חתימת חוזה
צילום: pexels

ירושה של 1,000 שקל לשני אחים, האחרים קיבלו הכל - הייתכן?

השניים טענו כי אחיהם איימו על האם ואף מנעו ממנה לפגוש בני משפחה אחרים ולכן הצוואה פסולה. מה קבע בית המשפט?
עוזי גרסטמן | (1)
נושאים בכתבה ירושה משפט

בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה באחרונה התנגדות שהגישו שני אחים לצוואה של אמם, המנשלת אותם מרוב הירושה שלה. השופטת לורן אקוקה נתנה תוקף לצוואה של האם, המעניקה לכל אחד מהמתנגדים 1,000 שקל בלבד, לאחר שהשתכנעה כי היא לא נכתבה כך בעקבות איומים או השפעה לא הוגנת של שלושת האחים האחרים, שקיבלו ירושה גבוהה בהרבה, אלא על רקע הבחירה של השניים האחרים לנתק מגע עם אמם לקראת סוף חייה.

הצדדים הם חמשת ילדיה של אשה שהלכה לעולמה באוגוסט 2021. שמונה שנים וחצי לפני מותה היא ערכה צוואה המגובה בעדים, שמעניקה לשלושה מילדיה כל רכושה, מלבד 2,000 שקל. את היתרה היא חילקה בין ילדיה הנוספים. השניים הגישו לרשם הירושות התנגדות לצוואה, והדיון על התוקף שלה הועבר לבית המשפט.

בין היתר, טענו האחים שנושלו, כי החתימה על הצוואה נעשתה ביום שבו אמם היתה חולה מאוד, ולא הבינה על מה חתמה. עוד נטען כי הזוכים בצוואה איימו על האם, צעקו עליה, התקינו מצלמות בביתה כדי לעקוב אחריה, ואף מנעו ממנה לפגוש בני משפחה אחרים. מכאן, לטענתם, הזוכים בצוואה הפעילו עליה השפעה בלתי הוגנת, הפוסלת את הצוואה.

הזוכים מצדם כפרו לחלוטין בטענות שהציגו האחים שלהם, המתנגדים לצוואה. לטענתם, האם היתה אשה דעתנית, שלא נתונה בקלות להשפעה, והיא ניהלה את ביתה וענייניה באופן עצמאי. הם הוסיפו כי המתנגדים לא ביקרו את האם ולא התעניינו במצבה, והעובדה שבמשך שמונה שנים וחצי עד לפטירתה היא לא שינתה את צוואתה מדברת בעד עצמה.

השופטת אקוקה התרשמה כי בניגוד לטענת המתנגדים, המנוחה היתה עצמאית בניהול חייה, ולא היתה תחת השפעה פסולה מצד שלושת ילדיה שירשו את רכושה. כך לדוגמה, היא היתה מסוגלת לבקש להחליף את המטפלת שלה כשלא הסתדרה עמה, ואף היתה בקשר עם עורך דין מסוים לצורך ניהול נכסיה.

בנוסף, השופטת קבעה כי אין בעצם התקנת המצלמות בבית האם, שעליהן היא ידעה בעצמה, משום השתלטות של הזוכים עליה. לגבי הטענה של המתנגדים, שלפיה אמם חתמה על הצוואה כשהיא חולה, השופטת ציינה כי מן העבר השני הם לא טענו שהיא לא היתה כשירה מבחינה קוגניטיבית לערוך צוואה - ולכן המסקנה היא שהאם היתה כשירה.

עוד הוסיפה השופטת כי ממסכת הראיות עלה שבניגוד לעמדת המתנגדים, אמם ניהלה קשרים חברתיים, והזוכים בצוואה לא מנעו ממנה להיפגש עם בני משפחה או עם חברים. אחת המתנגדות אפילו הודתה שבשנים שלפני פטירתה של האם היא וילדיה ביקרו בביתה "אלף פעמים".

קיראו עוד ב"משפט"

השופטת ציינה כי כל האחים עשו תורנות טיפול באמם בימי ראשון, שבהם המטפלת שלה היתה בחופש. בשלב מסוים הפסיק אחד המתנגדים לצוואה להשתתף בתורנות הזו, וזו כנראה הסיבה לנישול שלו מהירושה. הרקע לנישול אחותו המתנגדת הוסבר בניתוק יחסיה עם האם.

לדברי השופטת אקוקה, "ניסו המתנגדים לצייר אם חלשה ששני בנים משתלטים על דעתה ומשפיעים עליה, אבל למעשה יש כאן שני מתנגדים שהקשר שלהם עם האם היה לכל היותר רופף אם בכלל". היא הסבירה כי התמונה שהצטיירה בפניה היא של אמא שבסך הכול רצתה את קרבת ילדיה, ובחרה לנשל את מי שהפנו לה עורף. לכן הורתה השופטת על קיום הצוואה כפי שהורתה האם, ועל חיוב המתנגדים בסכום של 50 אלף שקל עבור הוצאות משפט.

במקרה נוסף של סכסוך ירושה, שבו אם שבתחילה חילקה את רכושה שווה בשווה, החליטה כעבור שנתיים להוריש את הרכוש לבת ולהותיר את הבן, מכור להימורים לכאורה, שקל אחד בלבד בית המשפט לענייני משפחה בצפת, שדן במקרה, החליט לבסוף לקבל את טענות הבת. במקרה אחר של סכסוך ירושה, שבו דן ופסק בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בספטמבר האחרון, חתמה בעלת בניין, לפני פטירתה על תצהיר שבו העניקה לאחד מבניה את "הבית" ללא תמורה. אחד מהאחים טען כי לא מדובר בכל הבניין, אלא רק בדירה אחת, וכי האח השתלט על הבניין. מה פסק בית המשפט?

כדי למנוע מצבים בהם השפעות חיצוניות שונות יסלפו את הרצון של האדם שמצווה את הצוואה, מתבטלת כל הוראה בצוואה שנעשתה בעקבות השפעה אסורה כלשהי: באונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית. אם עברה שנה מהיום שבו ההשפעה החיצונית חדלה מלפעול על המצווה, או מהיום שבו נודע לו על התרמית, והוא בחר שלא לשנות את צוואתו - אותם פגמים לא יביאו לביטול של הוראת הצוואה או תיקונה.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    רון גל 16/04/2024 15:44
    הגב לתגובה זו
    אני לא אומר שאתה חייב לעזור להורים שלך בזקנה, יש כאלו שיש להם מלא משקעים על ההורים אז אני לא שופט אותם. אבל תהיה גבר (או אישה, אנחנו בשנות ה-2000) ואל תדרוש ירושה.
צוואה
צילום: canva

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?

האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?

עוזי גרסטמן |

במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.

האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.

בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.

הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה

במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.

צוואה
צילום: canva

הבן טיפל ונשאר קרוב וקיבל את כל הירושה - האחים תבעו; מה קרה בסוף?

האב הוריש את המשק ונכסים נוספים לבן שטען כי היה הקרוב והמסור מבין כל ששת ילדיו, מה קבע השופט?

עוזי גרסטמן |

במושב שקט במרכז הארץ, בין חלקות חקלאיות ושבילים מוכרים היטב למי שחי בהם עשרות שנים, נחתמה לפני יותר מעשור צוואה שנראתה אז טבעית למדי. אב בן 86, אלמן, חתם בפני נוטריון על צוואה קצרה וברורה: כל רכושו - משק חקלאי וכספים - יועבר לאחר מותו לבן אחד בלבד, מתוך שישה. אותו בן התגורר בסמוך אליו, טיפל בו בשנותיו האחרונות, שמר שבת כמוהו, והיה בעיניו האדם היחיד שניתן לסמוך עליו שימשיך לשמור על המשק ולא ימכור אותו. אלא שכעבור שנים, לאחר פטירת האב, נהפכה אותה צוואה למוקד של מאבק משפטי ממושך, שבסופו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, ברוב דעות, כי הצוואה בטלה, משום שהאב לא היה כשיר להבין את טיבה במועד החתימה.

פסק הדין, שניתן באחרונה על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק, עינת רביד ונפתלי שילה, עוסק בשאלה אחת מרכזית אך טעונה במיוחד: האם רצונו של אדם, כפי שהוא נתפש בעיני בני משפחתו וביטויו לאורך השנים, יכול לגבור על דרישת החוק לכשירות מלאה וברורה במועד החתימה על צוואה. במקרה הזה, התשובה שניתנה היתה שלילית.

האב, תושב מושב ותיק, נפטר ב-2019. עוד ב-2014, חמש שנים לפני מותו, הוא חתם על צוואה נוטריונית שבה נישל את כל ילדיו האחרים והוריש את מלוא עיזבונו לבן אחד בלבד. העיזבון כלל משק חקלאי במושב וכספים. לאחר מותו, ביקש אותו בן לקיים את הצוואה, ואילו אחיו ואחיותיו הגישו התנגדות. הם טענו כי כבר במועד עריכת הצוואה האב סבל מירידה קוגניטיבית משמעותית, עד כדי חוסר כשירות להבין את משמעות הציווי. עוד נטען להשפעה בלתי הוגנת ולמעורבות של הבן בעריכת הצוואה, אך הטענות האלה נדחו לבסוף ולא היוו את הבסיס להכרעה.

בית המשפט לענייני משפחה, שדן בתיק בתחילה, דחה את ההתנגדות וקבע כי הצוואה תקפה. השופטת סיגלית אופק קיבלה את עמדת הבן, תוך שהיא סוטה מחוות דעת של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט עצמו. אלא שהאחים לא השלימו עם ההכרעה, והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, שכאמור התקבל בסופו של דבר ברוב דעות. במרכז הדיון עמדה שאלת הכשירות. סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בזמן שהמצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה", בטלה. הפסיקה פירשה זאת כדרישה לכך שהמצווה יהיה מודע לכך שהוא עורך צוואה, יבין את היקף רכושו, יכיר את יורשיו, ויהיה מודע להשלכות של החלטותיו על מי שהוא מדיר ומי שהוא מיטיב עמו.

הבדיקה הגריאטרית העלתה תמונה קשה

במקרה הנדון, מינה בית המשפט לענייני משפחה מומחה מטעמו, פרופ' שמואל פניג, פסיכיאטר, כדי שיחווה דעתו בדיעבד על מצבו הקוגניטיבי של האב במועד עריכת הצוואה. המומחה בחן מסמכים רפואיים שנערכו חודשים ספורים לאחר החתימה, ובהם בדיקה גריאטרית והערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי. מסקנתו היתה זהירה אך ברורה: "יש סבירות רבה יותר שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת הצוואה". בהמשך הבהיר כי מדובר בסבירות של 55%-65% - מדרג נמוך יחסית, אך כזה שעולה על מאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. הבדיקה הגריאטרית, שנערכה בפברואר 2015, תיארה תמונה קשה: ירידה ניכרת בזיכרון, פגיעה בשיפוט, חוסר תובנה למצב, בעיות התמצאות ואף אבחנה של אלצהיימר. בהערכת התלות שנערכה חודש לאחר מכן צוין כי האב "לא מתמצא בבית", "לא תמיד מזהה את בנו", "יוזם יציאה מהבית" ואף הלך לאיבוד במושב. הבודקת ציינה כי הוא "סובל מאלצהיימר עם שטיון, חוסר שיפוט ותובנה" ונזקק להשגחה מתמדת.