בת זוג שטיפלה במסירות בבן זוגה או מנקה מאוקראינה שניצלה חולה סופני כדי לזכות ברכושו
בשבוע שעבר פורסם בביזפורטל פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי שסיפר סיפור על בחורה שהגיעה לארץ מאוקראינה, ולפי פסק הדין שניתן בבית המשפט ניצלה גבר חולה עימו הייתה מצויה בקשר זוגי, לשם קבלת כל רכושו לאחר שנפטר.
פסקי הדין שניתנו בסיפור אינם משתמעים לשני פנים. גם בערכאה הראשונה וגם בערכאה השניה במחוזי לאחר ערעור שהגישה האישה, בית המשפט לא קיבל את טענות האישה, אזרחית אוקראינה כי לאחר שניהלה קשר זוגי במשך מספר שנים בן זוגה מרצונו החופשי העניק לה בצוואתו את כל רכושו.
בית המשפט פסל את הצוואה האחרונה של בן הזוג וקבע כי רכושו יועבר לאחייניותיו על פי צוואה קודמת שכתב.
אך לא תמיד פסק הדין מספר את כל הסיפור. לאחר פרסום פסק הדין פניתי לביזפורטל בשמי ובשם שכנים נוספים שהתגוררו בסמכות לדירתו של המנוח והכירו את הסיפור ואת בת הזוג, אזרחית אוקראינה, לטעמנו בית המשפט שגה ולא הבין את הסיפור כפי שהיה באמת. ביקשנו לספר את הסיפור האמיתי.
עוול עשה בית המשפט לאישה שניהלה קשר זוגי רגיל עם גבר שהיה בודד במשך שנים רבות עד שהגיעה לחייו.
מה חושב וראה בעל דירה בבניין שממול לדירת המנוח חולה הסרטן עליו ועל בת זוגו האוקראינית?
אני הייתי שכנו של המנוח והאישה האוקראינית, אני מתגורר בבניין שממול ואני רוצה לספר את הסיפור האמיתי. החלטתי לספר את הסיפור שנגע לליבי כפעיל חברתי וכמתנדב לשעבר ברווחה שראה הרבה עוולות בחייו בגילו המופלג.
- הבטיחו להם תשואה של 8.7% בלי סיכון והכסף נעלם
- "הלך הכסף": המשקיעים בקבוצת הנדל"ן פרסונל בצרות, מה יקבע ביה"מ?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסיפור החל כאשר תושבת אוקראינה לשעבר, נוכרייה נאה שהגיע לישראל כתיירת לפני כשני עשורים, בשנות הארבעים לחייה, הכירה ישראלי יהודי וחיה עמו כ-10 שנים ואף נישאה לו בסופו של דבר בנישואים אזרחיים שנעשו באוקראינה.
הזוג הטרי שב לישראל והתגורר בבת ים לאחר חצי שנה הבעל נעלם וגופתו נמצאה בחולות דרום הארץ. האלמנה האוקראינית לא זכתה לאזרחות ישראלית ולזכויות מהביטוח הלאומי.
בינתיים מצבה הכלכלי של האלמנה הטרייה הלך והתערער. במצוקתה לא יכלה לעמוד לבדה בתשלום שכר הדידה שבה גרו.
חיפש נואשות בת זוג
השכן מהבניין שממול שהכיר את האוקראינית ובן זוגה מהבילויים המשותפים שהיו לו עם בני הזוג, היה אלמן ערירי שחיפש נואשות לעצמו בת זוג. לאחר הסיפור הוא עט על ההזדמנות שנקרתה לפניו והציע לאלמנה של חברו לעבור להתגורר עמו כבת זוג לכל דבר ועניין. הוא התגאה בבת הזוג ואהב להתרועע אתה בפני חבריו.- חברת הדפסות תפצה אמן שעיצב חולצות לחיילים
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
האישה האוקראינית קיבלה את ההזמנה בחיוב ועברה להתגורר בביתו כעקרת בית וכבת זוג לכל דבר ועניין. הם אף פנו לביטוח הלאומי בניסיון להסדיר ולמסד את חייהם. האחיות של האלמן אף נתנו מכתבי המלצה בנדון. בינתיים מחלקת ההגירה עצרה את האוקראינית ועמדה לגרש אותה לאוקראינה. האלמן הזדעק לשדה התעופה בלוד לשחרר אותה ושילם ערבות של עשרות אלפי שקלים לצורך שחרורה. וכך הוא החזיר אותה אליו לביתו.
הזוג המאושר בילה עם חברים, הוא קנה לעצמו רכב חדש והם היו נוסעים להתארח בערבי שישי אצל אחיותיו בעיר נתניה.
סעדה אותו 24/7
בינתיים לאוקראינית נודע כי לבן הזוג החדש שלה התפתח סרטן ממאיר בערמונית. כאשה נאמנה לבן זוגה היא ליוותה אותו לקופת החולים ולבית החולים בעת הצורך כאשר היא תומכת בו וסועדת אותו 24/7 כולל שבתות וחגים. בינתיים מצבו הרפואי החל להידרדר.
במשך 4 שנים משנת 2015 היא גרה עימו, השניים לא הספיקו למסד את הנישואין ביניהם עקב הידרדרות פתאומית במצבו הבריאותי. היא העבירה את רכושה לדירתו בזמן שנאלצה לפנות את הדירה שבה גרה בשכירות עם בן הזוג הקודם. הביטוח הלאומי הכיר בה כידועה בציבור שלו.
האישה האוקראינית לא יודעת קרוא וכתוב בעברית ודוברת עברית עילגת ומשובשת ולא כל מילה או משפט היא מבינה ולפעמים אף מבינה הפוך ממה שנאמר. היא טרף קל ונוח לעקיצה. אכן היא נעקצה לא פעם ולפיכך היא סובלת מחוסר אמון באנשים שלא דוברים את שפתה והיא לחוצה וחיה באי שקט מוחלט.
אין לה אזרחות ישראלית ולא תושבות ולכן אין לה אפילו חשבון בנק כאן ובטח לא פנקס שיקים. למחייתה היא נאלצת לעבוד בעבודות דחק מזדמנות בשכר מזומן שמתחת למינימום. היא כבר כעשרים שנה בארץ ללא שום מעמד.
המנוח אהב והעריך אותה והבטיח לדאוג לה וכשהבין כי אף אחד לא בה לבקר אותו בביתו בעת מחלתו, החליט לרשום צוואה לטובתה שהייתה היחידה שדאגה לו ממש בנאמנות והייתה איתו 24/7 ללא חופשות כולל שבתות וחגים. לפיכך הם נסעו ביוזמה משותפת לעו"ד דוברת רוסית כדי שתוכל לתרגם לה את תוכן הצוואה שהחליט ויזם שתכתב עבורה.
לאחר מותו החלו להתנכל לה
לאחר מותו בגיל 70, האחיות פנו לבית הדין לענייני משפחה וטענו כי למעשה היא לא הייתה בת זוג שלו אלא עובדת ניקיון או מטפלת ללא שכר וכי אחיהן פשוט רימה אותה והוליך אותה שולל בידיעתן.
הן אף שכרו חוקרת פרטית במטרה להציג את האישה האוקראינית כנוכלת שהגיעה לארץ באופן לא חוקי על מנת להשתלט על קשיש כדי לרשת אותו בהשפעה לא הוגנת. מדובר באישה שהיא כיום בת 64.
לאחיות היה נוח מאד כאשר אחיהן החולה במחלה קשה שעשה את צרכיו במיטה הייתה מי שטיפלה בו וסעדה אותו בימיו הקשים ביותר במקומן. הן לא טרחו לבוא לעזור או לבקר אותו. הן פשוט חיכו למותו והחזיקו בידן צוואה קודמת שכתב להן אחיהן בטרם היה הבן זוג של האישה האוקראינית.
לאחר מותו, הביטוח הלאומי שהכיר בבת הזוג האוקראינית כידועה בציבור שלו, התחיל לשלם לה קצבת שאירים. אולם זמן קצר לאחר מכן הביטוח הלאומי הפסיק לשלם לה כי כנראה היה למישהו אינטרס לפעול מאחורי גבה כדי לחנוק אותה כלכלית ולגרשה מהארץ.
ברצוני לציין כי התורה מטעימה את החובה לנהוג ביחס שוויוני כלפי הגר: "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר בתוככם" ( שמות י"ב, מ"ט).
התורה לא מסתפקת באזכור גרידה של הגרות והעבדות במצרים, אלא פונה בצורה מפורשת לתודעתנו ולמצפוננו באמרה: ואתם ידעתם את נפש נגר" ( שמות כ"ג ט').
בית המשפט התעלם
כאן ראוי לציין כי בית המשפט קיבל מסמכים רבים המעידים על היותה בת זוג של המנוח וידועה שלו בציבור. בין המסמכים מכתבים והמלצות לביטוח הלאומי שכתבו חבריו ואפילו האחיות ובני זוגן בהיות המנוח בחיים בשנותיהם הראשונות כזוג. אולם השופטת בבית המשפט לענייני משפחה בערכאה הראשונה תמר סנונית פורר לא התרשמה או התעלמה מכך.
משום מה נוח היה לכבוד השופטת להכיר בידועה בציבור כמנקה או מטפלת ללא שכר וללא חופשות וללא זכויות מינימליות של בן אדם.
אילו באמת הייתה בת הזוג האוקראינית עובדת ניקיון או מטפלת אז היו חייבים לשלם לה שכר ולשלם עבורה לביטוח הלאומי ולקרן פנסיה כנהוג במדינה שלנו עפ"י החוק.
עצם ההתעלמות של בית המשפט מכל הזכויות המגיעות לה עפ"י חוק, הופכת אותה למעשה "לשפחה חרופה" בחסות בית המשפט לענייני המשפחה.
השופטת התרשמה מהחוקרת הפרטית שטענה כי היא הייתה מגיעה לבנק עם המנוח כאשר היא דוחפת אותו בכיסא גלגלים כדי להוציא כסף מחשבונו לצורכי מחייתם כאילו היא לוקחת הכסף לעצמה ללא יכולתו להגיב. נשאלת השאלה האם חולה סרטן ובת זוגו לא זקוקים לקחת כסף מחשבון הבנק לצורכי מחייה? האם ציפו ממנה שיחיו מהאוויר?
בנוסף, גם ידוע שהמנוח העביר זמן קצר לפני פטירתו עשרות אלפי שקלים לחבר וותיק שלו. לזאת השופטת כלל לא התייחסה.
השופטת גם התרשמה רק מחוות דעת של רופא מומחה שלא הכיר או ראה את החולה והתעלמו מחוות דעת שכתבו רופאים שטיפלו בו.
עוד נטען בבית המשפט כי היא העלימה את הטלפון של המנוח. עלי לציין כי לאחר מותו חברת הסלולר הפסיקה את השירות של הנייד הזה והוא נהפך לאבן שאין לו הופכין. היא עשתה סדר וניקיון בדירה לאחר מות בן זוגה וזרקה לפח או חילקה או מכרה חפצים שאין לה בהם צורך כפי שכל אלמנה טרייה הייתה נוהגת בדירה. היא השליכה לפח כלי מיטה, כלי גילוח, כלי צחצוח ורחצה.
היא לא תיארה לעצמה שידרשו ממנה לשמור חפצים של המנוח ולשמור את הבית בבלגן כאילו היה מוזיאון.
דרשו ממנה הסבר לכל דבר בשפה העברית שלא שגורה בפיה והתייחסו אליה לא בכפפות של משי.
חוסר צדק
לאור כל זאת ובצער רב החלטתי להביע את סלידתי ואת דעתי והתרשמותי על חוסר הצדק והעוול הזועק לשמים שנעשה כאן, זאת כאשר נודע לי כי האחיות בחסות בית המשפט הגיעו לדירת הידועה בציבור עם שוטר ללא ידיעתה ובעת היעדרותה מהבית, פרצו את המנעול של דלת הכניסה והחליפו את צילינדר הדלת.
ככה הן השתלטו על הדירה ועל כל רכושה הדל והשליכו אותה כמו כלב מצורע אל הרחוב ללא כל רכוש וללא כסף שהשאירה בדירה ושלחו לה הודעה בוואטסאפ שהם החליפו מנעול לדלת וכי לא הצליחו להתקשר אליה. הם הודיעו לה שיסכימו לתת לה יום אחד להוציא את חפציה מהדירה או מה שישאירו לה.
נציין עוד כי השופטת התעלמה לחלוטין ממסמכים וראיות שבמסגרתם שב והצהיר המנוח בפני גורמים רשמיים ומשפטיים בדבר רצונו בצוואה ויחסיו הזוגיים עם עימה.
זה היה משפט למעשה חד צדדי כאילו נעשה במעמד צד אחד. האוקראינית הגישה בשארית כוחותיה הכלכליים והדלים בקשה לערעור בפני שלושה שופטים, תגובתם הייתה מהירה מהצפוי, הם פסקו נגדה והטילו עליה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד ורשמו לה שהיא יכולה לפנות לבית הדין העליון וזה למעשה לעג לרש.
לא ציפיתי ולא האמתי עד כמה ירחיק להגיע בית משפט בישראל מעשיית צדק לגר הגר בתוכנו. למעשה בפסק הדין שלהם הם הותירו אותה "כשפחה חרופה".
- 4.שי 22/07/2023 14:00הגב לתגובה זונראה שגם ב2023 מה שהכריע את תוצאות המשפט זו גזענות שעדיין קיימת כלפי זרים
- א 04/06/2024 18:35הגב לתגובה זוואם היה הפוך והיה זוכה הייתן אומרים עליה ז...רוסיה בנוסף זו לא מדינתה ויש השלכות להסתננות
- 3.רפי הישר 20/07/2023 01:55הגב לתגובה זואוקראינה מספקת רמאים ונוכלים מה גם שהנוכלת הגיע ארצה באופן לא חוקי
- 2.ציון 19/07/2023 18:33הגב לתגובה זועל פניו נראה כי דווקא לכותב עניינים לא כשרים עם מהגרת העבודה הלא חוקית!
- 1.אם אשכחך 19/07/2023 15:43הגב לתגובה זולפני שאתה מפרש את התורה לפי איך שאתה רוצה, כשהתורה הקדושה מדברת על גר היא מתכוונת לגר שהתגייר אז אנא ממך אל תנסה להוציא פסק הלכה מתורתנו הקדושה כאשר אתה כלל לא בקי בה. לעניין הכתבה, בהחלט נשמע כמעשה עורמה של האחיות אך צריך לשמוע את שני הצדדים לפני שמגבשים דעה.
- צודק מאד 19/07/2023 16:49הגב לתגובה זומטפל מרויח כ4000שח..לחודש 48אלף לשנה זה כחצי מיליון שח לכל התקופה אחרי מכירת הבית הביטוח לאומי ימשיך לשלם שעירים.בנוסף
נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה דן בסכסוך ממושך בין בני זוג לשעבר, שבמרכזו דרישת האשה לקבל 800 אלף שקל כתנאי למכירת הדירה המשותפת. למרות חתימה על מסמך שכונה “הסכם ממון”, בית המשפט קבע כי ההסכם חסר תוקף, אינו תואם את המציאות, ואף מקפח את הבעל באופן
משמעותי. בפסק הדין הדגישה השופטת את חשיבות האישור הפורמלי של הסכמי ממון ואת הצורך לדייק בסכומים ובהסכמות בעת ניסוחם
שופטת בית המשפט לענייני משפחה בקריות, גילה ספרא־ברנע, מצאה את עצמה לאחרונה ניצבת מול מחלוקת שנראתה לכאורה פשוטה: שני בני זוג לשעבר, דירה שנרכשה במהלך הנישואים, מסמך ישן שנחתם ביניהם לפני כמעט עשור והבטחה לא ממומשת ל-800 אלף שקל. ואולם מאחורי הסיפור התגלה סכסוך רחב ומורכב, שנולד משילוב של אמון, חוסר בהירות משפטית, ניסוח לקוי של מסמכים ונתונים כספיים שלא התאימו למציאות בשטח. מה שהתחיל כתביעה שבמסגרתה ניסתה האשה לאכוף הסכם ממון, הסתיים בקביעה תקיפה של בית המשפט: ההסכם אינו תקף, הסכום שדרשה אינו הגיוני, והדירה, כך על פי הרישום, שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים.
הצדדים נישאו ב-2008 וחיו יחד עד הגירושים ב-2020. במהלך חייהם המשותפים, ב-2014, הם רכשו יחד דירת מגורים שנרשמה על שמם בחלקים שווים. שנה לאחר רכישת הדירה, בפברואר 2015, חתמו הצדדים על מסמך שכונה "הסכם ממון", שבו נקבע בין היתר כי במקרה של מכירת הדירה יקבלו האשה או בנה סכום של 800 אלף שקל, בטענה שמדובר בסכום המגלם את ערך דירתה הקודמת של האשה. המסמך נחתם בנוכחות נוטריון, אך לא אושר בבית המשפט, למרות דרישת החוק כשמדובר בבני זוג נשואים.
עם פרוץ הסכסוך בין הצדדים ולקראת הגירושים, ביקשה האשה לאכוף את ההסכם ולקבוע כי הדירה אינה שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים כתנאי לרישום, אלא כי עליה לקבל את אותם 800 אלף שקל עוד לפני כל חלוקה. מנגד, טען האיש כי המסמך שנחתם אינו אלא טיוטה לקויה, שאינה עומדת בדרישות החוק, אינה תואמת את העובדות, ואף נחתמה בנסיבות כאלה שלא מאפשרות לראות בה הסכמה אמיתית ומודעת.
בית המשפט פתח את בחינתו מן הנתון הבסיסי והברור ביותר: הרישום בטאבו. הצדדים רשומים כבעלי מחצית הזכויות כל אחד, והרישום הקנייני מהווה ראיה חזקה לטובת השוויון. השופטת הדגישה בהכרעתה כי הנטל לסתור רישום שכזה מוטל על האשה. לדבריה, “הנטל להוכיח כי הרישום בפנקסי המקרקעין אינו משקף את מצב הזכויות [...] מוטל על כתפי האשה”. לטענתה, אותו הסכם ממון, שעל פיו מגיעים לה 800 אלף שקל, צריך לשנות את החלוקה.
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
- למרות 4 ילדים וחיים משותפים: הנכסים יישארו של הבעל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אלא שכאן החלה להתברר התמונה הבעייתית סביב אותו הסכם. השופטת ציינה בפסק הדין שפורסם כי המסמך “נחזה להיות הסכם ממון”, ולכן, על פי חוק יחסי ממון, הוא היה חייב לקבל אישור בפני בית משפט או בית דין דתי. כל עוד הוא לא אושר, אין לו תוקף. אבל מעבר לכך, גם אם היה מדובר בהסכם רגיל שלא מחייב אישור פורמלי, עדיין לא ניתן לאשר אותו בשל כשלים מהותיים. “ההסכם מעורר בעייתיות בנושא של גמירות דעת ותום לב”, קבעה השופטת, והוסיפה כי הוא “לוקה ואינו עולה בקנה אחד עם העובדות בפועל”.
70 אלף שקל: חברת הדפסות תפצה אמן שעיצב חולצות לחיילים
אמן גרפי שתכנן איורים עבור חיילים גילה להפתעתו כי יצירותיו עלו למאגר של אדיב ושימשו אותה לשיווק ולרווחים מסחריים. למרות ניסיונותיו להתריע ולדרוש את הסרתן, חלק מהציורים המשיכו להופיע באתר וברשתות החברתיות. השופטת טל פישמן לוי קבעה כי “הבעלות ביצירה נתונה
ליוצר”, דחתה את טענות החברה להגנות שונות ולבעלות המדינה, וחייבה אותה בפיצוי והוצאות משפט
בפתח הדברים, מתאר פסק הדין תמונה שכיחה אך כמעט בלתי נראית: אמן צעיר ומוכר בתחום הציור והעיצוב הגרפי, שפועל שנים מול יחידות צבאיות ומשרתי כוחות הביטחון, מייצר עשרות גלופות מקוריות על פי הזמנה פרטית של חיילים, שכל אחת מהן נולדת מתוך מפגש ייחודי בין מסורת יחידתית, הווי פנימי והרצון לסמל זהות. אלא שבמקרה זה, אותה עשייה יצירתית נהפכה למוקד של סכסוך משפטי טעון, לאחר שהאמן, עומרי זהבי, גילה כי הציורים שלו הועלו למאגר הציורים של אדיב, בית דפוס ותיק המתמחה בהדפסת חולצות ומוצרים ממותגים, ושימשו אותו לצרכים מסחריים ושיווקיים ללא הסכמתו.
כבר בתחילת פסק הדין קובעת השופטת טל פישמן לוי כי מדובר בתביעה כספית על סכום של חצי מיליון שקל, הנוגעת להפרת זכויות יוצרים ולדרישה מהחברה “לחדול מכל שימוש שהוא ביצירותיו”. התובע, כך היא מזכירה, הוא אמן העוסק בעיצוב גרפי, מוכר ומזוהה בסגנון ייחודי, אשר “מדובר ביצירות מקוריות שהן פרי דמיונו של התובע”, וכי הוא כלל לא העביר את הזכויות ביצירותיו למזמינים. מנגד, הנתבעת היא חברה מוכרת הפועלת בתחום ההדפסות ונותנת שירותים לחיילים וארגונים שונים.
הפרשה החלה בתחילת 2022, כשסוכן מטעם אדיב פנה לתובע בהצעה לשיתוף פעולה, אך התובע סירב. כשנה וחצי לאחר מכן, כך מסתבר, השיקה אדיב מאגר ציורים חדש באתר האינטרנט שלה, ואליו הועלו 12 ציורים של זהבי, “ללא ידיעתו וללא הסכמתו”. חלק מעבודותיו הופיעו גם בעמוד האינסטגרם של החברה. כשפנה בדרישה להסרה, החברה הסירה חלק מהחומרים - אך לא את כולם. גם לאחר מכן, נותרו מספר ציורים נוספים שפורסמו במאגר, גם אחרי שהתובע הבהיר באופן מפורש כי, “העיצובים הם בבעלותו ואינם מורשים להעברה”.
השופטת מציינת כי בכך נוצרה תשתית לפרסום חוזר, ואף שיווק יזום של היצירות. מהראיות עלה כי סוכני החברה שלחו את עבודותיו ללקוחות באמצעות וואטסאפ, הציגו חלק מהיצירות במאגר המקוון ואף הציעו אותן להדפסה על חולצות ומוצרים שונים. “הנתבעת… הפיקה תמורה כספית בדמות הדפסת הציורים על המוצרים”, קבעה השופטת.
למי שייכות הזכויות בציורים - ליוצר, לחיילים או למדינה?
אחד מצירי המחלוקת המרכזיים עסק בבעלות על היצירה: האם היא של האמן, של החיילים המזמינים או שאולי של מדינת ישראל, בהיותם משרתי צה"ל? החברה טענה כי יש להחיל את סעיף 36 לחוק זכויות יוצרים, הקובע כי המדינה היא בעלת יצירה שנעשתה על ידי עובד מדינה “עקב עבודתו ובמהלכה”, לרבות חייל. היא טענה כי הציורים הוזמנו לצרכים יחידתיים, ולכן שייכים לצה"ל. לחלופין, היא טענה כי הבעלות עברה לחיילים “במשתמע”, משום שהם שילמו עבור הציור וקיבלו מוצר ייעודי עבורם.
