בית המשפט
צילום: Pixbay

האם הורישה לבן שקל אחד בצוואה, הוא התנגד - מה קבע בית המשפט?

סיפור מעניין מבית המשפט לענייני משפחה: לאחר שחילקה את רכושה שווה בשווה, האם החליט כעבור שנתיים להוריש את הרכוש לבת ולהותיר את הבן, מכור להימורים לכאורה, עם שקל אחד. מדוע ערער הבן ומה חשבה השופטת?
איציק יצחקי | (2)

בתי המשפט מספקים לעתים סיפורים יוצאי דופן. לא עט כאלה אפשר למצוא בענייני ירושה - מחלוקות בין קרובי משפחה לגבי חלוקת הכסף, צוואה שניתנת לפרשנות ומקרים רבים בהם הצוואה הופכת לקרב ירושה גדול שיכול להימשך שנים.

בבית המשפט לענייני משפחה בצפת הגיעה לאחרונה תביעה מעט חריגה, איתה נאלצה להתמודד סגנית נשיא בית המשפט, השופטת אביבית נחמיאס. מדובר באם לשני ילדים שנפטרה לפני כארבע שנים, ובירושה שלה הותירה את כל הרכוש לבתה, כשהבן קיבל שקל אחד בלבד. בית המשפט סבר כי האם הייתה צלולה והסביר כי אפשר להבין את האם, שבסך הכל רצתה למנוע מצב שבו בנה, שמכור להימורים, יסתבך.

לפני שנגיע לקביעת בית המשפט, נסביר: מקרים כאלה שמגיעים לפתחו של בית המשפט אינם פשוטים כל כך. אפשר להבין שהאם כתבה את הצוואה בצלילות, אבל יש גם את הצד השני. מה כבר יכול לטעון הבן במקרה כזה? האם הוא יכול להכריח את בית המשפט לשנות את הצוואה? כנראה שלו. אז מה הטענה עליה הוא מסתמך ומדוע הוא פונה לבית משפט כשהצוואה כבר נכתבה וברורה?

"לטענת המתנגד מצבה הבריאותי והנפשי הקשה של המנוחה, אשר הייתה סיעודית בעת עריכת הצוואה השפיע על כשרותה ויכולת השיפוט שלה לצוות, כמו כן הייתה מטושטשת לפרקים בשל התרופות שנטלה", טען הבן. "בנוסף נטען כי הצוואה המאוחרת נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד המבקשת ובעלה תוך ניצול חולשתה ובידודה מסביבתה הקרובה ובפרט מהמתנגד ואינה משקפת את רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה. עוד טען כי הצוואה אינה אותנטית בשל היעדר אימות חתימת המנוחה על העמוד הראשון של הצוואה בו פורטו מיהם יורשיה (טענה שנטענה לראשונה בישיבת ההוכחות). כן טען כי התובעת החתימה את המנוחה על ייפוי כוח כללי, וכי ביום בו המנוחה ערכה את הצוואה, הגיעה עימה לבנק ונכנסה כשותפה לחשבונה – על מנת להשיג שליטה בנכסיה ולהותיר את המנוחה תלויה ונתונה לחסדיה באופן מוחלט".

כלומר, במקרה הזה, הבן הסתמך על טענה מרכזית שעולה לא פעם במקרים בהם ישנה מחלוקת בענייני עיזבון - הוא טען בפני בית המשפט כי האם לא הייתה צלולה ואילו הבת ניצלה זאת כדי להשפיע עליה בצורה בלתי הוגנת. בנוסף, הבן הסתמך על כך שהאם ערכה מספר צוואות. פעם אחת ב-2012, בה היא ציוותה לחלק את הרכוש שלה שווה בשווה. המון פעמים אנשים שואלים מדוע יש לעשות צוואה בין שני ילדים אם הרכוש מתחלק בניהם? הרי בכל מקרה, החוק אמור להעביר להם את הכסף בצורה הזאת. ובכן, במקרים רבים בעבר הגיעו לבתי המשפט תביעות מוזרות. לפתע בית המשפט "גילה" שהמנוחה ניהלה קשר עם בן זוג שהילדים לא ידעו עליו והוא דרש את כספה, ולעתים צצים "הסכמים" שהמשפחה לא ידעה עליהם. לכן, עורכים צוואה - היא מבטלת כל צוואה שנכתבה לפניה או הסכמים אחרים. במקרה הזה, עולה עוד שאלה - מדוע האם לא השאירה סכום גבוה יותר, כפי שנהוג בצוואות אחרות - עשרת אלפים שקל למשל (מבחינה הלכתית זה הסכום המינימלי שנהוג לכתוב, אך אין לכך חובה חוקית).

במקרה הזה, האם ערכה עוד צוואה. הפעם ב-2014. היא ציוותה את כל עיזבונה לבתה. הבן קיבל שקל אחד בלבד. הוא טען שמה שגרם לאימו לעשות זאת הוא מצב בריאותי ונפשי קשה. הוא סיפר כי היא הייתה סיעודית בתקופה הזאת ואפילו מטושטשת לפרקים והבת ניצלה זאת לטובתה, תוך לחץ שהפעיל בעלה. לטענתו, האם לא ערכה את הצוואה הראשונה לחינם - היא התחייבה כי הרכוש יתחלק, שווה בשווה. הבת טענה להגנתה כי האם הייתה צלולה, חתמה על הצוואה בנוכחות עדים ואין ספק לגבי כשרותה. היא הוסיפה כי האם רצתה לנצל את הבן מהירושה בשל התמכרות להימורים ואילו בזמן שבין הצוואה הראשונה לשנייה הוא לא הקים משפחה והמשיך להידרדר. היא הוסיפה כי בשנתיים שעברו מאז חילקה את הרכוש שווה בשווה, אז הודיע כי יחזור לסורו, הוא לא תיקן את דבריו ובהתאם לכך - הצוואה שונתה.

השופטת נחמיאס הסתמכה על מספר עובדות: הראשונה והחשובה - הבן לא הביא כל הוכחה כי האם לא הייתה צלולה בעת שחתמה על המסמכים. שתיים: הוא דרש לכבד את הצוואה הראשונה מבלי לציין שבאותה תקופה התרחש אירוע כלשהו. מנגד, הבת המציאה מסמך רפואי שמוכיח שהיא הייתה צלולה גם מספר חודשים לאחר הצוואה האחרונה. בדוח מ-2015, כלומר לאחר הצוואה האחרונה, נכתב: "בת 86, ברקע סוכרת. צלולה ומשתפת פעולה באופן חלקי".

קיראו עוד ב"משפט"

השופטת הוסיפה כי בעת עריכת הצוואה המנוחה היעתה עצמאית, ביקרה בבית אבות ונזקקה לסיוע של מטפלת במשך זמן קצר בלבד. הבן ניסה לטעון כי הבת "בודדה" את האם, אך גם לכך לא הביא ראיות. השופטת סיכמה כי הקשר של האם עם בנה היה חסר יציבות, בעוד שהבת סייעה לה בכל התקופה הזאת. מלבד זאת, מתברר כי עוד לפני הצוואה ב-2012 המנוחה ערכה 3 צוואות אחרות, כי שאין להסיק כי הצוואה ההיא הייתה בהכרח אותנטית וכל השאר לא. וכך כתבה השופטת בפסק הדין: "בטלות צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת אינה דבר של מה בכך. במקרה שבפניי, הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת הינה ספקולטיבית והתבססה על הערכות של המתנגד, אשר לא הביא כל ראיות מטעמו ניסה לבסס טענותיו על סמך ראיות שהובאו ע"י התובעת. לא הונחה בפני תשתית ראייתית להוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, להקמתה של חזקה להשפעה כאמור, ואף הטענה להעדר כשרות של המנוחה לצוות – נדחית מהטעמים שפורטו לעיל. בנוסף לא הוכח כי תוכנה או נסיבות עריכתה מלמדים על השפעה בלתי הוגנת מצידה של התובעת או מי מטעמה".

בפסק הדין חייבה השופטת את הבן בהוצאות משפט של 35 אלף שקל.

תגובות לכתבה(2):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    מביך בשבילו שערער בכלל ועוד מכור להימורים לכאורה (ל"ת)
    מתניהו 02/11/2023 08:05
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    צודקת השופטת (ל"ת)
    אור 02/11/2023 08:05
    הגב לתגובה זו
בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

המתנה של ארבע שעות הובילה לפיצוי של מיליונים

בית משפט השלום בתל אביב אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית נגד רשפים דלתות: הלקוחות שהמתינו לביקורי התקנה ותיקון של טכנאי החברה יקבלו הארכת אחריות בשווי מצטבר של כ-3 מיליון שקל, לאחר שנקבע כי תיאום חלונות זמן ארוכים פגע בזכויות הצרכנים ובזמנם

עוזי גרסטמן |

הדלת כבר היתה מותקנת, הבית סגור, סדר היום השתנה, וההמתנה הלכה והתארכה. עבור לקוחות רבים של רשפים דלתות, זה היה תסריט מוכר: ביקור של מתקין או טכנאי שתואם לטווח של ארבע שעות, שבמהלכן נדרש הלקוח להישאר בבית, להמתין, לדחות פגישות ולעתים גם להפסיד יום עבודה. מה שנתפש במשך שנים כגזירת גורל צרכנית, נהפך לבסיס של תובענה ייצוגית, שהסתיימה כעת בפסק דין מפורט ובאישור הסדר פשרה רחב היקף, שבמרכזו פיצוי לציבור הלקוחות והתחייבות לשינוי התנהלות עתידי.

פסק הדין ניתן בבית משפט השלום בתל אביב על ידי השופט ליאור גלברד, במסגרת תובענה ייצוגית שהגישה זוהר יעקבסון נגד רשפים דלתות. ההליך עסק בפרקטיקה של תיאום ביקורי הובלה, התקנה ותיקון של דלתות ומוצרי החברה, בטווחי זמן של ארבע שעות, שלטענת המבקשת חרגו מהוראות חוק הגנת הצרכן ופגעו בזכויות הלקוחות. על פי המתואר בפסק הדין, המקרה הפרטי שממנו צמחה התובענה אינו חריג. יעקבסון רכשה דלת כניסה מתוצרת רשפים, ולאחר שהתגלתה תקלה ביקשה לתאם ביקור טכנאי. הביקור נקבע ליום מסוים, בטווח שבין 10:00 ל-14:00. ארבע שעות של המתנה, ללא אפשרות לדעת מתי בדיוק יגיע הנציג. לטענתה, לא מדובר במקרה נקודתי אלא במדיניות שיטתית, שננקטה כלפי לקוחות רבים. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית צורפו גם ראיות נוספות, לרבות הליך משפטי אחר שבו הודתה החברה כי זהו חלון הזמן המקובל אצלה.

בבסיס התביעה עמדה פרשנות של סעיף 18א לחוק הגנת הצרכן, העוסק בזמני המתנה לביקור נותן שירות בבית הצרכן. הסעיף קובע כי כשנדרש ביקור של שליח, מתקין או מתקן, על העוסק לתאם מועד כך שזמן ההמתנה לא יעלה על שעתיים מעבר לשעה שנקבעה. לטענת המבקשת, תיקון לחוק שנכנס לתוקף ב-2018 הרחיב את תחולת ההסדר, כך שהוא חל על כלל נותני השירות ולא רק על טכנאים של מוצרי חשמל, כפי שהיה בעבר. תכלית התיקון, כך נטען, היא פשוטה וברורה: לכבד את זמנו של הצרכן ולמנוע פגיעה בשגרת יומו.

רשפים דלתות מצדה, דחתה את הטענות. בתשובתה לבקשה לאישור היא טענה כי החוק אינו חל עליה במלואו, וכי פרשנות המבקשת מרחיבה יתר על המידה את הוראות הדין. החברה הסתמכה בין היתר על חוות דעת של ארגון אמון הציבור, שלפיה החובה הנוגעת לזמני המתנה קשורה למוצרים מסוימים בלבד, ובראשם מוצרי חשמל, ואינה חלה בהכרח על דלתות. עוד נטען כי גם כשתואם חלון זמן של ארבע שעות, בפועל ברוב המקרים הגיעו נציגי החברה מוקדם יותר, כך שהלקוחות לא נדרשו להמתין את מלוא הזמן.

הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל

המבקשת לא קיבלה את הדברים. בתגובתה היא טענה כי עצם קביעת חלון זמן של ארבע שעות מהווה הפרה של החוק, ללא קשר למועד ההגעה בפועל. לדבריה, מדובר בפרקטיקה שמנצלת את העובדה שהחוק קובע פיצוי סטטוטורי רק לאחר חלוף פרק זמן מסוים, ומאפשרת לעוסקים להתיישר פורמלית עם הדין, אך לפגוע בפועל בצרכנים. עוד הודגש כי המונח "טובין" בחוק הגנת הצרכן אינו מוגבל למוצרי חשמל, אלא כולל כל נכס מוחשי שאינו מקרקעין, ובהגדרה זו נכללות גם דלתות.

ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)

צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו

עוזי גרסטמן |

מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.

בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.

המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.

למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.

מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש

שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.