נפגע בתאונה חריגה ביותר - ויקבל 370 אלף שקל
אדם ששהה בתא שירותים נייד באתר בנייה נפגע מהתנגשות של רכב. הפגיעות הפיזיות שלו היו קלות יחסית, אך בהמשך הוא פיתח תסמינים נפשיים ונקבע כי הוא סובל מפוסט טראומה. בעקבות כך הוא הגיש תביעה נגד הנהג וחברת הביטוח שלו. הנתבעים טענו כי הפגיעה הנפשית לא נובעת ישירות מהתאונה, וכי מדובר בתגובה מוגזמת לאירוע
במקרה יוצא דופן ובלתי שגרתי, נדרש בית משפט בראשון לציון להכריע בתביעה לפיצויים בעקבות תאונה מוזרה שבה רכב התנגש בתא שירותים נייד בזמן שאדם שהה בו. התוצאה: הנפגע פיתח תסמונת פוסט-טראומטית (PTSD), ובית המשפט חייב את חברת הביטוח של הרכב הפוגע לפצות אותו.
התאונה התרחשה כשהתובע, גבר בשנות ה-30 לחייו, השתמש בתא שירותים כימיים נייד באתר בנייה. באותו זמן, נהג של רכב פרטי איבד שליטה והתנגש בתא השירותים. ההתנגשות גרמה לתא ליפול על צדו, ואילו התובע נלכד בתוכו למשך כמה דקות עד שחולץ על ידי
עוברי אורח. לאחר האירוע, פונה התובע פונה לבית החולים עם חבלות קלות, אך בהמשך הוא החל לסבול מתסמינים נפשיים כמו חרדות, סיוטים והימנעות מיציאה למקומות ציבוריים. אבחון פסיכיאטרי קבע כי הוא סובל מ-PTSD בעקבות האירוע.
פגיעה נפשית מתמשכת
התובע הגיש תביעה לפיצויים נגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח שלו. הוא טען כי התאונה גרמה לו לנזק נפשי משמעותי, המגביל את תפקודו היומיומי ואת כושר עבודתו. התובע הציג חוות דעת רפואיות שתמכו בטענותיו והצביעו על פגיעה נפשית מתמשכת. כאמור, כמה עוברי אורח
שהיו במקום ראו את הרכב מתנגש בתא השירותים ונחלצו לעזור לתובע לאחר שהתהפך. כמה מהם גם הגיעו כדי למסור עדויות בבית המשפט, שתמכו בגרסת התובע בנוגע לאופן התרחשות התאונה. עדויות אלה סייעו לשופט לקבוע שהתאונה אכן התרחשה כפי שתוארה.
מנגד,
הנתבעים טענו כי הפגיעה הנפשית לא נובעת ישירות מהתאונה, וכי מדובר בתגובה מוגזמת לאירוע. הם הציגו חוות דעת נגדיות שטענו כי התובע סובל מבעיות נפשיות קודמות, וכי אין קשר סיבתי ברור בין התאונה למצבו הנפשי הנוכחי.
- כלל סירבה - נהג משאית יקבל בכל זאת 190 אלף שקל
- פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט בחן את הראיות,
כולל חוות דעת רפואיות ועדויות מומחים, וקבע כי קיים קשר סיבתי ברור בין התאונה למצבו הנפשי של התובע. בפסק הדין של סגן הנשיא, השופט דב גוטליב, נכתב כי, "עדותו של התובע היתה מהימנה ועקבית, והתסמינים שתיאר תואמים את האבחנה של PTSD". עוד ציין השופטו בהכרעתו כי,
"האירוע החריג והפתאומי שבו נלכד התובע בתא שירותים נייד שהתהפך, מהווה טראומה משמעותית היכולה להוביל להתפתחות PTSD".
בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסכום כולל של 300 אלף שקל בגין נזק לא ממוני, כולל כאב וסבל, ופיצוי נוסף עבור ההוצאות
הרפואיות שלו ואובדן כושר עבודה. בנוסף נפסקו הוצאות משפט בסכום כולל של 20 אלף, ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 50 אלף שקל.
חשיבות בהכרה בפגיעות נפשיות - גם כשהפגיעות הפיזיות מינוריות
המקרה הנ"ל מדגיש את החשיבות
בהכרה בפגיעות נפשיות כתוצאה מתאונות, גם כשהפגיעות הפיזיות הן מינוריות. הפסיקה משקפת את ההבנה שהשלכות נפשיות עלולות להיות חמורות ולהשפיע על איכות החיים של הנפגע. הכרה שכזו עשויה להשפיע על תביעות עתידיות, שבהן נפגעים סובלים מפגיעות נפשיות בעקבות אירועים טראומטיים
שהם עברו, גם אם הם לא מלווים בפגיעות פיזיות משמעותיות.
- הפקעה, מחלוקת ומס: המושב נגד המדינה - מי ניצח?
- נפצע בטרמפולינה בטיול בית ספר - וזה הסכום שיקבל
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- בוטל היתר בנייה למלון שתוכנן ברחוב הירקון בתל אביב
כיצד הוכיח התובע כי הפגיעה הנפשית נגרמה מהתאונה?
התובע הציג חוות דעת רפואית מפסיכיאטר מומחה, שקבע כי הוא סובל מתסמונת פוסט-טראומטית,
וכי מצבו הנפשי התדרדר מאז התאונה. בנוסף, הוא הביא עדויות של בני משפחה וחברים שסיפרו על שינוי משמעותי בהתנהגותו – כך למשל פחד מוגבר להימצא במקומות סגורים או רועשים. בית המשפט השתכנע כי מדובר בנזק אמיתי שנגרם מהאירוע עצמו ולא מבעיות קודמות.
האם בית המשפט בחן את האפשרות שהתובע סבל מבעיות נפשיות לפני התאונה?
כן. חברת הביטוח ניסתה לטעון שהתובע סבל מבעיות נפשיות קודמות, אך בית המשפט דחה טענה זו לאחר שהוצגו ראיות לכך שהתובע ניהל אורח
חיים תקין לפני התאונה. השופט כתב בפסק הדין שלו כי, "לא נמצאו אינדיקציות משמעותיות לכך שהתובע סבל מהפרעה נפשית משמעותית קודם לאירוע התאונתי".
האם בית המשפט התייחס לאפשרות שהתאונה היתה יכולה להימנע?
השופט בחן את נסיבות התאונה וקבע כי הנהג הפוגע נהג ברשלנות. על אף שהאירוע היה חריג, נקבע כי האחריות לתאונה ולתוצאותיה חלה על נהג הרכב ועל חברת הביטוח שלו.
במקרה אחר, בפסק הדין ע"א 2577/14 פלוני נגד הפניקס חברה
לביטוח, אדם שסבל מתסמונת פוסט-טראומטית לאחר תאונת דרכים תבע את חברת הביטוח, בטענה כי מצבו הנפשי הוא תוצאה ישירה מהאירוע. החברה טענה כי התובע לא הוכיח נזק נפשי ממשי, אך בית המשפט קיבל את גרסתו. נקבע כי די בקיומם של תסמינים פוסט-טראומטיים שנובעים מתאונה כדי
לזכות בפיצויים, גם ללא פגיעה פיזית חמורה.
במקרה נוסף, בפסק דין ע"א 8279/02 גולן נגד עזבון המנוח דן גולן ז"ל, מדובר על מקרה שבו אדם נפגע בתאונת דרכים קלה יחסית אך החל לפתח סימפטומים של PTSD, שהשפיעו קשות על איכות חייו. חברת הביטוח
ניסתה לטעון כי מדובר בהגזמה מצד התובע, אך בית המשפט העליון קבע כי גם נזק נפשי יכול להיחשב נזק בר פיצוי. נקבע כי צריך לתת משקל משמעותי לאבחנות רפואיות בתחום בריאות הנפש, בייחוד כשיש עדויות עקביות של מומחים.
בת"א 45632-01-19 פלוני
נגד כלל חברה לביטוח מדובר בתביעה שהוגשה על ידי עובד שנפגע בתאונת עבודה והחל לפתח התקפי חרדה שהקשו עליו לתפקד. חברת הביטוח טענה כי מדובר בתגובה חולפת ולא בנזק קבוע, אך חוות דעת רפואיות קבעו כי התובע סובל מהפרעת דחק פוסט-טראומטית מתמשכת. בית המשפט פסק לטובתו
- וקבע כי נזק נפשי יכול להוות עילה עצמאית לפיצויים, גם אם הנזק הפיזי אינו משמעותי.
- 2.חחח 11/03/2025 08:24הגב לתגובה זולא שצריך לרחם על חברות הביטוח הרי זה לא מזיז להן בכלום...
- 1.כמה בקלות נופלים שופטים בפח של נוכלים (ל"ת)אבנר 10/03/2025 14:53הגב לתגובה זו
בית המשפט חייב דוד להשיב לאחיינית יותר מ-220 אלף שקל
השופטת עפרה גיא מבית המשפט לענייני משפחה קבעה כי המנוח הפקיד בידי אחיו סכום משמעותי מכספי הירושה שקיבל מאמו, וכי הדוד הודה בהחזקת הכספים בשיחות מוקלטות ואף חזר ואמר למנוח “זה הכסף שלך”. גרסתו שלפיה תמך כלכלית באחיו ושהסכומים נועדו לקיזוז נדחתה. בית
המשפט חייב אותו להעביר לאחיינית 221,342 שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחה
הפרשה הבאה החלה שנים לפני שהתגלגלה לבית המשפט, בתוך סבך משפחתי טעון, רגשות מעורבים וחשדנות שגברה והלכה ככל שחלפו הימים. אדם מבוגר, מוגבל בניידותו, מצא עצמו תלוי במשפחתו לאחר גירושיו, כשחייו מתנהלים בין דירת אמו לבין מוסד סיעודי. מאחורי הקלעים התנהל מסלול כספי מורכב, שבמרכזו סכום משמעותי שקיבל המנוח מעיזבון אמו. הכסף הופקד בידי אחד מאחיו, שהיה בנקאי, מתוך אמון, מתוך תקווה שאותו אח יסייע, ישמור וינהל את הכספים למענו. אלא שהאמון התערער, ועם מותו של המנוח נהפכה התחושה לחשד ממשי.
האחיינית, שהיתה הקרובה ביותר למנוח בשנותיו האחרונות, נותרה לבדה להתמודד עם המורשת הכלכלית שהותיר אחריו. בצוואתו קבע אביה כי כל רכושו עובר אליה, ובמקביל ציין מפורשות כי סכום של 256,442 שקל הופקד בידי אחיו, וכי נכון למועד עריכת הצוואה נותרו בידי אותו אח 221,342 שקל. ואולם בעוד שבצוואה העניין היה ברור לחלוטין, המציאות שאחרי הפטירה היתה שונה, טעונה ומעורפלת הרבה יותר. האח הכחיש, טען שלא קיבל דבר, טען שהמנוח הוא זה שהיה חייב לו ואף טען כי תמך בו לאורך שנים. אלא שהראיות הצביעו על תמונה אחרת. ובעיקר, קולו של המנוח עצמו.
בפסק דין מקיף המשתרע על פני עשרות עמודים קבעה השופטת עפרה גיא כי הראיות, ובראשן ההקלטות והתיעוד בכתב ידו של הדוד עצמו, מוכיחות כי הכסף אכן הופקד בידיו. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי הדוד הודה בכך “בקולו”, ושב ואמר למנוח באותה שיחה: “זה לא שלי, זה שלך, זה שלך”. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי על הדוד להעביר לאחיינית את הכספים שהפקיד אביה אצלו. לצד זאת, דחתה השופטת גם את טענות הקיזוז וטענות אחרות שהעלה הדוד, וקבעה כי גרסתו אינה סבירה, אינה נתמכת בראיות וסותרת את הממצאים הברורים שעלו מהתיק.
האם הכספים אכן הופקדו אצל האח?
הסיפור נפרש תחילה ברקע עובדתי שהשופטת הגדירה כבלתי שנוי במחלוקת. המנוח נפטר ב-2019 והותיר אחריו צוואה שנערכה ב-2018. בצוואה הוא ציין במפורש כי הפקיד אצל אחיו סכום של 256,442 שקל, וכי לאחר משיכות שנעשו לאורך תקופה, נותרו בידיו 221,342 שקל. צו קיום צוואה ניתן ב-2020. מה שעמד לדיון לא היה קיומה של הצוואה, אלא השאלה האם הכספים אכן הופקדו אצל האח, כפי שטען המנוח בצוואתו, או שמא מדובר בטעות, או באמירה שאינה מתיישבת עם המציאות, כפי שטען הנתבע.
- ההבטחה לא נכללה בצוואה - זו הסיבה שכן תצא לפועל
- שבו לגור יחד אחרי הגירושים - האם האשה תירש אותו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובעת, בתו של המנוח, הציגה תשתית ראייתית רחבה: תיעוד בכתב על גבי יומן שנה של בנק הפועלים, שבו רשם הנתבע בעצמו את הכספים שהוחזרו ואת המשיכות שבוצעו; תמלילי שיחות שנערכו בין המנוח ובין האח; תמליל נוסף שבו הבטיח האח לתובעת לאחר מות אביה שיעביר לה את הכספים ברגע שיינתן צו קיום; עדויות של מכרים שאישרו כי המנוח סיפר להם שהפקיד את הכסף אצל אחיו; וכן הוכחה להעברה בנקאית אחת בסכום כולל של 20 אלף שקל, שביצע הנתבע ישירות לחשבון התובעת לבקשת אביה, וזאת בשעה שהמנוח כבר היה סיעודי ולא יכול היה לשלוט בחשבון בנק פעיל.
כך נהפכה נחלה עם זכויות בנייה למבחן על פטור ממס שבח
נחלה כפרית בשטח של כ-3 דונמים, בית צנוע בן 93 מ"ר, זכויות בנייה לשלוש יחידות דיור נוספות ושתי יחידות אירוח, ובמרכז המחלוקת: האם המוכרת זכאית לפטור מלא ממס שבח עד התקרה שבחוק, או רק לפטור חלקי? ועדת הערר בנוף הגליל קבעה שהדרך הנכונה לחשב מסים בעסקות
מהסוג הזה עוברת תחילה דרך פיצול פיזי, ורק אחר כך פיצול רעיוני. ההכרעה משליכה גם על מס הרכישה של הקונים, והסתיימה בדחיית הערר כולו
בבוקר אחד לא כל כך מזמן, לאחר חודשים של התדיינות והגשת תצהירים, מסמכים וחוות דעת שמאיות, קיבלה ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בנוף הגליל החלטה ששבה והעלתה אל מרכז הבמה משפטית שאלה שמלווה כמעט כל עסקה של מכירת נחלה: מהו החלק שייחשב דירת מגורים לצורך הפטור ממס שבח, ומהו החלק הנותר, שעליו יחול המס? הסיפור מתחיל בנחלה במושב מגן שאול, נחלה לא גדולה במיוחד, אך כזו הנושאת עמה מטען כלכלי ומשפטי לא מבוטל.
הנחלה משתרעת על 2,994 מ"ר, כשבמרכזה עומד בית מגורים בשטח של 93 מ"ר בלבד. לצד הבית קיימות זכויות בנייה משמעותיות: שלוש יחידות דיור בשטח כולל של 650 מ"ר וכן שתי יחידות אירוח אפשריות. תמורת העסקה נקבעה על 2.7 מיליון שקל - סכום שהמשיב, מנהל מיסוי מקרקעין נצרת, קיבל לבסוף כהצהרה אמתית, לאחר שבתחילה העריך את העסקה בסכום גבוה בהרבה. כך חזר הדיון למסלולו המקורי: לא גובה התמורה, אלא דרך החישוב של מס שבח ומס רכישה בעסקה מורכבת.
כבר בראשית פסק הדין הזכירה השופטת עירית הוד כי בפועל אין מחלוקת על המחיר ששולם. לדבריה, “המשיב קיבל את שווי העסקה המוצהר - 2.7 מיליון שקל... משכך, אין עוד מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשווי הכולל של הנחלה”. מכאן ואילך התמקדו הצדדים במחלוקת אחרת: האם המוכרת זכאית לפטור מלא ממס שבח על פי סעיף 49ז לחוק, עד תקרת הפטור שנקבעה אז על 2.215 מיליון שקל, או שמא עליה לקבל פטור רק על חלק מהנחלה - החלק הבנוי בלבד.
העוררים, המוכרת והרוכשים, טענו כי כל חלקת המגורים צריכה ליהנות מהפטור המלא. לדבריהם, על המנהל היה לייחס את מלוא שווי דירת המגורים לתקרה, ורק לאחר מכן לחשב את ההפרש. בכתב הערר טענו כי “שווי הבית ללא זכויות בנייה הוא 1.25 מיליון שקל... ובהתאם לתקרת הפטור ובהתחשב בשווי העסקה, שווי יתרת הזכויות החייבות הוא 281 אלף שקל בלבד”. לאור זאת, הם טענו שאין הצדקה לכך שהמנהל העניק פטור רק בגובה של 1.864 מיליון שקל, ולא עד תקרת הפטור.
- האם הסכם ממון מאפשר לבני זוג להחזיק שתי נחלות?
- המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רק חלק אחד יכול ליהנות מפטור ממס שבח
אלא שמנגד עמדת המנהל היתה שונה בתכלית, ונתמכה בפסיקה רחבה של בית המשפט העליון. לטענתו יש לבצע קודם פיצול פיזי של הנחלה - להפריד את החלק הבנוי ואת הקרקע הדרושה להנאתו, ורק לאחר מכן להחיל את הפיצול הרעיוני של סעיף 49ז. בפועל, רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) כבר ערכה פיצול פיזי בקביעה שלה, שלפיה 1.5 דונמים מהנחלה מהווים חלקת מגורים. החלק הזה, שכולל את הבית ואת החצר הצמודה, הוא החלק היחיד שיכול ליהנות מהפטור ממס שבח.
