מה קורה לוועדי העובדים בבנקים בישראל? בכל שבוע שביתה במקום אחר

אם נביט לאחור בטווח זמן של חודש בלבד, נוכל למצוא 3 בנקים שוועדי העובדים בהם נטלו לעצמם את זכותם (הלגיטימית) להכריז על עיצומים, שביתה, החרפת מאבק - תקראו לזה איך שאתם רוצים.

שנייה אחרי שוועד מנהלי בנק מסד החליטו לרדת מאיומיהם מול הנהלת הבנק (איום ששרד יום אחד בלבד) וכשבועיים אחרי המאבק בין ועד מנהלי דיסקונט מול הנהלת הבנק בעניין תוספות השכר (סכסוך שהסתיים גם הוא), מודיעים היום עובדי בנק בינלאומי בראשותו של חנוך ליבנה, יו"ר הוועד, על מחאתם והחלטתם.

עובדי הבינלאומי מודיעים, כי במחאה על הפרה שיטתית של הסכמי עבודה על ידי הנהלת הבנק, לא ישווקו העובדים את הייעוץ הפנסיוני מטעם הבנק. "הנהלת הבינלאומי מעדיפה שלא לקדם את העובדים שלה ולא לאפשר להם לימודים. יותר נוח להם להצניח עובדים מבחוץ", כך טוען היום ועד העובדים בבינלאומי.

אפשר להסתכל על השביתות והעיצומים מכמה כיוונים - יש שיגידו שעובדי הבנק יודעים לעמוד על זכויותיהם וכדאי שבכל ארגון גדול ידעו לעמוד כך על זכויותיהם.

מצד שני, אפשר לומר שהעובדים מחזיקים את הנהלות הבנקים כ"בני ערובה" ואת ציבור הלקוחות ביניהם - הטריגר של הפעלת האיום, וההודעה על עיצומים הפך להיות מכונה משומנת היטב, ששותפים לה אנשי יחסי ציבור מחד וההסתדרות מאידך.

צריך גם לתת את הדעת על ה"פעילות הענפה" והמאוד יסודית של ההסתדרות בנושא. מתוכנן או לא מתוכנן, ברגע שמסתיים לו סכסוך או גל עיצומים בבנק אחד מיד עוברים לטיפול בבנק אחר - וחוזר חלילה, עד השביתה הבאה.