תאונה
צילום: דאלי אי

דרס שוטר וברח - וירצה עונש של עבודות שירות בלבד

הנהג הדורס ירצה עונש של שבעה חודשי עבודות שירות בעקבות הסדר טיעון שנחתם עם המדינה, והתצקבל על ידי בית המשפט, לאור עברו הנקי והעובדה שלשוטר המתנדב שנדרס נגרם נזק ברף הבינוני
עוזי גרסטמן | (5)

בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז גזר שבעה חודשי עבירות שירות על גבר בשנות הארבעים לחייו, שלפני שנה וחצי דרס שוטר מתנדב והפקיר אותו לאחר מכן, כשהוא סובל מחבלות מרובות בכל גופו. השופטת שירי שפר, שכיבדה את הסדר הטיעון שגובש בין המדינה לנהג, גזרה על האחרון בנוסף גם 42 חודשי פסילת רישיון נהיגה ופיצוי של 20 אלף שקל שישולמו למתנדב.

בדצמבר 2022 נהג הנאשם, בן 43, שמשמש איש אחזקה בקיבוץ שדות ים, ברכב שטח מדגם פולאריס רייזר בכביש 57, מכיוון מערב למזרח. הוא נסע בשיירה של ארבעה רכבי שטח. בשלב מסוים חסמה את השיירה ניידת שהיתה נהוגה על ידי שוטר ולצדו מתנדב. השוטר יצא מהניידת כדי לבקש מסמכים מהנאשם, בזמן שהמתנדב עמד לצד הדלת של הנהג.

כשעבר השוטר מהנאשם לנהג הבא בתור בשיירה של כלי הרכב, החל הנאשם לפתע בנסיעה, תוך שהוא פוגע במתנדב ומטיח אותו אל דלת הניידת, שכתוצאה מכך אף התעקמה. בנוסף, נהג הרייזר גם לא טרח להגיש עזרה כלשהי למתנדב המשטרה, אלא ברח מהמקום תוך שהוא מותיר אותו עם חבלות בכל חלקי גופו, כולל שריטות בפניו וחתך עמוק בידו הימנית. רק בחלוף שש שעות התייצב הנהג בתחנת המשטרה בטייבה, והסגיר את עצמו לשוטרים.

בעקבות כך הוא הועמד לדין והורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה ונהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם. במהלך המשפט סיפר הנפגע כי בעקבות התאונה הוא הפסיק את ההתנדבות שלו, רבת השנים, במשטרה ובמד"א, כשלדבריו "הזדקן ונהפך לנכה".

בשלב הטיעונים לעונש, עתרה המדינה בבקשה מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון שגובש - שהגביל את עונשו של הנהג לשבעה חודשי עבודות שירות, ובנוסף להשית עליו עונש של חמש שנות שלילה. הנאשם, לעומת זאת, ביקש להסתפק בשנתיים של פסילה. הוא הביע צער ובושה על ההתנהגות שלו, וביקש להתחשב בו נוכח העובדה שהוא אב לילדים שסובלים מבעיות של קשב וריכוז, ובן להורים נכים שאותם הוא סועד.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופטת שפר ציינה שהעבירות אותן ביצע נהג הרייזר חמורות, וכי הרשלנות הגלומה בהן גבוהה. אלא שלצד זאת, כך לפי השופטת, הנזק שנגרם למתנדב נמצא ברף הבינוני, שכן הוא לא נהפך בעקבות מהתאונה לסיעודי או מרותק למיטה – ומתקיימות נסיבות נוספות שבגללן יש הצדקה בהחלטה לאמץ את הסדר הטיעון ולא לשלוח את הנהג הפוגע למאסר בפועל.

"זקפתי לזכותו של הנאשם את נטילת האחריות וההודאה באשמה, את עברו הפלילי הנקי, את עברו התעבורתי הקל, את הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו, ואת פגיעת העונש הצפוי בנאשם ובמשפחתו", כתבה השופטת בפסק הדין. לדבריה, הנהג הוא איש משפחה ועובד מסור בקיבוץ, שלפחות עד לרגע התאונה פעל על פי סולם ערכים נורמטיבי לחלוטין.

קיראו עוד ב"משפט"

בנסיבות אלה, קבעה השופטת כי הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים משקף עונש ראוי, ועל כן יש לכבדו. בהתאם לכך, היא גזרה על הנהג שבעה חודשי עבודות שירות במעון נווה חורש שבחדרה, ופסילת רישיון למשך שלוש שנים וחצי. עוד נגזרו על הנהג הפוגע עונשים של מאסר ופסילה על תנאי, וכן פיצוי לנפגע העבירה בסכום כולל של 20 אלף שקל.

במקרה אחר, הכריע במאי האחרון בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז במקרה שבו מתמודד נפש גרם לתאונה קשה לפני 13 שנה. בעקבות התאונה נאלצו הרופאים לקטוע את שתי רגליה של אשה שהיתה מעורבת בתאונה. התאונה שאליה מתייחס גזר הדין התרחשה ביוני 2011. הנאשם, שהיה אז בן 39, נהג ברכב ההונדה שלו על כביש 4, מצפון לדרום, בסמוך למחלף ראשון לציון. על פי כתב האישום, מסיבה שאינה ברורה סטה הנאשם לפתע לצד שמאל ופגע ברכב סיטרואן שעמד בצד הכביש עקב תקלה. נהגת הסיטרואן עמדה מחוץ לרכבה, באופן שבו פגיעת הנאשם ברכבה גרמה להדיפתו לכיוונה וללכידה שלה תחתיו. תוצאת התאונה היתה קשה. לנפגעת נגרמו בין היתר שברים בראש, בחוליות של עמוד השדרה וכן בצלעות, והיה אף צורך כאמור לכרות את שתי רגליה מעל הברך, כתוצאה מכך שהן נמעכו בתאונה. בהמשך היא אף נזקקה לתהליך שיקום ארוך בבית לווינשטיין ונותרה סיעודית.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    מור 08/08/2024 08:25
    הגב לתגובה זו
    מעניין כאשר יידרסו באותו אופן את בת השופטת האם הנהג הדורס שיברח ייקבל עונש דומה אין שופטים בירושלים
  • 3.
    אלחי 29/07/2024 18:40
    הגב לתגובה זו
    שוטר ומתנדב אינם בובות מטרה
  • 2.
    בדיחה ל 1באפריל -עונש של 7 שנות מאסר לפחות (ל"ת)
    עושה חשבון 29/07/2024 16:29
    הגב לתגובה זו
  • יוני 29/07/2024 16:57
    הגב לתגובה זו
    אין מילים.
  • 1.
    דן 29/07/2024 16:00
    הגב לתגובה זו
    התכוונתם לצעיר שוודי לא פלא למה בית משפט לא מעניש אותו אם היה צעיר יהודי הייתם מדגישים יהודי ובית משפט היה טוחן אותו
דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

אולם אירועים
צילום: Freepik

גן האירועים נסגר לפני החתונה - וזה הפיצוי שנפסק לזוג

בני זוג שחלמו על חתונה בגן אירועים ייחודי גילו לפתע, זמן קצר לפני האירוע, כי המקום נהרס והאירוע לא יוכל להתקיים כפי שתוכנן. הם נאלצו למצוא אולם חלופי ויקר יותר, לשלם עשרות אלפי שקלים נוספים ולחוות תקופה של לחץ כבד ומתח זוגי. בית המשפט קיבל חלקית את תביעתם, וחייב את הגן לפצות אותם על מלוא ההפרשים וכן על עוגמת נפש, אך בסכום נמוך בהרבה מזה שדרשו

עוזי גרסטמן |

הבשורה הגיעה כמעט לפתע, כמעט כמו סטירת לחי קרה במרכזו של מסע ההכנות הארוך. חודשיים בלבד לפני המועד שבו תלו בני הזוג גל אלקובי ואוהד פרץ את כל ציפיותיהם, לאחר חודשים של חיפושים וציפייה לרגע המיוחל, נמסר להם כי גן האירועים שבו בחרו בקפידה, זה שהיה אמור להעניק לחתונתם את התחושה הכפרית, הפתוחה והמרגשת, אינו יכול עוד לארח את האירוע. לא היה מדובר בשינוי קטן או בעיכוב טכני. כפי שנכתב בפסק הדין, "משטחי הדשא ואבני המדרך אינם קיימים יותר; מיקום החופה ישונה; ובסמוך לחודש פברואר 2025 נהרס גן האירועים כליל". כך, בבת אחת, התפוררה התמונה שדמיינו. במקומה התייצבה מציאות של חיפושים בהולים, לחץ בלתי פוסק ועלויות שתפחו והלכו.

האירוע תוכנן להיערך ב-26 במרץ 2025 במושב עגור. בני הזוג התקשרו עם ארץ אירועים באוקטובר 2024, לאחר תהליך ארוך שבו ביקשו למצוא מקום שיתאים לרצונם ולסגנון החתונה שתכננו. הם התחייבו לשלם 325 שקל למנה ל-450 מוזמנים, הוצאות תאורה והגברה בסכום של 5,800 שקל ועיצוב בעלות של 3,000 שקל, ובסך הכל כ-155 אלף שקל. באותו חודש הם אף שילמו מקדמה של 15,205 שקל. אלא שב-30 בינואר 2025, זמן קצר לפני המועד המקווה, הודיעה להם הנתבעת על חוסר היכולת לקיים את החתונה בתנאים כפי שהוסכמו ועל הצורך בצמצום מהותי של מספר המשתתפים. זמן קצר לאחר מכן כבר לא היה מה לקיים: הגן נהרס לחלוטין.

מכאן ואילך, תיארו התובעים בכתב התביעתה שלהם מסע מפרך בניסיון לאתר מקום חלופי, כשכל טלפון מעלה שוב ושוב אותה תשובה מאכזבת - תפוס. העומס על אולמות, מכיוון שהתקופה נחשבת מבוקשת, כמעט סתם את הגולל על האפשרות למצוא מיקום חלופי שיארח את החתונה במועד שנבחר. ואולם לאחר מאמץ כאוב ומתמשך, ב-6 בפברואר 2025 הם הצליחו להגיע להסכם עם אולם יורדי הסירה בתל אביב. האולם, כך תיארו, היה שונה באופיו מגן האירועים הכפרי, והבחירה בו היתה מבחינתם פשרה שחרגה באופן ניכר מהתכנון המקורי.

מעמסה כלכלית שלא תוכננה מראש

מצב העניינים החדש הכריח אותם לקבל על עצמם הוצאות גבוהות בהרבה. המנה עלתה 400 שקל במקום 325. לכך הצטרפו תשלומים נוספים: חניה לאורחים, דייל חניה, עלויות עיצוב, ספקים, מנות גלאט כשר ואפילו תוספות לאפטר פארטי. בסופו של דבר הגיעו ההפרשים המצטברים ל-58,088 שקל, סכום שהפך את החתונה למעמסה כלכלית שלא תוכננה מראש. אך מעבר לכסף, בני הזוג תיארו בפני בית המשפט תקופה קשה, שבמהלכה "התקופה שלפני החתונה, שאמורה היתה להיות שמחה ומרגשת, הפכה לחוויה קשה", מלווה "בלחץ נפשי כבד, חוסר וודאות, מתח רב ומריבות תכופות".

התובעים אף הוסיפו וטענו כי הנתבעת הפעילה את גן האירועים ללא רישיון ראוי והסתירה את המידע הזה מהם, וכי התנהלותה לאחר ההודעה על ביטול האירוע, כשסירבה להשיב את המקדמה ודרשה כי יוותרו על טענותיהם, היתה פוגענית והוסיפה על עוגמת הנפש שנגרמה להם. ב-1 ביולי 2025 הוגשה התביעה על סכום של 158,088 שקל: 58,088 שקל בגין ההפרשים הכספיים ועוד 100 אלף שקל בגין עוגמת נפש.