דירה
צילום: PEXEL

הקרב על הדירה: אב הוריש לבתו דירה בתל אביב – אחיה התנגד. מה קבעה השופטת?

בני זוג ערכו צוואה הדדית בה קבעו כי לאחר מותם רכושם יחולק לילדיהם שווה בשווה. האם נפטרה ובעלה הכין צוואה חדשה בה הדיר את בנו והוריש את כלל הנכסים לבתו ובנותיה. מי יזכה במיליוני השקלים?
נחמן שפירא | (29)

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דן לאחרונה בתביעה שהגיש אדם לביטול צוואתו של אביו המנוח. התובע טען כי אביו העניק לבתו, אחותו של התובע, דירה בתל אביב וזאת בניגוד לצוואה המקורית אשר לפיה הייתה אמורה להתחלק ביניהם שווה בשווה.

 

תחילתו של הסיפור בחודש מאי בשנת 1980 אז ערכו הוריהם המנוחים של הצדדים צוואה הדדית שקובעת כי בפטירתו של אחד מהם יעבור רכושו למשנהו שנותר בחיים. עוד נקבע כי לאחר מות בן הזוג השני יועבר רכוש ההורים, שכולל בין היתר דירה בתל אביב, לילדיהם באופן שוויוני. כמו כן נכתב בצוואה כי כל אחד מהמורישים רשאי לשנות אותה בכל עת, ובלבד שהשינוי ייעשה בכתב.

 

רכושם של ההורים כלל, בעיקרו, כספים וזכויות בעלות בדירת מגורים הנמצאת בתל אביב.

בני הזוג חתמו על הצוואה בפני שני עדים. בצוואה כאמור העניקו ההורים את רכושם למשנהו אם ילך לעולמו לפניו, ובנוסף קבעו את ילדיהם כיורשים אחר המוריש השני בהסדר של "יורש אחר יורש".

 

לאחר כארבעה עשורים נפטרה אימם של הצדדים בשנת 2019. האב, שהיה יורש על פי צוואתה, הגיש תובענה לקיום הצוואה. האב זכה במלוא עיזבונה בהתאם להוראות הצוואה המקורית.

 

כשלושה שבועות לאחר קבלת צו הירושה ערך האב צוואה, שנחתמה כמובן בפני שני עדים. הצוואה המאוחרת גובתה בחוות דעת רפואית ומעמד החתימה צולם על ידי עורך הדין שערך את הצוואה. חצי שנה לאחר מכן נפטר גם האב.

 

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

הנתבעת, בתו שהייתה יורשת על פי הצוואה המאוחרת, הגישה תובענה לקיום הצוואה. לאחר מכן רשם הירושה נתן צו לקיום הצוואה והיא זכתה בדירה ובנותיה זכו במלוא כספי העיזבון בהתאם להוראות הצוואה המאוחרת.

 

לאחר שהנתבעת פנתה ללשכת רישום המקרקעין בבקשה לרשום את הזכויות בדירה על שמה מכוח צו קיום הצוואה וסורבה על ידי רשם המקרקעין בשל הוראת "יורש אחר יורש" היא הגישה לבית משפט בקשה למתן הוראות.

קיראו עוד ב"משפט"

אחיה, התובע הגיש תשובה בבקשה למתן הוראות. ובמקביל, הגיש לרשם לענייני ירושה תביעה לביטול צו קיום הצוואה המאוחרת.

 

לא מסרה לו את הבקשה

 התובע טען כי אחותו הנתבעת לא מסרה לו את הבקשה לקיום צוואה כמו גם את הצו, והיא אף לא סיפקה מידע והתחמקה ממתן תשובה עניינית. האח טען כי יש להורות על ביטול צו קיום הצוואה מחובת הצדק. לטענתו "גם אם לא הייתה חובה על הנתבעת להמציא לתובע את הבקשה לצו קיום צוואה או את הצו, התובע אמנם ידע על הצוואה המאוחרת אולם לא ידע על הבקשה לצו קיום צוואה, ואין מקום לפגוע בזכותו הבסיסית של התובע שטענותיו תתבררנה".

 

לטענתו הוא לא קיבל את הבקשה לצו קיום צוואה ואף לא קיבל את הצו, אלא למד על קיומו של הצו לראשונה בחודש אוקטובר 2021 מהבקשה למתן הוראות.

 

מה רצו המנוחים?

 

לטענת התובע לא נגרם כל נזק לנתבעת שכן העיזבון כולל בעיקר דירה והיא עודנה רשומה ע"ש המנוחים. בנוסף טען כי אין צל צילו של ספק כי המנוחים הסתמכו אחד על השנייה כי אם האחד ילך לעולמו לפני משנהו, בן הזוג הנותר בחיים ידאג להוריש את רכוש המשפחה לילדים. על כן, יש לבטל את הצוואה המאוחרת מאחר שפוגעת קשות באינטרס ההסתמכות של המנוחה.

 

התובע, האח טען כי "אביו המנוח בחר שלא מרצונו ומטעמים של השפעה בלתי הוגנת לאחר 39 שנים לשנות את הצוואה באופן חד צדדי לאחר מות המנוחה, וברור שאם המנוחה הייתה חיה הרי שהייתה מתנגדת לשינוי הצוואה או שהייתה מורישה את חלקה ברכוש לתובע. המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה לנוכח השפעה בלתי הוגנת שהפעילה הנתבעת על המנוח"

 

הנתבעת טענה כי הוכח עוד במהלך "השבעה" כי התובע דרש וקיבל לידיו את הצוואה ממנה נושל. התובע לא נתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע ישב בחיבוק ידיים משך כשנתיים ו"התעורר" רק כשקיבל את הבקשה למתן הוראות. אדם סביר, ככל והיה חושב שאין צדק בנדון, ויש לו סיבות ראויות להתנגד לצוואה, היה פועל בסמוך למועד זה.

 

כמו כן טענה הנתבעת כי "נראה שהתובע ידע היטב את טיב מערכת היחסים העכורה בינו ובין הוריו המנוחים, השלים עם רוע הגזרה. רק כאשר הנתבעת נתקלה בקושי טכני ברישום הדירה, התובע חשב שיש שעת כושר לנסות להיבנות מקושי טכני זה.

 

 צו קיום צוואה מכריע

 

השופטת סגלית אופק ציינה כי בדרך כלל צו ירושה או צו קיום צוואה למעשה מכריע, ולפיכך מסיים, את העניין נשוא הדיון בו. כלל זה נובע מהצורך בסופיות הדיון, וודאות הדין ויציבותו.

אך למרות זאת "קבע המחוקק חריג לכלל בדבר סופיות הדיון המאפשר "לפתוח" מחדש את צו הירושה או את צו קיום הצוואה, בהתקיים התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה  "ראוי כי היזקקות לבקשות המוגשות באיחור לא תעשה על דרך השיגרה".

 

סעיף 72 לחוק הירושה קובע כי: "נתן רשם לענייני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום צוואה, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט".

 

תקנה 27 לתקנות הירושה, קובעת כי: "בית המשפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה".

 

ישנם מבחנים שאמורים לסייע לשופט. האם  קיימת עובדה שלא הובאה בפני רשם הירושה או בית המשפט, קודם למתן הצו, והאם היה בה כדי לגרום לקבל צו שונה מהצו שניתן. בנוסף על השופט לבחון האם יכול היה המבקש להביא את העובדה או הטענה לפני מתן הצו? וכן האם יכול היה לעשות כן בהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר מתן הצו? 

במידה והמבקש לא עשה כן בהזדמנות הראשונה שהייתה לו, בדרך כלל ידחה בית המשפט את הבקשה, אם כי הוא אינו חייב לעשות כן אלא נתון לו שיקול דעת לקבל בקשה גם אם היא לא הוגשה על ידי המבקש בהזדמנות הסבירה הראשונה.

בפסיקה נקבע, כי התשובה לשאלה מתי יפעיל בית המשפט את שיקול הדעת כדי לשים מחסום לדיון מחודש, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במהותה, טיבה ומשקלה הלכאורי של העובדה או של הטענה החדשה. בנוסף במידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשה לפני בית המשפט. כמו יינתן משקל להסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומה מידת הסבירות או אי הסבירות להסבר זה.

 

בית המשפט צריך בנוסף לבדוק האם בגלל השיהוי נוצר קושי לברר את העובדות לאשורן וכן האם הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון, בהבאת חומר הראיות לביסוס טענותיו ומהו הקושי שהשיהוי עלול לגרום בבירור זכויותיהם המהותיות של הצדדים ומה מידת חומרת הפגיעה בכל אחד מהצדדים עקב שינוי צו הירושה המבוקש.

 

דין התביעה להידחות

השופטת אופק קבעה כי דין התביעה להידחות. "טענותיו של התובע כנגד הצוואה המאוחרת הן בעיקרון שלוש. האחת, המנוח היה נתון תחת לחץ כבד ביותר והשפעה לא הוגנת מצד הנתבעת לערוך צוואה לטובתה. השנייה, המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה עקב מצבו הרפואי הרעוע, והשלישית, הצוואה המאוחרת נכתבה בניגוד לאינטרס ההסתמכות של המנוחה והמנוח היה צריך לבטל את הצוואה בכתב, ולא עשה כן".

 

השופטת קבעה כי  "התובע לא התמיד בטענותיו לעניין חוסר כשירות לצוות והשפעה בלתי הוגנת. אדרבא, הוא, הלכה למעשה, חזר מהן".

 

בצוואה המאוחרת התייחס המנוח בצורה מפורשת ומפורטת, לעובדה שהוא עושה צוואה. "זו צוואתי האחרונה שהיא בת תוקף ואני מבטל בזה כל צוואה קודמת שהייתה בחתימתי לרבות צוואתי ההדדית מ-1980". המנוח התייחס להיקף רכושו ויורשיו וקבע כי "אני מצווה להעביר לאחר מותי לבתי  כספים חסכונות ופקדונות המצויים בחשבוני בבנקים. את הכספים בבנקים אני מוריש לשתי נכדותיי בנותיה של בתי".

המנוח גם פירט נכסים נוספים שצווה להעביר לבתו. ובנוסף הייתה לו מודעות באשר לתוצאות עריכת הצוואה על יורשיו. "איני מוריש דבר ואני מדיר מצוואתי את בני ואת בני משפחתו, מאחר ובני ובני משפחתו ניתקו כל קשר איתי ועם אשתי ז"ל. יתירה מזאת, בני  ומשפחתו לא נענו משך שנים לבקשתי ולבקשת אשתי ז"ל, להיות בקשר עמנו, אפילו לא טלפונית, בשל כך אני מדיר אותו ואת משפחתו מצוואתי.

"צוואתי זו מוקדשת לבתי ולנכדותיי מתוך הערכה מלאה אליהם. ברצוני לבקש מהן לדאוג אחת לשנייה, לדאוג על יחסי משפחה, וקשר חיובי תמידי ביניהם. קשר זה של אחדות במשפחה היה נר לרגליי ולרגלי אשתי ז"ל".

 

האבא היה כשיר

השופטת ציינה כי התובע, טען בשפה רפה, כללית, כי המנוח לא היה כשיר לצוות מפאת "מצב בריאותו הרעוע ומחלת הסרטן ממנה סבל 17 שנים". למרות זאת, התובע עצמו הסכים כי חרף מצבו הרפואי, אביו המנוח היה כשיר להבחין בטיבה של צוואה: כך אמר בחקירתו כאשר נשאל למה אבא לא כשיר לעשות צוואה? ענה "מי אמר שהוא לא כשיר? אני אמרתי שהוא לא כשיר? הוא לא עמד בלחץ של אחותי מאחר והיה חבר שלה ושותף שלה והם ישבו שעות ודיברו ועשו את כל המאמצים להוציא אותי מהצוואה כי אמא שלי נפטרה ולא יכלה להגן עליי". 

  

השופטת קבעה כי היא דוחה את טענת התובע. "התובע עצמו אינו עומד מאחורי טענתו לעניין היעדר כשירות להבחין בטיבה של צוואה, והוא אף מודה שהתובע קבע בענייני הרכוש והורשתו".

 

בנוסף ציינה השופטת כי התובע טען כי הצוואה נכתבה תחת השפעה לא הוגנת של הנתבעת. התובע תלה השפעה בלתי הוגנת זו בקרבתה הפיסית של הנתבעת למקום מגוריו של המנוח. חוסר עצמאותו ותלותו הפיסית המוחלטת של המנוח בנתבעת, בכך שלמעשה נדרש המנוח לתמיכה וסיוע של הנתבעת בעניינים שונים.

 

לעומת זאת, בחקירתו אישר כי המנוח לא היה מבודד מסביבתו ומקשרים חברתיים עם אחרים, לרבות התובע עצמו. "התובע הודה כי התקיים קשר חופשי בינו למנוח, ללא הפרעה כלשהי".

 

השופטת דחתה את טענת התובע לפיה הנתבעת חיבלה במערכת היחסים בינו להוריו: "אני ואבי היינו ביחסים טובים עד שאחותי קילקלה, היא שמה ביני ולבין אבא שלי ובין אמא שלי חיץ. אני אומר את זה בסערת רגשות. אני וההורים שלי היינו ביחסים מצוינים עד שהיא התערבה".

השופטת ציינה כי  בחקירתו של התובע התברר שהתובע כלל לא היה לצידה של אמו: "גם לא הודיעו לי שאמא שלי נפטרה. הודיעו לי בווטסאפ שאמא שלי נפטרה", וגם שאביו לא אהב אותו או למצער נטה לטובת הנתבעת, וזאת עוד לפני פטירתה של האם".

השופטת ציינה כי "היא ערה לעובדה שביטול הצוואה המקורית נעשה כשלושה חודשים לאחר פטירתה של המנוחה, לאחר שהצוואה המקורית לא שונתה במשך 39 שנים. עם זאת, מועד השינוי אינו מבסס כשלעצמו טענת השפעה בלתי הוגנת ובוודאי אין די בכך כדי להטות את הכף לטובת התובע".

 

 לא הונחה תשתית

השופטת קבעה כי "לא הונחה תשתית, ולו לכאורה, לכך שהופעלה השפעה בלתי הוגנת על המנוח. השופטת הוסיפה "גם אם הייתה קיימת מערכת תלות כזו או אחרת בין המנוח והנתבעת, תלות שהינה טבעית מעצם קירבתם הרגשית והגאוגרפית, והעזרה שהנתבעת הושיטה למנוח. הרי שלא הונחה לפני תשתית ראייתית כי הנתבעת ניצלה תלות זו וכי השפיעה שלא כהוגן על אביה המנוח לנסח את צוואתו בדרך השונה מרצונו האמיתי".

 

השופטת קבעה כי היא לא מקבלת את טענות התובע בנוגע לפגיעה באינטרס ההסתמכות של המנוחה שהתובע ייכלל כיורש. "הצוואה ההדדית נערכה בשנת 1980. בצוואה נכתב: "הננו מבטיחים זה לזו וזו לזה במעמד החתימה על צוואתינו זו, כי האחרון מבינינו יוריש את רכושנו על פי צוואה לילדינו כמפורט להלן בחלקים שווים ביניהם. בנוסף נכתב: "הננו משאירים לעצמנו את הזכות, לכל אחד מאיתנו, לשנות או לבטל צוואה זו, בכל עת וזמן ובלבד שכל ביטול או שינוי כאמור, יהיה בכתב".

השופטת קבעה כי הצוואה כאמור נערכה בשנת 1980. לכן, יש לבחון את המקרה לפי הדין שקדם לתיקון 12 לחוק הירושה, במסגרתו חוקק בשנת 2005 סעיף 8 לחוק הירושה המסדיר את מוסד הצוואות ההדדיות בין בני זוג. לפי הדין הקודם אין זה ברור מאליו כי קיימת מגבלה כלשהי על מי שערכו צוואות הדדיות לבטל את הצוואות באופן חד צדדי. 

 

השופטת קבעה כי "קשה להניח כי העו"ד שערך את הצוואה ועל אחת כמה וכמה מי מהמנוחים, התכוון, וכך היה אומד דעתו, לאפשרות של מניעות מלשנות את הצוואה, בעת עריכת הצוואה בשנת 1980, בשעה שהדין שחל באותה עת היה כי ניתן לשנות צוואה, לרבות צוואה הדדית. בנוסף, לא ניתן למצוא בתוכה הגבלה מפורשת או משתמעת על כוחו של המנוח לשנות מצוואתו. נהפוך הוא.

השופטת אופק ציינה כי  "על פי לשון הצוואה, פעלו המנוחים לפי עקרון השוויון. העובדה שהצוואה לא שונתה משך 39 שנים מלמדת כי אומד דעתה של המנוחה היה ונותר שוויון. עם זאת, התמונה המצטיירת מגרסתו של התובע, אינה מבססת הסתמכות של מי מהמנוחים כי משנהו לא ישנה את צוואתו לאחר לכתו לעולמו. 

 

 ישלם 15 אלף הוצאות משפט

השופטת אופק דחתה את טענות התובע וקבעה כי "אין בטענות שהעלה התובע כנגד הצוואה המאוחרת כדי להצדיק את ביטולה או לגרום לקבלת צו שונה ממה שניתן. משכך, לא מתקיים התנאי הראשון וההכרחי העומד ביסוד הסמכות הקבועה בסעיף 72 לחוק הירושה.

"כל העובדות והטענות היו בידיעת התובע לכל אורך הדרך, ואילו היה התובע מעוניין באותה עת לרדת לעומקם של הפרטים לא הייתה מבחינתו כל מניעה לעשות זאת.

 

התובע לא הגיש בקשה לקיום הצוואה המקורית, והוא אף לא התעניין ולא נקט צעד כלשהו בקשר עם דירת העיזבון שהוא בדעה שזכאי למחציתה. התנהלותו של התובע מתיישבת עם עמדה לפיה הצוואה המאוחרת היא צוואה תקפה. דומני כי אלמלא התעורר הקושי מול רשם המקרקעין והוגשה הבקשה למתן הוראות כנראה שהתובע לא היה "מתעורר" וטוען לביטול הצו.

תגובות לכתבה(29):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 19.
    יכול להיות שהאמא היתה מתנגדת (ל"ת)
    בו. נגמור 26/07/2023 20:02
    הגב לתגובה זו
  • 18.
    חן 23/06/2023 07:47
    הגב לתגובה זו
    שונאת שופטות
  • 17.
    יניב 23/06/2023 00:22
    הגב לתגובה זו
    לדעתי השופטת שגתה. האם הורישה את הונה בין שני ילדיה שווה בשווה למרות שהבן היה פחות בקשר. במשך 39 שנים לא שינתה את צוואתה למרות שיכלה. לאחר מותה ותוך זמן קצר האב משנה את צוואתה כנגד רצונה. השופטת היתה צריכה לחלק את הדירה: רבע לאח ושלושה רבעים לאחות. מה שנעשה פה זה בניגוד לדעת האם.
  • 16.
    צדק סופסוף כל הכבוד (ל"ת)
    רחלי 22/06/2023 22:46
    הגב לתגובה זו
  • 15.
    סטודנ 22/06/2023 11:53
    הגב לתגובה זו
    למי שמטפל בהוריו , ודואג להם לעת זקנתם , מגיע 99% מהירושה . מי שמתעמר בהוריו ומנתק קשר , מגיע שמשלם על כך , וב ג ד ו ל.
  • 14.
    סנדי 22/06/2023 02:55
    הגב לתגובה זו
    והמדינה שותקת ולא עושה חוק לירושה הוגנת. העיקר אם ההורה חסר תקציב לבית אבות מחיייבים את כל הילדים לשלם,עליו אבל כשמת בוחר ילד אחד משני ילדיו ... בושה וחרפה למדינה לאבא ולבת שלו שמשפילה את אחיה ככה בבית משפט ... פשוט חוסר שיוון וגועל אינסופי מאנשים כאלה. איכסה.
  • אריאלה 23/06/2023 04:14
    הגב לתגובה זו
    למה שיקבל על זה מתנה?!
  • אני 22/06/2023 20:40
    הגב לתגובה זו
    זכותו של כל הורה להחליט למי להוריש.אין סיבה להוריש לילד מתנכר להוריו ומנתק קשר עמם.אחרי פטירת הורה רוצים כסף,לא הגיוני
  • 13.
    סנדי 22/06/2023 02:50
    הגב לתגובה זו
    לא מבינה למה המדינה לא מחוקקת חוק שכל ילד מקבל בצורה שווה ונותנים לכל ההרס משפחות הזה להתקיים כל יום שהורה מחליט לתת לילד אחד הכל ולאחר כלום... בושה וחרפה פשוט גועל נפש של הורים
  • 12.
    גל 22/06/2023 02:36
    הגב לתגובה זו
    הוא היה צריך לתבוע ירושה מחצית ירושה כשאמו המנוחה הורישה לו מחצית ושכאביו עוד היה בחיים, היה צריך לתבוע מחצית ירושה.
  • 11.
    שווה לאחות לזכות בדירה ולהפסיד אח,אחיינים? (ל"ת)
    יפה- צופיה 21/06/2023 23:55
    הגב לתגובה זו
  • 10.
    דליה 21/06/2023 18:23
    הגב לתגובה זו
    האמא בפירוש ביקשה שהרכוש יתחלק שווה בשווה. האבא הסניל הפר את רצונה ואני בטוחה שהיה נתון ללחץ מצד ההת.
  • 9.
    אלירז 21/06/2023 17:55
    הגב לתגובה זו
    בתי נתקה איתנו קשרלפני שנים רבות ולא מאפשרת לנו לראות את נכדינו. אנחנו מדירים אותה ואת צאצאיה מהצוואה . כך יעשה למי שלא מכבד אב ואם וכל מה שעובר בראשו ובראש בן הזוג שלו זה איך לחלוב את ההורים
  • 8.
    אזרח 21/06/2023 16:32
    הגב לתגובה זו
    וטיפלתי באבא שלי ז"ל ואימא שלי תיבדל לחיים ארוכים יודעת שאני לצידה וזה נותן לה ביטחון ורוגע, אין לי שום מחשבות על הירושה כי ברור לי שאין סיבה שלא תהיה לי חלק בירושה... ככה זה צריך להתנהל באופן טיבעי.
  • 7.
    אזרח 21/06/2023 16:26
    הגב לתגובה זו
    בלי תנאי.
  • 6.
    היה עליו לפנות לדין תורה. (ל"ת)
    יעקב 21/06/2023 04:08
    הגב לתגובה זו
  • 5.
    שופטת תותחית (ל"ת)
    דנה 20/06/2023 22:36
    הגב לתגובה זו
  • 4.
    אי 20/06/2023 21:09
    הגב לתגובה זו
    האבא כותב בפירוש למה הוא עושה את מה שהוא עשה ובכל זאת הבן בא לבלבל בשכל. חבל שלא ידע לכבד את ההורים..
  • 3.
    אלי תל אביב 20/06/2023 19:35
    הגב לתגובה זו
    אחות חמדנית שהפסידה אח לעולמים, אבא נקמן. מה עם הנכדים שלו? בושה וחרפה.
  • גל 22/06/2023 02:38
    הגב לתגובה זו
    בדעה כמוך
  • ינון 21/06/2023 06:18
    הגב לתגובה זו
    ואולי הנכדים שלו לא היו בקשר עם הסב בגלל הבן שלו?
  • עירית 20/06/2023 20:40
    הגב לתגובה זו
    נכון הנכדים לא אשמים אבל הורים מחוייבים בעיקר לילדיהם ואם הילדים הם קקה אז מגיע להם לשאת בתוצאות
  • 2.
    הבן לא בקשר עם ההורים,ודורש את הכסף,בושה וחרפה (ל"ת)
    חלאס נמאס 20/06/2023 18:23
    הגב לתגובה זו
  • סנדי 22/06/2023 02:57
    הגב לתגובה זו
    בנתה על הבית ידעה שהאבא חולה והיא תשקיע כמה שנים מחייה ותקבל את הבית ... תוכנית לטווח קצר אך השתלם לה נחשה
  • 1.
    אני 20/06/2023 15:26
    הגב לתגובה זו
    גם אם הכל נכון, האם מישהו פעם שאל למה ילדים מנתקים קשר עם ההורים??? צריך להיות נורא כדי לנתק קשר. על זה לא תמיד נותנים את הדעת. לצערי, מניסיון. אני לעומתו, לא מצפה לכלום ולא רוצה כלום. ושיהיו כולם בריאים.
  • גל 22/06/2023 02:37
    הגב לתגובה זו
    צודקת
  • אבל מהכסף הוא לא רוצה להתנתק (ל"ת)
    אי 20/06/2023 21:06
    הגב לתגובה זו
  • חלאס נמאס 20/06/2023 18:25
    הגב לתגובה זו
    לא מגיע שקל לילד שניתק קשר עם ההורים. מי שחרא זה הילדים
  • יעקב 26/06/2023 10:10
    מי היו עורכי הדין בתיק
chatgpt
צילום: טוויטר

ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?

מקרה יוצא דופן בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים: תובע שביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה-יועץ רפואי, נימק את בקשתו בין היתר בעזרת תשובה שקיבל מ-ChatGPT, שלפיה גם משיכת עגלה עלולה להזיק לגב. הביטוח הלאומי התנגד וטען שמדובר בספקולציה חסרת בסיס עובדתי. השופט קבע כי אמנם אין מניעה להשתמש בבינה מלאכותית במסגרת הליך משפטי, אך יש לעשות זאת בזהירות ומתוך הקשר עובדתי ורפואי ברור

עוזי גרסטמן |

באולם הקטן של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים נשמעה באחרונה אחת הבקשות הכי בלתי שגרתיות שהגיעו לפתחה של מערכת המשפט. שלום דוד ביטון, עובד עירייה לשעבר, ביקש מבית הדין לאפשר לו להפנות שאלות הבהרה למומחה רפואי שמונה מטעמו של בית הדין - בקשה שגרתית לכאורה, אך הנימוק החריג שהציג משך את תשומת הלב: לדבריו, תשובה שקיבל מ-ChatGPT, מערכת הבינה המלאכותית, מחזקת את טענתו כי משיכת עגלה כבדה עשויה לגרום לנזק בגב.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי השופט משה וילינגר, מציג מקרה יוצא דופן שבו הבינה המלאכותית נהפכת, ולו בעקיפין, לחלק מהשיח המשפטי. ביטון, שיוצג על ידי עו"ד נאוה אילון, הגיש את הבקשה בעקבות חוות דעת של ד"ר עידו ציון, מומחה בכירורגיה אורתופדית שמונה ליועץ רפואי מטעם בית הדין. ד"ר ציון קבע כי אין סבירות של יותר מ-50% לקשר סיבתי בין עבודתו של ביטון לבין הבעיה שהתגלתה בגבו. ביטון סבר כי קביעה זו דורשת הבהרה, והגיש בקשה מסודרת להעביר למומחה שאלות נוספות.

בין השאלות שהציג התובע נכללו סוגיות טכניות לגבי משיכת משאות כבדים, תפקוד שרירי הליבה, והאם פעולת המשיכה עלולה לגרום לעומס על הדיסקים בגב. כך למשל, הוא שאל האם נכון לומר כי, “בזמן משיכת מסע כבד שרירי הגב התחתון, הכתפיים והידיים מתאמצים מאוד גם אם הגב ישר”, וכן האם תנועת משיכה פתאומית - כמו במצב שבו העגלה נתקעת, “מגדילה את הסיכון למתיחה ואף לפריצת דיסק”. אלא שכאמור, הנקודה המסקרנת ביותר בבקשה היתה נימוקיו של ביטון. הוא כתב כי ביצע “בדיקה באמצעות ChatGPT”, ובמסגרתה עלה כי גם משיכת עגלה יכולה להזיק לגב. בהתאם לכך, הוא טען שמדובר בשאלות הבהרה רלוונטיות שמטרתן להבין לעומק את עמדת המומחה.

"ספקולציה לא רלוונטית"

המוסד לביטוח לאומי, שיוצג על ידי עו"ד יסמין דיגורקר, התנגד להעברת השאלות. לטענתו, מדובר ב“ספקולציה לא רלוונטית” שחורגת מהעובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין. בין היתר, נטען כי בית הדין קבע שהתובע משך עגלה על גלגלים, ולא “מסע כבד”, כפי שנטען בבקשה. בנוסף, לא הוכח שהתובע לא הפעיל את שרירי הליבה או שביצע תנועות משיכה פתאומיות. גם השאלה בדבר העדיפות הארגונומית של דחיפה לעומת משיכה, כך נטען, אינה נוגעת כלל לחוות הדעת הרפואית.

השופט וילינגר קיבל חלק מטענות המוסד. בהחלטתו הוא כתב כי, “אין להעביר למומחה במסגרת שאלות הבהרה שאלות שבמסגרתן הועלו עובדות שאינן חלק מהתשתית העובדתית שנקבעה בהחלטת בית הדין”. לדבריו, שאלות על אי הפעלת שרירי ליבה או משיכות פתאומיות חורגות מהמסגרת העובדתית שנקבעה בהחלטה מ-7 ביולי.

בני זוג גירושין
צילום: Getty images Israel

טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' - השופטת: “שוכנעתי אחרת”

איה שביקשה להחריג עצמה מחובות בעלה לשעבר טענה כי גילתה במקרה, משיחת חבר שלו, על הסתבכות העסק המשפחתי ועל חובות עתק. לטענתה, היא "הודרה לחלוטין" מענייני הכלכלה, אך השופטת לירון זרבל קדשאי קבעה כי דווקא הוכח שהיתה שותפה פעילה, או לפחות ידעה היטב, על התנהלות העסק והמשכנתאות שניטלו כדי להצילו. בית המשפט חייב אותה להשתתף בחובות - לצד זכויותיה ברכוש

עוזי גרסטמן |

בני זוג נישאו ב-2009 וחיו יחד בחיפה עם שלושת ילדיהם המשותפים, אחד מהם ילד עם אוטיזם שמוכר כנכה מלא. במשך שנים היה העסק של הבעל מקור הפרנסה העיקרי, והאשה עבדה כמורה. אך מאחורי שגרת היומיום נבקעו סדקים: העסק החל להידרדר, החובות תפחו, והנישואים הגיעו אל סופם. פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה מתאר מערכת יחסים שהתערבבו בה נושאים כלכליים, רגשות פגועים וטענות על הסתרת מידע.

האשה טענה בכתב תביעתה כי נדהמה לגלות על גובה החובות רק כשחבר של בעלה סיפר לה בשיחת אגב כי, “יש לו חוב של מיליון שקל”. לדבריה, “מעולם לא הייתי מעורבת בעסק, לא ידעתי מה קורה שם, לא חתמתי על דבר ולא נטלתי חלק בהחלטות”. היא סיפרה כי נחשפה למשבר רק לאחר אותה שיחה, כשניסתה להבין מה מצבו האמיתי של העסק וגילתה לדבריה כי בעלה משך כספים, רוקן חשבונות, הסתיר דיבידנדים ואף מכר את העסק מאחורי גבה.

האשה תיארה מצב שבו, לטענתה, נלקחה ממנה כל השפעה על חיי המשפחה הכלכליים. “הוא ביטל את כרטיס האשראי שלי, הפסיק להפקיד משכורת, והפך את חיי לסיוט”, היא כתבה בתצהירה. היא אף הדגישה כי כל ההלוואות והחובות שצבר הבעל נעשו, לדבריה, “מאחורי גבה, ללא ידיעתה, ולכן אין לה חלק בהם”. היא ביקשה מבית המשפט להכיר בכך שחובותיו האישיים של הבעל, שנצברו במסגרת העסק, אינם חובות משותפים.

האשה ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות

מנגד, טען הבעל כי האשה ידעה היטב על מצב העסק והיתה שותפה מלאה להחלטות. לדבריו, העסק הוקם עוד ב-2014 “בהחלטה משותפת”, ועם השנים שניהם נהנו מהכנסותיו ומאורח חיים גבוה שכלל רכישת דירה, שיפוץ נרחב והוצאות נדיבות. הוא טען כי כל ההלוואות, כולל הגדלת המשכנתא, נעשו בידיעת האשה ובחתימתה. לדבריו, “היא קיבלה שכר חודשי מהחברה, ידעה על החובות, והיתה בעלת גישה לחשבונות”. הבעל גם הוסיף כי המשבר העסקי לא נבע, לדבריו, מהתנהלות בלתי סבירה אלא מנסיבות שוק. לדבריו, “ניסיתי להציל את העסק, אבל היא סיכלה כל אפשרות למכור אותו”, ואף טען כי יחסיה עם גבר אחר היו הסיבה האמיתית לקרע.

השופטת לירון זרבל קדשאי פתחה את הכרעתה בהבהרה עקרונית: הכלל הוא שחובות בני זוג, כל עוד נוצרו במהלך הנישואים, נחשבים משותפים - אלא אם הוכח אחרת. “נטל ההוכחה מוטל על הטוען שהחוב אישי בלבד”, כתבה. היא ציטטה פסיקה קודמת שקבעה כי חזקה על החובות שהם חובות משותפים, “עד שיבוא הצד הטוען אחרת ויוכיח כי בן הזוג הוציא הוצאות שאין לראותן כחובות משותפים”. מכאן היא פנתה לבחון את הראיות. השופטת התרשמה כי אף שהבעל היה זה שניהל את העסק בפועל, האשה ידעה עליו היטב ונהנתה מפירותיו. “שוכנעתי שהעסק היה מטה לחמה של המשפחה תקופה ממושכת ומקור עיקרי להכנסה שאפשר את רמת החיים הגבוהה שסיגלו לעצמם”, היא כתבה בפסק הדין שפורסם. לדבריה, “לא עלה בידי האשה להוכיח כי החובות נוצרו מאחורי גבה או שמדובר במניפולציות כספיות”.