תשר שאינו משתקף בפנקסי המעסיק לא יחשב שכר עבודה

ע"ע 142/03, בש"א 1034/03 מוני סהר ואח' נ. פיקאסו מסעדות ובתי מלון ואח', ניתן ביום 14.6.2005.

עובדות

פיקאסו מסעדות ובתי מלון בע"מ מפעילה מסעדה בתל אביב (להלן - פיקאסו תל-אביב) ובהרצליה (להלן - פיקאסו הרצליה). המערערות (להלן - המלצריות) הועסקו כמלצריות בפיקאסו תל-אביב ובפיקאסו הרצליה.

התמורה היחידה ששולמה למלצריות במהלך עבודתן היתה התשר שקיבלו ישירות מלקוחות המסעדות. על פי הוראת מעסיקתן, הפרידו המלצריות, כמו כל יתר המלצריות, בין הסכומים ששילמו הלקוחות למסעדה, ואשר הועברו על-ידן ישירות לקופת המסעדה, לבין סכומי התשר אותם השאירו בידן.

אין מחלוקת כי בפועל קיבלו המלצריות, מדי חודש, סכומים העולים על שכר המינימום.

עם ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים, הגישו המלצריות תביעות לבית הדין האזורי לעבודה. המלצריות תבעו שכר עבודה, כל אחת על פי תקופת עבודתה, וזכויות נוספות הנובעות, לטענתן, מיחסי עובד ומעביד בינן לבין המסעדות. שלוש התביעות אוחדו. בית הדין האזורי דחה את תביעותיהן לשכר עבודה וכך גם את רוב תביעותיהן האחרות, למעט התביעות לדמי הבראה ופדיון חופשה שנתית. מכאן הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה פסק

לאחרונה נקבע בע"ע 300113/98 ד.ג.מ.ב אילת מסעדות בע"מ נ. ענבל מלכה, כי תשר יכול להיחשב לשכר עבודה רק במקרה בו הוא משתקף בפנקסי המעסיק. במקרה זה, ניתן התשר על ידי הלקוחות ישירות למלצריות. על-כן לא ייחשב התשר כשכר עבודה. משכך, טעה בית הדין האזורי משנמנע מלחייב את המעסיקות לשלם למערערות שכר עבודה בגין כל תקופת עבודתן.

משנקבע כי סכומי התשר שקיבלו המלצריות אינם חלק משכר עבודתן לצורך חוק שכר מינימום, נותר לחשב את גובה שכר המינימום לו הן זכאיות. המלצריות הועסקו כעובדות יומיות ולכן לצורך קביעת שכר המינימום המגיע להן, יש לקבוע את היקף עבודתן בפועל. הדיון יוחזר אל בית הדין האזורי, על-מנת שיברר את היקף עבודתן בפועל ויקבע את שיעור השכר לו הן זכאיות.

אחת המלצריות הועסקה כמלצרית 'מן השורה' בפיקאסו תל-אביב וכאחראית משמרת בפיקאסו הרצליה. לטענתה, יש לראות את תקופה עבודתה בתל-אביב ובהרצליה כתקופת עבודה רצופה אחת, לצורך חישוב זכויותיה, לרבות פיצויי הפיטורים, וזאת בהיות שתי המסעדות למעשה, מעבידה אחת. המסעדות מצידן טענו, כי מדובר בשתי חברות ובשתי מעבידות אשר אין כל קשר משפטי ביניהן.

קיומן של תבניות ניהול רשתות שונה אינו מאפשר לקבוע דין אחיד לכל המקרים ומשכך, על בית הדין לשקול את מכלול העובדות הנוגעות לכל מקרה. עם זאת, הכלל הוא, כי יש לראות עבודה בסניפים שונים של רשת כעבודה במקום עבודה אחד לצורך חוק פיצויי פיטורים. הכלל מבוסס על העובדה שהעובדים ואף הציבור רואים בסניפים של רשת כעסק אחד.

במקרה זה, שתי המסעדות נקראו על שם פיקאסו. מדובר בשני סניפים המספקים שירות זהה לציבור. בשני הסניפים הועסקו עובדים בעבודות זהות, אולם בכך לא מתמצים הקשרים בין שני הסניפים. בנוסף, הבעלים והמנהלת של פיקאסו תל-אביב היא אשתו של בעל השליטה בפיקאסו הרצליה; למסעדות קניינית משותפת, רו"ח משותף ויועץ משפטי משותף; הנהלת החשבונות של שתי המסעדות מנוהלת במשרד אחד בתל-אביב ומרבית התפריט בשתי המסעדות זהה.

מכאן כי המסעדות היו "מעביד" ו"מקום עבודה אחד" וכן מעבידות במשותף החבות בפיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתה של המלצרית אצלן.

סוף דבר - הערעור התקבל חלקית. המערערות חויבו בהוצאות בסך 5,000 ש"ח.