אלפרד אקירוב ויורם נווה
צילום: סיוון פרג ויחצ

נדחתה בקשה לייצוגית נגד כלל על מכירת מניות אלרוב ב-2021

המבקש טען שאלפרד אקירוב הגיש הצעה טובה בהרבה מאשר ישראל-קנדה - אך בעדותו הודה שהוא מסתמך על פרסומים תקשורתיים משנת 2018. בית המשפט: השאת רווחים אינה השיקול היחיד של משקיע מוסדי

נושאים בכתבה שוק ההון נדל"ן

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, מגן אלטוביה, דחה בקשה לתביעה ייצוגית ב-134 מיליון שקל נגד קבוצת כלל ביטוח, בעקבות מכירת מניות קבוצת אלרוב בידי כלל (כמשקיע מוסדי) בשנת 2021. המניות נמכרו לישראל-קנדה, בעוד המבקש דורון ויסברוד טען, כי כלל דחתה הצעה משופרת של בעלי השליטה באלרוב, אלפרד אקירוב, בשל סכסוך אישי בינו לבין מנהלים בקבוצה - יורם נווה ויוסף דורי.

לדברי ויסברוד, כלל מכרה את המניות ב-128 שקל למניה, בעוד אקירוב הציע 170 שקל למניה. לטענתו, הפער לרעת עמיתי קבוצת כלל היה 125 מיליון שקל במועד העסקה ו-128 מיליון שקל בעת הגשת הבקשה. לדבריו, כלל הפרה את חובת הנאמנות שלה כלפי עמיתיה או לכל הפחות פעלה ברשלנות.

כלל השיבה, שלפני העסקה היא קיבלה הערכת שווי ולפיה שווי המניות עמד על 134.5-125.8 שקל; מחיר העסקה היה גבוה ב-4% מן השער בבורסה. עוד ציינה כלל, כי ישראל-קנדה התחייבה להעניק לה מחצית מההפרש אם תמכור את המניות במחיר גבוה יותר בתוך 18 חודשים לאקירוב או למי מטעמו, בעוד לה עצמה לא הייתה הצעה קונקרטית של אקירוב. לדבריה, נווה ודורי לא היו מעורבים בעסקה, וההחלטה התקבלה בידי ועדת ההשקעות לבדה.

המבקש לא עמד בנטל המינימלי

אלטוביה אומר, כי בעדותו הודה ויסברוד, כי אין לו ידיעה או מסמכים שיתמכו בפסקנות אותה ניסח את בקשת האישור, ולמעשה הוא הסתמך רק על פרסום עיתונאי בדבר הצעה של אקירוב. עוד אישר ויסברוד, כי אינו מייחס חוסר תום לב ליועצים ולנציגי העמיתים שליוו את העסקה. אלטוביה מציין, כי הפרסום בו מדובר עסק בהצעה משנת 2018, בעוד שהעסקה בוצעה כאמור ב-2021. לכן, גם אם הייתה הצעה כזאת - היא לא הייתה רלוונטית במועד העסקה.

אלטוביה מסכם בנקודה זו: "ויסברוד לא עמד בנטל המינימלי המוטל על מבקש ייצוגי, להוכיח את הטענה העובדתית המרכזית בדבר קיומה של הצעה קונקרטית מטעם אקירוב במועדים הרלוונטיים לעסקה, שעליה נסמכה בקשת האישור, וגם לא את הטענה כי היו מעורבים בהחלטה להתקשר בעסקה שיקולים זרים וחוסר תום לב, ולא את הנזק הנטען".

החלה של כלל שיקול הדעת העסקי

עוד עוסק אלטוביה בשאלת חובת הנאמנות של משקיעים מוסדיים כלפי העמיתים במכירת מניות. כך הוא מנסח את השאלה: "האם טובת העמיתים מתמצה בשמירה על כספם במשמעות של השאת הרווח הכספי ממכירת המניות ותו לא, או שלצד השאת התמורה, טובת הנהנים או אינטרס רחב יותר מחייבים את המשקיע המוסדי, או מתירים לו, לשקול שיקולים נוספים, ובפרט האם החובה יכולה להכיל גם שיקולים של טובת החברה בה מושקעים העמיתים באמצעותם וכן ניהול סיכונים מוקפד ובכלל זה הימנעות מעסקאות עם שחקנים הנתפסים כבעייתיים מסיבות שונות שאינן כרוכות בחוסר תום לב".

תשובתו של אלטוביה היא: "בהינתן שלא הוכחו חוסר תום לב, מניעים פסולים או שיקולים זרים בקבלת ההחלטות, שהתקיימה תוך היוועצות עם יועצים חיצוניים מומחים ובנוכחות נציגי העמיתים, אני סבור כי אל לבית המשפט להתערב בהחלטה". חובתו של המשקיע המוסדי כלפי העמיתים אינה רק להשיא את הרווחים; "השיקולים הנכללים במסגרת שיקול הדעת העסקי הם מורכבים, כוללים גם זהירות בהשקעות מסוכנות וכפופים לרגולציה כמכלול. 

קיראו עוד ב"משפט"

"במובן זה, החלת כלל שיקול הדעת העסקי על החלטות שהתקבלו כדין, משמעה למעשה הוא איזון בין החובה להשיא רווחים לנהנים, לבין החובה לשמור על נכסיהם מפני סיכונים קיצוניים שאינם מוצדקים ואינם יעילים. שיקול הדעת העסקי, בחברות ובמשקיעים מוסדיים כאחד, ממסגר את האיזון הנכון, ומכפיף את החלתו לפעולה מקצועית, בתום לב ובכפוף לציות לרגולציה". 

ויסברוד חויב בתשלום הוצאות בסך 62,500 שקל. את ויסברוד ייצגו עוה"ד ליאור להב והדר סטמפו, ואת כלל - עוה"ד גיל אוריון ומיכל סלע.


הוספת תגובה

תגובות לכתבה:

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה