האנרגיה הירוקה כבר כאן – אך כמה מחסומים עומדים בדרך
על אף השאיפה לגרום לעולם להתקיים על מקורות אנרגיה ירוקים, עיקר ייצור האנרגיה בעולם עדיין מתבסס על נפט ופחם - אמצעי ייצור מזהמים, כאשר הבעיה היא 'הטרגדיה של נחלת הכלל' - כולם רוצים פחות זיהום אבל לאף אחד אין מספיק אינטרס לעשות את זה. הדבר נכון לכל אחד מאיתנו כבודדים (חשבתם פעם להשאיר את הרכב בבית כי הוא מזהם?) וזה נכון גם למדינות - בוודאי למדינות ענק כמו סין והודו שאומרות למערב - 'אתם כבר ביצעתם את הקפיצה התעשייתית שלכם ותראו לאן הגעתם. עכשיו התור שלנו. גם אנחנו רוצים, ואל תבלבלו לנו את המוח עם זיהום אוויר - יש לנו יותר ממיליארד עניים לדאוג להם'.
זו בעיה מהותית כי מדובר על שתיים מהמזהמות הגדולות ביותר בעולם (סין אחראית ל-30% מכלל הזיהום. ארה"ב אחראית ל-14% מהפליטות, הודו במקום השלישי עם 7% ואחר כך רוסיה עם 3%), וכל עוד הן לא יפחיתו את הזיהום - הוא ימשיך לגדול ברמה הגלובלית. תחשבו על זה כך - כולנו פולטים זיהום לאוויר, והתוצאה היא שאנחנו פוגעים בעצמנו. כמו שאמרנו, הטרגדיה של נחלת הכלל.
בכל מקרה, העולם מנסה להילחם בכך כבר שנים, ללא הצלחה יתרה (ועם הרבה ועידות צודקות - שלא באמת יוצא מהן הרבה מעבר למס שפתיים). אבל אם עד השנים האחרונות כולם בעיקר דיברו על זה, והיו גם מדינות שניסו לצמצם זיהום, אז בעקבות הקורונה והמלחמה באוקראינה, העולם המערבי מבין שהוא בעצם ממש חייב לפתח מקורות אנרגיה חלופיים, כדי להיות פחות תלוי במדינות כמו רוסיה.
מדינות רבות כבר הכריזו שיחתכו את רוב אם לא את כל הפליטה שלהן עד לשנת 2050. בנוסף, שינויים מהותיים במזג האוויר המחישו לציבור הרחב עד כמה שימוש במקורות אנרגיה מזהמים יכול לפגוע בסביבה.
- אורסטד מזנקת לאחר פסיקה שמבטלת את עצירת טראמפ לפרויקט הרוח
- מניית Plug Power מזנקת 60% בשמונה ימים: האם מדובר בשורט סקוויז קלאסי?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לפני שנתיים, תחנת ייצור אנרגיה מזהמת בטקסס הפסיקה לעבוד לאחר שלוש סופות חורף רצופות. מאות אנשים מתו כתוצאה מהפסקת הפעילות של תחנת האנרגיה, ומיליונים נשארו ללא חשמל במשך כמה ימים רצופים. רק בחודש שעבר גל הקור הקיצוני שתקף את צפון אמריקה הביא את תחנות הכוח המזהמות לקצה גבול היכולת שלהן, ושיבש את חייהם של אמריקאים רבים.
כמובן שהמצב לא צריך להישאר כמו שהוא. הפתרון ברור – כל מה שצריך לעשות זה לשדרג את קווי האנרגיה שכבר קיימים, ולבנות תחנות אנרגיה גבוהה נוספות על מנת לחבר אזורים נוספים אחד לשני. במידה וזה יקרה, נוכל לוודא כי כלל האנשים בעולם מקבלים חשמל כשהם צריכים אותו, ובו זמנית נוכל לוודא כי אנחנו מספקים לאותם אנשים אנרגיה נקייה יותר.
ממשלת ארצות הברית התקדמה מאוד בשנתיים האחרונות במהלכיה לעבור לאנרגיה נקייה יותר. השינוי התאפשר בעיקר בזכות השקעות גדולות שקידם הנשיא ג'ו ביידן, כאשר הוביל לשינוי שהכניס הרבה מאוד כספים אל תחום ייצור האנרגיה הנקייה – מאנרגיה סולארית, רוח, גרעינית וגיאותרמית, דבר אשר רבים מאמינים כי יוכל להשיג כמה דברים בו זמנית, כמו הפחתת עלויות והפחתת הזיהום הסביבה, וכמובן – פיזור מקורות האנרגיה על פני כמה אפיקים שונים, כך שלעולם לא נהיה תלויים רק בגורם אחד.
- לידיעת המשקיעים בשותפויות הגז - שברון צופה ירידת מחירים לקראת סוף העשור
- שברון נכנסת לתחום חדש, האם זה ישפיע על לוויתן ותמר?
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- לידיעת המשקיעים בשותפויות הגז - שברון צופה ירידת מחירים...
מנגד, קיימים עוד כמה דברים אשר עומדים בדרך של ארצות הברית בפרט ושל העולם בכלל לאפשר ייצור של אנרגיה נקייה כזו. דבר ראשון – עלינו לקדם את אפשרויות ייצור האנרגיה שלנו אל המאה ה-21. הדרך בה אנו מעבירים חשמל ממקום למקום פשוט אינה מתקדמת מספיק על מנת לספק את צורכי האנרגיה הנוכחיים.
תחנות החשמל העכשוויות הוקמו בקרבת הערים השונות. רכבות וצינורות הושמשו על מנת להעביר נפט לתחנות שישרפו אותו על מנת לייצר חשמל. מדובר במודל נחמד, אך הוא אינו עובד עבור אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח, זאת מכיוון שהמקומות הטובים ביותר לייצר אנרגיות כאלה נמצאים במרחק גדול מהערים מאשר עכשיו.
כידוע, מרבית הערים אינן נבנות באזורים בהם יש אור שמש חזק כמו במדבר, והבניינים הגבוהים בערים יפריעו לרוח לנשוב בצורה שתצליח לייצר אנרגיה חשמלית. מנגד, לא ניתן לשנע אור שמש בספינה, צינור או רכבת. לכן, על מנת למקסם את הרווחים שנוכל להפיק משימוש באנרגיה נקייה, על המדינות השונות להזיז כמה שיותר מפעלים מאיפה שהם נמצאים כעת למקומות שקרובים למקורות האנרגיה. בנוסף, צריך יהיה להוסיף קווי העברה נוספים, שכן מדינות רבות מתקדמות לעבר עתיד שבו חשמל יהיה עדיף על אנרגיה שתיוצר באמצעות נפט – כמו רכבים חשמליים בניגוד לבנזין.
בתוך כך, גם אם לא היינו שואפים לפעול לכיוון עתיד שבו מקור האנרגיה המרכזי יהיה אנרגיה חשמלית מתחדשת, עדיין ניאלץ לבצע את אותם שינויים. העובדה הפשוטה היא שמפעלי ייצור האנרגיה של היום פשוט ישנים מדי בשביל להמשיך לתמוך בייצור האנרגיה בטווח הארוך. מרבית המפעלים שמספקים כעת אנרגיה – לפחות בארצות הברית, נבנו בין שנות ה-50 וה-70 של המאה הקודמת, ולהם זמן חיים של לכל היותר 50 שנה.
מלבד גילן המתקדם של תחנות ייצור האנרגיה האלו, קיימת בעיה גדולה נוספת, שתהפוך את יכולת ייצור החשמל הנקי לבעייתית אף יותר. מערכת הייצור העכשוויות נבנו בצורה לא טובה. רבים מתארים את מערכת החשמל במדינה כרשת שמכסה את כל הארץ. אבל בפועל התיאור הזה אינו נכון, שכן במציאות מדובר במספר רחב של מערכות שמחוברות אחת לשנייה בדרגות שונות.
צורת חיבור זו מקשה על אוכלוסיות שונות לספק לעצמן אנרגיה חשמלית במידה ומזג האוויר אצלן לא מאפשר לייצר לעצמן אנרגיה. בנוסף, הבעיה מונעת מהן להזרים אנרגיה נקייה לבתים, במידה והן לא נמצאות ליד הכור הגרעיני או טורבינות הרוח.
על פי דיווחים אמריקאים, סך של כ-1,000 ג'יגה-וואט של אנרגיה חשמלית נקייה ממתינה כעת לאישור בתוך ארה"ב. 1,000 ג'יגה-וואט זה הרבה, זה בערך הגודל של כל רשת החשמל האמריקאית. מנגד, צוואר בקבוק נוצר מכיוון שכרגע, ללא השקעה נוספת, פשוט לא ניתן להעביר אנרגיה מחוף לחוף. בעיה נוספת שעומדת מולנו היא העובדה כי שבדרך כלל, כשתחנות אנרגיה חדשות מוקמות, מדובר במספר גדול של חברות תשתיות שונות, שלא נדרשות לתאם זו עם זו מהלכים שונים.
לאור כל אלה, מדינות העולם ייאלצו לפתור שלושה מחסומים גדולים על מנת לספק לאזרחיהן אנרגיה נקייה.
המחסום הראשון הוא כמובן מחסום התכנון. כמו מרבית תוכניות התשתיות ברחבי העולם, גם שיפור העברת החשמל ממקום למקום דורש תכנון. תוכניות אלו בדרך כלל לא נוטות להסתכל רחוק אל עבר העתיד, או אפילו נבנות על בסיס מידע שהתקבל בעבר – כך שככל שהן יתגבשו, הן לא יכילו בתוכן פתרון ארוך טווח לבעיות. הוועדה הרגולטורית לאנרגיה האמריקאית (FERC) הציעה לאחרונה לקדם חוק שיחייב את מתכנני התחנות הללו לתכנן לטווח ארוך יותר. עוד הציעה ה-FERC כי יש ליישם מדיניות חדשה שתחייב את החברות השונות שמקימות את תחנות החשמל האלו לפעול בתיאום מוגבר יותר.
המחסום השני שעומד בפני המדינות הוא הדרך בה הממשלות יממנו את השינויים הללו. כיום, במדינת ישראל, רשות החשמל אחראית על האופן שבו מיוצר החשמל במדינה. בארה"ב לעומת זאת, הממשלה הפדרלית בארצות הברית אחראית על איך וכמה תוכניות אלו ימומנו. גם שם וגם אצלנו, מדובר בכמה דרכים שונות לבצע את גיוס ההמונים לטובת התוכניות – גבייה מוגברת של מסים, ולעתים על ידי חלוקת העלות לצרכנים עצמם. חוק שעבר בשנת 2021 בארה"ב דאג להשקיע סכומים גדולים יותר בפרויקטים האלו, אך מומחים רבים טוענים כי לפחות בארצות הברית – נדרשת השקעה פדרלית גבוהה יותר על מנת להפוך את התוכניות החדשות לאפשריות יותר עבור המדינות השונות בתוך ארצות הברית . המומחים טוענים כעת כי דווקא ה-FERC יוכלו לעזור בחזית זו, בכך שיוכלו לפזר את הכסף במידה שווה יותר בין הפרויקטים הגדולים במקום לבקש רק מהציבור לגייס את הכספים למאבק הזה.
המחסום השלישי הוא מחסום האישורים. חרף העובדה שהממשלה הפדרלית בארצות הברית קובעת מי ישלם כמה כסף עבור שדרוגים כאלו ואחרים, המדינות השונות כגון ניו יורק ופילדלפיה הן אלו שנותנות את האישורים עצמם עבור הפרויקטים. שיטת האישורים הנוכחית היא ארוכה, מסובכת, ולא פעם אחת, פגת תוקף. האישורים לבנייה של תחנות חדשות לא מגיעים מהר מספיק, וכלל המדינות בתוך ארצות הברית לא מצליחות לייצר אנרגיה בהשוואה למדינות השכנות מחד, ובהשוואה לשאר העולם מאידך. מדינות מסוימות, כמו ניו מקסיקו וקולורדו, אף הכריזו כי הן החלו לשנות את הדרך שבה האישורים יינתנו על מנת לזרז את התהליך. בתוך כך, למקבלי ההחלטות האמריקאים בפרט ובעולם בכלל יש עוד מקום רב לשבת ביחד ולקבל את ההחלטות שיהפכו את זמן קבלת האישור לקצר יותר.
חרף העובדה כי הבעייתיות המרכזית בהקמת מפעלים חדשים טמונה בעיקר בשינוי מדיניות הממשלה, גם חידושים נוספים בתחום יוכלו לעזור. למעשה, טכנולוגיות שונות לשיפור הרשת, כמו דירוגי קו דינמיים, בקרת זרימת הכוח, ואופטימיזציה של טופולוגיית השטח יוכלו לשפר משמעותית את המערכות שכבר קיימות כיום.
חברות רבות שקמו בשנים האחרונות ברחבי ארצות הברית, כחלק מתוכנית הממשלה לחתוך את פליטת הגזים ל-0% עד שנת 2050, משקיעות כעת בטכנולוגיות חדשניות כמו מוליכים מתקדמים ומוליכי על המאפשרים להשתמש בחוטים מחומרים חדישים יותר על מנת להוציא אנרגיה גבוהה יותר מקווים קטנים יותר. מדובר בטכנולוגיה משמעותית ביותר – הבעיה היחידה היא שאי אפשר להשתמש בה במקומות בהן לא קיימות תחנות לייצור אנרגיה מלכתחילה.
עושה רושם כי משבר האקלים הוא ללא ספק הבעיה הגדולה ביותר שניצבת בפני האנושות. מנגד, מרבית המומחים מאמינים כעת כי יש בידינו את היכולת לפתור את הבעיה.
במילים פשוטות: העברת האנרגיה בצורה טובה יותר היא המפתח לשימוש באנרגיה נקייה. אם נטפל כעת במחסומים שעומדים מולנו, נוכל בעתיד הלא כל כך רחוק להתקדם אל פליטה נמוכה יותר, אוויר נקי יותר, מגוון עבודות רחב יותר, פחות ופחות הפסקות חשמל, אנרגיה וכלכלה יציבה יותר וכמובן – בריאות טובה ביותר לאוכלוסיות השונות ברחבי כדור הארץ.
לידיעת המשקיעים בשותפויות הגז - שברון צופה ירידת מחירים לקראת סוף העשור
שברון צופה ירידה במחירי הנפט ב-2026, עלייה בגז בטווח הקרוב וירידה בהמשך בשל עודפי היצע מהמפרץ והמזרח התיכון
חברת שברון ששותפה במאגרי הגז לוויתן ותמר, מעריכה כי שוק האנרגיה העולמי נכנס לתקופה של שינויים עמוקים, בעיקר על רקע הגידול הצפוי בהיצע מצד מדינות אופ"ק ובעלות בריתן. לדברי מנכ"ל החברה, מייק וורת', בראיון לבלומברג, מחירי הנפט צפויים להיות תחת לחץ משמעותי בשנה הבאה, כאשר ספקיות נפט גדולות שביצעו קיצוצי תפוקה בשנים האחרונות צפויות להזרים מחדש לשוק כמויות ניכרות של נפט, בעיקר ערב הסעודית ואיחוד האמירויות.
הביקוש לגז טבעי צפוי להישאר לדבריו יציב ואף לגדול בצורה ליניארית, זאת בין היתר בשל הצורך של מדינות רבות לגוון את מקורות האנרגיה שלהן ולצמצם תלות בפחם ובנפט מזהמים. אולם, לקראת סוף העשור, צפוי שיבשילו מיזמים חדשים באזור המפרץ, לרבות פרויקטים משמעותיים בקטר, ערב הסעודית והאיחוד האמירויות, וגם פרויקטים במזרח התיכון וכתוצאה מכך ההיצע יעלה על הביקוש, "לפחות באופן זמני". זה עלול להוביל לגישתו לירידה במחירי הגז הטבעי וירידה במחירי ה־LNG (גז שהופך לנוזל ומועבר ממקום למקום).
שוק הגז הטבעי וה-LNG הפך בשנים האחרונות לאחד המרכזיים והמשפיעים ביותר בתחום האנרגיה העולמית, בעיקר על רקע המעבר מדלקים מזהמים יותר כמו פחם ונפט לפתרונות נקיים יחסית.
גז טבעי הוא דלק פוסילי שמצוי מתחת לפני הקרקע, וכולל בעיקר מתאן. עם זאת, הוא עדיף על פחם ונפט מבחינת פליטות וזיהום. הבעיה המרכזית בגז היא השינוע: כיוון שהוא גז, קשה להוביל אותו למרחקים. לכן במדינות כמו ארצות הברית, רוסיה, קטר ואוסטרליה פותחו מתקנים להפיכתו לנוזל, וכך בעצם נוצר ה-LNG שמאפשר שינוע ימי במכליות מיוחדות, ולאחר מכן הפיכתו של הנוזל חזרה לגז במדינת היעד.
- AMD מזנקת, פורטינט יורדת והדאו בדרך לשיא חדש?
- שברון נכנסת לתחום חדש, האם זה ישפיע על לוויתן ותמר?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שוק ה־LNG הפך בשנים האחרונות לאסטרטגי במיוחד. מדינות כמו יפן, הודו, סין ומדינות רבות באירופה מסתמכות על יבוא גז טבעי כדי לענות על צורכי האנרגיה שלהן. המשבר בין רוסיה לאוקראינה, גרם לאירופה להאיץ את המעבר לייבוא LNG מארצות הברית וממדינות המפרץ.
מניות הנפט והגז הן מניות השנה – האם הן עדיין אטרקטיביות?
ועדיין יש את הסביר. אז סביר שהמאגרים – תמר ולוויתן, ימשיכו לספק את הסחורה, בקצב שהן מדווחות עליו, בלי שינויים לרעה. אגב, דווקא שינויים לטובה היו לרבות העלאת קצב ההפקה ונתונים על גודל מאגר גדול ממה שציפו. לוויתן הוא החדש מבין השניים ואצלו מתמחרים סיכון גדול יותר, תמר הוותיק מתומחר בסיכון נמוך יותר.
כשמסתכלים על התמחור בשוק, מגלים שישראמקו שמחזיקה בתמר נסחרת בתשואה אפקטיבית שמרנית של 8%-9% ואולי קצת יותר, רציו שמחזיקה בלוויתן נסחרת בתשואה של 12%-13% ויותר. זה לא התשואה של 50% שהן סיפקו בשנה האחרונה, אבל זה לא רע. יש סיכונים, יש גם סיכויים – בתמר הולכים להגדיל את הקצב תוך שנים בודדות, זה אומר שקצב ההכנסות יגדל. ובכלל – האפסייד הגדול יכול להיות מול אירופה. ישראל ומצרים יחד עם אירופה מגבשות דרך לייצא את הגז מכאן לאירופאים.
ישראמקו ורציו הן "שחקניות טהורות" על המאגרים. יש שורה ארוכה של שחקניות גז ונפט, בשיעורי החזקה שונים במאגר, בזכויות שונות (כמו תמלוגי על) ובמינוף שונה וגם הן כמובן נהנו השנה מגאות בבורסה ובדוחות וצפויות ליהנות בהמשך. יש כאלו מורכבות ומגוונות יותר למשל קבוצת דלק שמחזיקה גם באיתקה. יש אחרות ממונפות יותר ולכן גם מספקות תשואה אפקטיבית גבוהה יותר, למשל תמר פטרוליום ויש כאלו שבכלל לא פעילות כאן – יש קטנות יחסית כמו מודיעין ויש אחת שמתיימרת להית ענקית – נאוויטס. מדובר בשותפות של גדעון תדמור שיש לו זכויות רבות במציאת הגז מול חופי ישראל. הוא החליט בשלב מסוים לעזוב את השיתוף פעולה עם יצחק תשובה ולפעול בחו"ל.
מי זאת נאוויטס?
נאוויטס נסחרת במחיר של 17.8 שקל למניה, המבטא שווי של 1.6 מיליארד שקל. השותפות פועלת בקידוחי נפט בצפון אמריקה ומחזיקה בתגליות קיימות המכילות כ-728 מיליון חביות - 49% מהזכויות בפרויקט שננדואה שיחל בהפקה בסוף שנת 2024, ב-65% מנכס הנפט Sea Lion וב-7.5% מהזכויות בפרויקט בקסקין במפרץ מקסיקו שפועל כבר מ-2019.
לשותפות יש גם מאגרים יבשתיים, אבל הסיפור הגדול שלה הוא - קידוח שננדואה. תדמור רכש את הקידוח כשמחירי הנפט היו נמוכים במסגרת פירוק של המחזיקות בקידוח ב-1.8 מיליון דולר. השוק מעריך את זה כיום במאות (על פי נתוני הבורסה), בשותפות מעריכים את זה במיליארדים.
בעלי שליטה, מנכ"לים כמעט תמיד יעריכו את החברה-פעילות שלהם ביותר ממה שמתומחר כעת בשוק. זה טבעי. לא תמיד הם טועים, וגם אם מכניסים הנחות שמרניות, ולוקחים את הדברים בעירבון מוגבל, מקבלים במקרה הזה שנאוויטס נסחרת נמוך בהינתן הפוטנציאל שלה. בשותפות סבורים שהיא שווה פי 4-5, עשיתי סבב בין קרנות גידור ומנהלי השקעות, הם שמרנים יותר ובכל זאת טוענים שהיא שווה הרבה יותר מהשווי הנוכחי.
ועדיין נותרתי סקפטי, אז הלכתי לדוחות, לתחזיות ולרשימת הסיכונים, מתוכם אחד בולט. נתחיל בדוחות. הדוחות מרשימים. הכנסות של 98 מיליון דולר בתשעה חודשים ורווח נקי של 49 מיליון דולר. עם זאת, קצב ההכנסות והרווחים ירד ברבעון השלישי - הכנסות של 26.5 מיליון דולר, EBITDA של 16 מיליון דולר ורווח נקי של 6.3 מיליון דולר. התוצאות של החברה מושפעות כמובן ממחירי הנפט, אבל בעיקר מהמשך פיתוח המאגרים. נאוויטס צופה לגדול פי 10 בשנים הקרובות.
ברבעון השלישי, נאוויטס הפיקה 410 אלף חביות נפט. חלקה של נאוויטס בהפקה מפרויקט בקסקין (7.5%) עמד על כ-206 אלף חביות נפט, לעומת היקף של 189 אלף חביות ברבעון המקביל. חלקה של נאוויטס בהפקה משדות הנפט היבשתיים דנברי ונצ'ס ברבעון השלישי עמד על כ-204 אלף חביות, זאת לעומת 222 אלף חביות ברבעון המקביל. הירידה נובעת מאחר ובחודש יולי השנה התקיים מועד החזר ההוצאות של הקידוחים האופקיים, אותם נשאה וביצעה נאוויטס, כאשר החל ממועד זה זכאית נאוויטס לתקבולים מהקידוחים האופקיים כפי חלקה המקורי בזכויות הפרויקט (50%). המחיר הממוצע של חבית נפט WTI ברבעון השלישי של שנת 2022 עמד על כ-91.8 דולר, עלייה של כ-30% לעומת מחיר של כ-70.6 דולר ברבעון בשלישי של 2021.
נאוויטס עכנה במקביל לפרסום הדוחות כי השלימה השקעה של כ 40% מתקציב עבודות הפיתוח של פרויקט שננדואה (388 מיליון חביות). בינתיים זה כבר הגיע ל-50%. סה"כ עלות הפיתוח (100%) היא כ-1.8 מיליארד דולר. המאגר עתיד להחל בהפקה בסוף שנת 2024. ההפקה משננדואה צפויה לתרום כ-39 אלף חביות נפט ביום וההכנסות של נאוויטס בשנת ההפקה המלאה הראשונה של המאגר עתידות לזנק לכ-1.3 מיליארד דולר, בהנחת מחיר של 66 דולר לחבית. אלו כמובן הערכות הנהלת השותפות.
אז מה יש לנו? יש לנו שותפות רווחית שבמקביל מרימה את פרויקט הדגל שלה ועוד שנתיים כבר תתחיל להפיק ממנו נפט. המימון לפרויקט סגור. כשהקידוח יתחיל לעבוד, קצב ההכנסות ממנו יגיע ל-1.3 מיליארד דולר. עם ההכנסות האחרות, כבר נקבל נאוויטס במכירות של 1.5 מיליארד דולר - יותר מפי 10 מהקצב הנוכחי.
טוב, אבל זה עדיין לא הרווח - הכנסות זה יפה, אבל לא הולכים עם הכנסות למכולת, השאלה כמה ישאר בשורה התחתונה? במקרה של המאגרים של נאוויטס לרבות שננדואה, עלות ההפקה היא מתחת ל-20 דולר. אז במחירים של 66 דולר, מדובר על רווח מרשים - מעל 900 מיליון דולר בשנה הראשונה, זה 3 מיליארד שקל, זה הרבה יותר מהשווי שלה, אבל צריך כמובן לזכור שיש לה חובות.
אז נעבור לשלב הבא - נוריד את החוב, וגם ניקח מחיר נפט של 45-50 דולר, שזה מאוד שמרני לעומת המחירים כיום (70-80 דולר) ונראה לאן זה לוקח אותנו. התוצאה לא רעה - לפחות כפול מהשווי הנוכחי. מתי זה יקרה? אם המאגר יתחיל להפיק עוד שנתיים, אז בערך עוד 3 שנים.
הרגישות למחיר הנפט ענקית. מחירים נוכחיים יביאו את השווי להרבה יותר מכפול. אבל, ירידה דרמטית בנפט, יכולה אפילו לאפס את שווי החברה. זה הסיכון הגדול של נאוויטס - מחיר הנפט.
סיכון נוסף, אבל לא בטוח שגדול הוא תקלות בקידוח. זה קידוח במים עמוקים, הוא מסוכן מהבחינה שמקדח יכול להיתקע, עולה להחליף אותו, זה מעכב את הקידוח. בסוף מגיעים למאגר ומפיקים נפט, אבל הדרך יכולה להיות מורכבת. בינתיים הם באמצע הדרך, כנראה שככל שמעמיקים זה קשה ומסוכן יותר.
אז קחו בחשבון שזה יכול להתעכב, קחו בחשבון שזה יעלה עוד כמה עשרות מיליוני דולרים, אפילו יותר. עדיין זה לא סיכון שלא גלום במחיר הנוכחי. וסיכון אחר - שלעולם יימאס מהר יותר ממה שחושבים מהנפט. הנפט מזהם, הנפט יפסיק להיות מקור אנרגיה מרכזי בעוד עשרות שנים, אבל בינתיים, למרות הנזקים שהוא מייצר, הוא לא ייעלם ויש קידוחים גדולים ברחבי העולם במימון של עשרות רבות של מיליארדים מבנקים, בתי השקעות ועוד.
ועדיין - קחו בחשבון סיכונים מצד הרגולטור. בואו נתפרע, מס עודף משמעותי על הפקה ושימוש בנפט. כל הסיכונים האפשריים האלו פוגעים בתמחור הנוכחי. קחו בחשבון גם צורך לגייס כסף (למרות שזה לא צפוי, ההיפך השותפות מייצרת מזומנים). קחו את כל הסיכונים האלו ואולי תבינו מדוע המניה מדוכאת למרות התחזיות.
והנה התחזיות של החברה עצמה כתלות במחירי הנפט. מדובר על רווח תזרימי ללא פחת, וללא הוצאות מימון ומיסים. בשמרנות קחו חצי מהרווחים המפורטים כאן ותזכרו שבמחירי הנפט הנוכחיים מקבלים שווי שותפות שהוא פי 4-5 (בעוד שלוש שנים) וגם במספרים של 45-50 דולר מקבלים ערך כפול. אז יש סיכוי, רק אל תשכחו את הסיכונים:
