תאונה
צילום: דאלי אי

דרס שוטר וברח - וירצה עונש של עבודות שירות בלבד

הנהג הדורס ירצה עונש של שבעה חודשי עבודות שירות בעקבות הסדר טיעון שנחתם עם המדינה, והתצקבל על ידי בית המשפט, לאור עברו הנקי והעובדה שלשוטר המתנדב שנדרס נגרם נזק ברף הבינוני
עוזי גרסטמן | (5)

בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז גזר שבעה חודשי עבירות שירות על גבר בשנות הארבעים לחייו, שלפני שנה וחצי דרס שוטר מתנדב והפקיר אותו לאחר מכן, כשהוא סובל מחבלות מרובות בכל גופו. השופטת שירי שפר, שכיבדה את הסדר הטיעון שגובש בין המדינה לנהג, גזרה על האחרון בנוסף גם 42 חודשי פסילת רישיון נהיגה ופיצוי של 20 אלף שקל שישולמו למתנדב.

בדצמבר 2022 נהג הנאשם, בן 43, שמשמש איש אחזקה בקיבוץ שדות ים, ברכב שטח מדגם פולאריס רייזר בכביש 57, מכיוון מערב למזרח. הוא נסע בשיירה של ארבעה רכבי שטח. בשלב מסוים חסמה את השיירה ניידת שהיתה נהוגה על ידי שוטר ולצדו מתנדב. השוטר יצא מהניידת כדי לבקש מסמכים מהנאשם, בזמן שהמתנדב עמד לצד הדלת של הנהג.

כשעבר השוטר מהנאשם לנהג הבא בתור בשיירה של כלי הרכב, החל הנאשם לפתע בנסיעה, תוך שהוא פוגע במתנדב ומטיח אותו אל דלת הניידת, שכתוצאה מכך אף התעקמה. בנוסף, נהג הרייזר גם לא טרח להגיש עזרה כלשהי למתנדב המשטרה, אלא ברח מהמקום תוך שהוא מותיר אותו עם חבלות בכל חלקי גופו, כולל שריטות בפניו וחתך עמוק בידו הימנית. רק בחלוף שש שעות התייצב הנהג בתחנת המשטרה בטייבה, והסגיר את עצמו לשוטרים.

בעקבות כך הוא הועמד לדין והורשע, על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הפקרה לאחר פגיעה ונהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים שבה נחבל אדם. במהלך המשפט סיפר הנפגע כי בעקבות התאונה הוא הפסיק את ההתנדבות שלו, רבת השנים, במשטרה ובמד"א, כשלדבריו "הזדקן ונהפך לנכה".

בשלב הטיעונים לעונש, עתרה המדינה בבקשה מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון שגובש - שהגביל את עונשו של הנהג לשבעה חודשי עבודות שירות, ובנוסף להשית עליו עונש של חמש שנות שלילה. הנאשם, לעומת זאת, ביקש להסתפק בשנתיים של פסילה. הוא הביע צער ובושה על ההתנהגות שלו, וביקש להתחשב בו נוכח העובדה שהוא אב לילדים שסובלים מבעיות של קשב וריכוז, ובן להורים נכים שאותם הוא סועד.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופטת שפר ציינה שהעבירות אותן ביצע נהג הרייזר חמורות, וכי הרשלנות הגלומה בהן גבוהה. אלא שלצד זאת, כך לפי השופטת, הנזק שנגרם למתנדב נמצא ברף הבינוני, שכן הוא לא נהפך בעקבות מהתאונה לסיעודי או מרותק למיטה – ומתקיימות נסיבות נוספות שבגללן יש הצדקה בהחלטה לאמץ את הסדר הטיעון ולא לשלוח את הנהג הפוגע למאסר בפועל.

"זקפתי לזכותו של הנאשם את נטילת האחריות וההודאה באשמה, את עברו הפלילי הנקי, את עברו התעבורתי הקל, את הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו, ואת פגיעת העונש הצפוי בנאשם ובמשפחתו", כתבה השופטת בפסק הדין. לדבריה, הנהג הוא איש משפחה ועובד מסור בקיבוץ, שלפחות עד לרגע התאונה פעל על פי סולם ערכים נורמטיבי לחלוטין.

קיראו עוד ב"משפט"

בנסיבות אלה, קבעה השופטת כי הסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים משקף עונש ראוי, ועל כן יש לכבדו. בהתאם לכך, היא גזרה על הנהג שבעה חודשי עבודות שירות במעון נווה חורש שבחדרה, ופסילת רישיון למשך שלוש שנים וחצי. עוד נגזרו על הנהג הפוגע עונשים של מאסר ופסילה על תנאי, וכן פיצוי לנפגע העבירה בסכום כולל של 20 אלף שקל.

במקרה אחר, הכריע במאי האחרון בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז במקרה שבו מתמודד נפש גרם לתאונה קשה לפני 13 שנה. בעקבות התאונה נאלצו הרופאים לקטוע את שתי רגליה של אשה שהיתה מעורבת בתאונה. התאונה שאליה מתייחס גזר הדין התרחשה ביוני 2011. הנאשם, שהיה אז בן 39, נהג ברכב ההונדה שלו על כביש 4, מצפון לדרום, בסמוך למחלף ראשון לציון. על פי כתב האישום, מסיבה שאינה ברורה סטה הנאשם לפתע לצד שמאל ופגע ברכב סיטרואן שעמד בצד הכביש עקב תקלה. נהגת הסיטרואן עמדה מחוץ לרכבה, באופן שבו פגיעת הנאשם ברכבה גרמה להדיפתו לכיוונה וללכידה שלה תחתיו. תוצאת התאונה היתה קשה. לנפגעת נגרמו בין היתר שברים בראש, בחוליות של עמוד השדרה וכן בצלעות, והיה אף צורך כאמור לכרות את שתי רגליה מעל הברך, כתוצאה מכך שהן נמעכו בתאונה. בהמשך היא אף נזקקה לתהליך שיקום ארוך בבית לווינשטיין ונותרה סיעודית.

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 4.
    מור 08/08/2024 08:25
    הגב לתגובה זו
    מעניין כאשר יידרסו באותו אופן את בת השופטת האם הנהג הדורס שיברח ייקבל עונש דומה אין שופטים בירושלים
  • 3.
    אלחי 29/07/2024 18:40
    הגב לתגובה זו
    שוטר ומתנדב אינם בובות מטרה
  • 2.
    בדיחה ל 1באפריל -עונש של 7 שנות מאסר לפחות (ל"ת)
    עושה חשבון 29/07/2024 16:29
    הגב לתגובה זו
  • יוני 29/07/2024 16:57
    הגב לתגובה זו
    אין מילים.
  • 1.
    דן 29/07/2024 16:00
    הגב לתגובה זו
    התכוונתם לצעיר שוודי לא פלא למה בית משפט לא מעניש אותו אם היה צעיר יהודי הייתם מדגישים יהודי ובית משפט היה טוחן אותו
מסמך חתימה
צילום: pixabay

נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה

השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל קבע כי צוואתה המאוחרת של קשישה, שחילקה את רכושה בין ילדיה, אינה תקפה, אף שהיא משקפת את רצונה האמיתי. לדבריו, "ריכוך הכלל של ביטול צוואה מחמת חוסר כשרות יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה"

עוזי גרסטמן |

בערוב ימיה של אשה בת 84, אם לשלושה, מצאה את עצמה המשפחה שלה מפולגת סביב השאלה מי יירש את הבית שבו היא חיה ומי יירש את הבית שבנה אחד מבניה על אדמתה. מאבק הירושה המשפחתי הזה, שנמשך שנים, הגיע לשיאו בפסק דין ארוך ומפורט של השופט איתי כרמי מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, שקבע כי אף שצוואתה האחרונה של המנוחה תואמת את רצונה, היא אינה תקפה מבחינה משפטית משום שנעשתה כשהיא כבר לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה.

החלטתו של השופט כרמי מציבה דילמה עקרונית ועמוקה: האם צריך להעדיף את רצונו של אדם, כפי שניתן לזהותו לאורך השנים, גם אם במועד חתימתו על הצוואה הוא לא היה כשיר משפטית, או שעל בית המשפט לדבוק בדרישת הכשרות גם במחיר של ביטול רצון מפורש וברור? הכרעתו של השופט היתה נחרצת: אין מקום לריכוך הכלל, שכן הדבר "יכרסם ביציבות ויערער את יסודות השיטה".

המנוחה נולדה בארגנטינה, עלתה לישראל עם משפחתה ונישאה, ולימים נולדו לה שלושה ילדים - שניים מנישואיה הראשונים ובן נוסף, צעיר מהם, שנולד בארץ. לאחר מות בעלה היא נותרה לגור לבדה, ובסוף שנות ה-90 העניקה לבנה הצעיר, התובע, את הזכות לבנות את ביתו בצמוד לביתה על אותו מגרש. התובע השקיע בבנייה מכספו, גר במקום עם משפחתו מאז, והיחסים בין האחים הידרדרו והלכו.

מיד אחרי מינוי האפוטרופוס נחתמה צוואה חדשה

עוד ב-1999 ערכה האם צוואה ראשונה ("הצוואה המוקדמת"), שבה חילקה את רכושה בין ילדיה: את ביתה שלה הורישה לשני ילדיה הבוגרים, ואילו את הבית שבנה התובע היא הותירה לו. בהמשך היא ערכה גרסאות נוספות של צוואות, שכולן עסקו בשאלה כיצד יחולק המגרש והבתים, אך עם השנים הידרדר מצבה הבריאותי והקוגניטיבי של האם, וב-2017 ביקשו ילדיה הבוגרים למנות לה אפוטרופוסים. בית המשפט באותו הליך דחה את הבקשה, לאחר ששמע את המנוחה עצמה והתרשם כי היא מבינה היטב את הנעשה. באותו שלב מונתה רק בקרה מסוימת על חשבונה, והתובע - בנה הצעיר - מונה כמיופה כוח. אלא שמיד לאחר מכן, ב-2 בספטמבר 2017, חתמה האם על צוואה נוטריונית חדשה ("הצוואה המאוחרת"), שבה חילקה את ביתה בין שלושת ילדיה באופן שווה, ואת הבית שבנה התובע היא הותירה לו לבדו.

בפסק הדין נכללה כרונולוגיה מפורטת של ארבע צוואות שונות שערכה המנוחה לאורך השנים: צוואה מ-1999, צוואה נוספת מ-2003 שבה היא חילקה באופן מפורט את המגרש והבתים, צוואה מ-2012 שבה היא הביעה לראשונה רצון לחלק את ביתה שווה בשווה בין שלושת ילדיה, ולבסוף הצוואה המאוחרת מ-2017. לאחר פטירתה הוגשו לרשם הירושות שתי בקשות מתחרות - ילדיה הבוגרים ביקשו לקיים את הצוואה המוקדמת, בעוד שהבן הצעיר עתר לקיים את הצוואה המאוחרת. כל צד טען כי הצוואה האחרת אינה תקפה - זה בשל חוסר כשרות, וזה בשל השפעה בלתי הוגנת.

פסק דין
צילום: freepik

מכתב שתיאר את קבלה לעם ככת - הוצאת דיבה

בית משפט השלום בפתח תקווה קבע כי מכתב שנשלח על ידי אהרון אפלבאום למשרד החינוך ולבכירים נוספים, ובו הוצגה עמותת בני ברוך - קבלה לעם כ"כת המביאה לחיי תלות ושעבוד", מהווה לשון הרע חמורה. אפלבאום חויב לשלם פיצוי בסך 168 אלף שקל ולפרסם התנצלות בעיתון. בפסק הדין ביקר בית המשפט את התנהלות הנתבע וקבע כי דבריו היו שקריים, נכתבו בזדון ומתוך רצון מוצהר לפגוע בעמותה

עוזי גרסטמן |

הפרשה הבאה החלה בדצמבר 2012, כשאהרון אפלבאום, תושב הצפון ואב לבן שהיה חבר בעמותת בני ברוך, שלח מכתב חריף למנכ"לית משרד החינוך דאז דליה שטאובר, לשר החינוך דאז גדעון סער ולגורמים נוספים במשרד. במכתבו הוא טען כי עמותת קבלה לעם היא "כת לכל דבר", הפועלת בשיטות של שליטה, ניתוק, מניפולציה וגיוס כספים. "בדומה לכתות אחרות," כתב אפלבאום, "‘הקבלה לעם’ מביאה את מאמיניה לחיים של תלות ושעבוד... הקרע בין ‘אנחנו’ ו‘הם’ מביא לניתוק של החברים בכת מבני משפחותיהם". לדבריו, מדובר בארגון "המסתתר מאחורי מסכה חייכנית של ערבות הדדית ואהבה", שבפועל "שולח זרועות ארוכות אל מערכת החינוך בדומה לסיינטולוגיה". המכתב נשלח, לדבריו, כ"פנייה אזרחית אחראית" לרשויות, אך כפי שציין בית המשפט, נוסחו החריף, ההאשמות הקשות ואופן הפצתו לגורמים רבים חרגו בהרבה מהגבולות של תלונה לגיטימית.

עמותת בני ברוך, המפעילה מערכי לימוד והפצת חכמת הקבלה בארץ ובעולם, טענה בתביעתה כי מדובר ב"עלילה חמורה ושקרית" שנועדה לפגוע בשמה הטוב, ושנכתבה מתוך מניע אישי הקשור לסכסוך של אפלבאום עם בנו, שחבר בתנועה. "הנתבע בחר להשמיץ את העמותה בזדון, תוך ידיעה שדבריו שקריים", טענה התובעת.

בית המשפט קיבל את גרסתה במלואה. השופט אריאל ברגנר כתב כי אפלבאום אמנם הודה ששלח את המכתב, אך ניסה להצדיקו בטענה שמדובר היה בפנייה לרשות מוסמכת וב"הבעת דעה לגיטימית" על גוף ציבורי. אלא שהשופט דחה אחת לאחת את כל טענות ההגנה האלה. השופט הדגיש כי מדובר בפרסום מובהק של לשון הרע. לדבריו, "המונחים שבהם השתמש הנתבע - ‘כת’, ‘חיים של תלות ושעבוד’, ‘מותר לשקר’, ‘חדירה למערכת החינוך’, ‘בדומה לסיינטולוגיה’ - מציגים את התובעת באור שלילי שיש בו כדי לבזותה ולהפוך אותה למטרה לשנאה ולבוז". הוא קבע כי בעיני האדם הסביר, הכינוי "כת" נושא משמעות שלילית ביותר, ולעתים אף פלילית.

המרכז לנפגעי כתות קיבל תרומה מהתובע

בהמשך פסק הדין ציין השופט כי השאלה האם בני ברוך היא כת או לא נהפכה לאחד מצירי הדיון המרכזיים. אלא שאפלבאום, שבתחילה טען כי בידיו הוכחות לכך, זנח בהמשך את הטענה ולא הצליח להציג אף ראיה ממשית. "למושג כת אין כל הגדרה בחוק", ציין ברגנר, "ולא הובאה כל חוות דעת מקצועית שתראה כי מתקיימים בעמותה אותם מאפיינים כיתתיים שעליהם דיבר הנתבע". השופט סקר בהרחבה את עדויות המומחים שהובאו מטעם שני הצדדים. מטעם הנתבע העידו מנהלת המרכז לנפגעי כתות, רחל ליכטנשטיין, והפסיכולוג נחמן אלון, שטענו כי לעמותה יש מאפיינים של כת. ואולם בית המשפט מצא כי עדותם מוטה וחסרת משקל. ליכטנשטיין, כך התברר, קיבלה תרומות מאפלבאום, והמרכז שבראשו עמדה אף סייע לו בכתיבת המכתב עצמו. "העדה לא גילתה לבית המשפט את ניגוד העניינים החמור שבו היתה מצויה", כתב ברגנר בהכרעתו. "עדותה אינה אמינה, מוטה ומגמתית".

לעומת זאת, העדים והמומחים מטעם העמותה, ובהם פרופ’ מאסימו אינטרווינה, סוציולוג איטלקי מוביל לחקר תנועות דתיות חדשות, ופרופ’ ג’ון גורדון מלטון מארה"ב, שללו לחלוטין את האפשרות שמדובר בכת. אינטרווינה העיד כי בבדיקות שערך בארץ ובאיטליה לא מצא סימנים כלשהם לתלות, ניתוק משפחתי או שליטה נפשית בקרב חברי הקבוצה. לדבריו, "הדלת פתוחה - מי שרוצה יוצא, מי שרוצה נשאר", והוסיף כי, "מדובר בקבוצה שאינה מסיונרית ואינה מפעילה כפייה". גם חברי הקהילה עצמם העידו על חופש מוחלט. אחד מהם, טייס חיל האוויר לשעבר ארז הררי, העיד כי הוא אדם עצמאי לחלוטין, עובד באל על, ומעולם לא חווה כפייה כלשהי מצד הארגון. עו"ד חנוך מילביצקי, כיום חבר כנסת מטעם הליכוד, העיד כי "לא נאמר לי עם מי להיות בקשר או כיצד לחיות - אילו היה כך, לא הייתי חלק מהעמותה".