פשיטת  רגל
צילום: Unsplash

בן 72 הקטין משמעותית חוב של יותר מ-2 מיליון שקל

האיש נקלע לחובות משמעותיים, שהגיעו לסכום כולל של 2,446,173 שקל, בעקבות נסיבות חיים מורכבות. במשך שנים הוא ניסה לעמוד בהתחייבויותיו באמצעות תשלומים מינימליים, אך הריביות וההצמדות גרמו לכך שהחוב רק גדל והלך. רשם ההוצאה לפועל קיבל את בקשתו: "החייב הגיע לגיל 72, ומצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לפרוע את החוב במלואו. המשך גביית החוב במלואו עלול לפגוע בכבודו וביכולתו לקיים אורח חיים בסיסי"

עוזי גרסטמן | (1)
נושאים בכתבה הוצאה לפועל חוב

​בפסק דין חשוב שניתן לפני כמה ימים על ידי רשם ההוצאה לפועל עיסאם חאיק, חייב בן 72, שהתמודד עם חובות כבדים במשך שנים רבות, זכה להפחתה משמעותית בחובותיו. ההחלטה מעניקה לו הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו, לאחר תקופה ממושכת של תשלומים מינימליים וניסיונות להתמודד עם העומס הכלכלי.​


החייב, תושב ישראל, נקלע לחובות משמעותיים, שהגיעו לסכום כולל של 2,446,173 שקל, בעקבות נסיבות חיים מורכבות. במשך שנים הוא ניסה לעמוד בהתחייבויותיו באמצעות תשלומים מינימליים, אך הריביות וההצמדות גרמו לכך שהחוב רק גדל והלך. מצבו הכלכלי הקשה וגילו המתקדם הפכו את האפשרות לפרוע את החוב במלואו לבלתי סבירה.​


לאחר שנים של מאבק, פנה החייב ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להפחתת חובותיו. בבקשתו, הוא הציג את מצבו הכלכלי, גילו, והעובדה שהחוב המקורי תפח לממדים בלתי ניתנים לשליטה בעקבות הריביות וההצמדות.​


הרשם עיסאם חאיק, מלשכת ההוצאה לפועל, בחן את הבקשה ואת הנסיבות האישיות של החייב. בהחלטתו, הוא ציין את החשיבות של מתן הזדמנות לחייבים מבוגרים להשתקם כלכלית, בייחוד כשברור שאין ביכולתם לפרוע את החוב במלואו.​ הרשם הדגיש בהכרעתו כי, "החייב הגיע לגיל 72, ומצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לפרוע את החוב במלואו. המשך גביית החוב במלואו עלול לפגוע בכבודו וביכולתו לקיים אורח חיים בסיסי".​


אחד המרכיבים המרכזיים בהחלטה היה הפחתת הריביות שהצטברו על החוב לאורך השנים. הרשם חאיק התייחס לרפורמה בריביות על חובות, שנכנסה לתוקף בינואר 2025, וציין כי "הרפורמה נועדה להקל על חייבים שנקלעו לחובות כבדים, ולאפשר להם להשתקם כלכלית".​ בהתאם לכך, הוא הורה על הפחתת הריביות שהצטברו על החובות של האיש, מה שהוביל להפחתה משמעותית בסכום הכולל שהוא נדרש לשלם.​


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

ההחלטה התקדימית מעניקה לחייב הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו. לאחר שנים של מאבק בחובות, הוא יוכל כעת להתמקד בשיקום כלכלי ובשיפור איכות חייו.​ הרשם חאיק סיכם את החלטתו וכתב בפסק הדין שפורסם כי, "מערכת ההוצאה לפועל אינה נועדה להכביד על חייבים ללא תוחלת, אלא לאפשר להם להשתקם ולשוב למעגל החיים הכלכליים. במקרה זה, הפחתת החוב היא הצעד הנכון והצודק".​


הרפורמה בריביות על חובות, שכאמור נכנסה לתוקף בינואר 2025, נועדה להקל על חייבים שנקלעו למצוקה כלכלית. הרפורמה כוללת הפחתה משמעותית של שיעורי הריבית על חובות קיימים וחדשים, במטרה למנוע מצב שבו חובות תופחים לממדים בלתי ניתנים לשליטה.​ שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', ושר המשפטים, יריב לוין, שהובילו את הרפורמה, ציינו אז כי, "מטרת החוק היא להבטיח כי הריבית על חובות תהיה הוגנת וסבירה, ותמנע מצב שבו חייבים אינם יכולים להשתקם כלכלית בשל חובות שתופחים ללא פרופורציה".​

קיראו עוד ב"משפט"


התיקון נועד להתמודד עם עיוות היסטורי שגרם לריבית פיגורים לא מידתית. תיקון החוק משקף שינויים בעיקר במנגנון דמי הפיגורים. הוא מפריד את רכיב ריבית הבסיס הכלכלית מרכיב דמי הפיגורים התמריציים, וקובע כי דמי הפיגורים "יתנהגו" כרכיב מתמרץ – הם יהיו נמוכים יותר משיעורם היום כדי לא לייאש; הם ייעצרו עבור חייבים שעומדים בפריסת התשלומים שלהם; הם לא ייצברו כריבית דריבית; והם יתווספו בתחנות מוגדרות בזמן ולא על בסיס יומי. הצורך בתיקון היה קיים עוד בשגרה, אך הוא התגבר מאוד נוכח המשבר הכלכלי שיצרה הקורונה, התעצם נוכח עליית הריבית בשנים האחרונות, וקיבל משנה חשיבות בימים אלה - נוכח ההשלכות הכלכליות של המלחמה על משקי בית ועסקים רבים.


במקרה אחר, ראשה בת 37, אם לחמישה ילדים, הגישה בקשה לשיקום כלכלי. החייבת פנתה להליך חדלות פירעון מתוך מטרה לקבל הפטר מחובותיה ולפתוח דף חדש בחייה. החובות שצברה נבעו, בין היתר, מהוצאות רפואיות על ילדיה ומאובדן הכנסה בשל היעדרויות תכופות ממקומות עבודה קודמים. הנאמנת שמונתה לניהול הליך חדלות הפירעון התנגדה לבקשה, בטענה כי החייבת לא ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלה ולא עושה מאמץ מספיק כדי להגדיל את הכנסותיה. במהלך הדיונים התברר כי החייבת מגדלת לבדה חמישה ילדים, שחלקם סובלים מבעיות רפואיות שונות - מה שמגביל את יכולתה להשתלב בעבודה במשרה מלאה. בנוסף, הוצגו מסמכים רפואיים המעידים על כך שהיא נאלצת להיעדר לעתים קרובות מעבודתה בשל הטיפול בילדיה. החייבת טענה כי מצבה מקשה עליה למצוא עבודה שתאפשר לה לשלב בין חיי המשפחה לבין דרישות שוק העבודה, וכי אין לה אפשרות להעסיק מטפלת שתסייע לה בטיפול בילדים.


אילו שיקולים נוספים נלקחו בחשבון בהחלטת הרשם עיסאם חאיק?

הרשם בחן לא רק את מצבו הכלכלי של החייב, אלא גם את ההיסטוריה של תשלומיו. העובדה שהחייב עמד לאורך השנים בתשלומים המינימליים, אף שלא הצליח לכסות את החוב, היתה גורם משמעותי בהחלטה. כמו כן, נלקח בחשבון מצבו הבריאותי והאפשרויות הכלכליות המוגבלות העומדות בפניו בגילו המתקדם.


האם החייב יהיה מחויב לשלם סכום כלשהו לאחר הפחתת החוב?

כן, אך הסכום שיידרש לשלם קטן משמעותית מהחוב המקורי. ככל הנראה, במסגרת ההסדר החדש הוא יצטרך לעמוד בתשלום חודשי מופחת שמתחשב בהכנסתו, כך שיוכל לשמור על רמת חיים סבירה.


האם פסק הדין רלוונטי גם לחייבים צעירים יותר?

לא בהכרח. במקרה זה, הגיל המתקדם של החייב היה גורם מכריע בהחלטה. חייבים צעירים יותר עשויים להיתקל בקשיים רבים יותר בהשגת הקלות דומות, מכיוון שהמערכת המשפטית מצפה מהם לנסות ולהשתקם לאורך השנים.


האם יש קריטריונים נוספים לקבלת הפחתת חובות כמו במקרה הזה?

כן. חייבים שירצו לקבל הקלה דומה יצטרכו להראות תום לב, להוכיח שאין להם אפשרות ריאלית לפרוע את החוב, וכי המשך החוב יפגע באופן חמור ביכולתם להתקיים בכבוד. בנוסף, הם יידרשו להוכיח כי ניסו לשלם את חובם ככל האפשר לאורך השנים.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אנונימירומי 26/03/2025 07:08
    הגב לתגובה זו
    חוב צריך וחובה לשלם ....מי שעוזר לחייב שותף לגזל .......מלמדים את הדור הצעיר לא לשלם ....הפטר
דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

תאונת דרכים
צילום: depositphotos

יקבל פיצוי של 1.5 מיליון שקל גם בלי פגיעה מוכחת בהכנסה

בית משפט השלום בהרצליה פסק פיצוי חריג בהיקפו לצעיר שנפגע בתאונת דרכים, אף שחזר מיד לעבודה והצטיין בלימודי התואר השני שלו. השופטת קבעה כי למרות ההצלחה המקצועית והאקדמית, מצבור הנכויות והפגיעה הרפואית עלולים להשפיע בעתיד על כושר ההשתכרות שלו, ויש לפצות כבר היום

עוזי גרסטמן |

בערב קיץ של אוגוסט 2022, תאונת דרכים אחת קטעה באחת מסלול חיים שנראה אז ברור למדי. צעיר בן 24, סטודנט למשפטים שעבד במקביל במשרד עורכי דין, מצא את עצמו מתמודד עם כאבים, סחרחורות, צפצופים באוזניים וקשיים נפשיים שילוו אותו גם שנים אחרי. כלפי חוץ, דבר כמעט לא השתנה. הוא חזר מיד לעבודה, המשיך בלימודים, סיים תואר ראשון, החל תואר שני ואף הצטיין בו. אבל מתחת לפני השטח, כך קבע בית המשפט, נוצרה פגיעה מורכבת, מצטברת, כזו שעלולה לכרסם בכושר עבודתו בעתיד, גם אם בהווה היא כמעט ואינה ניכרת.

בפסק דין מפורט שניתן בדצמבר 2025 בבית משפט השלום בהרצליה, פסקה השופטת הבכירה לימור רייך פיצוי כולל של כ-1.43 מיליון שקל לטובת התובע, בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים נגד כלל חברה לביטוח. הסכום הגבוה נפסק אף שהנתבעת לא חלקה על כך שהתובע לא הפסיד שכר בעבר, ואף המשיך להתקדם במסלולו המקצועי והאקדמי. לב המחלוקת, כפי שהגדירה השופטת, היה סביב שאלת הנזק, ובעיקר שאלת הפער בין הנכות הרפואית לבין הנכות התפקודית.

על פי פסק הדין, האחריות לתאונה לא היתה שנויה במחלוקת. המחלוקת נסובה כולה סביב היקף הפיצוי. לצורך כך מונו ארבעה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדיה, הראומטולוגיה, הפסיכיאטריה ואף בתחום אף אוזן גרון. חוות הדעת לא נסתרו, והמומחים אף לא נחקרו עליהן. בסופו של דבר נקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45%.

הנכות הזו לא היתה נקודתית או ממוקדת בפגיעה אחת בלבד. בתחום האורתופדי נקבעה לתובע נכות קלה בגין הגבלות בתנועות עמוד השדרה הצווארי והמותני. בתחום הראומטולוגי אובחנה תסמונת פיברומיאלגיה, עם נכות לצמיתות בשיעור של 5%, תוך ציון כי קיים סיכוי לשיפור מסוים בעתיד אך לא להחלמה מלאה. בתחום הפסיכיאטרי נקבע כי התובע פיתח הפרעת הסתגלות עם תסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט־טראומטיים, אם כי הנכות הזו הופחתה בשל חפיפה עם מצבו הקודם והפיברומיאלגיה. בתחום אף־אוזן־גרון נקבעה נכות משמעותית יחסית בגלל טנטון קבוע וסחרחורות.

הנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית

אלא שהנתבעת ביקשה להמעיט במשמעות הכלכלית של כל אלה. לטענתה, גם אם קיימת נכות רפואית לא מבוטלת, בפועל אין לה כמעט השפעה תפקודית. התובע, כך נטען, עובד במשרה מלאה, השלים התמחות, לומד לתואר שני ואף עושה זאת בהצטיינות. מכאן, לטענת חברת הביטוח, הנכות התפקודית נמוכה בהרבה, ולכל היותר עומדת על 10%. השופטת רייך דחתה את הטענה הזו, אך גם לא אימצה באופן מלא את עמדת התובע. בפסק הדין הודגש כי אין עדות לכך שהנכות הרפואית זהה לנכות התפקודית. “הנכות התפקודית נקבעת בידי בית המשפט על יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו”, נכתב בפסק הדין שפורסם, תוך הפניה לפסיקה הקיימת. עם זאת, נקבע כי אין להתעלם מהשפעתן המצטברת של הנכויות, גם אם בשלב זה אין להן ביטוי ישיר בשכר או בהיקף העבודה.