נפגע בתאונה חריגה ביותר - ויקבל 370 אלף שקל
אדם ששהה בתא שירותים נייד באתר בנייה נפגע מהתנגשות של רכב. הפגיעות הפיזיות שלו היו קלות יחסית, אך בהמשך הוא פיתח תסמינים נפשיים ונקבע כי הוא סובל מפוסט טראומה. בעקבות כך הוא הגיש תביעה נגד הנהג וחברת הביטוח שלו. הנתבעים טענו כי הפגיעה הנפשית לא נובעת ישירות מהתאונה, וכי מדובר בתגובה מוגזמת לאירוע
במקרה יוצא דופן ובלתי שגרתי, נדרש בית משפט בראשון לציון להכריע בתביעה לפיצויים בעקבות תאונה מוזרה שבה רכב התנגש בתא שירותים נייד בזמן שאדם שהה בו. התוצאה: הנפגע פיתח תסמונת פוסט-טראומטית (PTSD), ובית המשפט חייב את חברת הביטוח של הרכב הפוגע לפצות אותו.
התאונה התרחשה כשהתובע, גבר בשנות ה-30 לחייו, השתמש בתא שירותים כימיים נייד באתר בנייה. באותו זמן, נהג של רכב פרטי איבד שליטה והתנגש בתא השירותים. ההתנגשות גרמה לתא ליפול על צדו, ואילו התובע נלכד בתוכו למשך כמה דקות עד שחולץ על ידי
עוברי אורח. לאחר האירוע, פונה התובע פונה לבית החולים עם חבלות קלות, אך בהמשך הוא החל לסבול מתסמינים נפשיים כמו חרדות, סיוטים והימנעות מיציאה למקומות ציבוריים. אבחון פסיכיאטרי קבע כי הוא סובל מ-PTSD בעקבות האירוע.
פגיעה נפשית מתמשכת
התובע הגיש תביעה לפיצויים נגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח שלו. הוא טען כי התאונה גרמה לו לנזק נפשי משמעותי, המגביל את תפקודו היומיומי ואת כושר עבודתו. התובע הציג חוות דעת רפואיות שתמכו בטענותיו והצביעו על פגיעה נפשית מתמשכת. כאמור, כמה עוברי אורח
שהיו במקום ראו את הרכב מתנגש בתא השירותים ונחלצו לעזור לתובע לאחר שהתהפך. כמה מהם גם הגיעו כדי למסור עדויות בבית המשפט, שתמכו בגרסת התובע בנוגע לאופן התרחשות התאונה. עדויות אלה סייעו לשופט לקבוע שהתאונה אכן התרחשה כפי שתוארה.
מנגד,
הנתבעים טענו כי הפגיעה הנפשית לא נובעת ישירות מהתאונה, וכי מדובר בתגובה מוגזמת לאירוע. הם הציגו חוות דעת נגדיות שטענו כי התובע סובל מבעיות נפשיות קודמות, וכי אין קשר סיבתי ברור בין התאונה למצבו הנפשי הנוכחי.
- כלל סירבה - נהג משאית יקבל בכל זאת 190 אלף שקל
- פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט בחן את הראיות,
כולל חוות דעת רפואיות ועדויות מומחים, וקבע כי קיים קשר סיבתי ברור בין התאונה למצבו הנפשי של התובע. בפסק הדין של סגן הנשיא, השופט דב גוטליב, נכתב כי, "עדותו של התובע היתה מהימנה ועקבית, והתסמינים שתיאר תואמים את האבחנה של PTSD". עוד ציין השופטו בהכרעתו כי,
"האירוע החריג והפתאומי שבו נלכד התובע בתא שירותים נייד שהתהפך, מהווה טראומה משמעותית היכולה להוביל להתפתחות PTSD".
בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסכום כולל של 300 אלף שקל בגין נזק לא ממוני, כולל כאב וסבל, ופיצוי נוסף עבור ההוצאות
הרפואיות שלו ואובדן כושר עבודה. בנוסף נפסקו הוצאות משפט בסכום כולל של 20 אלף, ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 50 אלף שקל.
חשיבות בהכרה בפגיעות נפשיות - גם כשהפגיעות הפיזיות מינוריות
המקרה הנ"ל מדגיש את החשיבות
בהכרה בפגיעות נפשיות כתוצאה מתאונות, גם כשהפגיעות הפיזיות הן מינוריות. הפסיקה משקפת את ההבנה שהשלכות נפשיות עלולות להיות חמורות ולהשפיע על איכות החיים של הנפגע. הכרה שכזו עשויה להשפיע על תביעות עתידיות, שבהן נפגעים סובלים מפגיעות נפשיות בעקבות אירועים טראומטיים
שהם עברו, גם אם הם לא מלווים בפגיעות פיזיות משמעותיות.
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
- צוואת של קשיש בביה"ח הועדפה על זו מלפני 20 שנה
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- “6 שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת
כיצד הוכיח התובע כי הפגיעה הנפשית נגרמה מהתאונה?
התובע הציג חוות דעת רפואית מפסיכיאטר מומחה, שקבע כי הוא סובל מתסמונת פוסט-טראומטית,
וכי מצבו הנפשי התדרדר מאז התאונה. בנוסף, הוא הביא עדויות של בני משפחה וחברים שסיפרו על שינוי משמעותי בהתנהגותו – כך למשל פחד מוגבר להימצא במקומות סגורים או רועשים. בית המשפט השתכנע כי מדובר בנזק אמיתי שנגרם מהאירוע עצמו ולא מבעיות קודמות.
האם בית המשפט בחן את האפשרות שהתובע סבל מבעיות נפשיות לפני התאונה?
כן. חברת הביטוח ניסתה לטעון שהתובע סבל מבעיות נפשיות קודמות, אך בית המשפט דחה טענה זו לאחר שהוצגו ראיות לכך שהתובע ניהל אורח
חיים תקין לפני התאונה. השופט כתב בפסק הדין שלו כי, "לא נמצאו אינדיקציות משמעותיות לכך שהתובע סבל מהפרעה נפשית משמעותית קודם לאירוע התאונתי".
האם בית המשפט התייחס לאפשרות שהתאונה היתה יכולה להימנע?
השופט בחן את נסיבות התאונה וקבע כי הנהג הפוגע נהג ברשלנות. על אף שהאירוע היה חריג, נקבע כי האחריות לתאונה ולתוצאותיה חלה על נהג הרכב ועל חברת הביטוח שלו.
במקרה אחר, בפסק הדין ע"א 2577/14 פלוני נגד הפניקס חברה
לביטוח, אדם שסבל מתסמונת פוסט-טראומטית לאחר תאונת דרכים תבע את חברת הביטוח, בטענה כי מצבו הנפשי הוא תוצאה ישירה מהאירוע. החברה טענה כי התובע לא הוכיח נזק נפשי ממשי, אך בית המשפט קיבל את גרסתו. נקבע כי די בקיומם של תסמינים פוסט-טראומטיים שנובעים מתאונה כדי
לזכות בפיצויים, גם ללא פגיעה פיזית חמורה.
במקרה נוסף, בפסק דין ע"א 8279/02 גולן נגד עזבון המנוח דן גולן ז"ל, מדובר על מקרה שבו אדם נפגע בתאונת דרכים קלה יחסית אך החל לפתח סימפטומים של PTSD, שהשפיעו קשות על איכות חייו. חברת הביטוח
ניסתה לטעון כי מדובר בהגזמה מצד התובע, אך בית המשפט העליון קבע כי גם נזק נפשי יכול להיחשב נזק בר פיצוי. נקבע כי צריך לתת משקל משמעותי לאבחנות רפואיות בתחום בריאות הנפש, בייחוד כשיש עדויות עקביות של מומחים.
בת"א 45632-01-19 פלוני
נגד כלל חברה לביטוח מדובר בתביעה שהוגשה על ידי עובד שנפגע בתאונת עבודה והחל לפתח התקפי חרדה שהקשו עליו לתפקד. חברת הביטוח טענה כי מדובר בתגובה חולפת ולא בנזק קבוע, אך חוות דעת רפואיות קבעו כי התובע סובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית מתמשכת. בית המשפט פסק לטובתו
- וקבע כי נזק נפשי יכול להוות עילה עצמאית לפיצויים, גם אם הנזק הפיזי אינו משמעותי.
- 2.חחח 11/03/2025 08:24הגב לתגובה זולא שצריך לרחם על חברות הביטוח הרי זה לא מזיז להן בכלום...
- 1.כמה בקלות נופלים שופטים בפח של נוכלים (ל"ת)אבנר 10/03/2025 14:53הגב לתגובה זו

בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
פרויקט המלון החדש שתכנן איש העסקים ספי צביאל, שכולל 55 חדרי אירוח ו-32 דירות, נעצר לאחר שתושבי רחוב ארנון הסמוך טענו כי יאבדו את הנוף לים שמלווה את חייהם במשך שנים. ועדת הערר המחוזית קבעה כי אוחדו מגרשים בניגוד לתוכנית, אושרו שימושים מעורבים שאינם מותרים,
והעירייה חרגה ממדיניותה. בהחלטה מפורטת נקבע כי, “אין מקום לאשר את הבקשה כפי שהוגשה”
הבוקר שבו קיבלו תושבי רחוב ארנון בתל אביב את החלטת ועדת הערר המחוזית היה שונה. במשך חודשים ארוכים ליוותה אותם תחושת חוסר אונים, כשממולם - ממש מול החלונות, במקום שבו האור המערבי והים נפרשים דרך חלונותיהם כבר עשרות שנים - תוכנן לקום בניין גבוה, רחב, כזה שהיה משנה לחלוטין את קו הרקיע שנראה מאחוריהם. אותם תושבים, שחייהם השקטים יחסית התעצמו דווקא בזכות המרחק מהטיילת הרועשת והקרבה לאוויר הים, לא היססו לפעול. הערר שהגישו נגד היתרי הבנייה שאישרה עיריית תל אביב לפרויקט המלון החדש ברחוב הירקון 164-162, נראה בתחילה כמו מאבק מול רוח. אלא שהחלטת ועדת הערר, המשתרעת על פני עשרות עמודים, הפכה את הקערה על פיה.
מדובר בשני מגרשים גדולים יחסית - כל אחד מהם בשטח של כ-600 מ"ר - שעליהם תכנן היזם ספי צביאל, באמצעות א.פ.צ השקעות, להקים שני מבנים בני שבע קומות, בחיבור תפקודי ומבני כמעט מלא. הבניינים היו אמורים לכלול 55 חדרי מלון ו-32 דירות מגורים, עם ארבע קומות מרתף משותפות וקומת גג. מבחינת היזם, מדובר בהמשך טבעי למלון אולימפיה הישן, שעמד על חלקה 211 מאז שנות ה-70. מבחינת התושבים, זהו שינוי דרמטי במרקם השכונה - כזה ש“יחסום את הנוף לים שממנו נהנו במשך שנים רבות”, כפי שנכתב בערר.
הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב אישרה בתחילת 2025 את שתי הבקשות להיתר, אך התושבים, שמתגוררים ברחוב ארנון מאחורי המגרש, לא ויתרו. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מחוז תל אביב קיימה דיון ב-31 ביולי 2025, ולאחר הגשת השלמות טיעון מצד כל הגורמים, קיבלה החלטה תקיפה וברורה: ביטול ההיתר. בהכרעתה נכתב כי, “אין מקום לאישור הבקשה להיתר כפי שהוגשה".
הוויכוח על ייעוד הקרקע: מגורים או מלונאות?
אחד המוקדים המרכזיים במחלוקת היה השאלה מהו הייעוד התכנוני התקף של שתי החלקות. התושבים טענו כי לאורך השנים אושרו תוכניות ייעוד שונות, שבהן נקבע מפורשות כי מדובר במגרשים למלונאות בלבד, וכי כל שינוי יעוד למגורים מהווה "סטייה ניכרת". מנגד, הוועדה המקומית טענה שהתוכניות המאוחרות, ובעיקר תוכנית 3444 ותוכנית 2770, פקעו משום שלא מומשו בזמן, ולכן חזר תוקפן של התוכניות הראשיות, המייעדות את הקרקע למגורים.
ועדת הערר בחרה שלא לאמץ את עמדת היזם והעירייה. בהחלטה נקבע כי אמנם התוכניות שאפשרו מלונאות פקעו, אך הדבר לא פותח פתח לשימושים מעורבים. “תוכנית רובע 3 לא נועדה לשנות ייעודים קיימים, והיא חלה על כלל המקרקעין המיועדים למגורים בתחומה… אולם בשום מקום בתכנית רובע 3 לא מופיע השימוש למלונאות”, כתבה הוועדה בהכרעת הדין שלה.

צוואת של קשיש בבית החולים הועדפה על זו מלפני 20 שנה
כחודש לפני שמת, כשגופו חלש אך דעתו צלולה, חתם אלמן ללא ילדים על צוואה חדשה ממיטת בית החולים. הוא הוריש את כל רכושו לאחותו היחידה, בניגוד לצוואה קודמת שהותירה כמעט הכל למשפחת מעסיקו לשעבר. מאבק משפטי טעון התנהל סביב שאלת כשירותו, מעורבות אחותו בתהליך
והאם הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. פסק הדין חושף סיפור חיים, סכסוך משפחתי, והכרעה ברורה של בית המשפט לגבי רצונו החופשי של המנוח
הסיפור הבא החל הרבה לפני הדיון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, הרבה לפני שחוות דעת רפואיות הוגשו וחקירות נגדיות נפרשו לאורך עשרות עמודים של פרוטוקולים. הוא החל בחדר אשפוז בבית החולים בילינסון, שבו שכב ש.ש., גבר ערירי בן 80, לאחר נפילה בביתו. מצבו הגופני היה קשה, כך טענו הנתבעים, אך מי שבאמת הכיר אותו באותם ימים העיד כי למרות חולשתו, הוא היה צלול, מתקשר, ומודע למצבו ולרצונותיו. בתוך המציאות הזאת, בפברואר 2022, כשהוא מבין שהזמן ואוזל והולך, הוא ביקש לערוך מחדש את צוואתו.
המנוח, אלמן ללא ילדים, השאיר אחריו שתי צוואות שונות מאוד זו מזו. הראשונה, מ-2004, היתה מנוסחת בחריפות רגשית יוצאת דופן. הוא כתב בה כי את רכושו הוא מותיר ל”אנשים הקרובים והיקרים לי מכל ואשר שימשו לי תחליף למשפחה שהפנתה לי עורף ומשענת בשעות הקשות”, ובחר להעניק לאחותו, התובעת, אך ורק מקרר. מנגד, צוואה חדשה, שנחתמה ב-25 בפברואר 2022 בבית החולים, העניקה את כל רכושו דווקא לאותה אחות. השינוי הדרמטי הזה עמד בלב המחלוקת המשפטית.
הנתבעים, מעסיקו לשעבר של המנוח וארבעת ילדיו, שאליהם ייעד את מרבית רכושו בצוואה הישנה, טענו שהצוואה המאוחרת פסולה מיסודה. הם טענו שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה, שהוא לא ידע להבחין בטיבה, שהתובעת השפיעה עליו השפעה בלתי הוגנת, ואף היתה מעורבת בצורה פסולה בעריכתה. ואולם ככל שהעמיק בית המשפט בחומר הראיות, כך הלכו טענותיהם ונחלשו. השופט תומר שלם פתח את פסק דינו בקביעה ברורה כי ראשית יש לבחון את הצוואה האחרונה, שכן “רואים צוואה חדשה כמבטלת את קודמתה, ככל שהוראותיה סותרות את הוראות קודמתה”. מכאן נפתח מסע בירור ארוך, שכלל שלושה הליכים משפטיים במקביל, חוות דעת רפואיות, עדויות ממקור ראשון, וניתוח מדוקדק של התנהלות הצדדים.
לא סבל מדמנציה או מליקוי שפגע בכושרו המשפטי
במוקד ההכרעה עמדה שאלת כשירותו של המנוח בעת שחתם על צוואתו האחרונה. התמונה שעלתה מהמסמכים הרפואיים ומעדויות המומחים היתה אחידה וברורה. ד"ר אליעזר פלדינגר, פסיכוגריאטר שבדק את המנוח ביום עריכת הצוואה לבקשת הנוטריון, כתב במפורש כי המנוח “בדעה צלולה, מצבו הקוגניטיבי שמור, וללא הפרעה נפשית... הוא מבחין היטב בטיבה של צוואה אותה מבקש לעשותה על פי רצונו החופשי”. הוא אף הדגיש שמבחן המיני־מנטל שבוצע לו הניב תוצאה גבוהה של 27 מתוך 30, וכי על אף ירידה קוגניטיבית קלה, לא מדובר בדמנציה או בליקוי שפגע בכושרו המשפטי.
- הצוואה החדשה נפסלה - זו מ-2003 היא הקובעת
- אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
גם מומחה מטעם בית המשפט, פרופ’ שלמה נוי, בחן את מלוא הרשומות וקבע בחוות דעתו כי, “לא ניתן לשלול את כשירותו המשפטית במועד הנדון... בסבירות גבוהה יותר, היה כשיר לבצע פעולות משפטיות במועד הנדון”. הנתבעים, אף שהנטל הוטל עליהם, ויתרו על חקירת המומחה - ויתור שבית המשפט ראה בו חיזוק למסקנתו. לצד חוות הדעת, הציג בית המשפט גם ראיות שהעידו על תפקודו השכלי של המנוח בימים שקדמו לחתימה. עדותה של העובדת הסוציאלית שביקרה את המנוח בבית החולים תיארה אדם “ערני... אולי עייף, אבל רגיל. לא מבולבל”. המטפל הסיעודי שלו העיד כי, “תמיד הייתי יכול לדבר איתו”. גם הרישומים הרפואיים הצביעו שוב ושוב על התמצאות מלאה בזמן, במקום ובאנשים.
