בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דן לאחרונה בתביעה שהגיש אדם לביטול צוואתו של אביו המנוח. התובע טען כי אביו העניק לבתו, אחותו של התובע, דירה בתל אביב וזאת בניגוד לצוואה המקורית אשר לפיה הייתה אמורה להתחלק ביניהם שווה בשווה.

תחילתו של הסיפור בחודש מאי בשנת 1980 אז ערכו הוריהם המנוחים של הצדדים צוואה הדדית שקובעת כי בפטירתו של אחד מהם יעבור רכושו למשנהו שנותר בחיים. עוד נקבע כי לאחר מות בן הזוג השני יועבר רכוש ההורים, שכולל בין היתר דירה בתל אביב, לילדיהם באופן שוויוני. כמו כן נכתב בצוואה כי כל אחד מהמורישים רשאי לשנות אותה בכל עת, ובלבד שהשינוי ייעשה בכתב.

רכושם של ההורים כלל, בעיקרו, כספים וזכויות בעלות בדירת מגורים הנמצאת בתל אביב.

בני הזוג חתמו על הצוואה בפני שני עדים. בצוואה כאמור העניקו ההורים את רכושם למשנהו אם ילך לעולמו לפניו, ובנוסף קבעו את ילדיהם כיורשים אחר המוריש השני בהסדר של "יורש אחר יורש".

לאחר כארבעה עשורים נפטרה אימם של הצדדים בשנת 2019. האב, שהיה יורש על פי צוואתה, הגיש תובענה לקיום הצוואה. האב זכה במלוא עיזבונה בהתאם להוראות הצוואה המקורית.

• הצוואה נועדה להבריח נכסים מנושה – השופטת פסקה שיש לקיימה
• קרב הירושה על המיליונים: הידועה בציבור נגד הילדים. מה קבע השופט?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

כשלושה שבועות לאחר קבלת צו הירושה ערך האב צוואה, שנחתמה כמובן בפני שני עדים. הצוואה המאוחרת גובתה בחוות דעת רפואית ומעמד החתימה צולם על ידי עורך הדין שערך את הצוואה. חצי שנה לאחר מכן נפטר גם האב.

הנתבעת, בתו שהייתה יורשת על פי הצוואה המאוחרת, הגישה תובענה לקיום הצוואה. לאחר מכן רשם הירושה נתן צו לקיום הצוואה והיא זכתה בדירה ובנותיה זכו במלוא כספי העיזבון בהתאם להוראות הצוואה המאוחרת.

לאחר שהנתבעת פנתה ללשכת רישום המקרקעין בבקשה לרשום את הזכויות בדירה על שמה מכוח צו קיום הצוואה וסורבה על ידי רשם המקרקעין בשל הוראת "יורש אחר יורש" היא הגישה לבית משפט בקשה למתן הוראות.

• טענה שלא ידעה על חובות של מיליון ש' בעסק של הבעל
• הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?

אחיה, התובע הגיש תשובה בבקשה למתן הוראות. ובמקביל, הגיש לרשם לענייני ירושה תביעה לביטול צו קיום הצוואה המאוחרת.

לא מסרה לו את הבקשה

 התובע טען כי אחותו הנתבעת לא מסרה לו את הבקשה לקיום צוואה כמו גם את הצו, והיא אף לא סיפקה מידע והתחמקה ממתן תשובה עניינית. האח טען כי יש להורות על ביטול צו קיום הצוואה מחובת הצדק. לטענתו "גם אם לא הייתה חובה על הנתבעת להמציא לתובע את הבקשה לצו קיום צוואה או את הצו, התובע אמנם ידע על הצוואה המאוחרת אולם לא ידע על הבקשה לצו קיום צוואה, ואין מקום לפגוע בזכותו הבסיסית של התובע שטענותיו תתבררנה".

לטענתו הוא לא קיבל את הבקשה לצו קיום צוואה ואף לא קיבל את הצו, אלא למד על קיומו של הצו לראשונה בחודש אוקטובר 2021 מהבקשה למתן הוראות.

מה רצו המנוחים?

לטענת התובע לא נגרם כל נזק לנתבעת שכן העיזבון כולל בעיקר דירה והיא עודנה רשומה ע"ש המנוחים. בנוסף טען כי אין צל צילו של ספק כי המנוחים הסתמכו אחד על השנייה כי אם האחד ילך לעולמו לפני משנהו, בן הזוג הנותר בחיים ידאג להוריש את רכוש המשפחה לילדים. על כן, יש לבטל את הצוואה המאוחרת מאחר שפוגעת קשות באינטרס ההסתמכות של המנוחה.

התובע, האח טען כי "אביו המנוח בחר שלא מרצונו ומטעמים של השפעה בלתי הוגנת לאחר 39 שנים לשנות את הצוואה באופן חד צדדי לאחר מות המנוחה, וברור שאם המנוחה הייתה חיה הרי שהייתה מתנגדת לשינוי הצוואה או שהייתה מורישה את חלקה ברכוש לתובע. המנוח לא היה כשיר לערוך את הצוואה לנוכח השפעה בלתי הוגנת שהפעילה הנתבעת על המנוח"

הנתבעת טענה כי הוכח עוד במהלך "השבעה" כי התובע דרש וקיבל לידיו את הצוואה ממנה נושל. התובע לא נתן כל הסבר מניח את הדעת מדוע ישב בחיבוק ידיים משך כשנתיים ו"התעורר" רק כשקיבל את הבקשה למתן הוראות. אדם סביר, ככל והיה חושב שאין צדק בנדון, ויש לו סיבות ראויות להתנגד לצוואה, היה פועל בסמוך למועד זה.

כמו כן טענה הנתבעת כי "נראה שהתובע ידע היטב את טיב מערכת היחסים העכורה בינו ובין הוריו המנוחים, השלים עם רוע הגזרה. רק כאשר הנתבעת נתקלה בקושי טכני ברישום הדירה, התובע חשב שיש שעת כושר לנסות להיבנות מקושי טכני זה.

 צו קיום צוואה מכריע

השופטת סגלית אופק ציינה כי בדרך כלל צו ירושה או צו קיום צוואה למעשה מכריע, ולפיכך מסיים, את העניין נשוא הדיון בו. כלל זה נובע מהצורך בסופיות הדיון, וודאות הדין ויציבותו.

אך למרות זאת "קבע המחוקק חריג לכלל בדבר סופיות הדיון המאפשר "לפתוח" מחדש את צו הירושה או את צו קיום הצוואה, בהתקיים התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה  "ראוי כי היזקקות לבקשות המוגשות באיחור לא תעשה על דרך השיגרה".

סעיף 72 לחוק הירושה קובע כי: "נתן רשם לענייני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום צוואה, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; ואולם ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, יעביר את הבקשה לבית המשפט".

תקנה 27 לתקנות הירושה, קובעת כי: "בית המשפט רשאי שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה".

ישנם מבחנים שאמורים לסייע לשופט. האם  קיימת עובדה שלא הובאה בפני רשם הירושה או בית המשפט, קודם למתן הצו, והאם היה בה כדי לגרום לקבל צו שונה מהצו שניתן. בנוסף על השופט לבחון האם יכול היה המבקש להביא את העובדה או הטענה לפני מתן הצו? וכן האם יכול היה לעשות כן בהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר מתן הצו? 

במידה והמבקש לא עשה כן בהזדמנות הראשונה שהייתה לו, בדרך כלל ידחה בית המשפט את הבקשה, אם כי הוא אינו חייב לעשות כן אלא נתון לו שיקול דעת לקבל בקשה גם אם היא לא הוגשה על ידי המבקש בהזדמנות הסבירה הראשונה.

בפסיקה נקבע, כי התשובה לשאלה מתי יפעיל בית המשפט את שיקול הדעת כדי לשים מחסום לדיון מחודש, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה לגופו, תוך התחשבות במהותה, טיבה ומשקלה הלכאורי של העובדה או של הטענה החדשה. בנוסף במידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשה לפני בית המשפט. כמו יינתן משקל להסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומה מידת הסבירות או אי הסבירות להסבר זה.

בית המשפט צריך בנוסף לבדוק האם בגלל השיהוי נוצר קושי לברר את העובדות לאשורן וכן האם הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון, בהבאת חומר הראיות לביסוס טענותיו ומהו הקושי שהשיהוי עלול לגרום בבירור זכויותיהם המהותיות של הצדדים ומה מידת חומרת הפגיעה בכל אחד מהצדדים עקב שינוי צו הירושה המבוקש.

דין התביעה להידחות

השופטת אופק קבעה כי דין התביעה להידחות. "טענותיו של התובע כנגד הצוואה המאוחרת הן בעיקרון שלוש. האחת, המנוח היה נתון תחת לחץ כבד ביותר והשפעה לא הוגנת מצד הנתבעת לערוך צוואה לטובתה. השנייה, המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה עקב מצבו הרפואי הרעוע, והשלישית, הצוואה המאוחרת נכתבה בניגוד לאינטרס ההסתמכות של המנוחה והמנוח היה צריך לבטל את הצוואה בכתב, ולא עשה כן".

השופטת קבעה כי  "התובע לא התמיד בטענותיו לעניין חוסר כשירות לצוות והשפעה בלתי הוגנת. אדרבא, הוא, הלכה למעשה, חזר מהן".

בצוואה המאוחרת התייחס המנוח בצורה מפורשת ומפורטת, לעובדה שהוא עושה צוואה. "זו צוואתי האחרונה שהיא בת תוקף ואני מבטל בזה כל צוואה קודמת שהייתה בחתימתי לרבות צוואתי ההדדית מ-1980". המנוח התייחס להיקף רכושו ויורשיו וקבע כי "אני מצווה להעביר לאחר מותי לבתי  כספים חסכונות ופקדונות המצויים בחשבוני בבנקים. את הכספים בבנקים אני מוריש לשתי נכדותיי בנותיה של בתי".

המנוח גם פירט נכסים נוספים שצווה להעביר לבתו. ובנוסף הייתה לו מודעות באשר לתוצאות עריכת הצוואה על יורשיו. "איני מוריש דבר ואני מדיר מצוואתי את בני ואת בני משפחתו, מאחר ובני ובני משפחתו ניתקו כל קשר איתי ועם אשתי ז"ל. יתירה מזאת, בני  ומשפחתו לא נענו משך שנים לבקשתי ולבקשת אשתי ז"ל, להיות בקשר עמנו, אפילו לא טלפונית, בשל כך אני מדיר אותו ואת משפחתו מצוואתי.

"צוואתי זו מוקדשת לבתי ולנכדותיי מתוך הערכה מלאה אליהם. ברצוני לבקש מהן לדאוג אחת לשנייה, לדאוג על יחסי משפחה, וקשר חיובי תמידי ביניהם. קשר זה של אחדות במשפחה היה נר לרגליי ולרגלי אשתי ז"ל".

האבא היה כשיר

השופטת ציינה כי התובע, טען בשפה רפה, כללית, כי המנוח לא היה כשיר לצוות מפאת "מצב בריאותו הרעוע ומחלת הסרטן ממנה סבל 17 שנים". למרות זאת, התובע עצמו הסכים כי חרף מצבו הרפואי, אביו המנוח היה כשיר להבחין בטיבה של צוואה: כך אמר בחקירתו כאשר נשאל למה אבא לא כשיר לעשות צוואה? ענה "מי אמר שהוא לא כשיר? אני אמרתי שהוא לא כשיר? הוא לא עמד בלחץ של אחותי מאחר והיה חבר שלה ושותף שלה והם ישבו שעות ודיברו ועשו את כל המאמצים להוציא אותי מהצוואה כי אמא שלי נפטרה ולא יכלה להגן עליי". 

השופטת קבעה כי היא דוחה את טענת התובע. "התובע עצמו אינו עומד מאחורי טענתו לעניין היעדר כשירות להבחין בטיבה של צוואה, והוא אף מודה שהתובע קבע בענייני הרכוש והורשתו".

בנוסף ציינה השופטת כי התובע טען כי הצוואה נכתבה תחת השפעה לא הוגנת של הנתבעת. התובע תלה השפעה בלתי הוגנת זו בקרבתה הפיסית של הנתבעת למקום מגוריו של המנוח. חוסר עצמאותו ותלותו הפיסית המוחלטת של המנוח בנתבעת, בכך שלמעשה נדרש המנוח לתמיכה וסיוע של הנתבעת בעניינים שונים.

לעומת זאת, בחקירתו אישר כי המנוח לא היה מבודד מסביבתו ומקשרים חברתיים עם אחרים, לרבות התובע עצמו. "התובע הודה כי התקיים קשר חופשי בינו למנוח, ללא הפרעה כלשהי".

השופטת דחתה את טענת התובע לפיה הנתבעת חיבלה במערכת היחסים בינו להוריו: "אני ואבי היינו ביחסים טובים עד שאחותי קילקלה, היא שמה ביני ולבין אבא שלי ובין אמא שלי חיץ. אני אומר את זה בסערת רגשות. אני וההורים שלי היינו ביחסים מצוינים עד שהיא התערבה".

השופטת ציינה כי  בחקירתו של התובע התברר שהתובע כלל לא היה לצידה של אמו: "גם לא הודיעו לי שאמא שלי נפטרה. הודיעו לי בווטסאפ שאמא שלי נפטרה", וגם שאביו לא אהב אותו או למצער נטה לטובת הנתבעת, וזאת עוד לפני פטירתה של האם".

השופטת ציינה כי "היא ערה לעובדה שביטול הצוואה המקורית נעשה כשלושה חודשים לאחר פטירתה של המנוחה, לאחר שהצוואה המקורית לא שונתה במשך 39 שנים. עם זאת, מועד השינוי אינו מבסס כשלעצמו טענת השפעה בלתי הוגנת ובוודאי אין די בכך כדי להטות את הכף לטובת התובע".

 לא הונחה תשתית

השופטת קבעה כי "לא הונחה תשתית, ולו לכאורה, לכך שהופעלה השפעה בלתי הוגנת על המנוח. השופטת הוסיפה "גם אם הייתה קיימת מערכת תלות כזו או אחרת בין המנוח והנתבעת, תלות שהינה טבעית מעצם קירבתם הרגשית והגאוגרפית, והעזרה שהנתבעת הושיטה למנוח. הרי שלא הונחה לפני תשתית ראייתית כי הנתבעת ניצלה תלות זו וכי השפיעה שלא כהוגן על אביה המנוח לנסח את צוואתו בדרך השונה מרצונו האמיתי".

השופטת קבעה כי היא לא מקבלת את טענות התובע בנוגע לפגיעה באינטרס ההסתמכות של המנוחה שהתובע ייכלל כיורש. "הצוואה ההדדית נערכה בשנת 1980. בצוואה נכתב: "הננו מבטיחים זה לזו וזו לזה במעמד החתימה על צוואתינו זו, כי האחרון מבינינו יוריש את רכושנו על פי צוואה לילדינו כמפורט להלן בחלקים שווים ביניהם. בנוסף נכתב: "הננו משאירים לעצמנו את הזכות, לכל אחד מאיתנו, לשנות או לבטל צוואה זו, בכל עת וזמן ובלבד שכל ביטול או שינוי כאמור, יהיה בכתב".

השופטת קבעה כי הצוואה כאמור נערכה בשנת 1980. לכן, יש לבחון את המקרה לפי הדין שקדם לתיקון 12 לחוק הירושה, במסגרתו חוקק בשנת 2005 סעיף 8 לחוק הירושה המסדיר את מוסד הצוואות ההדדיות בין בני זוג. לפי הדין הקודם אין זה ברור מאליו כי קיימת מגבלה כלשהי על מי שערכו צוואות הדדיות לבטל את הצוואות באופן חד צדדי. 

השופטת קבעה כי "קשה להניח כי העו"ד שערך את הצוואה ועל אחת כמה וכמה מי מהמנוחים, התכוון, וכך היה אומד דעתו, לאפשרות של מניעות מלשנות את הצוואה, בעת עריכת הצוואה בשנת 1980, בשעה שהדין שחל באותה עת היה כי ניתן לשנות צוואה, לרבות צוואה הדדית. בנוסף, לא ניתן למצוא בתוכה הגבלה מפורשת או משתמעת על כוחו של המנוח לשנות מצוואתו. נהפוך הוא.

השופטת אופק ציינה כי  "על פי לשון הצוואה, פעלו המנוחים לפי עקרון השוויון. העובדה שהצוואה לא שונתה משך 39 שנים מלמדת כי אומד דעתה של המנוחה היה ונותר שוויון. עם זאת, התמונה המצטיירת מגרסתו של התובע, אינה מבססת הסתמכות של מי מהמנוחים כי משנהו לא ישנה את צוואתו לאחר לכתו לעולמו. 

 ישלם 15 אלף הוצאות משפט

השופטת אופק דחתה את טענות התובע וקבעה כי "אין בטענות שהעלה התובע כנגד הצוואה המאוחרת כדי להצדיק את ביטולה או לגרום לקבלת צו שונה ממה שניתן. משכך, לא מתקיים התנאי הראשון וההכרחי העומד ביסוד הסמכות הקבועה בסעיף 72 לחוק הירושה.

"כל העובדות והטענות היו בידיעת התובע לכל אורך הדרך, ואילו היה התובע מעוניין באותה עת לרדת לעומקם של הפרטים לא הייתה מבחינתו כל מניעה לעשות זאת.

התובע לא הגיש בקשה לקיום הצוואה המקורית, והוא אף לא התעניין ולא נקט צעד כלשהו בקשר עם דירת העיזבון שהוא בדעה שזכאי למחציתה. התנהלותו של התובע מתיישבת עם עמדה לפיה הצוואה המאוחרת היא צוואה תקפה. דומני כי אלמלא התעורר הקושי מול רשם המקרקעין והוגשה הבקשה למתן הוראות כנראה שהתובע לא היה "מתעורר" וטוען לביטול הצו.