פשיטת  רגל
צילום: Unsplash

הודות לתיקון חוק: הקטין חובותיו ב-250 אלף שקל

החייב שילם במשך השנים סכומים שהצטברו לכמעט פי שניים מקרן החוב המקורית, בשל הריביות וההצמדות שנוספו לחוב, ומצא את עצמו לכוד במעגל חובות שהתעצם והלך. הוא פנה ללשכת ההוצאה לפועל בעקבות התיקון לחוק בנוגע לריביות על חובות. הרשמת טענה כי, "תיק ההוצאה לפועל לא יכול לשמש 'תוכנית חיסכון' לנושה, שימתין לו פרק זמן ממושך ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית"

עוזי גרסטמן |

סיפורו של חייב, שבמשך שנים התמודד עם חוב שהלך ותפח לממדים בלתי נתפשים, הגיע באחרונה לסיומו בהחלטה דרמטית של רשמת ההוצאה לפועל ברמלה. על אף ששילם במשך השנים סכומים שהצטברו לכמעט פי שניים מקרן החוב המקורית, בשל הריביות וההצמדות שנוספו לחוב, הוא מצא את עצמו לכוד במעגל חובות שהתעצם והלך. אלא שבזכות תיקון חדש לחוק, הרשמת קיצצה כ-240 אלף שקל מסכום החוב שלו, וקבעה סכום סופי שניתן לפרוע.


תחילת הפרשה לפני יותר משני עשורים, אז נפתח נגד החייב תיק הוצאה לפועל בגין חוב של כמה עשרות אלפי שקלים. במהלך השנים שילם האיש סכומים משמעותיים לכיסוי החוב, ובמצטבר שילם כמעט פי שניים מקרן החוב המקורית. למרות זאת, בעקבות ריביות הפיגורים, הצמדות, ועיכובים בתשלומים שנבעו מקשיים כלכליים, החוב רק תפח והלך לממדים בלתי אפשריים.


כשהחייב ביקש לברר מה מצב החוב שלו כיום, התברר לו כי יתרת החוב נותרה עצומה – סכום שגבוה באופן משמעותי מהחוב המקורי, וזאת למרות השנים הרבות שבהן שילם כספים למערכת ההוצאה לפועל. במקרה הזה, החוב צבר ריביות בשיעורים כה גבוהים עד שהחייב, על אף התשלומים הרבים שהעביר, לא הצליח להפחית את הסכום הכללי בצורה משמעותית.


בפני הרשמת להוצאה לפועל אביבה יהונתן ארוש הוצגו טענות שני הצדדים. הנושה טען כי מדובר בחוב תקף ומחייב, וכי החייב היה מודע לכך שעליו לעמוד בתשלומים - בהתאם לפסק הדין שניתן נגדו. לטענתו, העובדה שהחוב תפח אינה סיבה למחיקת חלקו, שכן מדובר בריביות והצמדות אשר חלו כדין.


מנגד, החייב טען כי במשך השנים שילם סכומים העולים על קרן החוב, וכי הותרת החוב על כנו יוצרת מצב בלתי צודק שבו החוב נהפך למלכודת שממנה לא ניתן להשתחרר. בנוסף, נטען כי לאור מצבו הכלכלי, אין ביכולתו לעמוד ביתרת החוב שתופחת, ושעל פי התיקון החדש לחוק - יש מקום להפחית את סכום הריביות שהצטברו.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

הרשמת ניתחה את המקרה תוך איזון בין זכויות הנושה לבין מצב החייב, וכן בהתבסס על התיקון החדש לחוק שמאפשר למחוק ריביות פיגורים שנצברו בצורה בלתי סבירה. בהחלטתה ציינה הרשמת בהכרעתה כי, "תיק ההוצאה לפועל לא יכול לשמש 'תוכנית חיסכון' לזוכה, שימתין לזוכה פרק זמן ממושך ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית".


הרשמת הדגישה בפסק הדין שפורסם כי, "לא מדובר בחייב שבחר להשתמט מתשלום חובו והוכח בפני רשמי ההוצאה לפועל בנקודות זמן שונות בשנים האחרונות כי הוא לא בעל יכולת לשלם את חובותיו". עוד הוסיפה כי במקרים כאלה אין כל הצדקה להותיר את הריביות התופחות בעינן, שכן הדבר רק מנציח את מעגל החובות.

קיראו עוד ב"משפט"


לבסוף, הרשמת יהונתן ארוש החליטה על הפחתת ריביות הפיגורים שנצברו במשך השנים, תוך קביעת סכום סופי שיאפשר לחייב להשתחרר מהחוב ולפתוח דף חדש. בפסק הדין נקבע כי, "לשם סגירת כלל התיקים הפרטניים המנוהלים נגד החייב תחת תיק האיחוד ישלם החייב סך של 67,767 ש"ח תוך 45 יום. לאחר תשלום הכספים וחלוקתם, המזכירות תפזר את תיק האיחוד ותסגור את התיקים הפרטניים".


הרפורמה בריביות על חובות, שנכנסה לתוקף בינואר 2025, נועדה להקל על חייבים שנקלעו למצוקה כלכלית. הרפורמה כוללת הפחתה משמעותית של שיעורי הריבית על חובות קיימים וחדשים, במטרה למנוע מצב שבו חובות תופחים לממדים בלתי ניתנים לשליטה.​ שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', ושר המשפטים, יריב לוין, שהובילו את הרפורמה, ציינו אז כי, "מטרת החוק היא להבטיח כי הריבית על חובות תהיה הוגנת וסבירה, ותמנע מצב שבו חייבים אינם יכולים להשתקם כלכלית בשל חובות שתופחים ללא פרופורציה".​


פסק הדין מביא לידי ביטוי את החשיבות של התיקון החדש לחוק, שנועד להתמודד עם מצבים שבהם חובות הופכים לכבדים מדי בשל ריביות פיגורים והצמדות, למרות התשלומים שבוצעו לאורך שנים. חוק זה מאפשר לרשמי ההוצאה לפועל להפעיל את שיקול דעתם ולמחוק ריביות בלתי סבירות - בייחוד במקרים שבהם החייב פעל בתום לב וניסה לשלם את חובו בהתאם ליכולתו הכלכלית.


מדוע החוב המשיך לתפוח אף שהתשלומים בוצעו לאורך השנים?

החוב תפח והלך בשל ריביות הפיגורים וההצמדות שנצברו על יתרת החוב. אף שהחייב שילם סכומים משמעותיים לאורך השנים, מנגנון הריבית בהוצאה לפועל גרם לכך שהיתרה לא קטנה באופן משמעותי, ואף גדלה עם הזמן.


מהי משמעות התיקון החדש לחוק וכיצד הוא סייע לחייב במקרה זה?

התיקון החדש לחוק מאפשר לרשמי ההוצאה לפועל להפעיל שיקול דעת ולהפחית ריביות פיגורים שנצברו באופן בלתי סביר. במקרה הזה, הרשמת עשתה שימוש בסמכותה כדי להפחית כ-240 אלף שקל מהחוב, תוך הכרה בכך שהחייב שילם סכומים ניכרים, אך לא הצליח לסיים את חובו בשל מנגנון הריביות.


האם כל חייב יכול לבקש הפחתת חובות בעקבות פסק הדין הזה?

לא בהכרח. הפחתת ריביות תלויה בכמה גורמים, כולל היקף התשלומים ששולמו בעבר, הוכחת חוסר יכולת כלכלית ועמידה בקריטריונים הקבועים בחוק. רק במקרים שבהם הריבית התפוחה יוצרת עיוות בלתי צודק, רשמי ההוצאה לפועל יכולים לשקול לפסוק מחיקת חלק מהחוב.


מדוע הנושה התנגד למחיקת הריביות?

הנושה טען כי מדובר בחוב תקף שהצטבר כחוק, וכי החייב היה מודע להתחייבויותיו. בנוסף, מהזווית של הנושה, מחיקת הריביות פוגעת בזכותו לקבל את מלוא הסכום שהגיע לו לאורך השנים. עם זאת, הרשמת איזנה בין זכויותיו של הזוכה לבין המציאות הכלכלית של החייב.


האם יש חשש שהתיקון החדש יוביל לחייבים שיימנעו מתשלום מתוך ציפייה להפחתת חוב עתידית?

לא, מכיוון שהתיקון לחוק אינו מיועד לחייבים שמתחמקים מתשלומים במכוון. הוא נועד להגן על מי ששילם לאורך השנים, אך עדיין לכוד בחוב שתפח לממדים לא הגיוניים. בתי המשפט וההוצאה לפועל ממשיכים לבחון כל מקרה לגופו כדי למנוע ניצול לרעה של החוק.


במקרה אחר, רשם ההוצאה לפועל בחיפה הכריע בחודש שעבר במקרה של חייב בן 72, שהתמודד עם חובות כבדים במשך שנים רבות. החייב נקלע לחובות משמעותיים, שהגיעו לסכום כולל של 2,446,173 שקל, בעקבות נסיבות חיים מורכבות. במשך שנים הוא ניסה לעמוד בהתחייבויותיו באמצעות תשלומים מינימליים, אך הריביות וההצמדות גרמו לכך שהחוב רק גדל והלך. מצבו הכלכלי הקשה וגילו המתקדם הפכו את האפשרות לפרוע את החוב במלואו לבלתי סבירה.​ לאחר שנים של מאבק, פנה החייב ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להפחתת חובותיו. בבקשתו, הוא הציג את מצבו הכלכלי, גילו, והעובדה שהחוב המקורי תפח לממדים בלתי ניתנים לשליטה בעקבות הריביות וההצמדות.​

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

חוזה מכירת דירה CHATGPTחוזה מכירת דירה CHATGPT

ניצחון לרוכשי הדירות: המחוזי החיה חברה באופן זמני

עמדתם של רוכשי הדירות התקבלה על ידי המחוזי מרכז לוד, שאישר להחיות חברת נדל"ן שפורקה, במקביל למינוי עורך הדין שלהם לכונס נכסים לצורך רישום הזכויות בטאבו. בניגוד לעמדת משרד המשפטים, נקבע כי פיצול ההליך לשני הליכים נפרדים רק יכביד על הצדדים ויבזבז משאבים שיפוטיים, ללא כל הצדקה עניינית

עוזי גרסטמן |

בשולי המרשם היבש של רשם החברות, הרחק מהכותרות היומיומיות על עסקות ענק ויזמים גדולים, התנהלה במשך שנים מציאות מורכבת עבור רוכשי דירות שביקשו לעשות דבר בסיסי לכאורה: להשלים רישום זכויות במקרקעין על שמם. החברה המשכנת שהיתה אמורה לבצע את הפעולה כבר חדלה מלהתקיים, נמחקה ממרשם החברות, והשאירה אחריה נכס לא רשום, בעלי זכויות חסרי אונים, ומבוי סתום ביורוקרטי. השבוע קבע בית המשפט המחוזי מרכז לוד כי במצב שכזה, אין סיבה להוסיף עוד מכשולים בדרך, וקיבל את בקשת הרוכשים להחיות את החברה ולמנות כונס נכסים במסגרת הליך אחד.

ההחלטה ניתנה על ידי השופט הבכיר יעקב שפסר, בתיק שעסק בבקשה להחייאת בלו גולדמן חברה לבניין, חברת נדל"ן שחוסלה בעבר. המבקשים - קבוצת רוכשי דירות, כולם בעלי זכויות במקרקעין נשוא הבקשה - פנו לבית המשפט בבקשה חריגה יחסית בהיקפה אך לא במהותה: להחיות את החברה באופן זמני, אך ורק לצורך הסדרת רישום המקרקעין, ובמקביל למנות את בא כוחם ככונס נכסים כדי שיבצע את פעולות הרישום בטאבו. מול הבקשה הזו ניצבה עמדת משרד המשפטים, באמצעות רשמת החברות והשותפויות, שהתנגדה לכריכת הסעדים. לטענת המדינה, יש להיצמד לכלל הדיוני שלפיו תחילה יש לדון אך ורק בשאלת החייאת החברה, ורק לאחר שהחברה אכן הוחייתה, לפנות בהליך נוסף, נפרד, לקבלת סעדים משלימים, ובראשם מינוי כונס נכסים והסמכתו לבצע פעולות רישום.

אלא שבית המשפט בחר לסטות מהכלל, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מדובר בסטייה בלתי מוצדקת, אלא בהכרעה מתבקשת, יעילה והוגנת כלפי המבקשים. בפסק הדין ציין השופט שפסר כי לאחר שעיין בבקשה ובנספחיה, ולאחר שבוצע יידוע לכל בעלי העניין בדבר הגשת הבקשה להחייאת החברה, וכשלא הוגשו התנגדויות, אין מניעה עקרונית לאשר את ההחייאה. עוד צוין בפסק הדין שפורסם כי מולאו כל התנאים שאליהם הפנתה המשיבה, ובכללם הסכמת המבקשים לכך שבתום הפעולה שלשמה התבקשה ההחייאה, יינתן צו להשבת החברה לסטטוס של חברה מחוסלת.


"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית"


בהקשר הזה, הדגיש בית המשפט בהכרעת הדין כי מדובר בהחייאת חברה לצורך פעולה נקודתית ומוגדרת היטב. בפסק הדין נכתב כי מדובר ב"החייאת החברה לצורך ביצוע פעולה נקודתית של הסדרת רישום מקרקעין, באופן שבסופו של יום לא יווצר מצב בו תוותר במרשם חברה שאין בה פעילות תוך הטעיית הציבור". הדברים האלה שימשו בסיס להחלטה לאשר את החייאת החברה והשבתה לרישומי רשמת החברות.

אלא שעיקר המחלוקת לא נסב סביב עצם ההחייאה, אלא סביב השאלה האם ניתן וראוי לכרוך בהליך אחד גם את מינוי כונס הנכסים והסמכתו להשלים את פעולות הרישום. משרד המשפטים הפנה לפסיקה שלפיה הכלל הוא שיש להפריד את הסעדים, וציין כי תחילה יש לדון רק בהחייאת החברה, ורק לאחר מכן - ובהליך נוסף - לדון בסעדים נוספים. בית המשפט לא התעלם מן הכלל, ואף ציין במפורש בהחלטתו כי,  "אכן, הכלל הוא יש לדון מלכתחילה רק בשאלת החייאת החברה, וככל שהוחייתה, יש לעתור בהליך נוסף ונפרד, לקבלת סעדים נוספים". עם זאת, כאן בדיוק נכנס החריג לכלל. השופט שפסר הבהיר כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, הכלל הדיוני אינו משרת את תכלית ההליך, אלא להפך.