איך אומרים אופצייה ביוונית?
מחיר אופציה נקבע על סמך פרמטרים שונים:
•היחס בין שער החליפין המובטח באופציה (מחיר מימוש), ושער החליפין המצוי בשוק. הפרמיה תעלה ככל ששער החליפין המובטח הוא גבוה מזה שבשוק.
•אורך חיי האופציה חשיבות בעת קביעת מחירה, הפרמיה תעלה ככל שהזמן הנותר עד לפקיעת האופציה גדול יותר (מסיבה זו אופציה לטווח ארוך יותר תהיה יקרה יותר).
•מידת התנודתיות (VOLATILITY) של שער החליפין. מחיר הפרמיה יעלה ככל שתנודתיות המטבע עולה.
לפרמטרים המוזכרים לעי"ל סימולים מקצועיים, להלן המשמעות של העיקריים שבהם:
דלתא – Delta: השינוי באחוזים במחיר האופציה כתוצאה מהשינוי בשע"ח, דלתא של אופציית CALL קטנה מ-1 וגדולה מ-0, דלתא של אופציית PUT קטנה מ-0 וגדולה מ-1. אופציות PUT ו-CALL בכסף ישאפו לדלתות של 0.5 ו- 0.5- בהתאמה.
גאמה – GAMMA: למעשה משמעותה היא קצב השינוי בדלתא. הגמא חיובית תמיד וערכה גבוה כאשר האופציה בכסף ומנגד, ערכה שואף ל-0 כאשר אופציה עמוק מחוץ לכסף או עמוק בתוך הכסף.
הגמא זהה לאופ' CALL ו-PUT באותו מחיר מימוש. ככל שהזמן מצטמצם הגמא של אופציה בכסף גדלה, וקטנה באופציות עמוק מחוץ לכסף או עמוק בתוך הכסף.
ווגה – VEGA: רגישות במחיר האופציה בהתאם לשינוי בתנודתיות הרלוונטית לזוג המטבעות. כאשר מדד VOLATILITY (סטיית תקן) גבוה יותר פירושו, למעשה, אי וודאות גדולה יותר. ככל שאי הוודאות גדולה יותר, מחיר האופציה יהיה גבוה יותר. המחיר הגבוה מהווה פיצוי על אי הוודאות.
אופציות עמוקות מחוץ או בתוך הכסף רגישות פחות לשינוי בסטיית תקן ואילו אופציות בכסף רגישות הרבה יותר. הווגה הינה חיובית וזהה לאופ' CALL ו-PUT על אותו מחיר מימוש.
תטא – THEATA: רגישות במחיר האופציה בהתאם לשינוי בזמן הנותר עד למועד הפקיעה. התטא שונה באופ' CALL ו-PUT על אותו מחיר מימוש, התטא הינה שלילית, והשפעתה הולכת ומתחזקת ככל שהזמן לפקיעה קרב. תטא של אופציית CALL בכסף גבוהה מהטתא של אופציית CALL עמוק בתוך או מחוץ לכסף.

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.