השיעור הראשון.

"אל תיעלב, אבל אתה איש עסקים לא טוב". זה המשפט שיצא מהפה של האדם הראשון שעשיתי לו פרזנטציה בתור "הג'ינג'י". אחרי המשפט הזה באו עוד כמה משפטים מעליבים. בדיעבד, 2 דקות אחרי, הבנתי שהפרזנטציה באמת הייתה לא מספיק טובה ברמת הצעת המחיר. לא היו לי את כל התשובות לכל השאלות שהוא שאל. בעיקר בכל מה שקשור לכסף. במשרד פרסום בדרך כלל יש מישהו שכבר דואג לזיין את הלקוח במחיר, ואתה, כ"אמן" קריאייטיב, לא ממש מתלכלך. רק לפעמים משכנע ששווה ללכת על "הפקה יותר טובה" כדי שהמוצר יהיה מושלם.

נכנסתי לאוטו, הדלקתי מזגן עצל, נטול סיכוי מול החום של החניה באזור התעשייה בחולון. הזעתי. בראשי מהדהדים שני דברים:

1. "בעוד שעה אני בפרזנטציה ללקוח אחר, והמזגן לא מכוון לי לבית השחי, איזו פאדיחה".

2. "איך אני לא שומע יותר את המשפט: אתה איש עסקים לא טוב"?

יש לי עכשיו שעה של נסיעה, להפטר מהווייב הנורא, אגלי הזיעה, ההערות הציניות ובעיקר לענות לעצמי על כל השאלות שהבחור שאל ואני גמגמתי.

אבל הראש ברח לשאלות אחרות "למה חשבתי שאני יכול לפתוח משרד פרסום" "למה בכלל נכנסתי לזה??" "אולי אני צריך שותף??" "למה הווייז אומר לי שהוא מחשב מסלול מחדש??, אולי אני צריך לחשב מסלול מחדש??"

התשובה הייתה "לא, פשוט פספסתי פנייה". סאמאמק!

כשכל הסיכויים להצליח בפגישה הקרובה נגדי, אני נלחם בבעיית הקשב והריכוז, עד שאני עונה לעצמי על השאלה. "כי זה מה שאתה אוהב לעשות ואתה יכול לעשות את זה. אוהב ויכול... אוהב ויכול...." כמה בעולם הזה באמת אוהבים את מה שהם עושים ויכולים לעשות אותו?... מעטים ואני אחד מהם.

התאפסות נוספת והתחלתי דיאלוג בקול רם עם עצמי באוטו. הדרך היחידה להלחם בקשב והריכוז הייתה לדבר יותר חזק מהם (נשבע שאני לא סכיזופרן).

השעה 12:27, אני בכניסה לבניין. יש לי 3 דקות להחנות את האוטו בחניון ברמת החייל ולעלות למשרדים. זה בלתי אפשרי. אלא אם אלוהים יהיה לצידי. "בלולולופ" נשמע דרך הדיבורית של האוטו: זה הלקוח בוואטסאפ "הישיבה מתעכבת ברבע שעה", מבלי לשלוט בווליום של הקול שלי צעקתי "יש אלוהים!!!! יש אלוהים!!!".

משהו השתנה בי באותו רגע. העולם נתן לי רבע שעה של נחת. מפה, זה רק אני. נכנסתי לשירותים, שטפתי פנים, לבשתי חיוך ונכנסתי לישיבה. עם כל התשובות, עם כל מה שהיה לי, הכל בשביל לשמוע "אנחנו אוהבים את שלושת הכיוונים, נצטרך לערב עוד אנשים בשביל לבחור. פרזנטציה מעולה!".

קורן ווייס. "אל תיעלב, אבל אתה איש עסקים לא טוב" (צילום: סאם ג'ייקובסון)

נכנסתי לאוטו שכבר החנה בחניון תת קרקעי, עם חיוך של ווינר. היה מאוד נעים דקה אחרי שפתחתי את המזגן. אפילו מצאתי חניה מתחת לבית במרכז תל אביב (כן, זה ביג דיל).

בערב הגעתי הביתה, שמח כאילו העבודה הראשונה שלי בעולם הפרסום ראתה אור. מזגתי כוס אוזו עם קרח ולימון, והרמתי לחיי אותו איש עסקים מהבוקר, פשוט כי הוא נתן לי את השיעור הכי טוב שיכולתי לקבל "הפרזנטציה הגרועה בכל הזמנים". אם זה היה השבוע הראשון של הג'ינג'י, מעניין איך תראה המשך המסילה של רכבת ההרים הזו? רק חשוב לזכור, אוהב ויכול... אוהב ויכול...

*** הכותב קורן ווייס הוא איש קריאייטיב עם עבר של כ-12 שנים בענף במשרדים כגון גריי, פוגל, יהושע ומקאן. לאחרונה הקים משרד פרסום עצמאי בבעלותו תחת השם "הג'ינג'י"