קנדה עושה טוב לגזית גלוב: FCR מדווחת על גידול של 15% ברווח ברבעון הרביעי של 2008
FCR, חברת הבת הקנדית של גזית גלוב המנהלת מרכזים מסחריים, דיווחה על רווח נקי של 10.6 מיליון דולר קנדי ברבעון הרביעי של 2008, גידול של 15% לעומת 9.2 מיליון דולר קנדי ברבעון הרביעי של 2007. שנת 2008 הסתכמה ברווח נקי של 37.4 מיליון דולר קנדי, גידול של 23% לעומת שנת 2007. הרווח למנייה עמד בסוף השנה על 0.43 דולר קנדי לעומת 0.39 דולר קנדי בשנת 2007.
"עם פורטפוליו איכותי ונזילות גבוהה אנו ממוצבים מצוין לסביבת הפעילות העסקית הנוכחית", אמר דורי סגל, מנכ"ל FCR. "אנו זהירים וסובלניים, אך לא נהסס לנצל הזדמנויות עסקיות".
התוצאות של FCR, חברת הבת הקנדית הציבורית של גזית גלוב הנסחרת בבורסת טורונטו (TSX:FCR), משקפות אולי את כלכלת קנדה, שנפגעה פחות מזו של ארה"ב. הכנסות FCR מדמי שכירות עלו בשיעור של 8.8% בשנת 2008 ל- 410 מיליון דולר קנדי. שכר הדירה הממוצע עלה ב- 3.7% ל- 13.55 דולר קנדי למ"ר. עם זאת, החברה האם גזית גלוב יורדת ב-1% ל-15.20 שקלים במסחר הבוקר (יום א') בבורסת תל-אביב. בשנה האחרונה ירדה המנייה ב-51%.
גיוסי ההון של FCR הסתכמו ב-2008 ב-225 מיליון דולר קנדי באמצעות הנפקות של מניות, תוכנית להשקעה חוזרת של דיווידנד ותשלום ריבית באמצעות מניות. ב-14 בארפיל תחלק FCR דיבידנד לרבעון הראשון של 2009 בסך 0.32 דולר קנדי למניה.
FCR הינה חברה ציבורית הנסחרת בבורסת טורונטו ועוסקת באחזקה, פיתוח וניהול של מרכזים מסחריים ובתי מרקחת בעיקר באזורים עירוניים בצמיחה. בבעלותה 172 נכסים, מתוכם 5 מרכזי קניות בפיתוח, הכוללים כ- 1.87 מיליון מ"ר של שטחים להשכרה, וכן 6 קרקעות בתהליכי תכנון לפיתוח עתידי.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
