהועלו בדיעבד אלא במעמד עריכת הצוואה עצמה".

השכן: "כל מה שעשיתי נבע מאנושיות"

השכן, שהיה יעד לטענות החריפות, טען לאורך כל ההליך כי פעל מתוך דאגה כנה למנוחה, ולא מתוך מניעים אישיים. הוא העיד על הקשר הקרוב ביניהם, שכלל עזרה יומיומית ותחושת אחריות כלפי שכנה ערירית. "מעולם לא ניסיתי להשפיע על החלטותיה, וכל מה שעשיתי נבע מאנושיות ולא משום אינטרס", אמר בעדותו. הוא הביא לעדות גם את שני עורכי הדין שחתמו על הצוואה, שבעצמם תמכו בגרסתו וקבעו כי המנוחה פעלה מתוך רצונה החופשי.

השופט לא הסתפק בדחיית ההתנגדות לצוואה, אלא גם חייב את האפוטרופוס הכללי בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 35 אלף שקל. "הכפשתו של שכן שגילה אנושיות כלפי שכנתו, ללא בסיס משפטי, היא צעד פוגעני ולא ראוי", כתב השופט בפסק הדין שפרסם.

פסק הדין מדגיש את חשיבות ההוכחות המוצקות כשמעלים טענות על כפייה והשפעה בלתי הוגנת בצוואות. הוא מעביר מסר ברור שהמערכת המשפטית תגן על צוואות שנערכו כדין, גם כשגורמים חיצוניים מנסים לערער עליהן ללא ראיות מוצקות. בנוסף, המקרה מבליט את חשיבותם של עדים מקצועיים, כמו עורכי דין, שיכולים לתמוך בכשרות ובחוקיות של צוואות במקרה של מחלוקת.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    Barbara 09/12/2024 14:49
    הגב לתגובה זו
    כדי לממן את הטפילים, אז המדינה נלחמת בחורמה באנשים טובים, במקום להלחם בטפילים המוצצים את לשד כלכלתה.
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

בית משפט (X)בית משפט (X)

כללי הבית: המדריך המלא להישרדות (והצלחה) בבית המשפט

רובנו נגיע לבית המשפט לפחות פעם אחת בחיים, ושם חוקי המשחק משתנים לחלוטין. מניהול העדות ועד קוד הלבוש והתנהלות בדיוני וידאו - כך תימנעו מטעויות באולם שעלולות להרוס לכם את התיק

ענת גלעד |
עבור רוב האנשים, חציית מפתן דלתו של בית המשפט היא כניסה ליקום מקביל. זהו מרחב שבו חוקי הדינמיקה האנושית הרגילים מושעים, ובמקומם נכנסת מערכת כללים נוקשה וטקסית. בימינו, כשהמערכת המשפטית בישראל פועלת תחת עומסים חסרי תקדים, השופטים מחפשים ענייניות קרה ומזוקקת. בתוך המכונה הזו, בעל דין שלא מכיר את "כללי הבית" עלול לגלות שהגרסה שלו קורסת לא בגלל היעדר ראיות, אלא בגלל התנהלות שגויה שיצרה אנטגוניזם בכס השיפוט. כדי לצלוח את היום הזה בשלום, חשוב להבין שכל תפקיד באולם דורש אסטרטגיה התנהגותית שונה לחלוטין.



על דוכן העדים: אסטרטגיית הדיוק והאיפוק
העדות היא לב ליבו של ההליך המשפטי והנקודה שבה תיקים רבים מוכרעים. עבור העד, הדוכן הוא זירה פסיכולוגית מלחיצה שבה כל מילה נשקלת במאזניים. חקירה נגדית נועדה מטבעה להוציא את העד משיווי משקל ולייצר סתירות בגרסתו, ולכן הכלי החזק ביותר שעומד לרשות העד הוא הצמצום - תשובות קצרות, מדויקות וענייניות הן אלו שבונות אמינות. 

שופטים נוטים להעריך עדים שאינם מנדבים מידע מיותר ואינם מנסים לנחש תשובות לשאלות שאינם יודעים. ניסיונות להתחכם עם עורך הדין החוקר או להפגין ציניות על הדוכן נרשמים מיד בפרוטוקול ופוגעים אנושות במהימנות. הכלל החשוב ביותר הוא הפניית התשובות ישירות לשופט; קשר עין עם כס השיפוט משדר ביטחון ואמת, בעוד שוויכוח עם עורך הדין החוקר משדר מגננה.


נאשמים בפלילים: השקט ככלי הגנה
עבור נאשם בהליך פלילי, כל רגע באולם הוא מבחן התנהגותי תחת עיניו הבוחנות של בית המשפט. בתפקיד זה, האיפוק הוא לא רק המלצה אלא צורך הישרדותי. ישיבה זקופה, קשב פעיל וארשת פנים ניטרלית משדרים כבוד למעמד ולחומרת האישומים. 

הטעות הנפוצה ביותר של נאשמים היא ההתפרצות לדברי התובע או העדים כאשר נאמרים דברים שנתפסים בעיניהם כשקריים. השופטים מחמירים מאוד עם הפרעות מסוג זה. כל הערה או השגה צריכה להירשם בכתב ולהימסר לעורך הדין בפתק, כדי לא לפגוע בריכוז של צוות ההגנה או לעורר את חמת השופט. בנוסף, חשוב לזכור ששתיקת הנאשם בבית המשפט עלולה לשמש כחיזוק לראיות התביעה, ולכן עמידה על הדוכן דורשת הכנה מנטלית מדוקדקת וניהול קר רוח של כל מילה.


תובעים ונתבעים באזרחי: ניהול הסכסוך ללא רגש
בסכסוכים כספיים, עסקיים או אזרחיים, המאבק בין הצדדים הוא לרוב אישי ויצרי מאוד. כאן, המבחן הגדול הוא הניתוק הרגשי. בעלי דין המצליחים לשמור על טון ענייני ומקצועי מעלים את ערך הטיעונים שלהם. השימוש בתארים "אדוני" או "גברתי" והקפדה על הגשת מסמכים ותצהירים בלוחות הזמנים הנוקשים, הם הדרך להוכיח לבית המשפט שאתם פועלים בתום לב. 

בתי המשפט נוטים להטיל הוצאות כספיות כבדות על בעלי דין שמנהלים "ויכוחי רחוב" בתוך האולם או מעליבים את הצד שכנגד. ניצחון בתיק אזרחי מושג דרך הוכחת עובדות, והתנצחות מילולית רק מסיטה את תשומת הלב של השופט מהעיקר.


העדים המומחים: המקצועיות כערך עליון
תפקיד ייחודי באולם הוא של העדים המומחים - רופאים, מהנדסים, שמאים או מומחי טכנולוגיה. השופטים מצפים מהם לפעול כיד ימינו של בית המשפט ולא כסנגורים של הצד ששילם עבור שירותיהם. המגמה המודרנית היא שימוש בשפה פשוטה ונגישה; מומחה שמתבצר מאחורי מונחים טכניים מורכבים בלי להסבירם, מאבד את היכולת להשפיע על פסק הדין. מומחה שנתפס כלא אובייקטיבי או כמי שמנסה "לעגל פינות" לטובת לקוחו, פוגע לא רק בתיק הנוכחי אלא בשמו המקצועי ובאמינותו בתיקים עתידיים.


קהל, משפחות ודיוני וידאו: האחריות של הסובבים