התעשייה הביטחונית תחת לחץ; מה הסיבה?

המניות הביטחוניות בבורסה המקומית רושמות ירידות שערים לאחר שאתמול דווח על כך שממשלת ספרד הקפיאה עסקה בהיקף של כ-310 מיליון דולר עם חברת רפאל. בין החברות שיורדות - ארית ארית תעשיות 4.4%    יורדת בכ-3%, אימקו אימקו 1.83%   נופלת בכ-4%, מר מר 1.31%   ב-2.5%, וירידה מתונה יותר של כ-1% במניית אלביט אלביט מערכות , משקפות חשש גובר מהשפעה רוחבית על כלל תעשיית הביטחון המקומית, אם המגמה תימשך. 

משרד ההגנה הספרדי עצר את תהליך ההצטיידות ב-1,680 טילי נ"ט מדגם Spike LR2 ו-168 משגרים, שהיו אמורים להירכש מחברת רפאל, לטובת כוחות הקרקע והנחתים. ההחלטה נובעת משילוב של ביקורת פנימית על שיתוף פעולה עם ישראל במהלך הלחימה בעזה, לצד מדיניות מתגבשת של ממשלת סאנצ'ס לצמצום התלות בציוד ביטחוני ישראלי. ברקע עומדת גם עסקה קודמת עם אלביט, שהוקפאה לפני כחודש וחצי, וכן דיונים במדריד לרכישת חלופה אמריקנית, טילי ג'אוולין מתוצרת לוקהיד מרטין.

למרות שברפאל הדגישו כי לא התקבל כל עדכון רשמי בנוגע לביטול העסקה, המשקיעים הגיבו במהירות, מתוך הערכה שיכולה להתפתח מגמה וזה לא בהכרח מקרה חריג. ככל שהחרם הדיפלומטי של מדינות אירופה יתורגם לצעדים כלכליים מוחשיים, החשש הוא שמדובר באירוע שעלול לחלחל גם לחברות נוספות שלא דווקא פועלות רק בזירה הביטחונית, במיוחד אלו התלויות בייצוא לאירופה.

למרות שמוקד תשומת הלב כעת הוא בספרד, הדאגה האמיתית בשוק נובעת מהאפשרות שזו לא תהיה מדינה בודדת שפועלת נגד תעשיית הביטחון הישראלית. התגובה הפוליטית באירופה למבצע בעזה מחלחלת בהדרגה להיבטים הכלכליים, ומדינות נוספות עלולות ללכת בעקבות ספרד, אם באופן פומבי ואם בצורת עיכובים שקטים במכרזים, דחיית הסכמים קיימים או הקשחת תנאים לרכש ביטחוני מישראל. בשיח הציבורי והפוליטי במדינות מסוימות באירופה ניכרת מגמה גוברת של ביקורת כלפי שיתופי פעולה ביטחוניים עם ישראל, גם אם טרם תורגמה לביטולי עסקאות בפועל.

• מידרוג מאמינה ברפאל: הגדלת תקציבי הביטחון תסייע
• התעוררה מהר מדי: תעשיית הביטחון האירופית במרדף אחרי עובדים

המשמעות מבחינת שוק ההון היא חשש אמיתי לגל נוסף של פגיעה, לא רק ברפאל או אלביט, אלא גם בשורה ארוכה של חברות המייצרות רכיבים, פתרונות הנדסיים, ציוד תקשורת או מערכות תומכות למערכות נשק. חברות ביטחוניות רבות בבורסה נשענות בחלקן על מכרזים בינלאומיים, וכאשר רואים אצל הגדולות כמו רפאל ביטולים, גם השרשרת שמתחתן מתחילה להיסדק. במקרה כזה, הפגיעה עשויה להתרחב משמעותית. כדאי לציין כי לא מעט חברות משמשות כאינטגרטור בתעשייה הביטחונית, הן מוכרות לאלביט/רפאל ומשם למעשה הייצוא ממשיך הלאה.

הפרדוקס הבולט שמטריד כעת את השוק הוא דווקא התזמון, בשעה שתקציבי הביטחון באירופה עלו בצורה חדה, כחלק ממירוץ חימוש מואץ מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה ומלחמת חרבות ברזל, ישראל עשויה לראות את עצמה בפני סכנה של הרחקה הדרגתית מאותם תקציבים. מדינות נאט"ו העלו את היקף ההוצאה הצבאית באופן משמעותי, ובמובנים רבים זו הזדמנות יוצאת דופן לחברות הביטחוניות הישראליות להעמיק את נוכחותן ולהרחיב את פעילותן. אך אם ביטול העסקה של רפאל יתפתח לחרם דיפלומטי-מסחרי רחב יותר, ישראל עלולה להחמיץ גישה לתקציבי עתק שמופנים בשנים הקרובות לרכש מתקדם, מערכות הגנה ולוגיסטיקה צבאית. במקרה כזה, הנזק לתעשייה הביטחונית המקומית עשוי להיות מהותי, לא בשל איכות המוצרים או הביצועים, אלא פשוט מכיוון שמדינות יעד מרכזיות יבחרו לנתק מגע. ככל שהמלחמה בעזה נמשכת, והביקורת כלפי ישראל בעולם הולכת וגוברת, ישראל עשויה למצוא את עצמה במצב מאתגר ולא פשוט שיכול להשפיע בצורה רוחבית על התעשיות השונות ולא רק על התעשייה הביטחונית.

דווקא על רקע החששות הללו, משרד הביטחון פרסם היום נתון שממחיש עד כמה התעשייה הביטחונית הישראלית נמצאת בשיא. בשנת 2024 נרשם שיא כל הזמנים בייצוא הביטחוני, כ-14.8 מיליארד דולר (כ-52 מיליארד שקל), עלייה של כ-13% לעומת השנה הקודמת. זו השנה הרביעית ברציפות שבה נשבר שיא, כאשר למעלה ממחצית מהעסקאות היו בהיקף של מעל 100 מיליון דולר, ו-54% מהן נחתמו מול מדינות אירופה. במילים אחרות, השוק שמהווה את מנוע הצמיחה המרכזי של התעשייה הביטחונית הישראלית, הוא גם זה שממנו עולה כעת איום אפשרי. ההישגים של 2024 הושגו בתקופה שבה, במקביל ללחימה, המשיכו התעשיות הישראליות לספק מערכות למדינות זרות, לעיתים תוך הפעלת קווי ייצור כפולים. אך אם הלחץ הפוליטי יימשך והפך למגמה, ההישגים עלולים להתגלות כנקודת מפנה לקראת תקופה של האטה.

• האם פרנקל מאבד את מגע הקסם?
• הקריסה באלביט - מה הלקחים?
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

כאן למעשה בדיוק טמון הפער בין נתוני השיא לעתיד הלא ודאי. משרד הביטחון מציג גידול מרשים של יותר מ-100% בייצוא הביטחוני תוך חמש שנים בלבד, תוצאה של מאמץ משולב מצד המדינה, התעשיות והצלחות מבצעיות בשטח. אלא שדווקא הנתונים הללו מבליטים עד כמה השוק האירופי הוא קריטי לתעשייה הישראלית וכמה הרגישות אליו גבוהה. אם למעלה ממחצית מהייצוא הביטחוני ב-2024 הגיע מאירופה, הרי שכל שינוי מגמה, ולו גם מתון, עלול להפוך למכה כלכלית רחבה. החשש המרכזי בשוק אינו רק מהיקף הביטולים בפועל, אלא מהאפשרות שהמגמה תתרחב ותהפוך לקו מנחה במכרזים עתידיים. 

גם עיכובים "שקטים", העדפת יצרנים מקומיים, שינוי קריטריונים או שיח ציבורי-פוליטי שמכביד על חברות לעבוד עם ספקים ישראלים, כל אלה עשויים להספיק כדי לפגוע בצמיחה. ייתכן שההשפעה תהיה מורגשת קודם כל אצל הגדולות, אך תחלחל בהמשך גם אל ספקי המשנה והחברות הקטנות יותר, שמספקות רכיבים, שירותים, תשתיות, ואינטגרציה טכנולוגית למערכות הנשק. בנוסף, יש לזכור כי לחלק מהחברות הביטחוניות יש גם זרועות פעילות אזרחיות, וגם תחומים אלו עלולים להיפגע אם התדמית הישראלית תיסדק מול שווקים מערביים. מדובר באיום עקיף, אך ריאלי, במיוחד כאשר המוניטין משחק תפקיד מרכזי בהחלטות רכש ממשלתיות בחו"ל.

חשוב להדגיש כי נכון להיום, לא נרשמה פגיעה ישירה או נרחבת בתעשיות אזרחיות שאינן ביטחוניות, אך בתרחיש מסוים שבו תעמיק תחושת הניתוק מישראל, ייתכן שההשפעה תתרחב גם מעבר למגזר הביטחוני. חברות ישראליות שמייצאות לאירופה ולמדינות שהן לא ידידותיות עשויות להיות במצב מאתגר. גם אם מדובר בתרחיש שאינו מתממש ברגע זה, הוא מייצג רמת סיכון חדשה שצריך לקחת בחשבון במיוחד כאשר התלות בשווקים המערביים משמעותית והמלחמה נמשכת.